בנין שלמה חלק א לז

דכל זה לא היה רק כדי שיתרגל בעבודה ביוה"כ לכן לא היה צריך להתרגל רק בהטבה ולא בדשון דגם ביוהכ"פ גופא לא היה הדשון בכה"ג ועוד דדשון כיון שאינו עבודה גמורה ולדעת המשנה למלך ז"ל שאביא לקמן בסמוך היתה כשרה בזר [וכן משמע באמת בדברי הרמב"ן ז"ל שם דהא כתב דהיה כשר בכהן הדיוט ביוהכ"פ וכהן הדיוט ביוהכ"פ כזר בכל השנה דמי דכל הכהנים ביוהכ"פ כזרים הם אצל כה"ג] ולא היה כבוד כ"כ לכה"ג לעשותה והניחוה לעשותה בשאר כהנים. וכן בפ"ג דיומא דף לא ע"ב] תנן דנכנס להקטיר קטורת של שחר ולהטיב את הנרות ולא תנן דנכנס לדשן את המנורה והיינו משום דהדשון היה על ידי כהן הדיוט. ובזה ניחא נמי דלא תקשה לדעת הרמב"ן ז"ל בהא דמקשה הש"ס ביומא ד' י"ד ע"ב מסדר יומא אסדר תמיד דבסדר יומא תנן קטורת ברישא והדר הטבת נרות ובתמיד תנן דישון המנורה ברישא והדר קטורת ולא משני דהתם בדישון קמיירי והכא בהטבה דהא להרמב"ן שני עניינים נפרדים הם וכן במאי דמקשה שם בתר הכי סדר יומא אסדר יומא הוה מצי למשני הכי אמנם להנ"ל ניחא דבכל מקום דתני דישון הכל בכלל וגם ההטבה נכלל בזה ותדע דהא לא הוזכר אח"כ פייס על הטבה אלמא דהתנא מיירי גם בהטבה והפייס היה על שניהם ושניהם נכללו בדישון המנורה וכמש"כ בעז"ה

וע"פ דברי הרמב"ן ז"ל יש ליישב דברי המשנה למלך ז"ל בפ"ג מה' תמידין ומוספין הלכה י"ב שכתב שם וז"ל דישון המנורה ודישון מזבח הפנימי לא בעי בגדי כהונה כ"כ התוס' יומא ד' נ"ט ע"ב סוד"ה והרי עכ"ל המ"ל שם. והנה באמת בתוס' שם לא הוזכר רק דישון מזבח הפנימי דלא בעי בגדי כהונה משום דלא אשכחן שיהא צריך בגדי כהונה ע"ש בתוס' אבל דישון המנורה לא הוזכר שם בתוס' כלל וצ"ל דמסתברא ליה להמ"ל דמסתמא גם דישון המנורה הכי הוא דבכל מקום תני להו בהדדי ועוד דבדישון המנורה נמי לא אשכחן כן צ"ל כוונת המ"ל בזה אמנם באמת לכאורה דבריו תמוהים ונראה דאישתמיט מיניה משנה ערוכה בזבחים בר"פ פרת חטאת דתנן דף קי"ב ע"ב] המסדר את השולחן והמטיב את הנרות והקומץ והמקבל דמים בחוץ פטור ואין חייבין עליו לא משום זרות וכו' ולא משום מחוסר בגדים וכו' ע"כ ופי' דאין חייבין עליהן מיתה וכמו שפירש"י שם משום דזר אינו חייב מיתה [וכן מחוסר בגדים] רק בעבודה תמה ולא בעבודה שיש אחריה עבודה כדאיתא ביומא ד' כ"ד וכל הנך עבודות יש אחריהן עבודה וא"כ מוכח להדיא דמ"מ בגדי כהונה צריך ומחלל עבודה נמי אם שימש בלא בגדים מדתני להו בהדי קומץ ומקבל דמים דהם עבודות גמורות ובעי בגדי כהונה ומשנה ערוכה שנינו ברפ"ב דזבחים דכל הזבחים שקבלו דמן זר וכו' ומחוסר בגדים פסול ופשוט דה"ה בהטבה. וכן משמע עוד להדיא ביומא ד' כ"ד ע"ב ע"ש ודברי המ"ל תמוהין בזה לכאורה. אמנם להנ"ל י"ל דהמ"ל נמי אזיל בשיטת הרמב"ן ז"ל הנ"ל דדישון המנורה לחוד והטבה לחוד ולא איירי המ"ל רק בדישון לחוד והיינו להסיר השמן והפתילות של אתמול דזה לא בעי בגדי כהונה באמת דכשר נמי בזר דלאו עבודה הוא כלל וכמו דמשמע מד' הרמב"ן ז"ל וכמש"כ לעיל אבל בהטבת נרות לא קמיירי והמשנה שם שפיר דייקה ותנא המטיב את הנרות ולא תני המדשן את המנורה משום דדישון אפי' לכתחילה כשר בזר ומחוסר בגדים ומיהו בחידושי ליומא הארכתי הרבה בזה בעז"ה בדין הטבת הנרות אי כשר בזר לכתחילה וביחוד בד' רש"י והרע"ב ז"ל שם בזבחים אבל אכמ"ל עוד שם נכנס מדשן את המנורה והטיב שתי הנרות והניח המערבי דולק וכו' מי שזכה בקטורת נטל הבזך וכו' והנה מנוסח הלזה משמע דגם הטבת שתי נרות היה קודם לקטורת וזה תמוה דהא קיי"ל כרבנן דבקטורת מפסיק להו וצ"ע ולכן צריך להגיה שם וכן צ"ל ונטל הטני והשתחוה ויצא מי שזכה בקטורת נטל וכו' עד הקטיר והשתחוה ויצא נכנס מדשן את המנורה וכו' עד ונטל הכוז והשתחוה ויצא נכנס כה"ג וכו' כצ"ל ואף דבמשנה דתמיד איתא כמ"ש לפנינו בסדר עבודה תמה הא כבר כתב המפרש שם דהמשנה דתמיד אתיא כאבא שאול ולא קיי"ל כוותיה והלכך צריך להגיה כמש"כ בעז"ה

