בנין שלמה חלק א כט

אחת על שאר המינים וכן אח"כ בחלוקה גבי תרומת אלעזר פרט הכתוב כל מין ומין בפני עצמו דמכל מין ומין נתנו מכס לה' אחד מחמש המאות אבל גבי מחצית בנ"י שנתנו מהם אחד מחמישים ללוים כתיב בדרך כלל ויקח משה ממחצית בני ישראל את האחוז אחד מן החמישים מן האדם ומן הבהמה ויתן אותם ללוים וכו' הרי דכלל כל מיני הבהמה כאחד ומה שלא לקחו גמלים מן השלל דהרי למדין היה גמלים הרבה כדכתיב בספר שופטים ולגמליהם אין מספר וכבר העירו ע"ז בתוס' על החומש ודחקו לתרץ זה נ"ל משום דהחטא היה שנעשו בעלי קרין ממעשה דבנות מואב וכדאמרינן (בבכורות דף ז') ולכן לא רצו ליטול גמלים דאינו אלא לרכיבה ואמרי בנדה דרוכבי גמלים כולן רשעים משום דמוציאין זרע לבטלה ונראה דהיינו דכתיב בפ' חיי שרה ותרכבנה על הגמלים אבל אליעזר לא רכב על הגמלים משום דלאיש אסור לרכוב על הגמל והיינו דמצינו באברהם ומשה רבינו דרכבו על החמור דווקא ולא על הגמלים. ונ"ל עוד דהיינו דכתיב ויחבוש את חמורו והיינו דרכב על האוכף דווקא וכדאמרינן בנדה שם דהחמרין מהן רשעים ומהן צדיקים ואמרינן הא דמטרטין והא דלא מטרטין ופרש"י דהאוכף הוא קשה וכו' ומשו"ה כשרכבו על החמור רכבו על האוכף דווקא ומשו"ה כתיב ויחבוש את חמורו ודו"ק: שם ל"ב כ"ז ועבדיך יעברו כל חלוץ וגו' כאשר אדוני דובר. כ"ב לכאורה הא כתב מתחלה כאשר אדני מצוה ומאי כתיב פעם שנית כאשר אדוני דובר ועוד מתחלה כתיב מצוה וכאן כתיב דובר וכבר העיר בזה האלשיך ז"ל ותי' דחוק מאד ונראה משום דהם הזכירו מתחילה גדרות צאן נבנה למקנינו והדר ערים לטפינו משום דס"ל דכיון דצדיקים חביב עליהם ממונם יותר מגופם ולכן צריך להשתדל בהצלת ממון תחילה ועוד דאדם אית ליה מזלא ואין צריך לשומרו כ"כ והורה להם משה דאינו כן דבזמן דנוגע להצלה צריך להתעסק בפיקוח נפשות תחילה ואח"כ בעסק ממון דאין לך שעומד בפני פקוח נפשות וידוע דכל לשון צו הוא לדורות ולכן כתיב ע"ז כאשר אדוני מצווה והיינו דכן יעשו תמיד כמו שציווה עליהם. אבל עיקר הציווי שילכו למלחמה לארץ כנען דהציווי הזה אינו שייך לדורות ולא היה רק לשעה ולא שייך בזה לשון ציווי ולכן כתיב כאשר אדוני דובר. ולפי זה א"ש מאי דהוצרך לומר שני פעמים אחד בלשון ציווי ואחד בלשון דיבור משום דמשה ציווה עליהם שני דברים. א' הנוהג לדורות וא' שלא נהג רק לאותו זמן. ונראה דהיינו דבסוף פ' לך כתיב ויקח אברהם את ישמעאל בנו וימל את בשר ערלתו כאשר דיבר אתו אלהים והיינו משום דלא היה רק הוראות שעה למול לישמעאל אבל לדורות לא נצטווה ישמעאל למול לזרעו דלא היה ציווי רק לזרעו של אברהם וישמעאל לא מקרי זרע אברהם דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע וכיון דלא היה הציווי לדורות כתיב בלשון דיבור אבל גבי יצחק כתיב וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר ציוה אותו אלהים משום דעל זה היה ציווי לדורות וכן אמרינן בהדיא (בקדושין דף כ"ט) אשכחן מיד לדורות מנ"ל תנא דבי רבי ישמעאל כל מקום שנאמר צו אינו אלא מיד ולדורות ע"ש: [שם ל"ב מ'] ויקרא לה נובח בשמו. נקוד על תיבת לה מרכא כפולה ונראה הטעם דהנה פרש"י בשם ר' משה הדרשן דמשו"ה ליכא כאן מפיק ה"א משום דלא נתקיים לה שם זה לפיכך הוא רפה שמשמעות מדרשו כמו לא ע"ש. ונ"ל דמשו"ה נקוד מרכא כפולה דצריך להאריך בניגון של תיבת לה שני פעמים [דבמבטא לשון הספרדים גם בתיבת לא באל"ף אומרים בקמ"ץ] והוא בא לרמז שלא נתקיים שם זה

