בנין שלמה חלק א לג

הלכות ברכות השחר

סימן א בשו"ע או"ח סי' א' סעיף ה' כתב וז"ל טוב לומר פרשת העקידה וכו' ופרשת עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם וכתב המ"א שם בס"ק ח' וז"ל נשאלתי למה כתב הטור והרב"י בשו"ע לומר פרשת עולה וחטאת וכו' והלא קי"ל פ"י דזבחים (דף צ' ע"א) דחטאת קודם לעולה וכ"כ רש"י בפ' תזריע עכ"ל. והנה לכאורה קושיא עצומה היא ומה שתי' שם דמשום דעולה מכפרת בוודאי דאין לך אדם שאינו מחוייב עשה אבל אמירת פרשת החטאת אינו מכפר אלא אם מחוייב חטאת. ולכן כתב הטור דאחר אמירת פ' חטאת לא יאמר היה"ר דשמא אינו מחוייב חטאת והוי כקורא בתורה בעלמא ומש"ה אומר עולה מקודם דאמירת פרשת עולה מכפרת בוודאי ואמירת פ' חטאת אינו מכפרת בוודאי אבל אם יודע שנתחייב חטאת יאמר חטאת מקודם. אלו תוכן דברי המג"א. אבל מ"מ עדיין קשה לי דנהי דאנחת לן חדא דיתורץ בזה באמירת פרשת עולה וחטאת יחיד שבכל יום שמקדימין העולה לחטאת אבל אכתי אקשת לן חדא במה שאנו מקדימין העולות קודם לחטאת גם במוספי ר"ח ומועדים ור"ה ויוה"כ דמתחלה אנו מזכירין עולות המוספין כמו שהן כתובין בתורה בפ' פנחס ואח"כ בנוסח ומנחתם ונסכיהם אנו אומרים ושעיר לכפר ובאמת השעיר חטאת היה קרב מתחילה קודם העולות וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' תמידין ומוספין ה"א. מלבד מוספי חג הסוכות כתב הרמב"ם שם בהלכה ז' דהיו מקריבין העולות מקודם וכסדר שהן כתובים בתורה משום דכמשפט וכמשפטם כתיב בהו [והוא מן הש"ס דזבחים דף צ' ע"ב] דבכל מוספי המועדים ור"ח ור"ה ויו"כ היה קרב השעיר חטאת מקודם. ואכן בחג הסוכות היה קרב העולות מקודם משום דכתיב בהו כמשפט וכמשפטם. וכן בצבור שעבדו עבודת כוכבים בשוגג היה קרב פר העולה קודם ואח"כ השעיר חטאת משום דכתיב שם לחטת חסר א' וכן הוא ברמב"ם שם]. ופשוט דה"ה בשמיני עצרת היה קרב ג"כ העולות קודם דהא בש"ע נמי כתיב ביה כמשפט. וכ"כ בס' תפארת ישראל על המשניות בקונטרס חומר בקודש שלו הנדפס בראש סדר קדשים ומה שתמה שם על הרמב"ם ז"ל שלא ביאר זה. לענ"ד אין כאן תמיהה כלל דכיון דכבר ביאר הרמב"ם ז"ל שם הטעם משום דכתיב בחג הסוכות כמשפט וכמשפטם ממילא שמעינן דה"ה בש"ע דהא ביה נמי כתיב כמשפט. [והטעם דבחה"ס וכן בקרבן ע"ז קרבו העולות מקודם י"ל משום דהא דבעלמא החטאת מקודם משום דהחטאת מכפר ועולה אינה אלא דורון וכדאמרי' בזבחים [דף ז ע"ב] דאמר ר"ש למה באה חטאת לפני עולה לפרקליט שנכנס ריצה פרקליט נכנס דורון אחריו והטעם שעולה אינה אלא דורון מבואר שם בגמ' מתחילה משום דעולה אינה באה רק על עשה או על ל"ת שניתק לעשה ובהנך תרתי כיון דעבד תשובה כבר נמחל לו והלכך העולה אינה מכפר כלל. והנה לכאורה קשה דהא במדרש רבה פ' צו איתא דעולה באה לכפר על הרהור עבירה ומייתי ראיה על זה מקרא אבל פשוט דגם לזה מהני