בנין שלמה חלק א לה

בשבח ומעלת של אמירת סדר הקרבנות דהם דברים העומדים ברומו של עולם וכדאמרינן בתענית כ"ז ע"ב ובסוף מגילה דאלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ [ומה שפרש"י שם מהיכא יליף לה להאי. גמגום עיין בהקדמה לס' עבודה תמה **(ונדפס בפק"ק ווילנא בשנת תקצ"ו ובשנת תרכ"ב ע"פ הסכמות גאוני הזמן)**. שנדפס שם בשם מר אחי הגאון זצ"ל שכתב דהעיקר סמכו חז"ל עצמן אקראי (דירמיה ל"ג) דמיירי שם בענין הקרבנות ואחר זה כתיב אם לא בריתי יומם ולילה וגו' וקאי אברית דקרבנות וכן מבואר בילקוט שם וע"ש דהאריך בזה בדברים נחמדים כדרכו ז"ל בקדש תמיד] וכן כתבו רבותינו הפוסקים ז"ל ראשונים ואחרונים ז"ל שראוי לומר בכל יום סדר הקרבנות ופוק חזי להגאון המובהק בעל תבואות שור ז"ל שהעתיק בסוף ספרו כל סדר הקרבנות שצריך לומר בכל יום והאריך שם קצת גם בפלפול של הלכה בכמה דינים השייכים לסדר עבודה יע"ש

והגם דאמרינן בסוף מנחות דמאי דכתיב זאת התורה לעולה וכו' ומסקינן דכל העוסק בתורה א"צ לא עולה ולא חטאת וכו' וא"כ משמע לכאורה דמי שעוסק בתורה א"צ לומר סדר הקרבנות אמנם כבר בארתי במקום אחר בעז"ה וקצת מזה מצאתי אחר כך במהרש"א בחדושי אגדות שם דהתם מיירי באדם שלא חטא עדיין טפי עדיף שיעסוק בתורה והתורה תגין עליו שלא יבא לידי חטא דהתורה אגונה ומצלא מן החטא וכדאיתא (בסוטה כ"א) וכן אמרינן (בקידושין ד' ל') בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין וזהו דאמרינן דא"צ לא עולה ולא חטאת והיינו דהתורה תשמרהו מכל חטא ולא יצטרך להביא עולה או חטאת אבל באדם שכבר חטא ח"ו ע"כ צריך לומר סדר קרבנות של עולה וחטאת ואשם דהרי בזמן הבית אם אדם עבר עבירה שחייבין עליה חטאת לא היה יוצא בלמוד התורה ועל כרחו היה מחויב להביא חטאת והלכך בזמן הזה נמי צריך לעסוק בפרשת חטאת דאמירתו נחשב לו להקרבה וכמו דכתיב ונשלמה פרים שפתנו ועל זה אמר רב יצחק שם מאי דכתיב וזאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכו' והיינו דמיירי באדם שכבר נכשל בשגגת כרת ח"ו דאז צריך לעסוק בתורת חטאת בדווקא ועי"ש במהרש"א וא"כ מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי שלא נכשל מעולם בשגגת אסור שחייבין עליה חטאת או שלא בטל לעולם מצות עשה דמביאין עליה עולה וכדומה ובפרט קרבנות צבור דהיו מקריבין בבית המקדש בכל יום בוודאי מוטל חיוב על כל אחד לומר בכל יום וכמו דאמרי' בש"ס דתענית ומגילה הנ"ל ולכן ראיתי להגיה כל סדר עבודה הנדפס בספר עבודה תמה אליבא דדינא כי הרבה דברים נדפס שם הצריכים ביאור ותיקון לפענ"ד כדי שכל אדם האומרן יהיה נחשב לפני הקב"ה כאילו הקריב הקרבן בפועל כסדרו וכהלכתו ויהיה שיח שפתותינו נחשב לפניו כקרבן כליל ועולות וזה החלי בעז"ה

מש"כ שם בדף א' ע"ב לומר בתחלה פרשת הכיור ואח"כ פרשת מזבח אדמה תעשה לי צל"ע דהלא פרשת הכיור הוא מאוחר בתורה לפרשת מזבח אדמה ולמה תקנו לאומרה מתחלה ונהי דפרשת הכיור צריך לאומרה קודם כל העבודות דקדוש ידים ורגלים היה תיכף בבוקר קודם תרומת הדשן וכדתנן במשנה בריש תמיד מ"מ פרשת מזבח אדמה אינו שייך לומר לעבודה כלל ויכול לאומרה מתחלה

