בנין שלמה חלק א לו

משנה ז"ל בפ"ב מהל' תמידין הלכה ד' דמשו"ה לא הביאה אביי ביומא (דף ל"ג) בסדר המערכה וכן לא הזכירה הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' תמידין גבי סדר מערכות משום דאותה מערכה של קיום האש אין לה שעה קבוע ואין לה סדר שבכל שעה מהיום יכול לעשותה עכ"ל [אך דהו"ל להביא דברי התוס' דיומא הנ"ל דהרי מד' התוס' דיומא הנ"ל ג"כ משמע דמערכה של קיום האש היה יכול לעשותה אח"כ] וצ"ל כיון דמערכה זו אין לה סדר ויכול לעשותה אח"כ לא רצו להזכירה בסדר עבודת התמיד ובפרט לפי מה שפירש"י שם דמש"ה נקראת מערכה של קיום האש שאם אין האש של מערכה גדולה מתגבר מוסיפין מזה וזה שייך בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום כגון לאחר שמת שמעון הצדיק דלא היה אש של מערכה מתגבר אז ולא היה כהנים נמנעים מלהביא עצים למערכה כל היום כלו וכדאיתא בר"פ טרף בקלפי (דף ל"ט] אבל בכל ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק שהיה אש של המערכה מתגבר מאליה לא הי' צריכין למערכה של קיום האש כלל ולפי מה שכתבנו יהיה צ"ל דהא דצוותה התורה לעשות מערכה לקיום האש היינו משום דחששה התורה שמא לא יהיו ישראל כדאין לעשות להם נס ולא יהיה אש של מערכה מתגבר ויהיה נצרך למערכה זו והלכך לא חשו להזכיר מערכה זו כיון שלא נעשית אלא שמא לא יהיה ישראל ראויין לנס. ובזה יש ליישב גם קושיית הלח"מ ז"ל הנ"ל דהעיר על מה דלא הביא אביי בסדר המערכה למערכה זו ולפי מש"כ י"ל משום דלר' יוסי ע"כ צ"ל דלא סמכינן אניסא מדחששה התורה שמא לא יתגבר אש המערכה ואמנם אביי לשיטת' אזיל דס"ל בפסחים דף ס"ד ע"ב] דננעלו תנן דכמה דעיילו מעלי דסמכינן אניסא וא"כ ע"כ דאין הלכה כר' יוסי בזה דהא לר"י צ"ל דלא סמכינן אניסא והלכך ממילא מוכרח דלאביי לשיטתו לא היה שם רק ב' מערכות וכר' יהודה ואפשר דטעמא דר' יהודה גופא דלא דריש לקרא דוהאש על המזבח כר"י דאתא לקיום האש היינו משום דס"ל כאביי דסמכינן אניסא ופלוגתא דר"י ור' יוסי תלי בזה אכן אנן דקי"ל כרבא נגד אביי שפיר פסק הרמב"ם כר' יוסי דהיה שם ג' מערכות ועכ"פ לא חשו להזכיר מערכה זו בסדר התמיד כיון שלא נצרך כ"כ וכנ"ל: הן אמת די"ל דהגאונים שיסדו ס' עבודה תמה סמכו עצמן על הגאון יעב"ץ זצ"ל בסידור שלו דיש מפרשים דב' גזירי אש היינו מערכה של קיום האש ע"ש וכיון שכבר הוזכר בסדור מעמדות שם ושני גזירי עצים של מערכה גדולה לא הוצרך להזכיר מערכה של קיום האש דהיינו הך ובזה היה עולה שפיר גם מה דלא הזכיר אביי בסדור המערכה למערכה דקיום האש דהא כבר הזכיר ומערכה שניה של קטרת קודמת לסדור שני גיזרי עצים וכן דעת המזרחי ז"ל באמת בפ' צו והביאו הלח"מ שם וז"ל שם בקוצר ואחר שסדר את המערכה היה נותן עליה שני גזירי עצים כדי להוסיף עליה הבערה יתירה וזאת המערכה נקראת מערכה של קיום האש עכ"ל אבל באמת זה לא נהירא דשני גזירי עצים מפקינן מקרא ובער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר