בנין שלמה חלק א לד

לכל מעשה עולה ת"ל ופר שני בן בקר תקח לחטאת אי פר שני יכול שתהא עולה קודמת לחטאת בכל מעשיה ת"ל ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה הא כיצד דם חטאת קודמת לדם עולה איברי עולה קודמת לאמורי חטאת וכו' הרי דבחטאת הלוים גופא הקריבו הדם של החטאת קודם לדם עולה והאמורים הקריבו אחר אברי העולה. וא"כ זה שייך בעת שהקריבו הקרבן בפועל היו יכולין לעשות הכל על הסדר אבל באמירה שלנו דכשאנו אומרים פרשת החטאת הוא נחשב כאילו הקריבו הדם והחלב ע"ג המזבח. וא"כ ממ"נ א"א לעשות כסדר ההקרבה דאם נאמר פרשת חטאת תחלה הרי יקדימו הקטרת האמורין שלא כדין וזה וודאי א"א לחלק הפרשה לחצאין ולומר פרשת החטאת עד פסוק ואת כל חלבה יסיר וגו'. ולהפסיק בפרשת עולה בינתים וכשיגמור פרשת עולה יחזור להשלים פרשת חטאת דזה וודאי א"א דהא כל פרשה דלא פסקה משה רבינו אנן לא פסקינן ובפרט במוספין דאין אנו מזכירין הדם והאמורין כלל. רק דמה שאנו מזכירים סדר המוספין הנאמר בפ' פנחס נחשב כאילו הקריבו הדם והאמורין וא"כ ממ"נ איזה שנזכיר בתחלה יהיה שלא על הסדר הלכך תקנו טפי לומר כסדר הכתוב בתורה מיהת בתחלה העולות ואח"כ החטאת ואין מקום כלל לקושית המג"א

ונראה דאפשר דלזה כיון הש"ס בזבחים דף צ' בהא דמשני שם רבא בעולת יולדת דלמקראה הקדימה הכתוב והנה פרש"י דפירש שתהא נקראת בענין תחלה הקדימה הכתוב תמוה דא"כ מאי הוצרך בברייתא לאשמעינן זה דפשיטא דצריך לקרות העולה קודם דהא נכתב בתורה תחלה וכבר עמדו ע"ז התוס' שם ד"ה למקראה וגם פירוש ה"ר חיים בתוס' שם כבר הקשו התוס' בעצמם על פירושו שם מהסוגיא דערכין. אכן להנ"ל י"ל דרבא ר"ל דכשקורין הפרשה לקיים ונשלמה פרים שפתינו צריך להקדים העולה מקודם מטעם הנ"ל ונראה דגם בזמן הבית היה שייך מצות אמירה אם היה רחוק מירושלים והיה מחויב חטאת היה צ"ל בתוך כך הפרשה מיהת כדי להגן מן היסורין עד שיבא לירושלים ויקרב חטאת ממש וע"ז אמרינן דבעת האמירה עולה קודמת אכן עדיין צ"ע דא"כ מ"ש בעולת יולדות דנקט הלא בכל מקום מקדימין העולות מקודם וצ"ע]

וכבוד מר אחי הגאון ז"ל אמר לפרש בזה מה שתקנו לומר בתפלת המוספין ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם. דמ"ש דבתמידים אומרים כסדרם ובמוספים אומרים כהלכתם. ואמר מר אחי ז"ל משום דהתמידים הקריבו באמת כסדר הכתוב בתורה אנו אומרים כסדרם אבל במוספים של ר"ח ומועדים ור"ה ויוה"כ דבתורה נאמר העולה מקודם וההקרבה היה שלא כסדר הכתוב רק כפי שנמסר לנו בתורה שבע"פ דכל החטאת שבתורה קודמת לעולות והלכך תקנו לומר ומוספים כהלכתם. והיינו כהלכתם שנמסר לנו בתורה שבע"פ דחטאת קודם. אלו דברי מר אחי ז"ל. וזה כוונה נפלאה בנוסח התפלה וראוי אליו. [ואכן קצת צל"ע ע"ז דא"כ במוספי חג הסוכות דהקריבו העולות מקודם כסדר הכתוב בתורה היה צ"ל ג"כ במוספים כסדרם ואולי דלא רלו לשנות הנוסחא משאר המוספין. וזה הטעם נ"ל ג"כ במוסף שבת דהיו הכל עולות ודוק]

