בנין שלמה חלק א מד

הותר ובלילה הא ליכא דחיה וכמש"כ לעיל. וא"כ נשים דקיל טפי דמותרין אפי' בכלאים של ציצית ואף דפטורין מציצית משום דכיון דהותר כלאים בבגד הזה אצל איש הותר גם לאשה א"כ לא כ"ש דמותרין לילך בשבת מטעם הזה דהרי חזינן דנשים קיל טפי מלילה דבלילה לא הותר כלאים ובנשים הותר וא"כ לא כ"ש דהותר אצלם שבת וזה ראי' נכונה לפע"ד. אכן אין זה ראיה אלא דמותרת לצאת בטלית של איש לצאת בציצית לר"ה דר"ת ג"כ אינו מתיר בכלאים לאשה רק בטלית של איש כמבואר שם [ואין להקשות על ר"ת דהא בלא"ה אסור לאשה לצאת בטלית של איש מחמת הלאו דלא ילבש גבר וכו' דהא אינו קושיא דר"ת אינו מתיר רק מאסור של כלאים ולא קאמר רק דמחמת כלאים לא לקיא ונ"מ דאינה לוקה רק אחת] אבל בטלית של של אשה אכתי לא ידענו וצ"ע: ומיהו בטלית של איש בוודאי הוי ראיה לכאורה אף דלפי העיון שם בתוס' דלר"ת גם בכסות יום הלובשו בלילה מותר בכלאים אפילו אם נימא דבלילה אפי' כסות יום פטור מ"מ אסור כלאים אין בו כן מבואר בתוס' וברא"ש שם ופליג על הרמב"ם בזה והא דאמרינן בגמרא דגזירה משום כסות לילה היינו כסות לילה דאינו מיוחד רק ללילה דמעולם לא הותר בו כלאים וא"כ ליכא ק"ו מלילה אפי' לר"ת ז"ל. מ"מ יש ללמוד ממנו במה מצינו דכמו בלילה כיון דמותר בכלאים ומותר גם בשבת ה"נ בנשים כמו דהותר אצלם כלאים ה"נ מותר אצלם לצאת בשבת ומטעם דהוי מלבוש לאיש. וכן לדעת הראב"ד בהשגות פ"ג מהל' ציצית דס"ל דנשים אסורין להתעטף בציצית שיש בו כלאים וכמו דאסור בלילה (דס"ל כהרמב"ם דכסות יום בלילה ג"כ חייב משום כלאים ודלא כר"ת ז"ל] ג"כ יש ללמוד במה מצינו הנ"ל דהא בזה מודה הראב"ד דבשבת בלילה מותר לצאת דהא לא השיג על הרמב"ם בזה א"כ ה"ה נשים: ומיהו אחר העיון אינו ראיה מלילה דהתם הוי מלבוש לאותו האיש בעצמו ביום אבל כאן אינו מלבוש רק לאיש וא"כ עדיין תליא בפלוגתא דאביי ועולא הנ"ל ולכאורה יש להקשות על ר"ת ז"ל דס"ל דנשים מותרות בכלאים של ציצית משום דמותר כלאים בבגד זה אצל איש דהא תינח לדעת אביי בשבת [דף ס"ב] הנ"ל דאמרינן מיגו אבל לעולא שם דנשים עם בפני עצמן הן ולא אמרינן מיגו דהוי מלבוש לאיש וכו' א"כ הכא נמי לענין ציצית בוודאי נמי לא אמרינן מיגו. ואפשר שזהו דעת הראב"ד בהשגות שאוסר לאשה בכלאים בציצית משום דאזיל לשיטתו דבפי"ט מהל' שבת ה"ג פסק הרמב"ם כעולא והראב"ד שתק ליה שם ומדשתק ש"מ אודייה אודי ליה ומשו"ה ס"ל נמי הכא דלא אמרינן מיגו. ובאמת שגם הרמב"ם י"ל דס"ל כן דאשה אסור לצאת בטלית של ציצית שיש בו כלאים דהרמב"ם לא כתב רק דנשים ועבדים שרצו להתעטף מתעטפים בלא ברכה וי"ל דמיירי בציצית שאין בו כלאים וכן כתב הכ"מ [ומה שתמה הכ"מ על הראב"ד שם דמאי הוצרך לאשמעינן זה דפשיטא דאסורין להתעטף בציצית שיש בו כלאים ודבר פשוט הוא ולכן לא הוצרך רבינו לכותבו ע"כ במח"כ דבריו תמוהים דהא אדרבה ר"ת והרא"ש חלוקין על הראב"ד וס"ל דמותרין וכמש"כ לעיל וא"כ אין זה דבר פשוט כ"כ ושפיר