בנין שלמה חלק א מג

ולא ס"ל כלל לסברת הרא"ש רק דעיקר ההיתר משום דמסייע יש בו ממש יתיישב הקושיא: שוב עיינתי בשו"ת הגרע"א בכתבים ופסקים בסי' ד' שרמז ג"כ לקושיא זו וכתב דבגליון השו"ע כתב לתמוה בזה על השו"ע ואגב ראיתי שם דבר מתמיה דכ' שיש לתמוה על הרמב"ם והתוס' דס"ל דלא בעינן כוונה בתליית הציצית בבגד או דסתמן לשמן קאי מדהוצרך קרא למעט ציצית ע"י אינו יהודי וכמ"ש הב"י בסי' י"ד והא איצטריך קרא באם נתגייר אח"כ ואמר דעשה לשמה דמטעם לשמה היה כשר אבל מצד גזה"כ פסול כן הקשה שם הגרע"א ז"ל. ואני תמה דהא בהדיא איתא בברייתא בכתובות סופ"ב דבכולן אם היה אינו יהודי ונתגייר אינו נאמן הרי דאפילו בתחומין דרבנן אינו נאמן להעיד מה שראה בהיותו אינו יהודי וכ"ש בדאורייתא וצ"ע אמנם מטעם אחר הו"ל לדחות דהא נ"מ בשנים שעשו ציצית א"י וישראל דמצד לשמה היה כשר דמעשה הא"י לא גרע מסתמא והישראל חושב לשמה ודו"ק וכמ"ש לעיל אם לא דנימא דס"ל להרמב"ם דבשנים כשר וכדעת האו"ז שהבאתי לעיל מיהו על התוס' א"א לתרץ כן דהא מדברי התוס' דחולין דף י"ד שהבאתי לעיל מוכח להדיא דס"ל כדעת הרשב"א וצ"ע. וגם מה שכ' שם דלדעת הרא"ש אינו ראיה לדינו של הרמב"ם כבר קדמו הב"ח בזה וכמש"כ לעיל. וגם מה שכ' בהשמטות דנ"מ לענין כלאים בציצית דמטעם לשמה הוי ספק ואינו לוקה משא"כ מצד גזה"כ לענ"ד הרבה יש לפקפק בזה ואי"ה לעת הפנאי אנופף ידי עוד בזה וכעת לא יכולתי להאריך יותר וה' יאריך שנותיו דמר בטוב ובנעימים כחפצו וכחפץ תלמידו הקשור באהבתו כל הימים שלמה הכהן מו"ץ דפ"ק ווילנא יום ב' אסרו חג דפסח כ"ב ניסן תרל"ו לפ"ק: סימן ג לכבוד מו"ר הרב הגאון חכם הכולל מוהר"ר יעקב באריט נ"י מו"ץ ור"מ דפ"ק ווילנא

באתי להעיר ע"ד כבוד הדר"ג נ"י ולדון בדבריו הקדושים כתלמיד הדן לפני רבותיו וכו' מה שהעיר כבוד הדר"ג נ"י במכתבו. דמאי ק"ל לתלמודא ביבמות דף ה' דל"ת שיש בו כרת מנ"ל דדחי דהלא מהאי קרא גופא דנפקא לן דעשה דוחה ל"ת גרידא דהיינו מכלאים בציצית יש ללמוד נמי דדוחה נמי ל"ת שיש בו כרת דהלא אמרינן בשבת דף קל"ט דהיוצא בטלית שאינה מצויצת כהלכתה בשבת חייב חטאת דהציצית נחשבין כמשוי ואי לא הוי שרי רחמנא כלאים בציצית אם היה יוצא בשבת בסדין של פשתן בציצית היה חייב חטאת ועכשיו שהתירה התורה יכול לצאת גם בשבת ונמצא דדוחה העשה לל"ת שיש בו כרת וא"כ מוכח מכאן דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת כן העיר כבוד הדר"ג נ"י. אמנם אני שמעתי ולא אבין דברי קדשו בזה דמהיכא הוה יכול להוכיח כן והיכן מצינו בתורה מפורש דמותר לצאת בציצית בשבת לרה"ר דילמא באמת בשבת אסור לצאת בציצית לרה"ר ואם רוצה לצאת ברה"ר צריך לפשוט בגד של ד' כנפות שצריך להטיל בו ציצית וללבוש בגד שפטור מן הציצית אך איפכא הו"ל לכת"ר נ"י להקשות כיון דבאמת קי"ל להלכה דאין עשה דוחה לל"ת שיש בו כרת היכא מותר באמת לצאת בטלית מצוייצת בשבת ואפילו בטלית של צמר וציצית של צמר באופן שאין בו שעטנז מ"מ הא הציצית הוי משאוי ואף דמקיים מ"ע מ"מ הא קי"ל דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת. וע"כ צ"ל דאימתי הוויין כמשאוי רק דווקא אם אינן עשויין כהלכתן אבל אם עשויים כהלכתן כיון דצריך להן נחשבים כמלבוש עצמו דהמצוה עושה אותן כמלבוש והלכך לאו מתורת דחיה מותר רק כיון שצריך להציצית אין כאן אסור שבת כלל דכמלבוש חשיבי