ומיהו כל מה שכתבנו לעיל לתרץ קושיית המג"א אינו אלא לפי מה דמשמע פשטיות דברי הברייתא דזבחים (דף פ"ט ע"ב) הנ"ל דחטאת לא קדים לעולה רק בזריקת הדם אבל לאחר הזריקה צריך תיכף לשחוט העולות ולזרוק דמן כדי שיכול להקריב אברי העולות על המזבח קודם האמורי חטאת משום דאברי עולה קודמין לאימורי חטאת וכן משמע ג"כ בגמ' שם דמקשה ואימא מתנה קמייתא דמדכפרה תקדום והנך לא ניקדמו ומשמע דלאחר מתנה קמייתא מיד יפסיק ויזרוק דם העולה ורק דמשנינן דמחטאת הלוים מוכח דכל המתנות קודמין לעולה או כיון שהתחיל במתנות גומר. אבל לאחר זריקת כל המתנות משמע דצריך להפסיק ולזרוק דם העולה. אבל לפי מש"כ הכ"מ בפ"ט מה' תמידין ומוספין הלכה ו' בשם מהר"י קורקוס ז"ל דהא דאברי עולה קודמין לאימורי חטאת היינו אם כבר נזרקו דמי שניהם אבל לכתחלה חטאת קודמת לעולה בכל מעשיה וכן משמע פשטות לשון המשנה שם דחטאת קודמת לעולה וכן פרש"י והרע"ב שם במשנה על הא דתנן דאברי עולה קודמין לאמורי חטאת היינו אם נזרקו דמי שניהם וכן משמע בחמת בגמ' שם דאיבעי לן בדם עולה ואימורי חטאת איזה מהן קודם ומשמע דכבר שחט להעולה ושניהם עומדים לפנינו וגם בזה גופא הוי אבעיא דלא אפשיטא ופסק הרמב"ם דאיזה מהן שירצה יקדים וא"כ משמע בהדיא דלכתחלה צריך להקדים החטאת בכל מעשיה דאם איתא דלאחר זריקת דם חטאת צריך להפסיק ולשחוט העולה אין מקום להאבעיא זו דהא אפילו השחיטה קדמה וכ"ש הזריקה. וכבר כתבתי בהגהותי בהשמטות למס' זבחים הנדפס אחר מנחות דף קס"ג דתנאי היא והך ברייתא דפר שני בן בקר רבי הוא דאמר לה בת"כ פ' ויקרא אבל ר"י הגלילי ור"ש מפקי להך קרא לדרשא אחרינא ולדידהו לא שמעינן כלל דצריך להפסיק ולהקריב העולה. ויפה כתבו רש"י והרע"ב דדוקא אם נזרקו דמי שניהם משום דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו ע"ש. אבל כעת חוזרני בי דהא משמע בהדיא בגמ' דמהך קרא דחטאת הלוים נפקא לן דאברי עולה קודמין לאימורי חטאת ואם נימא דס"ל דהך קרא אתי לדרשא אחרינא א"כ מנ"ל כלל דאברי עולה קודמין לאמורי חטאת אפילו אם נזרקו דמי שניהם. ולכן המחוור בזה נ"ל דהא דאמר בברייתא יכול תהא חטאת קודמת לעולה בכל מעשיה ת"ל ופר שני בן בקר תקח לחטאת ג"כ ר"ל דיכול דאף אם נזרקו דמי שניהם יהא חטאת קודם לעולה. והא דאיבעי לן דם עולה ואימורי חטאת איזה מהן קודם ר"ל אם אירע ששחט העולה קודם שהקטיר האימורין על זה מבעיא לן איזה מהן קודם ולפי זה אין כאן מחלוקת כלל [ושוב בעת ההדפסה אינה ה' לידי ספר ארצות החיים ומצאתי שגם הוא ז"ל העיר על מהר"י קורקוס מברייתא דחטאת הלוים. ואכן מה שתי' שם דחטאת הלוים שאני שכיון שהיתה נשרפת מחוץ למחנה לא היה באימורין שום כפרה כלל. משא"כ בשאר חטאות דהקטרת אימורין מתירין בשר באכילה ובהם עיקר הכפרה דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם ע"ש. במח"כ דבריו צל"ע דא"כ היכי ידעינן כלל דאברי עולה קודמין לאימורי