וליכא בזה פלוגתא כלל ואילו במערכה של קיום האש איכא פלוגתא בגמרא אלמא דמילתא אחריתא היא ועוד דשני גזירי עצים היה סדורן על מערכה גדולה וכמו דכתיב בהדיא בקרא וכ"כ הרמב"ם בפ"ב מהל' תמידין הלכה ב' ואילו מערכה של קיום האש היה מערכה בפני עצמה ודברי המזרחי תמוהים בזה וכבר השיגו הלח"מ ז"ל שם. ושוב ראיתי בס' תוספות העזרה על התו"כ בפ' צו מהגאון ר"צ ראפפורט שהעיר ג"כ על המזרחי כנ"ל אבל כבר קדמו הלח"מ כנ"ל: ועפ"ז אין להגיה בסדר המעמדות ולהזכיר גם המערכה של קיום האש דכיון דאין לה סדר לא שייך להזכירה בסדר התמיד דהא חכמי המשנה ואביי בסדר המערכה ג"כ לא הזכירוה ופשוט הוא: עוד שם והשקו את התמיד מים בכוס של זהב לשון זה אינו מדוקדק דאף דכ"ה לשון המשנה ברפ"ג דתמיד מ"מ כיון דכבר אמר רבא שם ברפ"ב דכוס של זהב הוא גוזמא ודברו חכמים בלשון הבאי ולא היה של זהב לא שייך למימר בסדר עבודה בלשון הבאי ואף לפי מה שפי' הרע"ב שם במשנה ד' דמשו"ה קרי לה תנא של זהב משום דהיה של נחושת יפה כזהב עיי"ש י"ל דלא מקרי לשון הבאי כיון דהיה יפה כזהב מ"מ מה צורך ללשון זה כלל. והרמב"ם ז"ל בפ' מהל' תמידין הלכה א' השמיט באמת דהיה בכוס של זהב וכתב סתמא דהשקו את התמיד מים ונראה דכן צ"ל ג"כ בסדר עבודה ואף דר"י בר נחמני אמר שמואל פליג על רבא בזה וסבר דהיה באמת של זהב משום דאין עניות במקום עשירות מ"מ רבא הוא בתרא יותר מר"י בר נחמני ופשוט דהלכה כרבא וכן משמע להדיא בר"ה דף כ"ז] דאמרינן שם דמשו"ה שופרות של תעניות מצופה כסף ולא בזהב משום דהתורה חסה על ממונם של ישראל רק בר"ה היה מצופה זהב משום דכבוד יו"ט עדיפא וכן ביומא (דף ל"ט] אמרינן דמשו"ה היה הקלפי של עץ ולא עשו אותה של כסף וזהב משום דהתורה חסה על ממונם של ישראל אמנם קצת צ"ע דהא גבי יו"ט אמרינן דכבוד יו"ט עדיפא ויוהכ"פ נמי יו"ט הוא ויש ליישב ודו"ק]: הם

עוד שם ומי שזכו בדשון מזבח הפנימי ובדשון המנורה הי' מקדימי' וכו' עד ומניח הכוז על מעלה השניה ויצא עקדו את הטלה וכו' מנוסח זה משמע דדשון מזבח הפנימי ודשון המנורה היה קודם שחיטת התמיד ובאמת שמלשון המשנה דתמיד משמע ג"כ קצת דהיה קודם מ"מ ברמב"ם בפ"ו מהל' תמידין הלכה ב' מבואר בהדיא דהדשון מזבח הפנימי היה בעת השחיטה והקבלה וההולכה ואין אחד מוקדם מחבירו רק הזריקה היה מאוחר לדישון מזבח הפנימי וז"ל הרמב"ם ז"ל והמדשן את המזבח מדשנו בשעה שהשוחט שוחט את התמיד ואח"כ זורק את הדם זה שקבלו עכ"ל אבל דישון המנורה היה אחר הזריקה דהא אנן קי"ל כרבנן דבקטורת מפסיק להו וכ"כ הרמב"ם ז"ל שם בהלכה ג' ואחר שזורק את הדם מטיב זה שבהיכל חמשה נרות ויוצאין שניהם מן ההיכל עכ"ל וכ"כ הגר"א ז"ל בגליון המשניות בתמיד פרק ג' משנה א' ונדפס בדפוס ווילנא דהא דאמרינן [ביומא ל"ג] ור"ל בסדר המערכה שסדר אביי] דדשון מזבח הפנימי היה קודם לדם התמיד היינו קודם לזריקת דם אבל השחיטה והקבלה היתה מקודם עכ"ל אך מש"כ דהשחיטה היתה מקודם אינו מדוקדק דהא ברמב"ם מבואר דהיה