בנין שלמה חלק א כח

(בסנהדרין דף מ"ג) וזהו דלא חשב כאן כי יפליא לרבות מופלא הסמוך לאיש דבמופלא הסמוך לאיש אינו מוזהר להתאבל על ירושלים וק"ל. וזהו דבחילוק הסדרות שאנו קורין מגיע לעולם פ' ראשי המטות בין המצרים אחר י"ז בתמוז דהמסדרים כיוונו בזה לרמז ולהזהיר על ת"ח שידרו עצמן להתענות מבשר ויין מי"ז בתמוז עד ט"ב וק"ל: [שם ל"א כ"א] ויאמר וגו' ואת חוקת התורה וגו' כ"ב והא דלא כתבה התורה זה לעיל בפ' חוקת גבי מלחמות סיחון ועוג תי' הרמב"ן ז"ל דאז לא היה צריך להגעיל דכיבוש סיחון ועוג היה דינו כמלחמת ז' עממין והיה מותר אפי' קדלי דחזירי. ותמהני דהא תינח הגעלה אבל הטבילה למה לא הוזכר דהרי זה ך לאיסור והיתר דהא אפילו כלים חדשים צריך טבילה [ולכאורה נראה להביא ראיה מזה דטבילת כלים הנקנין מן העובד כוכבים אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכן הוא דעת הרמב"ם וכמו שכ' הרשב"א בתו"ה לדעתו אבל לדעת הרשב"א בעצמו דהוא מה"ת הוא תמוה וצע"ג] ואולי דכיוון דאם אינו רוצה להשתמש בכלי א"צ טבילה הוי כהגעלה וכיון דאז לא היה צריך הגעלה לא היה צריך טבילה ג"כ ועי' בתוס' על החומש כאן [שם ל"א כ"ג] כל דבר אשר יבוא באש וגו' וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים. ופרש"י מטבילו ודיו וכו' כ"ב והרמב"ן בפי' החומש מפרש דתעבירו במים היינו הדחה ושפשוף לכלים שתשמישן בצונן והסמ"ג מפרש דכל דבר אשר יבוא באש היינו שנתבשלו בו דבר גוש בלא שום משקה כלל צריך להעבירו באש דהיינו דצריך ליבון וכל דבר אשר לא יבוא באש היינו שנשתמש בו ע"י משקה תעבירו במים היינו הגעלה במים רותחין לכלים שתשמישן בחמין והא דקרי' ליה וכל אשר לא יבוא באש ר"ל שאינו בא באש לבדו רק ע"י אמצעית המשקה: [שם ל"א כ"ד] וכבסתם בגדיכם. ותרגום אונקלוס ותחורון וגו' כ"ב הקשה הרב הגדול בתו"י הגביר המפורסם מו"ה צבי הירש א"ש ז"ל מפ"ק ווילנא דהא ידוע דבכל מקום דכתיב בקרא לשון כביסה בבגדים והכוונה הוא על טבילה מתרגם אונקלוס ויצבע כמו בפ' שמיני ובפ' מצורע דכתב שמה בכל הטמאים וכבס בגדיו מתרגם אונקלוס ויצבע ובפ' יתרו וכבסו שמלותם דהתם הכוונה כיבוס ממש משום נקיות פי' התרגום ויחוורו ובסוף פ' תזריע דכתיב בקרא קמא וכבסו את אשר בו הנגע מתרגם ויחוורון וכבס שנית דמשמע טבילה מתרגם ויצטבע וכן כתב רש"י שם תרגום של כיבוסין שבפרשה זו לשון לבון ויתחוור חוץ מזה שאינו ללבון אלא לטבול לכך תרגם ויצטבע וכן כל כיבוסי בגדים שהן לטבילה מתרגמינן ויצטבע עכ"ל רש"י שם. וא"כ הכא נמי דוודאי פשטיה דקרא בטבילה איירי דביום השביעי הצריך הכתוב לטבול בגדיהם משום שנטמאו בטומאת מת וא"כ הו"ל למתרגם ותצטבעו