ועוד תימה לי דלמה לא תקנו לומר ג"כ פרשת עשיית מזבח הנחושת הנכתב בפ' תרומה המתחלת ועשית את המזבח עצי שיטים וגו' דשם מבואר עשיית המזבח בפרטות דצריך להיות רבוע וצריך לעשות לו קרנות דהם דברים המעכבים גם לדורות וכמו דמפורש בברייתא (בזבחים ס"ב) דקרן ורבוע מעכבין ואף מדת ארכו ורחבו וקומתו דאמרינן שם דאין לו שעור למעלה מ"מ למטה מיהת יש לו שעור דאסור לפחות מקום המערכה ממזבח שעשה משה וכמה אמה על אמה וכמבואר שם בגמ' יעו"ש. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' בית הבחירה הלכה י"ז וז"ל והוא שלא יפחות אמה על אמה ברוחב ג' אמות כשעור מקום המערכה של מזבח מדבר עכ"ל. וזה ליכא למימר דלא תקנו לומר פרשת מזבח אדמה רק משום דהוזכר שם וזבחת עליו את עולתך ואת שלמיך משא"כ פרשת ועשית את המזבח לא הוזכר שם עבודת הקרבנות כלל דהא ליתא דא"כ למה תקנו לומר פרשת עשיית מזבח הקטרת הנכתב בפרשה תצוה ואי משום דהוזכר שם מצות הקטרת הטבת הנרות הלא זה אומרים פעם שנית אחר פרשת הקטרת ונאמר הקטיר עליו אהרן וגו' וצ"ע [ושוב ראיתי שגם בתו"ש הרגיש בזה ע"ש]

עוד שם אחר פרשת התמיד נכתב שם פסוק ושחט אותו על ירך המזבח צפונה הנכתב בריש ויקרא גבי עולת נדבה ולענ"ד נראה שצריך לסיים גם שני פסוקים שלאחר פסוק זה ונתח אותו לנתחיו וגו' והקרב והכרעים ירחץ במים וגו'. עד אשה ריח ניחוח לה' דהרי גם בקרבן התמיד היה נוהג הפשט ונתוח והדחת הקרבים: שם אחר פרשת עשיית הקטרת מצויין שם דלמנחה צ"ל ונאמר והקטיר עליו אהרן וגו' והדבר צ"ע דהא במנחה אינו שייך כלל לומר פסוק זה דמיירי רק בקטרת של שחר אלא נ"ל דקודם פסוק ובהעלות אהרן צ"ל תיבת במנחה וכלומר דבמנחה דאומרים סדר המעמדות של תמיד בין הערבים אז אין אומרים פסוק והקטיר עליו רק פסוק ובהעלות אהרן. כן נראה לי

