בנין שלמה חלק א לח

דהטבת שתי נרות קודמת לקטורת אלמא דהטיב שתי נרות כאחד ותירץ דקרא אניסא לא סמיך ואביי סידר סדר המערכה כשאין ישראל ראוין לעשות להם נס כמו אחר שמת שמעון הצדיק ע"ה עכ"ל. מיהו יש לדקדק קצת על תירוצו דכיון שמעיקר ד"ת הוא להטיב ב' הנרות בבוקר היכא עביד רחמנא ניסא לבטל מ"ע של תורה ואם נימא דלא בא הנס רק כדי להראות חבתן לפני המקום והיא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל אבל מ"מ בעת שהגיע זמן ההטבה היה צריך הכהן באמת לכבותה ולהטיבה כשאר הנרות א"כ היכי תנן דמניח את המערבי דולק וצ"ע

ושיטה רביעית יש בזה להרשב"א ז"ל בתשובה סי' ש"ט והובא בקוצר בתוס' יו"ט פ"ג דתמיד מ"ט ודעתו ז"ל דמצות הטבה אינו אלא אם מצאה הנרות כבויות אבל אם מצאן דולקות אינו מחויב להיטיב כלל אבל בנר מערבי ובנר המזרחי שאצלו אם נמצאו כבויות ומטיבן צריך להחזיר ולהדליקן משום שנאמר לפני ד' תמיד וכל עיקר החילוק בין הטבת נרות המזרחית לשאר הנרות אינו אלא בזה דב' נרות המזרחית צריך להדליק תיכף בבוקר אחר ההטבה אבל שאר הנרות מצות הדלקתן אינו אלא מבערב ותנא דמתני' דתמיד לית ליה כלל דבעינן הפסקה בין הטבה להטבה דלא דריש בבוקר בבוקר ואי נמי אית ליה מ"מ ס"ל דכל זמן שכבה המזרחיות מקדים הטבתן להטבת חמש נרות כדי לקיים לפני ד' תמיד ולא אמרינן כיון דאתחיל עביד רובא עכ"ל כמו שהובא בתוס' יו"ט. וכוונתו דאף אם נימא דתנא דמתניתין נמי ס"ל דצריך לחלק הטבה לשני פעמים ולפי זה יהיה צריך לפרש הא דתנן שם בסיפא דמתני' ואח"כ מדשן את השאר היינו לאחר הקטרת הקטורת לרבנן או לאחר דם התמיד לאבא שאול ואינו ר"ל דמדשן מיד את השאר מ"מ בזה וודאי פליג אברייתא דסדר המערכה דאביי דאמר שם דבהטבה ראשונה צריך להיטיב חמש נרות משום כיון דאתחיל בהו עביד רובא כדאמרינן ביומא שם אבל התנא דמתני' ס"ל להיפך דברישא מיטיב ב' נרות המערבי משום דצריך לקיים לפני ד' תמיד וע"כ צריך להיטיב אותו מקודם כדי שיוכל להדליק אותו מיד ואח"כ מטיב לחמש נרות

וכתב עוד שם הרשב"א ז"ל דהא דתנן בפ' ו' דמצא שתי המזרחיות דולקות מדשן את המזרחי מיירי בהטבה דבערב אבל בבוקר לא היה מדשן כלל אפילו למזרחי משום דבלא המזרחי לא שייך לקרוא לנר השני שאצלו נר מערבי וכיון שבעינן דנר מערבי יהא דולק תמיד ע"כ בעינן שגם נר המזרחי יהא דולק תמיד רק מבערב שבלא"ה הוא צריך להדליק כל הז' נרות אז מיטיב ומדשן את המזרחי ורק לנר המערבי לא היה מטיבה אפילו מבערב משום שצריך להדליק ממנה כל הנרות כדתנן במתני' שם בריש פ' ו' ואפשר שלאחר שהדליק הנרות היה צריך לדשן גם נר מערבי ולהחזיר ולהדליקו כן מתבאר שם בדבריו ולפי דעתו צ"ל דמשכחת לפעמים שכל ההטבות של כל הז' נרות היה הכל מבערב והיינו אם מצאן דולקות בבוקר דאז לא היה רשאי ליגע בהן וכן שתי נרות המזרחיות אין זמן מוגבל להטבתן דזימנין דמדשנו בבוקר קודם הטבת חמש נרות וזימנין דמדשנן מבערב. ולכאורה נ"ל ראיה לדבריו מלשון הכתוב גופא דסוף סדר תצוה דכתיב בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ולכאורה הו"ל לכתוב רחמנא ברישא בלשון ציווי דצריך להיטיב את הנרות כמו דכתיב ציווי גבי הדלקה יערוך אותו אהרן ובניו וגו' ומדלא כתיב ייטיב את הנרות רק כתוב בהיטיבו ומשמע מזה דליכא מ"ע וחיובא כלל להטיב הנרות בבוקר והיינו משום דאם מצאן דולקות א"צ להטיב כלל ורק אם מצאן כבויות אז איכא מצוה להטיבן והלכך אינו יכול לכתוב בלשון חיוב רק משום דכיון דלא נתן שמן מבערב רק חצי לוג כדי שתהא דולק עד הבוקר מסתמא נכבה בבוקר והי' צריך להטיב ולכן נתן סימן מזה על זמן הקטרת בבוקר דבזמן שדרכו להטיב דהיינו בבוקר מעמוד השחר יקטירנה וממילא שמעינן מהך קרא דמצוה להטיב אם מצאן כבויות אבל לא יכול לכתוב בלשון מצוה כנ"ל