לבושכון כן הקשה הרב הנ"ל. ואנכי השבתי לו דלבעל התרגום היה לו הכרח דכבוס דמקרא הזה אינו טבילה דהא טבילה דבגדים שנטמאו כבר נאמרו ע"י משה רבינו בעצמו מתחלה וכל בגד וכל כלי עור תתחטאו וטבילה נמי בכלל ולענין מאי הוצרך אלעזר הכהן להזהיר שנית על כיבוס בגדים ולכן מפרש התרגום דאלעזר הכהן בא לצוות דין חדש מה ששמע משה מפי הגבורה ועדיין לא אמר זה לישראל וזהו דפוסל חציצה בטבילה אפילו בכלים לפי דהחציצה באדם שמעינן מקרא דרחץ במים את בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו אבל חציצה דכלים עדיין לא נאמר ובא אלעזר הכהן להזהיר ע"ז לפי שוודאי נתלכלך הבגדים בעת המלחמה מדם ההרוגים ודם יבש חוצץ ולכן הזהירם דיכבסו בגדיהם ביום השביעי מן הדם שעליהם כדי שיוכלו לטובלן אח"כ. וחזר והשיב לי לשיטת ר"ת דאין הזאה בלא טבילה ומשמע בכ"מ בפ' ט' מה' טומאת מת הלכה ה' דגם הזאה דיום השלישי צריך טבילה תקשה דהל"ל להזהיר דיכבסו בגדיהם ביום השלישי משום הזאה של יום השלישי אבל באמת הא ליתא כלל דלטעמיך אם נימא דהך כיבוס היינו טבילה תקשה כן דהא גם ביום השלישי היה צריך טבילה וע"כ דהך טבילה דקודם הזאה אינו אלא הלמ"מ ואין לה סמך בכתוב ולכן אי הוי כתיב כן תו לא היה הלכה ולכן לא רמיזא בתורה כלל וכשאר הלמ"מ ודו"ק. ועוד דאפילו דר"ת לא כתב כן רק בהזאה דאדם אבל לא בהזאה דכלים. ועוד דמאן לימא לן דפוסל חציצה בטבילה זו דאינו אלא דבר חידוש ואפשר דאין פוסל בה חציצה ותדע דהא בטבילת כלים חדשים הנקנים מהעובד כוכבים גם כן הוצרך לכתוב תיבת אך לאשמעינן דצריך להעביר את החלודה משום חציצה דאל"ה לא הוה שמעינן ונראה דמשו"ה כתיב תרי זימני אך את הזהב ואך במי נדה דאל"ה לא הוה שמעינן דצריך להעביר חלודה משום הגעלה וכן טבילה מהגעלה ג"כ לא הוה שמעינן ודו"ק. ונראה דהרשב"א דס"ל דגם בליבון צריך להעביר חלודה וכמו שכ' הטור בשמו בסי' קכ"א נראה משום דמפרש כפי' הסמ"ג שהבאתי לעיל בדיבור הקודם דכל דבר אשר יבוא באש היינו בלא משקה כלל והעבירו באש היינו לבון לבד ואעפ"כ כתיב אך אבל לפי דעת רש"י דתעבירו באש נכלל גם הגעלה איכא למימר דאך אתי להגעלה אבל ללבון א"צ להעביר חלודה ונמצא דדין זה אם צריך להעביר חלודה בלבון תליא בפי' רש"י והסמ"ג ועל מה שפרש"י ז"ל כאן בפי' דקרא דוכל דבר אשר לא יבוא באש דהיינו כוסות שתשמישם בצונן לכאורה תמוה דהא כפות שתשמישם להכניס אותם בכלי ראשון ודינם ג"כ ככלי ראשון וצריכים הגעלה בחמין דווקא גם כן הם בכלל דכל דבר אשר לא יבוא באש דהא הבליעה שלהם לא היה ע"י האש כלל דהא לא השתמשו בהם בעת שהקדרה היה על האש והיאך אמר הכתוב דתעבירו במים דהיינו דסגי בהדחת צונן לפרש"י