בסדר עבודת התמיד איתא שם לפני עלות השחר כהני בית אב שבמקדש פשטו בגדי חול ירדו וטבלו ועלו ונסתפגו ולבשו בגדי כהונה וכו'. ולענ"ד איני יודע מנין לו זה דאפשר דלא לבשו בגדי כהונה עד לאחר שבא הממונה ואמר להם בואו ויפיסו אז היו צריכים ללבוש בגדי כהונה משום דהפייס היה בבגדי קדש וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל ברפ"ד מהל' תמידין ומוספין ע"ש ומלשון הרמב"ם ז"ל ברפ"ו מהל' תמידין ומוספין שכתב וכל הכהנים ששם כבר טבלו קודם שיבא הממונה ולבשו בגדי כהונה עכ"ל אינו ראיה דלבשו מקודם דהא י"ל דר"ל דלבשו עכשיו אחר שבלשו את העזרה והעמידו עושי חביתין לעשות חביתין וקצת יש לדייק מלשונו כן מדלא כתב טבלו ולבשו בגדי כהונה קודם שיבא הממונה ודוק: וגם מה שכתוב שם דבא הממונה ודפק עליהם והעמידו את עושי החביתין לעשות חביתין ואח"כ אמר להם בואו והפיסו הוא ג"כ שלא בדקדוק לכאורה. דהא במשנה בתמיד מבואר דמתחלה אמר להם מי שטבל יבא ויפיס ואח"כ נכנסו לעזרה עד שבאו אל מקום עושי חביתין והעמידו אותם לעשות חביתין ונ"ל עוד דאפשר דגם הפייס בעצמו היה ג"כ קודם. וכדמשמע פשטיות המשנה דמס' תמיד. ועוד דלדעת המפרש שם בתמיד דהפייס הראשון היה בבית המוקד בחציה בקודש ולא כשאר הפייסות שהיו בלשכת הגזית והביא ראיה לזה דהא עדיין לא ירדו לעזרה ועדיין עמדו בבית המוקד ע"ש וא"כ משמע מדבריו ז"ל דהפייס היה מיד. אכן דעת הרמב"ם בפ"ו מהל' תמידין ומוספין הלכה א' דגם הפייס הזה היה בלשכת הגזית כשאר הפייסות ושנה סדר המשנה וכתב דבתחלה היו מבלשין את כל העזרה ומעמידין עושי חביתין לעשות חביתין ואח"כ יבואו בלשכת הגזית ויפיסו פייס א' וב' וכו'. וצריך לעמוד על דעתו של רבינו ז"ל דלמה שינה מסדר המשנה דהלא כל המשניות דמס' תמיד נשנה על הסדר. ונ"ל שרבינו הגדול הכריח זה מהא דאמר אביי ביומא דף כ"ה דש"מ דלשכת הגזית חציה בקדש וחציה בחול. ושמע מינה דשני פתחים היה לה אחד פתוח בקדש ואחד פתוח בחול. והביא ראיה לזה דליכא למימר דפתח אחד היה לה ופתוח לקדש היכי זקן יושב במערבה והתנן וכו'. וגם ליכא למימר דהיתה פתוחה לחול א"כ היכא הוי פייס במזרחה הא תנן ע"ש. ואם איתא דבבית המוקד נמי היה פייס וכדעת המפרש ז"ל א"כ תימה גדולה דאמאי לא אמר אביי נמי ש"מ דבבית המוקד נמי היה לה שני פתחים אחד פתוח בקדש ואחד פתוח בחול דאף דזה מפורש במשנה דמדות פ"א משנה ז' דבית המוקד היה בנוי חציה בקדש וחציה בחול ומייתי לה ביומא דף ט"ו ע"ב מ"מ זה לא הוזכר דהיה לה שני פתחים והו"ל לאביי להכריח דהיה לה שני פתחים נמי דאי לא היה לה רק פתח לחול היכא היו עושין שם פייס ואי לא היה רק פתח אחד לקדש היכי זקני בית אב ישינים בבית המוקד אלא וודאי דלא היה שם פייס כלל. וכדעת הרמב"ם ז"ל ומיהו אין זה הכרח גדול ועדיין דברי רבינו ז"ל צל"ע. ועכ"פ אין לערער על נוסח סדר עבודה הנ"ל כיון דגם דעת הרמב"ם ז"ל הוא כן. ומיהו על עיקר הנוסח שתקנו לומר והעמידו עושי חביתין לעשות חביתין קשה לי דאף דכ"ה לשון המשנה שם וכ"ה לשון הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות בית הבחירה מ"מ הא מסקינן בגמ' שם דהאי עשיה הוא להחם חמין לרביכה דאילו עשיית החביתין בעצמם היה אחר עשיית התמיד וטפי הו"ל לומר בסדר העבודה והעמידו עושי חביתין להחם חמין לצורך החביתין וצ"ע

שם פנה הגחלים אילך ואילך וחתה מן המאוכלות הפנימית צ"ל מן המאוכלות הפנימיות וכ"ה במשנה שם. עוד שם מי שתרם המזבח מסדר מערכה גדולה ובצידה מערכה שניה וכו' הדבר תמוה דלא תקנו להזכיר גם מערכה שלישית של קיום האש דהלא אנן קיי"ל כר' יוסי ביומא (דף מ"ה) דס"ל דבכל יום הי' שם שלש מערכות וביו"כ היה ארבע וכמו שפסק הרמב"ם (בפ"ב מהל' תמידין הלכה ד') והא דבמשנה דתמיד לא הוזכר רק ב' מערכות י"ל דאתיא כר' יהודה ביומא שם. ובתוס' דיומא שם ד"ה ר"י כתבו דאף דבזבחים דנ"ח מוקמינן הך מתניתין דתמיד כר' יוסי מ"מ י"ל דהתנא לא חשיב אלא הנך תרתי דדמיין להדדי ומציתין אותן ביחד ומחד קרא מפיק להו ע"כ וכ"כ הלחם