בנין שלמה חלק א מב

וכעת ראיתי דכ"ה ג"כ דעת הרי"ף דכתב ג"כ דלרבא דס"ל דהזמנה ולאו מילתא היא לא בעינן עבוד לשמה כלל. וכתב הרמב"ן במלחמות בפ"ק דסוכה והא דגבי ס"ת מפורש בגמ' דבעי עבוד לשמה היינו משום דהתם איכא קרא דבעי לשמה דכתיב ועתה כתבו לכם והיינו לשם חובתכם וכמו דדרשינן גבי ציצית לך לשם חובך אבל בתפילין לא בעי לשמה כלל. ואפילו בכתיבת הפרשיות לא בעינן לשמה וכן מפורש בברייתא דמנחות (מ"ב ע"ב) ת"ר תכלת אין להם בדיקה וכו' ספרים יש להם בדיקה ואינם ניקחים אלא מן המומחה תפילין ומזוזות יש להם בדיקה וניקחים מכל אדם כ"ה גירסת הרי"ף וכל הגאונים ז"ל. וכתב הרמב"ן דגירסא זו עיקר ולא כספרים דילן במנחות דהגירסא הוא בהפך וכן נראה פשוט דכן היה ג"כ גירסת רש"י ז"ל שהרי כתב הטעם דניקחים שלא מן המומחה משום דלא בעינן עבוד לשמה. ואי כגירסא דילן תמוה דיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא והאיך יעלה על הדעת לומר דס"ת לא בעי עבוד לשמה ותפילין צריך. אלא הדבר פשוט דרש"י היה גורס כגירסת הרי"ף ז"ל וכן משמע מדברי הרמב"ן שם דכן היה גירסת רש"י וד' רש"י שלפנינו ונראה שנדפס בשבוש והגורסין כגירסא שלפנינו צ"ל דהטעם דניקחין שלא מן המומחה לאו מחמת לשמה אלא מחמת טעם אחר]. וכתב רבינו שלמה הטעם משום דלא בעי לשמה בתפילין הרי דגם בכתיבת הפרשיות לא בעינן לשמה וכ"ה ג"כ שיטת הרי"ף ז"ל וכ"כ שם הרמב"ן ז"ל. וא"כ יפה כתב הטור דלא הצריך סיוע בעור הפרשיות משום דלהרי"ף ורש"י לא בעי לשמה כלל בתפילין ויפה כיון הב"י בדעת רש"י וכל זה ברור

היוצא לנו להלכה מכל מש"כ בעז"ה דקי"ל כשמואל דבעינן טויה לשמה ונפק"ל בסוכה ד' ט' מדכתיב גדילים תעשה לך ודרשינן לך לשם חובך וצ"ל דמפרשינן דהך עשיה דקרא קאי על עשיית הציצית בעצמן דהיינו הטוויה וממילא אם טוואן אינו יהודי פסול דאף דבטוויה ליכא קרא למעט אינו יהודי מ"מ פסול מצד שאינו נעשה לשמה. ונראה דאף לפי דעת התוס' במנחות (דף מ"ב ע"א ד"ה ואל) דסתם עשייה דציצית הוא לשמו היינו התלייה בבגד ומשו"ה מכשר שם רב באינו יהודי אבל הטויה בסתמא וודאי לאו לשמו קאי אבל אם ישראל ואינו יהודי טוו ביחד בוודאי כשר דמעשה האינו יהודי לא גרע מסתמא והישראל הא חושב לשמה. ואכן אם האינו יהודי טווה לבדו וישראל עומד ע"ג תליא במחלוקת הרמב"ם והרא"ש לענין עיבוד ואכן לפי מש"כ י"ל דאף לדעת הרא"ש אינו מתיר רק ע"י סיוע ועי' היטיב בזה בב"ח והש"ך ביו"ד סי' רע"א ובביאורי הגר"א ז"ל בא"ח סימן י"א ס"ק ח' דדעתם ז"ל דלפי מסקנת הרא"ש ז"ל לא בעינן סיוע רק משום מצוה מן המובחר] ואפשר דע"י סיוע גם הב"ח מודה לדעת הב"י דכשר. אבל בתליית הציצית בבגד דעת הרמב"ם ז"ל דא"צ לשמה והוא ע"פ גי' הגאונים ז"ל בסוכה (דף ט') דגרסי אלמא דבעי טוויה לשמה ומקשה משמואל ולא מרב. דלרב לא בעינן לשמה כלל בציצית ולך מבעי למעוטי גזולה ובעשייה גם שמואל מודה דלא בעי לשמה. ואכן קצ"ע דהא בקרא דגדילים תעשה מסיים על ארבע כנפות כסותך משמע דאיירי נמי בעשייה דהנחה בבגד. ועל