ואכן מלבד מה דקשה על הרשב"א ז"ל טובא לומר דמתני' דתמיד הוא שלא אליבא דהילכתא וגם תמוה דהיכן מצינו הטבה בין הערבים והלא בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות כתיב ודוחק לומר דיבר הכתוב בהוה דסתם הטבה הוא בבוקר דמן הסתם הי' נכבין כל הנרות בבוקר דהתורה לא סמכה על הנס הנה מלבד זה יש לדקדק מהסוגיא דיומא ד' י"ד דמקשה מסדר יומא אסדר תמיד דבסדר יומא תנן דקטורת ברישא והדר הטבת הנרות ובתמיד תנן איפכא דנרות קדים לקטורת ולפי דעת הרשב"א ז"ל הנ"ל דהטבה דב' נרות המזרחית זימנין דהי' מבערב א"כ בפשיטות יכול לשנוי מתניתין דיומא בהטבה דבערב מיירי ואז וודאי קטורת קדים כדאמרינן בפסחים [דף נ"ח] דאין לך עבודה שכשרה מערב עד בוקר אלא זו בלבד [ובשלמא לרש"י ולהראב"ד ז"ל אף דגם הם ס"ל דנר מערבי הי' מטיב מבערב מ"מ לא מצינו הטבה מבערב רק בנר מערבי לבד ובמתני' דיומא תנן ומטיב את הנרות בלשון רבים וע"כ דמיירי בהטבה דבוקר אבל להרשב"א קשה וצריך לדחוק דס"ל להגמ' בפשיטות דוודאי מיירי בהטבה דבוקר דזה הי' שכיח בכל יום וגם בקרא לא כתיב הטבה רק בבוקר ובוודאי התנא קאי אהטבה דכתיב בקרא א