וכיון שכן הוא א"כ מעתה גם מסדין בציצית לק"מ דכיון דהצריכה התורה להטיל ציצית בסדין מצד דאתי עשה ודחי ל"ת ממילא גם בסדין הוה מלבוש ולא שייך כאן עדל"ת שיש בו כרת דכיון דהוי מלבוש אין בו אסור שבת כלל וכלל: וראיה לדברינו אלה יש להוציא מד' הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' ציצית הלכה ח' שכתב שם וז"ל דמותר לאדם ללבוש ציצית בלילה בין בחול ובין בשבת וע"ש בכ"מ דכ' משום ציצית לאו משאוי הוא אלא מנויי הבגד ותכסיסיו ע"כ וכוונתו כיון דהציצית צריך להבגד ביום לא הוי משאוי אפילו בלילה ואף דבלילה אין כאן מצוה כלל דנאמר דאתי עשה ודחי ל"ת והיכא מותר בשבת אלא ע"כ דלאו מטעם דחיה הוא אלא מטעם דלא הוי משאוי כלל

אבל בסדין בציצית כתב הרמב"ם בהדיא שם דמשו"ה אסרו חכמים א להטיל בו ציצית גזירה שמא יתכסה בו בלילה שאינה זמן חיוב ציצית ונמצא דעובר על ל"ת בעת שאין שם מ"ע עכ"ל הרמב"ם ז"ל שם (בהלכה ז') והוא מן הש"ס דמנחות (דף מ) כידוע. הרי דבכלאים אסור בלילה מן הדין ובשבת מותר לצאת אפילו בלילה וע"כ דהיינו טעמא דכלאים בציצית שהתירה התורה מצד דחייה הוא משום דאתי עשה ודחי ל"ת והלכך בלילה דליכא עשה לא הותר אבל מה שמותר לצאת בציצית בשבת לאו משום דחיה רק משום דהוי מלבוש והלכך גם בלילה מותר וזה ראיה ברורה למש"כ בעז"ה: מיהו אם אשה מותרת לצאת בשבת בטלית מצוייצת יש להסתפק דאפשר דציצית לא הוי מלבוש רק לאיש שמחויב בציצית אבל באשה שאינה מחוייבת בציצית לא הוי מלבוש ולא דמי ללילה דפטור מן הציצית ואעפ"כ הוי מלבוש דהתם ביום מיהת הוי מלבוש לאותו האיש בעצמו אבל לאשה לעולם לא הוי מלבוש דהא לעולם היא פטורה מן הציצית או דילמא כיון דהוי מלבוש לאיש ממילא הוי מלבוש לאשה [וגם לדעת ר"ת בתוס' (שבת דף קל"ט) דפי' דמש"ה הוי ציצית משאוי כשאינו מצוייץ כהלכתו ולא אמרינן דבטלי לבגד משום דהציצית הוי חשובין בעיניו שדעתו ליתנן בטלית ומשו"ה חשיבי ולא בטלי לבגד כחוטין בעלמא רק היכא דהוא מצוייץ כהלכתו הוי כנויי הבגד ותכסיסיו וא"כ לכאורה באשה דפטורה מן הציצית בלא"ה מותרת לצאת בציצית משום דבאשה לא שייך סברא דחשיבות והוי כחוטין בעלמא דהא ליתא דנראה פשוט כיון דראוי הציצית להטיל בבגד של איש וודאי דשייך שפיר סברא דחשיבות ומה בכך דהאשה אינה צריכה להם כנלע"ד]

