בנין שלמה חלק א מ

דליכא קדשים א"צ כפרה. דהא ליתא כלל דהא משנה ערוכה שנינו דהאשה שיש עליה חמש לידות וודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בקדשים והשאר עליה חובה אלמא אף דכבר מותרת בקדשים בקרבן אחד מ"מאידך הקרבנות נשארין עליה לחובה דמ"מ מוטל עליה מ"ע של תורה להביא קרבן על כל לידה ולידה וא"כ האידנא נמי מחוייבת לומר הפרשה כדי לקיים ונשלמה פרים שפתינו. ונראה דאם יש עליה חמש לידות וודאות צריכה לומר הפרשה חמשה פעמים. וכבר כתבנו דאינה צריכה לומר רק עד הכתוב דאם לא תמצא ידה ואפילו אם היא ענייה דהא קיי"ל דעני שהביא קרבן עשיר יצא ואפשר דהיינו טעמא דכתיב בקרא דזאת תורת היולדת קודם קרא דכי לא תמצא והיינו דבא לאשמועינן דזאת תורת היולדת אפילו אם היא ענייה ג"כ יצאה בקרבן זה ורק דאם לא תמצא ידה יכולה להביא ג"כ שתי תורים אבל אם הביאה עולת בהמה בוודאי יצאת אבל אי הוי כתיב אח"כ הו"א דבעינן קרא כדכתיב. ועוד נ"ל דמשו"ה כתיב זאת תורת ברישא אצל יולדת עשירה דמשום דמהך קרא דזאת תורת מפקינן בכריתות (דף ט'] דאשה מביאה קרבן אחד על וולדות הרבה אם הפילה תוך מלאת והלכך אי הוי כתיב אחר פרשה דיולדת עניה הו"א דוקא ביולדת עניה הקיל הכתוב אבל בעשירה לא ומש"ה כתיב זאת תורת אצל עשירה. ועוד נ"ל דהתורה רמזה בכאן להא דאמר רשב"ג במשנה בכריתות (דף ח'] המעון הזה וכו' נכנס לב"ד ולמד האשה שיש עליה ה' לידות וודאות וכו' מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה והטעם משום תקנת עניות הקילו גם ליולדת עשירה דסגי בקרבן אחד ונ"ל דלזה כתיב זאת תורת אצל יולדת עשירה לרמז דזימנין אפילו עשירה יכולה להביא קרבן אחד על וולדות הרבה ואין השאר עליה חובה אם רואין ב"ד שהשעה צריכה לכך. ועכ"פ היוצא לנו מדברינו דנראה ברור דכל אשה יולדת צריכה לומר הפרשה עד זאת תורת היולדת לזכר או לנקבה ביום מלאת ימי טהרה והנלע"ד כתבתי בעז"ה. וה' יזכנו במהרה לראות בבנין ירושלים ומקדש הקודש בנוי על מכונו ושם נעשה לפניו את קרבנות חובותינו תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם אכיה"ר: הלכות ציצת

סימן ב לכבוד אדמו"ר הרב הגאון הגדול חכם הכולל מוהר"ר יעקב באריט נ"י מו"ץ ור"מ דפ"ק. אחדש"ת באתי להשיב ולדון לפניו ע"ד אשר בדיק לן מר נ"י בחוה"מ פסח העבר בד' השו"ע או"ח סי' י"א סעיף ב' שכתב שם דלדעת הרא"ש דמכשיר עבוד באינו יהודי וישראל עומד ע"ג. ה"ה בציצית שטוואן אינו יהודי וישראל עומד ע"ג ואמר לו שיעשה לשמו ג"כ כשר. וע"ז תמה כבוד הדר"ג נ"י דמאי ראיה מעבוד. דהתם לא בעינן לשמה רק בעת התחלת העבוד דהיינו בעת שנותן העורות לסיד ושפיר אמרינן דציית לישראל לעשות לשמה כיון שאינו אלא רגע אחד משא"כ בטויה דבעינן כל הטויה לשמה י"ל דמודה הרא"ש דלא מהני ישראל עומד על גביו דטויה יש לדמותו טפי לכתיבת הגט דמפורש בהדיא בגמרא בגיטין [דף כג ע"א] דלא מהני ישראל עומד ע"ג וכמ"ש הרא"ש בהל' ס"ת סי' ג' לחלק בדבר בין עבוד העורות לכתיבת הגט דבגט בעינן שיכתוב כל התורף לשמה אמרינן דלא ציית האינו יהודי משא"כ בעיבוד דאינו אלא ברגע אחד אמרינן דציית ועביד לשמה. וא"כ טויה טפי דמי לגט יותר מלעבוד זהו תוכן תמיהת הדר"ג נ"י על השו"ע ותמיהה עצומה היא באמת