תמה הראב"ד דהו"ל להרמב"ם לבאר זה דבציצית שיש בו כלאים אסור] שם אבל לר"ת קשה. ורציתי לומר דר"ת מחלק דדוקא לענין מלבוש לא אמרינן מיגו משום דכיון דהאשה עצמה אין דרכה לצאת בבגד זה לא מיקרי מלבוש אבל גבי ציצית כיון דאם לובשת מקיימת מצוה ור"ת עצמו נמי ס"ל שיכולה לברך עליה עי' בתוס' וברא"ש בר"ה פ"ד דס"ל דנשים מברכות על מ"ע שהזמ"ג וא"כ א"צ למיגו כלל דלנשים בעצמן מיקרי מלבוש דהא אם לובשת הבגד מקיימת מצוה ומברכת ע"ז כן הי' מקום לחלק וליישב ד' ר"ת. אכן א"כ חמוה דמאי מקשה הש"ס בשבת דף ס"ב ע"א] על עולא מהמשנה דהמוצא תפילין והוצרך לדייק דמתניתין ר"מ היא לישני דתפילין שאני דנחשב מלבוש גם לאשה אלא וודאי דלא ס"ל להש"ס לחלק בהכי ולכן דברי ר"ת עדיין צל"ע: ונידון שנסתפק כת"ר נ"י ביוצא במלבוש של כלאים בשבת אי חייב חטאת אי לא נ"ל להביא ראיה לזה עפ"י דרך החידוד דלא הוי משאוי ואינו חייב חטאת מהא דתנן במכות (דף כ"א] דיש חורש תלם אחד חייב עליו משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור וכו' ויו"ט ושביעית וכו' חנניא בן חכינאי אומר אף הלובש כלאים אמרו אינו מן השם ופירש"י שם דלאו זה אינו נלקט עליו משום חרישה אלא משום לבישה ואם איתא דהלובש כלאים בשבת ויוצא לר"ה חייב משום הוצאה אמאי אינו מן השם הא י"ל דחנניא בן חכינאי סובר דיש עירוב והוצאה ליו"ט וא"כ אם לובש כלאים חייב משום הוצאה ביו"ט וזה הלאו נלקט עליו בשעת החרישה כמו לאו דכהן ונזיר דהוא נלקט בעת החרישה משום דבשעה שהוא הולך וחורש הוא מאהיל על הטומאה הכא נמי בשעה שהולך וחורש מעביר ד' אמות בר"ה קמעא דמסקינן דאין חלוק מלאכות ליו"ט וא"כ כיון דכבר מחייבינן ליה משום חורש תו לא מצינן לחייבו משום הוצאה מ"מ קשה דהו"ל להש"ס לדייק מזה דאין חלוק מלאכות ליו"ט והגמ' לא דייק כן רק מחמת קו אחרת אלא וודאי דליכא אסור הוצאה בלובש בגד כלאים

או די"ל להיפך דלכאורה שפיר קאמרי לי' רבנן לר"י בן חכינאי דאינו מן השם אלא וודאי דס"ל דיש עירוב והוצאה ליו"ט ולפיכך שפיר הוי מן השם דחייב משום הוצאה וס"ל דמשכחת לה עשר לאוין מחמת חרישה אחת וא"כ ש"מ להיפך דהיוצא בבגד שעטנז חייב משום הוצאה וחכמים דאמרי ליה דאינו מן השם ס"ל דאין עירוב והוצאה ליו"ט ולפיכך אינו מן השם. או דס"ל דאין חלוק מלאכות ליו"ט וכמו דאמרינן בגמרא. או די"ל דאף למ"ד דיש עירוב והוצאה ליו"ט מ"מ איסור מעביר ד' אמות בר"ה בוודאי אינו נוהג ביו"ט דהא בשבת גופא אינו אלא הלמ"מ וכמו דאמרינן בריש הזורק וא"כ איכא למימר דהלכה לא נאמרה רק על שבת אבל לא על יו"ט וכה"ג מסתפק הגאון בעל אורים ותומים בספרו הנחמד בינה לעתים על הל' יו"ט להרמב"ם ז"ל אי נוהג אסור מעביר ד' אמות בר"ה ביו"כ דאפשר דהלכה לא נאמרה רק על שבת לבד עי"ש: אמנם כ"ז למ"ד דהוי הלמ"מ אבל למ"ד מקושש מעביר ד"א בר"ה הוה ולדידיה משמע בסוגיא שם דס"ל דמעביר ד"א בר"ה בכלל הוצאה הוה וממילא נוהג גם ביו"ט הואיל וכן י"ל דרבנן ס"ל דד"א בר"ה