תשובה בלבד דכיון דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה לא חמירא מעשה ול"ת שניתק לעשה וסגי בתשובה לחודא. וא"כ זה אינו שייך רק בישראל ועל מחשבה דשאר עבירות אבל במחשבה דעבודת כוכבים דאמרינן בקדושין [מ"ט ע"ב] דשם מחשבה מצרפה למעשה דכתיב ביה [יחזקאל יד כ"ג] למען תפוש את בית ישראל בלבם. וכן בא"י אפי' במחשבה דשאר עבירות שהוא מוזהר ג"כ מחשבה מצרפה למעשה וכמו שכ' התוס' שם ד"ה מחשבה מסתברא דבהו העולה מכפרת ג"כ ולא סגי בתשובה לחודא. והלכך בפרי החג דהן באין כנגד ע' אומות וכן בציבור בעבודת כוכבים העולות קודם משום דהן כליל ומכפר ועדיפי מחטאת דאינו אלא מכפר בלבד (ושוב בעת ההדפסה מצאתי בעז"ה להגאון מלבים זצ"ל בספרו ארצות החיים בסי' א' ס"ה ס"ק ה' בארץ יהודה שכ' ג"כ טעם זה על מה שכתב שבחג הסוכות ובקרבן עבודת כוכבים העולות מקודם ועיין שם שהאריך בזה. ות"ל שכוונתי לדעתו ז"ל]: וגבי מוספין לא שייך כלל תי' של המג"א וגם מה שתי' הגאון בעל תבואות שור [בסוף הספר בסדר קרבנות ס"ק ז'] דבקריאה שאני דאכתי יה"ר קאמר וצריך רחמים שיחשב וירצה וכו'. נראה פשוט דג"כ אינו שייך רק באמירת פרשת חטאת יחיד כצ"ל

והנה כבר נודע מה שתירץ ע"ז הגאון החסיד מ' רפאל הכהן אב"ד דק"ק האמבורג זצ"ל בספרו דעת קדושים ע"פ דברי הש"ס דפסחים [נ"ט ע"ב] דאמרינן שם דכל כמה דכהנים לא אכלי בשר בעלים לא מתכפרי דתניא ואכלו אותם אשר כפר בהם (שמות כט] מלמד שהכהנים אוכלין ובעלים מתכפרין ע"ש הרי דאכילה נמי מעכב כפרה וזה פשוט דהאמירה אינו נחשב כאילו אכלו הכהנים דהא אין הכהן שבע באמירתו דדווקא לגבי חלק גבוה שייך דהגיון לבנו ושיח שפתותינו נחשב לפני הקב"ה כאילו הקרבנו חלב ודם ע"ג המזבח משום דרחמנא לבא בעי וכדאמרינן בסוף מנחות מאי דכתיב וזאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם אבל לגבי חלק הכהנים לא שייך זה וא"כ אמירת פרשת חטאת שלנו אינו מכפר כפרה גמורה כמו חטאת בפועל והלכך תקנו לומר העולות מקודם דיש לה מעלה דהיא כליל אלו דברי הגאון הנ"ל. וכן תי' כעין זה ממש בהקדמה לשו"ת תשובה מאהבה ח"א ע"ש]. והוסיף בזה לפרש נוסח סדר התפלה של ותערב לפניך עתירתינו שאנו אומרים בכל המועדים ור"ה ויוהכ"פ דמסיימין שם אנא רחום וכו' השב שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלים דלכאורה קשה דמ"ש שאנו מתפללין שישוב סדר העבודה ולא על עיקר העבודה והלא האידנא בעוה"ר אין לנו עבודה כלל אמנם ע"פ הנ"ל יבואר דמתחלה אנו מתפללין שיערב לפני הקב"ה התפלה ואמירת הקרבנות כעולה וכקרבן בפועל והיינו כאילו הקרבנו עולה וחטאת אבל מ"מ אפילו יחשב לפני הקב"ה כאילו הקרבנו בפועל עדיין חסר מיהת סדר העבודה דהא באמירה אנו אומרין בתחלה העולות ואח"כ החטאת ובאמת סדר עבודות של מוסף היום היה להיפך בתחלה החטאת ואח"כ העולות ולכן