[בפ' מסעי ל"ג י"א] מה שנרשם בחומשים אצל פסוק י"א "שני" ט"ס הוא דהמ"ב מסעות צריך לקרות הכל ואין מפסיקין בהן ואפילו אם מטות ומסעי הם נפרדים וכדאיתא במ"א בסימן תכ"ח בשם צרור המור וכ"כ בשערי אפרים למוהר"ז מרגליות זצ"ל ובשאר אחרונים

[בפ' דברים א' מ"ו] ותשבו בקדש ימים רבים וגו'. ופרש"י י"ט שנים שנאמר כימים וכו' כך מצאתי בסדר עולם עכ"ל. כ"ב הנה עיינתי בסדר עולם פ"ח ושם לא הוזכר כלל שחזרו לקדש וגם מה שמשמע בד' רש"י דהי"ט שנים שישבו בקדש היו בקדש דבמדבר צין שבאו לשם בשנת הארבעים בחודש הראשון ולכן כתב רש"י שחזרו לקדש פעם שנית הנה שם בסדר עולם לא כתב כן רק דישבו בקדש ברנע י"ט שנה ולפי דעת הס"ע צריך לפרש והימים אשר הלכנו מקדש ברנע שלשים ושמונה שנה דגם הישיבה דקדש ברנע בכלל הל"ח שנה והא דכתיב מקדש ברנע גם קדש ברנע עצמו בכלל וכמו דכתיב ונכרתה הנפש מישראל מיום הראשון ובאמת גם יום הראשון בכלל וכדאמרינן (בעירוכין דף כ"ג) יכול מיום הראשון ולא ראשון בכלל ת"ל וכו' כן צריך לפרש לד' הסדר עולם אבל ד' רש"י תמוה לכאורה. ולכן לבי אומר לי דרש"י ז"ל סובר דלא היה רק קדש אחד בלבד דהא במסעות לא הוזכר כלל נסיעה דקדש ברנע ורק דקורא למקום ששלחו שם המרגלים רתמה וכמו דכתיב ויסעו מחצרות ויחנו בריתמה ופרש"י על שם דדברו המרגלים לשון הרע דכתיב מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה ולפיכך ס"ל דהכל מקום אחד הוא ונ"ל דעיקר שם המקום ששלחו משם המרגלים היה קדש ברנע וכמו דכתיב בפ' מטות (במדבר ל"ב ח' ובפ' דברים א' י"ט) (ושם בפסוק מ"ו קרי ליה קדש סתם וזה סייעתא לדברי רש"י ז"ל הנ"ל דהכל מקום אחד הוא] (ושם נ"ב י"ד י"ט כ"ג) ובס' יהושע (י"ד ז') אך דבמסעות קרי ליה רתמה ע"ש שדברי לה"ר על א"י וכמו שפירש"י שם ובפ' שלח קרי ליה מדבר פארן ע"ש שפרו ורבו עליה וכמו דאיתא בשבת פ"ט. ונראה דהכוונה בזה אף דבמעשה דמרגלים נעשו מנודים לשמים מ"מ היו מותרין בתה"מ וכדאיתא (במו"ק דף ט"ז ע"ב) ובזה נסתלק מה שהעירו התוס שם בד"ה ושמשו (ומה שתי' שם שהרי הם היו פרים ורבים לכאורה צ"ע דהא י"ל דהבנים שבאו לארץ נולדו מהאנשים שלא היו בכלל הנידוי דהיינו פחות מבן עשרים ויותר על ס'] דלפי' מש"כ י"ל דנלמד מהך קרא גופיה מדקרי ליה מדבר פארן ודו"ק ומה שפרש"י ובשבת דף פ"ט) הנ"ל צע"ק ועי' במהרש"א שם ויבואר במק"א אי"ה: (שם ג' י"א) כי רק עוג מלך הבשן וגו' וארבע אמות רחבה באמת איש. ותרגום אונקלוס על באמת איש באמת מלך וכ"ב עי' בשו"ת מנחם עזריה סימן ג' שכ' שמה שכ' התרגום באמת מלך ירצה באמת שהנהיגו בה המלכים מיסדי הדתית הנימוסיות והיא אמת שאמרנו וכו' והיינו אמת גרמיה שתרגם יונתן בן עוזיאל השומע סבור שהיא אמת גופו ואינו אלא אמת נימוסיו. ואולי עצם קטן של עוג היה שיעורו אמה שלמה של כל אדם והיינו אמת גרמיה וכו' עכ"ל

