בנין שלמה חלק א מא

שם בתוספתא ברישא אחד אוחז בקולמוס ואחד אוחז בידו וכותב האוחז בקולמוס חייב. נ"ל הדבר פשוט דטס"ה וצ"ל דהאוחז בקולמוס פטור והאוחז ביד חייב כנ"ל ברור]. רק שאח"כ הוסיף הרא"ש מעצמו עוד סברא לחזק דברי רבינו ברוך ז"ל משום דלא דמי לכתיבת הגט דהתם בעינן כל התורף לשמה משא"כ הכא דאינו אלא רגע אחד ולפי טעם זה אפילו בלא סיוע כשר אכן הרב"י לא סמך על תירוץ של הרא"ש ז"ל דהרי בהדיא כתב בסי' ל"ב בסעיף ט' דאם ישראל עע"ג ומסייעו כשר לדעת הרא"ש הרי דאינו מתיר רק ע"י סיוע. וכן הוא דעת הב"י ביו"ד ס' סי' רע"א ע"ש. וא"כ יפה כתב בסי' י"א דגם בטויה כשר לדעת הרא"ש אם ישראל עע"ג ור"ל אם הישראל מסייע וכמו גבי עבוד דאינו מתיר רק בסיוע וכמ"ש הרמ"א כאן בסי' ל"ב וביו"ד סי' רע"א וכ"ה בב"י שם להדיא. וכיון דעיקר ההיתר הוא ע"י סיוע אין לחלק בין עבוד לטויה דגבי גט נמי אם הישראל מסייעו בסיוע שיש בו ממש ג"כ כשר

ואפשר עוד דהרא"ש בעצמו ג"כ לא סמך על סברתו להתיר בלא סיוע ולא כתב הך סברא רק לסניף בעלמא לחזק דברי רבינו ברוך ותדע דהא הטור ז"ל ביו"ד סי' רע"א לא התיר רק ע"י סיוע ומשמע שם מדבריו דגם הרא"ש אינו מתיר רק ע"י סיוע וכ"כ הב"י שם להדיא לדעת הרא"ש וכן כתב שם הרמ"א בהגה"ה רק שהב"ח השיג שם על הב"י וכתב דרבינו ברוך בעצמו לא מצריך סיוע רק לכתחלה אכן כל דבריו שם אינם מוכרחים כלל ודברי הב"י נראים עיקר להלכה: ומה דהטור ז"ל באו"ח סי' ל"ב לא הזכיר דבעי סיוע כבר הרגיש בזה הב"י שם ובהגהת מהרל"ח שם והנה מה שדחק שם המהרל"ח בדברי הטור ביו"ד דבריו לא נהירא כלל וגם מה שכתב הב"י דהטור סמך עצמו על מה שכתב ביו"ד ג"כ תמוה קצת דהאיך יסמוך עצמו על מה שיכתוב אח"כ אכן לע"ד י"ל דהטור מחלק בין עבוד העור לשם ס"ת לבין עבוד העור לכתוב עליו פרשיות של תפילין דגבי ס"ת דמפורש בגמ' בגיטין [ד' מ"ה ע"ב] דבעי לשמה החמיר הטור דבעי סיוע וכדעת רבינו ברוך דספיקא דאורייתא הוא אבל בתפילין דאיכא מחלוקת הפוסקים אי בעינן עבוד לשמה כלל דדעת רש"י בסנהדרין (דף מ"ח ע"ב) דא"צ עבוד לשמה [והגם דרש"י מיירי מעבוד דעור הבתים מ"מ מד' התוס' דמנחות (דף מ"ב ע"ב ד"ה עד) משמע דאין לחלק בין עור הבתים לפרשיות דהא שי"ן של תפילין הלמ"מ וכיון דעור הבתים לא בעי עבוד לשמה ה"נ עור הפרשיות וכן משמע מדברי הב"י בסימן ל"ב מה שכתב הטור דעור הפרשיות בעי עבוד לשמה הביא ע"ז הב"י מחלוקת רש"י ותוס' הרי דס"ל דלדעת רש"י גם בעור הפרשיות לא בעי עבוד לשמה] לכן לא החמיר הטור כ"כ דהוי ס"ס שמא הלכה כרש"י דלא בעי עבוד לשמה כלל. ואת"ל דצריך שמא סברת הרא"ש עיקר דלא בעי סיוע כלל משום דלא דמי עבוד לגט והלכך מקיל אף בלא סיוע