הלמ"מ הוי ואינו נוהג ביו"ט אף דס"ל יש ערוב והוצאה ליו"ט וגם נסבור דיש חלוק מלאכות ליו"ט מ"מ מעביר אינו נוהג ביו"ט. ור"ח בן חכינאי סובר דמעביר בכלל הוצאה הוא ולפיכך מיקרי מן השם: אמנם כ"ז יש לומר ע"פ דרך החדוד אבל אליבא דאמת אין זה ראיה כלל דוודאי דוחק גדול דר"ח בן חכינאי נקט משום אסור הוצאה דאם היה רוצה למנקט אסור הוצאה היה מצי למנקט בהוצאה גמורה ולמה נקט בכה"ג דהיה לבוש כלאים אלא וודאי דר"ח בן חכינאי לא כוון לזה. ועוד יש לדחות ראיה זו בכמה גווני. ועוד יש לי להאריך בזה ומחמת טרדת ימי החג הקדוש הבא עלינו לטובה לא יכולתי להאריך וה' שנותיו דמר יאריך בטוב ובנעימים ידידו לנצח הדו"ש שלמה הכהן מ"ץ דפ"ק ווילנא יום ד' י"ב ניסן תרל"ג לפ"ק

אמר הכותב כשבאו דברי אלה לפני מר אחי הגאון נ"י תמה עלי על מה שלא הבאתי דברי הרמב"ם ז"ל בפי"ט מהל' שבת שכתב בהדיא דמותר להתעטף בטלית וכו' מפני שהן בטלין לגבי הטלית לפיכך היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה חייב מפני שהחוטין הם חשובים וכו' אבל טלית המצוייצת כהלכתה מותר לצאת בה וכו' ואלו היה הציצית משוי היה חייב היוצא בהם ביום השבת מפני שאין עשה שיש בה כרת דוחה שבת עכ"ל הרמב"ם ז"ל בקוצר ואמנם אין זה השגה עלי כלל וכלל דאף דלא הבאתי ד' הרמב"ם אלו בבאור מ"מ כבר הבאתי לדברי הכ"מ בפ"ג מהל' ציצית דהוא ז"ל הביא דברי רבינו מש"כ בפי"ט מהל' שבת וכמו שכתבתי לעיל בשמו. אמנם אגב אורחיה באתי להעיר על מה ששמעתי שנמצא קצת רבנים המובהקים המחמירין על עצמן לצאת בשבת לרה"ר או לכרמלית משום דציצית שלנו אינן כהלכתן דאין לנו תכלת והוי כיוצא בטלית שאינו מצוייצת כהלכתה בשבת דהא מה"ת לא הוי ציצית דדילמא קי"ל כרבנן דהתכלת מעכבת את הלבן אבל המעיין היטב בדברי הרמב"ם בזה בפי"ט מהלכות שבת הנ"ל יראה מבואר מלשונו הזהב דאימתי הוה ציצית משאוי רק אם דעתו להשלים עליהם עד חסרונן ונמצא דאין בטלין לבגד מחמת החשיבות דהא רוצה בקיומן להשלים כשיוסיף עליהן אבל בלא"ה ציצית לא הוי משאוי כלל רק כחוטין בעלמא וחוטין בעלמא הא קי"ל דבטלין לגבי בגד ולא הוי משאוי וזהו שדקדק הרמב"ם בלשונו שם וכתב שאותן ציצית חשובין הן אצלו ודעתו עליהם עד שישלים חסרונן ויעשו ציצית ולפי"ז האידנא לא שייך זה כלל דהא אין בידו להשלים דלית לן תכלת וא"כ אי נימא דהציצית פסולין מה"ת מחמת דליכא תכלת גם החשיבות בטל מהן והוי כחוטין דעלמא ובטלין לגבי בגד ואין כאן הוצאה כלל ופשוט

שוב כשבאו דברי אלה לפני כבוד מורי הרב הגאון נ"י הנ"ל השיב לי על דבריי ואמר די"ל דציצית גרידא הם נוי לבגד. אבל סדין בציצית המצוה עושה אותן מלבוש ושפיר מקריא דעשה דחי ל"ת דשבת וכוונתו בזה דלא דמי לציצית גרידא דאי לאו המצוה נמי לא משאוי כלל דחוטין לא חשיבי ובטלי לגבי בגד רק דהמ"ע עושה אותן כמשאוי כשאין עשויות כהלכתן דהמצוה מחשיב אותן דלא יבטלו לגבי בגד והלכך כשהן עשויות כהלכתן חוזרין ועושין נוי לבגד משום דכך