והן אמת שראיתי להגר"א ז"ל בבאוריו שם ס"ק ז' שמשמע מדבריו שהרגיש ג"כ בזה וכתב דטויה דמי ג"כ לעבוד שא"צ לשמה אלא בתחלה ונראה שכוונתו לדברי המרדכי שהובא בשו"ע שם ס"א להלכה שא"צ שיאמר שעושה לשמה רק בתחלת הטויה אבל אינו נוח לי בזה דהרי בגט נמי א"צ לשמה רק בשטה הראשונה ואפילו לא שמע אלא קן קולמסא וקן מגילתא שעושה לשמה שוב א"צ ואעפ"כ פסול באינו יהודי. וע"כ צ"ל דהא דמהני קן קולמסא וקן מגילתא משום דאמרינן מסתמא יסיימו ג"כ לשמה וכמ"ש התוס' שם משום דכל העושה על דעת הראשונה הוא עושה. אבל מחשבה לשמה מיהו בעי בכל כתיבת התורף והלכך זה לא מהני רק בישראל אבל באינו יהודי דעושה אדעתא דנפשיה חיישינן שמא לא עביד לשמה דאינו יהודי לא ציית ונמצא דאפילו מחשבה ליכא. והך סברא שייכא נמי בטויה דהא מ"מ מחשבה לשמה מיהו בעי בכל הטויה ולא דמי כלל לעבוד דמכשיר הרא"ש דהתם נעשית המלאכה אח"כ מאליה והאינו יהודי אינה עושה אח"כ מעשה כלל והלכך לא מהני מחשבתו לפסול אח"כ דאפילו אם אמר בפירוש אח"כ דאינו רוצה שיהיה העבוד לס"ת רק לאיזה דבר חול ג"כ נראה דלא מהני אמירתו לפסול דדבור לא מהני לפסול רק בעת שעושה מעשה וגדולה מזו אמרינן לגבי קדשים דזה מחשב וזה עובד לא אמרי' וכ"ש הכא דליכא מעשה כלל אבל טויה דבכל מעשה הטויה נעשה ע"י האינו יהודי בוודאי צריך מחשבה לשמה מיהת בכל הטויה וזה לא עביד האינו יהודי ודמי ממש לגט וא"כ תמיהת הדר"ג נ"י כראי מוצק: והן אמת שמצאתי לגאון אחד קדמון קדוש מדבר דמסייע ג"כ לדעת הדר"ג והוא רבינו בעל העיטור ז"ל. דבהלכות תפילין בשער הראשון ח"א כתב דעבוד לשמה בעי ע"י ישראל או ע"י אינו יהודי שיעבדם לשמן עכ"ל הרי דס"ל כדעת הרא"ש ז"ל דמהני עבוד ע"י אינו יהודי [ופשוט דר"ל אם ישראל עומד ע"ג ויאמר לו דעשה לשמה דבלא"ה בוודאי לא דהא אינו יהודי לאו בר כוונה הוא וכן נראה שפירש הרא"ש לד' בעל העטור הנ"ל דהרי הרא"ש בהל' ס"ת הביא לדברי בעל העטור הנ"ל לסיוע לדבריו דמהני עבוד ע"י אינו יהודי בישראל עומד ע"ג דהרי דמפרש דבעל העטור נמי בהכי מיירי] ואילו בהל' ציצית בדין טוויית הציצית כתב דטווית הציצית הו"ל ככתיבת הגט וכו'. ואינו יהודי אע"פ שישראל עומד ע"ג פסול דאינו יהודי אדעתיה דנפשיה קעביד עכ"ל בעל העטור שם. וא"כ לדברי השו"ע דברי בעה"ע ז"ל סותרין זה את זה. וכבר הרגיש בזה המפרש לבעל העטור שם ולא תירץ כלום אכן הדבר ברור דרבינו בעה"ע מחלק בין עבוד לטויה דעבוד אינו אלא רגע אחד וודאי מהני ע"י אינו יהודי בישראל עומד על גביו. אבל בטויה דהוא מעשה רבה וצריך לחשב בכל הטויה לשמה פסול באמת באינו יהודי וזהו דמדמה שם טויה לכתיבת הגט והיינו כדעת הדר"ג