ויש להסתפק ספק גדול בתליית הציצית בבגד ע"י סיוע הישראל אי כשר או לא דאפשר כיון דהתם פסול מצד גזה"כ י"ל דגם בישראל וא"י אוחזין ביחד בהחוט ותולין בבגד פסול. ולכאורה דין זה תליא באשלי רברבי דהנה בשחיטה דפסול ע"י אינו יהודי מטעם דאינו בר זביחה איכא מחלוקת הפוסקים היאך הדין בישראל ואינו יהודי היו אוחזין בסכין ושוחטין דדעת הרשב"א בתו"ה וכוותיה פסק הב"י בשו"ע יו"ד סי' ב' סעיף י"א דפסול ויליף מהמשנה דחולין מ"א דתנן שם היו שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד שוחט לשם דבר כשר ואחד שוחט לשם אחד מכל אחד מכל אלו דפסול. אכן באור זרוע ובהגהת אשרי פ"ק דחולין מכשירין וכ"ה בתוספתא להדיא וכן פסק המהרש"ל והש"ך שם ולא דמי להמשנה דחולין דהתם מחשבת השוחט פסלה עי"ש וא"כ פשוט דה"נ תליא בדין הנ"ל דלדעת הרשב"א דכל היכא דמעטה התורה א"י גם כשהישראל מסייעו בהדיה ג"כ פסול ה"נ דכוותיה משא"כ להאו"ז כשר מיהו כ"ז בששנים תולין בבגד בשוה אבל אם הישראל אינו רק מסייע אינו ראיה דכשר די"ל דגם האו"ז מודה דסיוע אינו מועיל

ולענין מחלוקת הרשב"א והאו"ז ראיתי להגר"א ז"ל בביאוריו שם שתמה על דברי הרשב"א דא"כ היאך משני בחולין דף מ"א הב"ע בישראל מומר לעבודת כוכבים ולדעתו הוא פסול בלא"ה מטעם שחיטת מומר ולמה צריך למחשבתו ואפי' אם לא היה מחשב לשם אחד מכל אלו ג"כ פסול דהא הוי כישראל ופסול אוחזין בסכין ושוחטין אלו דבריו ז"ל. ולולא דבריו הקדושים הייתי אומר דקצת יש להביא משם ראיה בדעת הרשב"א. דלכאורה למה צריך לאוקמא בישראל מומר לוקמי בא"י ממש דבדידיה וודאי לאו לצעורי קא מכוין א"ו דבאינו יהודי בלא"ה פסול משום שחיטת א"י משום דישראל ופסול אוחזין ושוחטין פסול וכדעת הרשב"א והא דמשני בישראל מומר היינו משום דישראל מומר אינו שחיטה פסולה רק מדרבנן כמו שהעלה הגרע"א ז"ל בגליון היו"ד בסי' ב' אות א' וכיון שאינו רק מדרבנן שפיר מהני סיוע. ויש להמתיק עוד דהרשב"א אזיל לשיטתו דס"ל דמומר אוכל נבילות להכעיס ג"כ כשר בישראל עומד ע"ג וע"כ צ"ל דס"ל דמיקרי בר זביחה כיון דמצווה אזביחה. וא"כ מ"ט מומר לעבודת כוכבי' פסול וע"כ דפסול דרבנן הוא וכ"כ הגרע"א ז"ל לדעת הרשב"א וע"פ זה נתיישב תמיהת הגר"א ז"ל על הרשב"א ז"ל. אכן בתוס' (חולין די"ד ד"ה השוחט) דהקשו שם ג"כ כקושיית הגר"א ז"ל והוכיחו מזה דבפעם אחד לא נעשה מומר. צ"ל דס"ל דמומר פסול מה"ת ודמי לאינו יהודי. אך לפ"ז צ"ל דהרשב"א אינו פוסל רק באינו יהודי ובאמת ברשב"א עצמו מבואר להדיא דפוסל אפילו במומר בשנים אוחזין בסכין ושוחטין: ועוד קשה לי דמאי מקשה הגר"א על הרשב"א דהלא הוא קושיית התוס' בחולין הנ"ל וכבר תירצו יפה דבפעם אחד לא נעשה מומר וא"כ גם על הרשב"א יש לתרץ כן ואולי דכונתו משום דקצת משמע בדברי הרשב"א מתחלה שם שאינו סובר סברת התוס' דבפעם אחד לא נעשה מומר וכמ"ש הש"ך בסי' ד' סק"ד ואף דשוב כתב הש"ך שם דבתשו' הרשב"א מבואר להדיא דס"ל דבפ"א לא נעשה מומר מ"מ שפיר מקשה לפי מה דס"ל להרשב"א בכאן ודו"ק