ומיהו בלא"ה יש לתמוה על נוסח הזה דהנה זה לשון המשנה דתמיד בפ"ו מ"א נכנס ומצא שתי מזרחיות דולקין מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק ופי' הרע"ב שם (בפרק ג' מ"ט) דבזמן הנס קודם שמת שמעון הצדיק לא היו מדשן לעולם לנר מערבי בבוקר ולא הי' מטיבו עד הערב ולא היה מקיים מצות הטבה בבוקר בהטבה שניי' אלא בנר אחד. ואע"ג דכתיב בהטיבו את הנרות ואין נרות פחות משנים מ"מ הכי עדיף טפי כדי לפרסם הנס שדולק תמיד ולערב לאחר שהדליק מנר מערבי לשאר הנרות אז הי' מטיבו וחוזר ומדליקו. והא דמסיים שם בפ' ו' מצא שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה מיירי לאחר שבטל הנס והיינו לאחר שמת שמעון הצדיק דאז אפילו אם כבה בבוקר בעת הטבת של חמש נרות והדליקו אז מ"מ בעת הטבה שניה היה מכבהו ומדשנו ומדליקו ממזבח העולה [והטעם כיון דאז לא שייך משום פרסום הנס עדיף טפי לכבותו ולדשנו כדי לקיים מצות הטבה בשתי נרות ומ"מ צריך להדליקו משום כדי שיכול להדליק המנורה בערב ממנו וכן מצות נר מערבי שיהא דולק כל המעת לעת]. כל זה נתבאר מד' הרע"ב ז"ל שם ונראה בהדיא מלשונו ז"ל דאף אחר שבטל הנס מ"מ לא היה מדשנו רק אם כבה מקודם או בשעת הטבה ראשונה או בשעת הטבה שניי' אבל אם לא כבה כלל משמע דחזר דינו כמו קודם שבטל הנס דלא הי' מדשנו כלל וא"כ לשון זה שיסדו הגאונים ז"ל לומר במעמדות דמטיב שני הנרות והניח המערבי דולק לא יתכן כלל בשום זמן דמ"נ דבזמן שהי' הנס או אפילו לאחר זה רק אם אירע שהי' נס ולא נכבה הנר מערבי אז לא הי' מטיבו כלל לנר מערבי רק לנר המזרחי לבד וביום שלא אירע בו נס ונכבה כנ"ל אז הי' צריך לכבותו ולדשנו ולחזור ולהדליקו ומלשון סדר המעמדות משמע דלא הי' מכבהו כלל רק דהי' מטיבו ועוד גם הלשון אינו מדוקדק דכיון דהניחו דולק איך הי' מטיבו: מיהו קצת נ"ל דסמכו עצמן על לשון הרמב"ם דפ"ג מה' תמידין ומוספין הלכה י"ג וז"ל שם נר מערבי שכבה אין מדליקין אותו אחר דשונו אלא ממזבח החיצון וכו' ובהלכה ט"ז כתב שם לא הי' מטיב כל הנרות בפעם אחת אלא מטיב חמשת נרות ומפסיק וכו' ואח"כ נכנס ומטיב השנים עכ"ל ומדלא חילק רבינו כלל בין זמן שהי' הנס ובין זמן שבטל הנס משמע להדיא אפי' בזמן הנס שלא הי' רשאי לכבות הנר מערבי מ"מ מצוות הטבה הי' מקיים בשתי נרות לעולם והיינו דהי' מסור הפחם שבראש הפתילה של נר מערבי כדי לקיים מצות הטבה בשתי נרות וכן משמע בהדיא בסוגיא דיומא ד' ל"ג דמפיק שם מקרא דבהטבה ראשונה הי' צריך להטיב חמש נרות ובהטבה שניה היה צריך להטיב שתי נרות ע"ש וכיון דגזה"כ הוא דצריך הטבה בב' נרות לא שייך כאן כלל לחלק בין זמן לזמן וע"כ צ"ל דהא דתנן דמדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק היינו דהמזרחי הי' מדשנו לגמרי דמכבהו ומניח פתילה ושמן מחדש אבל בנר מערבי לא הי' רשאי לכבהו ולדשנו דישון גמור אבל מ"מ הי' מדשנו מעט להסיר הפחם שבראש הפתילה כדי לקיים מ"ע של תורה להטיב ב' נרות ובזה עולה שפיר נוסח המעמדות שלנו דמטיב שתי הנרות ומניח המערבי דולק והיינו דהמזרחי הי' מטיבו הטבה גמורה ומערבי היה מטיב מעט ומ"מ הי' הטבה שפיר בב' נרות ודו"ק: שוב ראיתי דיש רוח אחרת ושיטה חדשה בזה להראב"ד ז"ל בפירושו לתמיד שם ודעתו ז"ל שם דלעולם לא הי' מטיבו לנר מערבי כלל וכלל בבוקר ואף לאחר שבטל הנס וכבה בבוקר בעת הטבת חמש נרות והדליקו אותו מן הדולקים מ"מ אם מצאו דולק בעת הטבה שניי' לא היו מטיבו כלל בבוקר ואימתי הי' הטבתו מבערב לאחר שהדליקו ממנו כל הנרות אז הי' מכבהו ומטיבו ונותן שמן ופתילה חדשה ומדליקו ולזה כיון הש"ס בשבת ד' כ"ב זה נר מערבי שבו הי' מתחיל ובו הי' מסיים ופירושו הי' מתחיל הדלקה מבערב ובו הי' מסיים ההדלקה כל זה נתבאר מד' הראב"ד ז"ל שם. וכן נראה לי דכן הוא ג"כ דעת רש"י ז"ל בשבת שם דפירש דבו הי' מסיים הטבת נרות שדלק כל היום ואינו מטיבו עד הערב ומשמע דלעולם לא הי' מטיב בנר מערבי רק מבערב והיינו כדעת הראב"ד ז"ל אלא שמחולק עם הראב"ד ז"ל בפירושא דברייתא דשבת שם דרש"י מפרש דבו הא מסיים קאי אהטבה והראב"ד מפרש דקאי אהדלקה