איברא דמצינו אדרבה משנה מפורשת דמסייע לד' הרשב"א הנ"ל והוא מהא דתנן ביומא (דף ע ע"א] נכנס להקטיר קטורת של בין הערבים ולהיטיב את הנרות הרי להדיא דהי' הטבה גם בערב בב' נרות וע"כ דקאי אב' נרות המזרחיות וכדעת הרשב"א ז"ל והא דלא הזכיר גם הדלקה שהי' מבערב נ"ל משום דהדלקה כשרה בזר כדאיתא ביומא דף כ"ד] ולא הי' צריך כ"ג אבל הטבה בעי כהונה. וראיתי להתוס' דיומא (דף ע"א] שם בד"ה ולהיטיב שהקשו ג"כ מאי דלא תני להדליק אח הנרות שהיתה בין הערבים אבל הטבה בצפרא הוואי וכ' דדילמא בימי שמעון הצדיק נשנית משנה זו וכן מתני' דתמיד דתנן מצאו שתי נרות מזרחית דולקות מדשן את השאר ומניח את אלו זה הי' כמו כן בימי שמעון הצדיק וא"כ בימי שמעון הצדיק הי' דולקין אותן שתי נרות מזרחיות עד הערב והי' צריך להיטיב אותן ברישא ואח"כ הי' עושה הדלקה ולהכי נקיט ולהטיב את הנרות ולא תני להדליק משום דהטבה היתה מקודם ע"כ והנה לכאורה דברי התוס' תמוהין בהא דמביא ראי' מהמשנה דתמיד פ"ג דמצא לשתי המזרחיות דולקות מדשן את השאר דהלא התם בפ"ג מיירי בהטבה דחמש נרות דהיה קודם שחיטת התמיד ואז ע"כ הי' צריך להניח את אלו כדי לקיים אח"כ הטבת ב' נרות אבל בפ"ו אדרבה תנן להדיא דהי' מדשן את המזרחי ואף קודם שמת שמעון הצדיק ומשמע דהי' צריך לרבותו ולדשנו ולקיים מצות הטבת ב' נרות ואף דלא הי' מיטיב רק נר אחת עכשיו מ"מ קורהו הטבת ב' נרות משום דבערב השלים הטבה גם בנר מערבי ובס"ה הי' הטבת ב' נרות וכמו שכ' הראב"ד ז"ל בפירושו הנ"ל וא"כ דברי התוס' תמוהין לכאורה. אבל באמת נר אה ברור דהתוס' אזלי בשיטת הרשב"א ז"ל הנ"ל דהא דתנן מדשן את המזרחי בהטבה דבערב מיירי דמתחילה מדשן את המזרחי ואח"כ כשמדליק כל הנרות מנר מערבי חוזר ומדשנו כדי לקיים מצות ההטבה גם בב' נרות אלו וע"ז שנינו דנכנס להטיב את הנרות ומ"מ בזה מחולקים התוס' עם הרשב"א ז"ל דלהרשב"א אף לאחר שבטל הנס מ"מ הי' מחויב להדליקם מחדש בבוקר כדי לקיים לפני ד' תמיד וממילא היה נצרך להטיבן מבערב כדי לקיים אח"כ מצות הדלקה בהם כשאר הנרות אבל התוס' ס"ל דלאחר שבטל הנס ומצאן כבויות בעת הטבת חמש נרות דתנן דהיה צריך להדליק שניהם אז בעת הטבת שני נרות אף דמצא שניהם דולקות היה מכבה שניהם ומקיים בהם מצות הטבה וחוזר ומדליק לנר מערבי ממזבח העולה ולפיכך הוצרכו לומר דהך מתני' נישנית קודם שמת שמעון הצדיק אבל לפי דעת הרשב"א א"ש המשנה אף לאחר שבטל הנס אבל לדעת הראב"ד קשה. ושוב ראיתי להראב"ד ז"ל בהשגות בהלכות עיוכ"פ בפ"ב הלכה ב' דהרגיש בעצמו על לשון המשנה וכ' דשיגרת לישנא הוא אבל באמת לא היה הטבה בין הערבים רק בנר מערבי בלבד ע"ש ואכן באמת לפי מש"כ בפירושו לתמיד הנ"ל דהטבת ב' נרות היינו אחת בבוקר ואחת בין הערבים א"כ בלא"ה ניחא לשון רבים משום דאז נגמר הטבת ב' נרות ונחשב כאילו הטיב ב' נרות והגע עצמך דהא גם מן המשנה דיומא פ"ג דנכנס להקטיר קטורת ולהטיב את הנרות של שחר ואוקימנא דמיירי בהטבת שתי נרות נמי תקשה להראב"ד דהא לא הי' הטבה לדידיה רק בנר אחד וע"כ דקרי ליה לשון רבים משום דבס"ה הי' שנים

ואכן לפי דעת שאר מפרשים תקשה בתרתי דחדא תקשה דלמה אינו מזכיר לעיקר מצות הדלקה ומיהו לזה י"ל משום דכשרה בזר ואף דוודאי היה הכה"ג עושה הכל מ"מ לא חש להזכירו כיון דאינו מעכב בכה"ג אבל זה בוודאי קשיא דהלא לדעתם לא הי' מבערב הטבה בב' הנרות כלל: ומיהו להרמב"ם ז"ל דס"ל דגם בבוקר הי' צריך להדליק אתר ההטבה וזה מקרי ג"כ הטבה דבלא הדלקה לא מקרי הטבה כלל וזה שכ' התורה בהטיבו ר"ל הדלקה לפי זה בלא"ה א"ש דהתנא לישנא דקרא נקט דקרי להדלקה הטבה וזהו דתנן נכנס להטיב את הנרות ושוב ראיתי להתוס' יו"ט שתי' ג"כ לדעת