אנו מבקשים עוד בקשה שניה דהשב שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלים דכשישיב הקב"ה השכינה לירושלים ויקריבו קרבנות בפועל אז יקריבו כסדר העבודה ממש. [ומ"ש השב שכינתך וכו' נראה דמסדרי הנוסח הלזה ס"ל כמ"ש הראב"ד ז"ל בפ"ו מהלכות בית הבחירה הלכה ט"ז דהאידנא בטלה קדושת המקדש וירושלים משום שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קדוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם ע"ש ולדעת זו בזה"ז אסור להקריב אפילו על מקום המקדש ממש ולפיכך תקנו להתפלל שישיב שכינתו לציון וסדר העבודה לירושלים ודוק: כל זה מדברי הגאון הנ"ל בספרו דעת קדושים והנה אף שד' הגאון הנ"ל בכלל הם דברים נחמדים ומתוקים מדבש וראוי אליו ז"ל אמנם על עיקר תירוצו במש"כ דאכילה מעכב כפרה תמוה לי מאוד דהא הדבר מבואר בש"ס בכ"מ לאין מספר דאכילת הבשר אינו מעכב כלל דהא אפילו נאבד או נטמא הבשר לאחר זריקה אינו קפידא כלל ועד כאן לא נחלקו ר"א ור"י בפסחים [דע"ז[ ובזבחים (דף קט] ובמנחות [דף ט' ודף כ"ו] רק אם נטמא הבשר או נאבד קודם זריקה דלר"י אם אין בשר אין דם אבל לאחר זריקה לא איכפת לן ועוד דאפי' אם נאבד קודם זריקה אינו פוסל ר' יהושע אלא אם נאבד גם החלב אבל אם נשתייר כזית חלב זורק את הדם וכמבואר שם אבל עכ"פ אכילת הבשר בוודאי אינו מעכב כלל לכפרה ועכצ"ל דהא דאמרינן בש"ס דפסחים הנ"ל מלמד שהכהנים אוכלין ובעלים מתכפרין אינו ר"ל דאם אינן אוכלין אינן מתכפרין אלא הכוונה דמצוה מן המובחר לא הוי רק אם הכהנים אוכלין וכעין זה מצינו גבי סמיכה ביומא דף ה' ובזבחים דף ו' וסמך ונרצה לכפר וכי סמיכה מכפרת והלא אין כפרה אלא בדם שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר אלא מת"ל וסמך ונרצה לכפר שאם עשאה לסמיכה שירי מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו לא כפר וכפר ומסקינן דכפר גברא ולא כפר קמי שמיא. ופירש"י לנחת רוח לקונו דלא עבד מצוה מן המובחר ע"כ וכן אמרינן שם גבי תנופה כה"ג ע"ש. וא"כ פשוט דהכא נמי יש לפרש כן דאינו אלא למצוה מן המובחר בעלמא וא"כ לא שייך לומר דמשום שחסר באמירה מצוה מן המובחר דלכן יקדימו העולות דזה אינו עולה על הדעת כלל והלכך קושיית המג"א עדיין כראי מוצק

אכן לענ"ד נראה ליישב בפשיטות קושיית מג"א הנ"ל דהנה באמת הא בהדיא מפורש במשנה דזבחים (דף פ"ט ע"א) דדוקא דם החטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה אבל איברי עולה קודם לאמורי חטאת מפני שהוא כליל ומשמע אף באותו חטאת שהקריבו הדם קודם לזריקת דם העולה מ"מ כשבאו להקרבת האמורין היו צריכין להקדים לאברי העולה בתחלה מפני שהעולה כליל ובאמורי חטאת ליכא מעלת מכפר דאין כפרה אלא בדם והלכך איברי עולה קודמת וכן מבואר להדיא בברייתא שם ע"ב ופר שני בן בקר וכו' שיכול שיהא חטאת קודמת