וקצת קשה לי על דברי הב"ח באו"ח הנ"ל דהביא ראיה דבעינן תליית הציצית לשמה מדפסל התורה בא"י ומאי ראיה היא הא גם בשחיטה פסלה התורה א"י והתם לא בעינן לשמה כלל. ועוד תמוה לי על דברי הב"י שהביא ראיה מזה אדרבה להיפך דלא בעינן לשמה וכדעת הרמב"ם דאל"כ למה צריך למעט א"י תיפוק ליה דאינו עושה לשמה וגם זה תמוה משחיטה דהא לר' נתן בעינן כוונה לשחיטה ואעפ"כ כתבה התורה מעוט למעט אינו יהודי וע"כ דבעינן קרא לשנים אוחזין בסכין ושוחטין דמטעם לשמה היה כשר דהא אפי' בסיוע כשר אבל כיון דמעטה קרא גם בכה"ג פסול וכמו שפסק הב"י ביו"ד להדיא ועוד יש ליישב כמו שתי' התוס' בגיטין אליבא דרב דמכשיר באינו יהודי משום דס"ל דסתם עשייה דציצית היינו לשמה. וא"כ לדידן נמי ניחא. דצריך קרא לפסול דמצד לשמה היה כשר דסתם עשיה הוא לשמה ושוב מצאתי זה בארצות החיים: היוצא מזה דאם שנים תולין בבגד ישראל ופסול תליא במחלוקת הנ"ל ואם האינו יהודי תולה בבגד והישראל מסייע יעויין בתבואת שור ביו"ד סי' ב' שהאריך בזה וכן בדין זה יכול וזה אינו יכול. וכן לענין הדין דאם הפסול אוחז בסכין והכשר אוחז בידו ג"כ האריך הרבה וכתב ג"כ דבתוספתא דשבת יש ט"ס וכמ"ש לעיל בעזה"י ע"ש היטב. אכן לענין ציצית נראה דלא מהני סיוע דהא לענין כתיבת ס"ת ותפילין לא מצינו דמהני סיוע ע"י ישראל וע"כ משום דגזה"כ הוא וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה לא מהני סיוע וא"כ בציצית נמי דכוותיה וזהו דהוצרך למעט א"י בכתיבה מקרא ולכאורה תיפוק ליה דהא בעינן לשמה אכן לפי הנ"ל ניחא דנ"מ דלא מהני סיוע: ומיהו נראה דאם ישראל ואינו יהודי טוו ביחד את הציצית או תלאום בבגד והאינו יהודי חושב בהדיא שלא לשם ציצית או אפילו בשני ישראלים שטוו את הציצית וא' חישב לשם דבר חול בוודאי מהני מחשבתו לפסול ואף דהישראל אחר חשב בהדיא לשם ציצית דהא משנה ערוכה שנינו בחולין דשנים אוחזין וכו' אחד חשב לשם אחד מכל אלו ואחד לשם דבר כשר פסול. אלמא דכל דשחשב מחשבה דמהניא לפסול אינו מועיל מה שיש עוד במעשה זו אדם אחר שחושב לשם דבר כשר וא"כ ה"ה בציצית או שאר דברים דבעינן בהו לשמה כגון תפילין וס"ת וגט אם שנים עסקו ביחד ואחד חשב שלא לשמה פסול ופשוט עוד דה"ה בקדשים דבעינן לשמה אם שחטו שנים פסח או חטאת [לפי מאי מה דקי"ל כחכמים בחולין (דף ל) דשנים שוחטין זבח אחד וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' פסולי המוקדשין דהלכה כחכמים] ואחד חישב שלא לשמו פסול. אלא דקצת תימה לי דמאי הוצרך הש"ס בפסחים ד' ס' לפרש למאי דתנן לשמו ושלא לשמו פסול דקאי בשחיטה ומחשב בזריקה משום דאי חשיב בשחיטה גופא הא כשר לר"מ דס"ל דתפוס לשון ראשון ואי בשתי עבודות מיירי קשה דהא היינו רישא יעו"ש] הא יש לפרש בפשיטות דלעולם בעבודה אחת ודחשיב בשחיטה גופא ומ"מ מצי אתיא כר"מ די"ל דמתניתין מיירי דשנים שחטו את את הפסח אחד חשב לשמו ואחד חשב שלא לשמו ובכה"ג גם ר"מ מודה דהא ב' המחשבות היו בבת אחת ולא שייך בזה תפוס לשון ראשון וצ"ע

ולענין מה שכתבתי לעיל ליישב דברי הטור ז"ל מה דלא הצריך סיוע בעבוד עור הפרשיות משום דסמך ארש"י דלא מצריך עבוד לשמה כלל בתפילין ואף דרש"י לא כתב זה רק בעור הבתים מ"מ מדברי התוס' דמנחות והב"י משמע להדיא דה"ה בעור הפרשיות