שניהם הוא אומר דתעשה לשם חובך וצ"ע]. ומיהו ע"י עובד כוכבים פסול דמיעט קרא. ואם ישראל ועובד כוכבים הניחו בבגד תליא במחלוקת הרא"ש והא"ז לענין שחיטה ואכן דעת שאר הפוסקים ז"ל דגם בעשייה בעינן לשמה. וכולהו נפ"ל מגדילים תעשה לך ועי' בב"י דאפילו הקשירה ועשיית החוליות בעינן לשמה ונראה דנפק"ל זה מדכתיב תחילה פרשת ציצית בלשון נסתר ועשו להם ציצית ונתנו על ציצית הכנף ואח"כ כתיב והיו לכם לציצית ולכאורה הו"ל למכתב והיה להם לציצית ואכן י"ל דבא ללמד דגם עשיית הקשירה והחוליות בעינן לשם חובתכם. ומשו"ה כתוב זה אחר נתינת פתיל תכלת דאחר נתינת הפתיל צריך לקשור ולעשות חוליות. ואכן לדעת הרמב"ם דלא בעי לשמה כלל בעשייה. צ"ל דמפרש דמה דכתיב והיה לכם לציצית ר"ל לטובתכם וכן פירש בס' התו"מ להגאון מלבים זצ"ל על קרא ראו כי ה' נתן לכם השבת ע"ש] וכמו דמסיים אח"כ וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' דראייה מביא לידי זכירה. וזכירה מביא לידי עשייה ועוד איכא טובה וכבוד לישראל ע"י מצות ציצית דאמרינן במנחות (דף מ"ג ע"ב) דהזהיר במצות ציצית זוכה ומקבל פני שכינה דכתיב הכא וראיתם אותו וכתיב התם את ה' אלהיך תירא וגו'. ועוד אמרינן שם דמה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וכו'. ורקיע דומה לכסא הכבוד ופרש"י מכח התכלת מזכיר היושב על כסא ועוד נאה לישראל שיהא כסאו עליהם עכ"ל. ולכן תיכף אחר נתינת פתיל תכלת כתיב והיה לכם להורות על כוונה זו והינו דכתיב תיכף וראיתם אותו וזכרתם ודו"ק

ושיטה שלישית יש בזה להסמ"ק בעשין ל"א לפי מה שהעתיק בב"י בשמו בסי' י"ד דעשיית הציצית כשרה בכל ולפיכך אין מברכין לעשות ציצית. ופי' הב"י דס"ל כלישנא בתרא דעשיית ציצית בעובד כוכבים כשרה דכתיב ועשו להם ציצית ועשו להם אחרים ע"ש בב"י. ונ"ל דמ"מ י"ל דס"ל דבעינן לשמה גם בעשייה. והא שכשר ע"י עובד כוכבים היינו משום דס"ל כדעת התוס' הנ"ל דסתם עשיית ציצית הוא לשמה ואכן בסמ"ק לפנינו שם הגי' ועשיית ציצית כשרה בנשים אבל ע"י עובד כוכבים לא הזכיר כלל וכן מסיק הב"י באמת בדעת הסמ"ק דזה מודה דע"י הא"י פסול וגם מ"ש הב"י שם שרבינו הגדול מהרי"א ז"ל כתב שבעל העיטור ג"כ סובר דציצית בא"י כשר. כן נמצא באמת בבעה"ט לפנינו בהל' ציצית בשער ג' ח"א. ומה שהקשה שם בשער החדש באות כ"ז דהא בעינן לשמה והוציא מזה דס"ל כהרמב"ם דלא בעינן עשיה לשמה והא דעשאה מן הקוצים פסולה הוא משום דנעשה לשם מלאכה אחרת ולא להכי עשויין. תמהני דהא בהדיא כתב שם הבעה"ט עשאה מן הקוצים ומן הגרדין ומן הנימין וכו' פסולה דבעינן עשייה לשמה ופשטא דלישנא משמע דבעינן תלייה בבגד לשם ציצית כמו שכ' גבי טוויה דבשניהם אמר בחד לישנא ומשמע דכוונה אחת להם ומה שהוצרך להוסיף והוי מלאכה אחרת נעשה בהן י"ל משום דלישנא דגמ' משמע דאפילו חתכן מן הבגד והטילן בבגד לשם ציצית פסולה וע"ז הוצרך ליתן טעם משום דנעשו בהם מלאכה אחרת אבל זה פשוט דבעינן עשייה לשמה דאי לאו דבעינן לשמה לא הוי מיפסיל משום מלאכה אחרת