חטאת אפי' אם נזרקו דמי שניהם דילמא חטאת הלוים שאני. דהאימורין אינן מביאין לידי כפרה כלל משא"כ בשאר חטאות דמתירין הבשר באכילה אבל באמת אין מקום לסברא זו כלל דהא אכילת הבשר בעצמו ג"כ אינו מכפר כלל וכמש"כ לעיל ולא עדיף מסמיכה ותנופה. ועוד דהאמורין אינן מעכבין האכילה רק אם הם בעין אבל אם נטמאו אימורין או נאבדו אינן מעכבין האכילה כלל וכדאיתא להדיא בפסחים נ"ט ע"ב והלכך ליתא לסברא זו כלל אבל מחוורתא כמ"ש לעיל ליישב דברי מהרי"ק הנ"ל. ועוד יש לתמוה עליו שלא הביא כלל דברש"י והרע"ב ג"כ מפורש להדיא כד' מהרי"ק וגם מש"כ שם ליישב קושיית המג"א משום דהאידנא חסר האכילה הנה כבר קדמו בזה הגאון מוהר"פ ז"ל וכמו שכ' לעיל וגם מה שרצה ליישב כמש"ל בעז"ה חזר ודחה בעצמו מד' מהרי"ק הנ"ל ות"ל שכוונתי לדעתו ז"ל בזה] ואכן באמת אף לפי הנ"ל לא קשה דנהי דאף הקטרת אימורין היה קודם למעשה העולה מ"מ אכילת החטאת בוודאי היתה מאוחרת למעשה עולה. דפשוט דעבודת גבוה קודמת לאכילת הדיוט. והלכך א"א לומר כל פרשת החטאת מקודם דהא מסיים בפרשה שם כל זכר בכהנים יאכל אותה קודש קדשים הוא. וזה היה מאוחר למעשה העולה והלכך עדיף טפי להקדים פ' העולה וממילא גם בתפילת מוסף מזכירין העולות מקודם כמו שכתוב בתורה משום דא"א להקדים השעיר חטאת כיון דאכילתו היה אחר מעשה העולות ודו"ק ועי' בארצות החיים שם שכ' עוד שני תרוצים ליישב קושיית המג"א. והנלע"ד כתבתי בעז"ה [ואגב דאיירי בדין הנ"ל ראיתי להביא כאן מה שכ' על גליון החומש שלי בפ' שמיני על הכתוב ואת החלב ואת הכליות וגו' הקטיר המזבחה כאשר צוה ה' את משה. וכ' בס' העמק דבר להגאון אב"ד דוואלאזין נ"י דמשו"ה הוצרך הכתוב לסיים שנית כאשר צוה ה' את משה משום דבכאן היה חידוש דבכל החטאות לאחר הזריקה מקדימין מעשה העולה אבל כאן נצטווה משה מפי הגבורה להקדים החטאת בכל מעשיה ע"ש. ופשוט דלפי פירש"י והרע"ב ומהר"י קורקוס הנ"ל לא יתכן תירוצו כלל [ואף שלפי דברי הגאון בעל ארצות החיים הנ"ל היכי דהבשר אינו נאכל גם מהרי"ק מודה וחטאת המילואים ג"כ לא היה נאכל וא"ש בזה דברי הגאון הנ"ל נ"י אבל כבר כתבתי דדברי הגאון בעל ארצות החיים הנ"ל צל"ע ולא נהירא לי כלל ומה שהביא שם בפ' אחרי [ט"ז כ"ה] ראיה מפר יוה"כ לענ"ד י"ל דהתם שאני דכבר נפסק העבודה בטבילה ובלבישת בגדי הזהב והוו כהתחלת עבודה ועוד די"ל דהתם גזה"כ הוא ואין למדין ממנו למקום אחר ותדע דלמה לא פשט הגמ' מזה דדם עולה קודם לאימורי חטאת אלא ע"כ דאין למדין ממנה. ולענין מה שהעיר דלמה כתב פעם שנית כאשר צוה ה' נ"ל משום דכתיב בתריה ואת הבשר ואת העור שרף באש ופירש"י דהיתה הוראת שעה דאין חטאת חיצונה נשרפת ע"ש. וי"ל דלכן כתיב מתחלה כאשר צוה ה' את משה להורות דעד כאן היה הכל כאשר צוה ה' את משה לדורות אבל שריפת הבשר והעור לא היה רק הוראת שעה ע"כ לשוני על

הגליון]: ובהיות שמאד הפליגו חז"ל בכמה מקומות בש"ס ומדרשות