בבת אחת וכן משמע מסוף דברי הגר"א ז"ל עצמו דהיה בבת אחת עיי"ש וגם מה שמסיים שם בדברי הגר"א ז"ל דבעוד שהיה שוחט ומקבל וכו' היה נגמר דשון מזבח הפנימי והמנורה נ"ל ברור דתיבת והמנורה הוא טעות הדפוס דהא דשון המנורה בוודאי היה אחר הזריקה דהא אנן קיי"ל כרבנן וכמו שכתב הרמב"ם הנ"ל ודוחק לומר דהגר"א ז"ל כתב כן אליבא דאבא שאול דזה דוחק] והביא ראיה לזה מהמשנה דתמיד שם עיי"ש וכ"כ הב"י באו"ח סי' מ"ח דלפמש"כ הרמב"ם ז"ל כרבנן היה ראוי לשנות סדר המערכה ולומר וסדור שני גזירי עצים קודם לדשון מזבח הפנימי ודם התמיד ודשון מזבח הפנימי ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות וכו' [אך לשון הב"י ג"כ אינו מדוקדק דהא הזריקה היה אחר דשון המזבח אך דהשחיטה היה בבת אחת וכך צ"ל וסידור שני גזירי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי ושחיטת התמיד ודישון מזבח הפנימי קודם לדם התמיד וכו'] והלכך בסדר עבודה שבספר עבודה תמה שם צריך להגיה וכך צ"ל שם דאחר שמסיים ובאחרונה כיבד את השאר לתוכו והניח ויצא צריך לומר ולא היה מדשן את המזבח עד שהתחיל השוחט לשחוט את התמיד עקדו את הטלה וכו' עד והעלה כל אחד מה שזכה בו לכבש מחצי כבש ולמטה במערבו ומלחום מי שזכה בדשון המנורה וכו' עד ומניח את הכוז על מעלה השניה ויצא וירדו ובאו ללשכת הגזית ולקרות את שמע אמר להם הממונה וכו' כצ"ל לפע"ד

עוד שם אם מצא שתי נרות המזרחיות דולקות מניחן ומדשן את השאר ואם מצאן שכבו מדשנן ומדליקין כו' דע דדישון דב' נרות המזרחיות אינו הטבה ממש להניח שמן ופתילה חדשה אלא ה' מדשנן בלבד והיינו שהי' מסיר הדשן שבראש הפתילה אבל עיקר ההטבה בשתי נרות היה אחר שהקטיר הקטורת ואם לא מצא דלוק רק נר המערבי בלבד מניחו דלוק כמו שהוא ולהנר המזרחי שסמוך לנר מערבי היה מדשן מעט ומדליקו ומטיב את השאר ואם מצא כל הנרות דולקות היה צריך לכבות את החמש נרות המערבית ולהטיבן אח"כ וכל זה פשוט: וראיתי להרמב"ן ז"ל במלחמות בפ"ב דיומא שיצא לדון בדבר החדש דדשון המנורה לחוד והטבה לחוד דדשון היינו הסרת הפתילות והשמן שבנר של אתמול וזהו לא מיקרי עבודה כלל והיה כשר ביוהכ"פ אף בכהן הדיוט והטבה היינו שמטיב את הנרות ונותן שמן ופתילה חדשה כדי שיהא ראוי להדליק בו בערב וכן להדליק נר מערבי אם כבה הכל היה בכלל הטבה ע"ש ברמב"ן ולכאורה תמוה דהא כאן במשנה דתמיד כולל הדשון והטבה הכל בלשון דשון המנורה ואמנם אחר העיון י"ל דכוונת הרמב"ן הוא דודאי לשון דשון המנורה כולל בין הדשן ובין ההטבה דהכל בכלל לשון דשון הוא אמנם לשון הטבה דכתיב בתורה וכן במשנה ובגמרא אינו אלא על גמר הדשון דהיינו על נתינת השמן ופתילה חדשה דזה הוא עיקר העבודה ומשו"ה כתוב בתורה בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות דהתורה נקטה עיקר העבודה דהיינו ההטבה ובזה ניחא נמי מה דתנן ביומא [דף י"ד] דכל שבעת הימים הוא זורק את הדם וכו' ומטיב את הנרות ולא תני דמדשן את המנורה והיינו משום