[בפ' ראה י"ב י"ט] השמר לך וגו' על אדמתך. פרש"י אבל בגולה אינך מוזהר עליו יותר מעניי ישראל כ"ב וכ"ה בספרי כאן ונ"ל הטעם דבא"י שכל ישראל נטלו חלק בארץ ושבט לוי לא נטלו והטעם כדי שיהיו פנויים לעסוק בתורה ולפיכך מוטל על הישראל לפרנסו דהא חלקו של לוי הוא ביד הישראל דאלמלי נטלו גם הם היו מגיע לחלק הישראל פחות יותר אבל בחו"ל דגם להישראל אין לו חלק א"כ לא עדיף יותר משאר עני דאין נ"מ בינו ובין הישראל רק דהוא עני והישראל עשיר: [שם ט"ז י"ג] חג הסוכות תעשה לך וגו' מגרנך ומיקבך. כ"ב לכאורה קשה כיון דמהך קרא ילפינן דצריך לעשות הסכך מפסולת גורן ויקב דהיינו שיהא גידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה ועוד כמה דרשות וא"כ הו"ל לאקדומיה הך קרא בפ' אמור דהא דין עשיית הסוכה צריך להקדים מקמי דין הישיבה ומ"ש דנטרה התורה לאשמעינן זה עד פ' זו שנשנה בערבות מואב ובפרט אם נאמר דגם בדור המדבר נצטוו לישיבת סוכה ואף דאז לא נצרך זכר לענני כבוד מ"מ צריכין היה לישב מפני טעמים אחרים וכמו במצות מצה ומרור דנצטוו אז ואף דלדידהו לא שייך זכר כ"כ. ואולי י"ל דבדור המדבר ישבו תחת ענני כבוד כל ימות השנה וענני כבוד היה סכך כשר דהוא גידולי הארץ כמו דכתיב ואד יעלה מן הארץ וכמו דאיתא בסוכה י"א וגם אינו מקבל טומאה ולא הוצרך לפרש כלל דכיון דאמר בסוכות תשבו הרי פירוש דבסוכות קאי על ענני כבוד וזהו דכתיב בסוכות בפת"ח כלומר בסוכות שאתם יושבים כל ימות השנה אתם מחוייבים לישב בחג הסוכות רק דבשאר ימות השנה הוא רשות ואי בעי אכיל חוץ לענני כבוד אבל בימות החג צריך לישב ולאכול וליישן דווקא תחת ענני כבוד וטעם הישיבה אז בדור המדבר הוא מטעם אחר דכל מצוה יש לה כמה טעמים זולת הטעם דכ' התורה והדר אמר כל האזרח בישראל ישבו בסוכות כשיכנסו לא"י ואז יהיה עוד טעם לישיבה למען ידעו וכו'. אבל כאן במשנה תורה שנאמרה בערבות מואב להדור שבאו לארץ דאז פסקו ענני כבוד הוצרך לפרש להם דיעשו הסוכה מדבר שגידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה כמו דהיה ענני כבוד וכל זה למ"ד דענני כבוד היה אבל למ"ד דסוכות ממש היו לא יתכן פירוש זה כלל. ומה דדריש בספרי חג הסוכות תעשה לך למה נאמר לפי שנאמר חג הסוכות שבעת ימים לה' יכול לגבוה ת"ל חג הסוכות תעשה לך א"כ למה נאמר חג הסוכות שבעת ימים לה' כל זמן שתעשה סוכה לך מעלה אני עליך כאלו אתה עושה לגבוה עכ"ל. ולכאורה דברי הספרי אלו צריך ביאור דהיאך שייך דסוכה אינה אלא לגבוה דלמאי צריך סוכה לגבוה דהא כתיב בסוכות תשבו ואמרינן תשבו כעין תדורו א"כ עיקר הסוכה שידור בה כל שבעה והיינו להדיוט. ונראה דלפי מה דאיתא בזוה"ק דסוכה היא בגי' שם ה' וא"ד והיושב בצל הסוכה דמי כאלו יושב בצלו של הקב"ה ולכן בעינן דיהיה הסכך מדבר שאינו מקבל טומאה וזהו דציוותה התורה לישב בסוכה אחר יוה"כ והיינו משום דאז נקיים ישראל מכל חטא עד יום ראשון של חג הסוכות משום דעוונות הם מסך המבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים אבל כשהם נקיים מכל חטא יוכלו לישב בצלו של הקב"ה. ועכ"פ כיוון דישיבת הסוכה הוא כמו דיושב בצלו של הקדוש ברוך הוא הוה אמינא דעיקר הסוכה אינו אלא להתבודדת וליחד עצמו עם השם ולעסוק בתורה ובסודותיה כמו בסוכה לע"ל דאין בו לא אכילה ולא שתיה אבל לאכול ולשתות ולישן אסור דאינה אלא לגבוה והיינו דכתיב תשבו וכמו דישיבה דמילואים דכתיב ופתח אוהל מועד תשבו דהתם אכילה ושתיה ושינה היה אסור בפתח אוהל מועד והו"א דגם בסוכה כן קמ"ל אידך קרא דתעשה לך דאפילו לצרכי הדיוט בעי סוכה והא דאמר דמעלה וכו' ר"ל דאינו נחשב להנאה דכיון דמכוון למצוה גם האכילה ושתי' למצוה נחשב והוה כמו דעושה הכל לגבוה וזהו סיעתא לדעת הסוברים דאף במצוה שיש בה הנאת הגוף אמרינן דמצוות לאו ליהנות נתנו כיון דאינו