ולכאורה הי' נ"ל לומר דתליא בפלוגתא דעולא ואביי בשבת דף ס"ב] דלעולא דס"ל שם דחילופיהן באיש דכל מידי דחזי לאיש לא חזי לאשה משום דנשים עם בפני עצמן הוא והא דתנינן בהמוצא תפילין מכניסן זוג זוג אחד האיש ואחד האשה מוקי לה עולא כר"מ דס"ל נשים חייבות בתפילין אבל לדידן דקייל"ן דאשה פטורה מתפילין אסורה לצאת בתפילין בשבת דלגבי אשה נחשבת כמשאוי וא"כ פשוט דה"ה ציצית נחשב לאשה כמשאוי כיון שפטורה מהציצית ואם יצאה בטלית מצוייצת חייבת חטאת

אבל לאביי שם דס"ל דכל מידי דהוי מלבוש לאיש הוי מלבוש גם לאשה והא דהמוצא תפילין מכניסן זוג זוג אחד האיש ואחד האשה כד"ה אתיא פשוט דיכולה לצאת גם בציצית לרה"ר דאיזה נ"מ יהיה בין ציצית לתפילין דהא בשניהם נשים פטורים

אמנם שוב ראיתי דיש לדחות דעד כאן לא אמר אביי דמידי דהוי מלבוש לאיש הוי מלבוש גם לאשה רק בדבר שאותו מלבוש בעצמו יכול האיש לצאת בהם כגון טבעת ותפילין דאותו הטבעת בעצמו והתפילין הא חזי לאיש אבל כאן ע"כ אנו מספקינן שיצאה בבגד שהוא מלבוש לאשה דאס יצאה בשמלת גבר בלא"ה הוי משאוי לאשה אפילו הלכה בלא ציצית דהא אשה אסורה ללבוש שמלת גבר והרי זה דומה לבגד שעטנז בשבת דכ' כת"ר בעצמו במכתבו דהיוצא במלבוש של שעטנז בשבת דחייב חטאת ואנכי מצאתי תנא דמסייע לכת"ר נ"י רבינו בעל פרי מגדים (סי' י"ג) באשל אברהם שנסתפק ג"כ בזה ואביא דבריו לקמן בתשובה זו בעזה"י ועי' בשו"ע או"ח סי' ש"ח סעיף מ"ז לענין אי אסור לטלטל בגד של שעטנז בשבת, וא"כ פשוט דה"ה אשה שיצאה בשמלת גבר או איש שיצא בשמלת אשה בשבת דחייבין חטאת וכאן לא שייך סברת אביי דמידי דהוי מלבוש לאיש הוי מלבוש גם לאשה. דאביי לא מיירי רק בדבר שאינו מלבוש לאשה. אבל אין שום צד אסור ללכת בו בחול. וגם תפילין ליכא אסור לאשה להניח תפילין בחול דהא מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין אבל בשמלת גבר דאיכא אסורא לאשה בוודאי גם אביי מודה דלא הוי מלבוש לאשה. וא"כ ע"כ אין שייך להסתפק רק במלבוש של אשה שהיה מצוייץ אי מותרת לצאת בו לרה"ר או לא וכיון שכן לא שייך כאן סברת אביי דמידי דהוי מלבוש לאיש הוי מלבוש לאשה דהא בגד זה אינו מלבוש גם לאיש דהא האיש אסור לילך בו מחמת הלאו דלא ילבש גבר שמלת אשה וא"כ לשניהם אינו מלבוש דלהאיש אינו מלבוש מחמת אסורא דלא ילבש גבר ולהאשה הציצית לא הוי מלבוש וא"כ י"ל דגם אביי מודה דאסור לאשה לצאת בטלית מצוייצת בשבת לרה"ר

אמנם שוב מצאתי און לי להביא ראי' דהאשה מותרת לצאת בציצית לר"ה מהא דכתב ר"ת והובא בתוס' מנחות (דף מ' ע"ב] וברא"ש הלכות ציצית דכלאים בציצית שרא רחמנא בטלית של איש בין לאיש ובין לאשה וע"ז אמרינן שם דציצית אין בו משום כלאים ואפי' בטלית פטורה. וא"כ הרי הדברים ק"ו מלילה דמה לילה שפטור מציצית ואסור בכלאים דהא אמרי' בהדיא בגמ' גזירה משום כסות לילה אעפ"כ בשבת מותר לצאת בציצית אף בלילה כמו שכתבתי לעיל בשם הרמב"ם וליכא כאן אסור הוצאה כלל ולא דמי לכלאים כלל דהתם מטעם דחיה