ואכן הרבה יש לתמוה על רש"י והראב"ד ז"ל וגם על ד' הרע"ב הנ"ל האיך יפרנסו הסוגיא דיומא ד' ל"ג הנ"ל דמקשינן שם ונעביד שית אמר קרא בהטיבו את הנרות יקטירנו ואין נרות פחות משנים הרי היה צריך הטבה לב' נרות בבוקר

שוב ראיתי דהראב"ד בעצמו הרגיש בזה וכתב וז"ל בהטבת ב' נרות אלו אף דהי' מפסיקין ביניהם בעבודות אחרות כגון בקטורת והקטרת אברים של תמיד ובכל עבודת היום כולו שהרי לא הי' מטיב נר מערבי עד בין הערבים אעפ"כ להא לא חיישינן דלא קפיד קרא אלא רק שייטיב [והוא ט"ס וצ"ל רק שלא יטיב] אלו ב' נרות עם אותן חמש דלא בעי הפסקה אלא בין ה' לב' אבל הנך ב' נרות אם הי' הפסק ביניהם לא חיישינן והכי קאמר קרא בהטיבו את הנרות יקטירנה כלומר בזה תזהר שהקטורת תקטור בעוד שנשארו עדיין ב' נרות להטיבו עכ"ל: שוב ראיתי להרא"ש ז"ל בפירושו לתמיד בפ' ו' שם שהקשה ג"כ מסדר המערכה לאביי ביומא [דף ל"ג]