ואמנם באמת יש לישב קושייתו דס"ל לבעה"ט דסתם עשיה דציצית הוא לשמה וכדעת התוס' שתי' כן אליבא דלישנא בתרא דמכשיר בעובד כוכבים ולפי זה מחולק הבעה"ט עם הרמב"ם מהיפך להיפך ממש דהרמב"ם פוסל בעובד כוכבים ואם נעשה ע"י ישראל אפילו אם עשה בפירוש שלא לשמה כשר אבל לבעה"ט אם עשאה בפירוש שלא לשמה וכן בעשאה מן הקוצים דוודאי לא נעשה לשמה פסול. אבל ע"י אינו יהודי כשר. וראיתי להביא כאן מה ששמעתי דבר נחמד מאד מכבוד הרב הגאון האמיתי שלשלת היוחסין מוה' יחזקאל סג"ל לנדא זצ"ל שהיה ראב"ד בפ"ק שאמר ליישב לשון רש"י בסוף פ' שלח שכ' בשם ר' משה הדרשן דשמנה חוטים דציצית הוא כנגד שמנה ימים ששהו ישראל משיצאו ישראל ממצרים עד שאמרו שירה על הים וכבר עמדו ע"ו המפרשים ז"ל דהרי לא היו רק שבעה ימים וכמו שכ' רש"י ז"ל בעצמו בפ' בשלח ודחקו ליישב בתי' שונים. ואמנם כבוד הגאון הנ"ל אמר לי דנפל ט"ס קטן בדברי רש"י וצ"ל ושבעה חוטין [והיה כתוב ש' בר"ת וחשב המדפיס דהוא ר"ת שמנה אבל באמת צ"ל שבעה והיינו דס"ל לר' משה הדרשן כדעת הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' ציצית הלכה ו' דלא היה בציצית רק חוט אחד תכלת ושבעה לבנים. [והראב"ד ז"ל שם בהשגות כתב דטעות הוא זה אלא השנים של תכלת והששה לבן עכ"ל ונראה ברור דהראב"ד ז"ל למד זה מדכתיב פתיל תכלת ואין פתיל פחות משנים וכמו דאמרינן ביומא (ד' ע"ב) וקיצץ פתילים פתיל שנים וכ"כ התוס' להדיא בריש התכלת דנפקא לן דבעי שנים מפתיל. ואכן רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל סמך על הספרי בפ' שלח והובא בתוס' שם דהוצרך ללמוד דלא סגי ציצית בחוט אחד מגדיל אלמא דמפתיל לא שמעינן רק חד וכ"כ התוס' שם באמת דהספרי חולק וס"ל דחוט אחד של תכלת סגי וידוע דדרכו של רבינו ז"ל לסמוך עצמו על דברי הספרי]. והנה על החוט של תכלת כבר נתן רש"י שם טעם על שם שיכול בכורות [ונראה דהיינו דאמרינן בב"מ (דף ס"א) דמשו"ה כתיב ה' אלהיכם גבי ציצית דאני הוא שהבחנתי וכו' משום דעיקר מצוה דתכלת הוא משום שיכול הבכורות] ואח"כ נותן טעם על השבעה חוטין של לבן שהם כנגד שבעה ימים ששהו ישראל וכו' וצ"ל ברש"י כנגד שבעה ימים כן שמעתי מפי הגאון הנ"ל זצ"ל ודפח"ח

שוב אחר החפוש בספרים מצאתי לעיקר קושיית הדר"ג נ"י על השו"ע שכבר העיר בזה הגאון בעל דגול מרבבה שם על הגליון ש"ע והגאון רע"א ז"ל בגליון השו"ע ותמהו מאד על השו"ע דהיכא למד כן מדברי הרא"ש דמכשיר בטויה בישראל עע"ג הלא טויה דמי לגט דכל מעשה הטויה צריך לעשות לשמה כקושיית הדר"ג נ"י והגרע"א הוסיף עוד דאף דבטויה לא צריך לומר לשמה רק בתחלה מ"מ היינו בישראל משום דכל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה אבל בעובד כוכבים בוודאי לא דעובד כוכבים אדעתא דנפשיה עביד ותדע דהא גבי גט נמי לא בעינן דיאמר לשמה רק בעת ההתחלה ואעפ"כ פסול בעובד כוכבים כ"כ שם הגרע"א ז"ל והוא ממש כמ"ש לעיל בתחלת קונטרסי לחזק דברי הדר"ג נ"י. אכן לפי מש"כ לעיל דהשו"ע ר"ל ע"י סיוע הישראל