ושוב ראיתי להב"ח באו"ח סי' י"ד שחולק שם ג"כ על הב"י בשו"ע דכתב להכשיר בטויה ע"י אינו יהודי בישראל ע"ג לדעת הרא"ש ודעתו ז"ל שם דהא דפסול בציצית שעשה אינו יהודי והיינו שתלה הציצית בבגד ועשה החוליות והקשרים] היינו מטעם שאינו יהודי אינו עושה לשמה. והא דמיעט הכתוב דווקא אינו יהודי היינו דבא לאשמעינן קרא דאפי' בישראל עומד ע"ג פסולה. אבל הכל משום לשמה הוא. ולכן למד מזה דה"ה טווית הציצית דקי"ל כשמואל דבעי לשמה פסול ע"י אינו יהודי אפי' בישראל עומד ע"ג דלא כהב"י. אכן לענ"ד דבריו צ"ע קצת דמ"נ אם הסברא נותן דהאינו יהודי ציית ליה להישראל לעשות לשמה כמו בעבוד למה פסול באמת דכיון דס"ל להב"ח דעיקר הפסול באינו יהודי הוא משום לשמה. ואם הסברא נותנת דעשיית הציצית דומה לכתיבת הגט ולא ציית א"כ הדרא קושיא לדוכתא דיכתוב רחמנא דצריך העשייה לשמה. וממילא הוי ידעינן דגם בישראל עומד ע"ג פסול ודוחק לומר דהכתוב בא לאשמעינן סברא זו דבכמה דוכתי אמרינן בגמ' דלמ"ל קרא סברא הוא. ועוד דמנ"ל להוציא באמת מהך קרא דין זה דהא י"ל דגזה"כ דפסול ע"י אינו יהודי. אבל לעולם י"ל דלא בעי לשמה בעשיית הציצית וכדעת הרמב"ם ז"ל. וגם בטוויה דבעי לשמה מ"מ י"ל דלדעת הרא"ש דמכשיר בעיבוד ע"י ישראל ע"ג ה"נ בטוויה וכמו שכ' הב"י. ובר מן דין מה שהביא מזה לסתור דברי הרמב"ם ז"ל דלא מצריך עשיה לשמה אינו הכרח כלל די"ל דהרמב"ם לשיטתו דפוסל בעיבוד אפי' ישראל עומד ע"ג משום דלא ציית ליה לעשות לשמה. וע"כ דנפקא לן מצד הסברא דהא התם ליכא קרא ואם איתא דגבי עשיה בעי לשמה ל"ל קרא למעט אינו יהודי אע"כ דלא בעינן לשמה אבל הרא"ש לשיטתו דמכשיר עיבוד ע"י ישראל ע"ג שפיר י"ל דגם בעשיה בעינן לשמה כמו בטוויה והא דצריך קרא למעט אינו יהודי לענין אם ישראל עומד ע"ג דמצד לשמה היה כשר

אכן לענין עיקר תמיהת הדר"ג נ"י על הש"ע עלה בדעתי ליישב דהנה המעיין ברא"ש בהל' ס"ת סי' ג' יראה דמתחלה הביא דברי רבינו ברוך ז"ל דאם האינו יהודי מעבדו וישראל עע"ג ומסייעו כשר ומטעם דמסייע כזה יש בו ממש ומהני הסיוע כאילו עשה הישראל בעצמו ומשמע דאינו מחלק כלל בין עבוד לכתיבת הגט אלא התם בגט מיירי דאינו מסייע כלל. [גם י"ל דהתם לא מהני סיוע באמת דמסייע דהתם וודאי אין בו ממש כיון דהאי אוחז הקולמוס וכותב לא מהני מה שישראל מסייעו באחיזת הקולמוס כיון דעיקר הכתיבה היינו מה שמוליך הקולמוס בידו על הנייר וכותב וזה נעשה ע"י האינו יהודי בעל וכמו דתנא בתוספתא דשבת פי"ב דקטן אוחז בקולמוס וגדול אוחז בידו וכותב חייב הגדול גדול אוחז בקולמוס וקטן אוחז בידו וכותב פטור הגדול ופסקה הרמב"ם להלכה בפי"א מהלכות שבת (הלכה י"ד) ומש"כ