ודוחק לומר דר"ל אשר לא יבוא באש ר"ל דלא נשתמשו בהם דבר שהדברים שנשתמשו בו מעולם לא היו באש דזה אינו במשמע דכל דבר אשר לא יבוא באש משמע דאכלי קאי דהכלי לא היה באש אבל לא קאי אתבשיל שנשתמשו בו לא היה באש. ונ"ל דרש"י ס"ל כרבינו ירוחם דכלי מתכות אינו בולע אלא א"כ האור מהלך מתחתיו וזהו כוונת הכתוב דאת הזהב ואת הכסף וגו' מ"מ אם בא באש דהיינו שנשתמשו בהם ע"י האור ג"כ כגון קדירות ויורות וכיוצא בהם אז בעי הכשר ג"כ ע"י האור וכל חד כפי בליעתו כן פליטתו ואם בלע ע"י האור בלא תערובות משקה צריך לבון באש בלא תערובות משקה ואם בלע ע"י תבשיל גם הפליטה צריך שיהיה ע"י הגעלה רק דבעינן שיהיה הפליטה ע"י האור דהיינו שישים את הכלי בחמין שעומדין על האש דווקא וקמ"ל חידוש דין דגיעולי עובד כוכבים אסור ואף בטעם שיוצא מן הכלי ועוד חידוש דין דצריך טבילה במי מקוה או במעיין כנדה. אך שלא נטעה דבשאר כלים כמו דלא בעי טבילה ה"נ לא בעי הגעלה דכיון דחידוש הוא הו"א דאין לך בו אלא חידושו דהיינו בכלי מתכות אבל כלי עץ הו"א דלא בעי הגעלה דהא בקרא כלי מתכות כתיב קמ"ל אידך קרא דכל דבר אשר לא יבוא באש דבא לאשמועינן דבכלי מתכות כיון שלא בא באש אפילו השתמש בו בחום דכלי ראשון אך כיון דלא נשתמש בו בחמין שעומד על האש אינו בולע כלל וסגי בטבילה לחוד כמו כלים שהשתמשו בהם בצונן ולגופייהו לא איצטריך כלל דממילא אנו שומעין דכיון דלא הצריכה התורה הכשר רק אם בא באש היכי היה עולה על הדעת דגם אם לא בא באש צריכין הכשר ומאין היה נאמר כן כיון דבקרא לא הוזכר וגם לענין דצריך טבילה ג"כ לא צריך דהא כבר כתיב ברישא וטהר וכמו שהקשה הרמב"ן ואין לומר דאם לא בלע א"צ טבילה דהא ליתא דהא מפקינן בגמ' דאפי' כלים חדשים צריך טבילה וראיה מכלים ישנים שליבנן ג"כ בעי' טבילה ואף דישנים שליבנן כחדשים דמי וא"כ כולו קרא מיותר הוא לגופיה אלא ע"כ דלא אתא אלא לדיוקא דדווקא דזהב וכסף ואידך דקחשיב קרא אמרתי לך דאם יבוא באש דווקא אבל אם לא בא באש סגי בטבילה אבל בכלי עץ אפילו אם לא בא באש צריך הגעלה והא שמנה הכתוב כלי מתכות דווקא היינו משום טבילה דכלי עץ לא בעי טבילה אבל לענין הגעלה אדרבה כלי עץ חמיר מכלי מתכות דבעי הגעלה גם אם לא בא באש. ובזה נסתלק מה שהקשה הרמב"ן על רש"י דטבילה כבר למדנו מרישא דקרא דוטהר ועוד דא"כ הו"ל לומר יובא במים וגם למה לא הזכיר הדחה בקרא אבל להנ"ל לק"מ דאין כוונת הכתוב לאשמועינן דבעי טבילה רק כוונת הכתוב הוא לדיוקא דבכלי עץ הוא להיפך ממש מכלי מתכות דהגעלה צריך וטבילה אינה צריך ולכן לא הוצרך למכתב בלשון טבילה כיון דלא מיירי כאן מדין טבילה רק דקאמר דדווקא בכלי מתכות לא צריך הגעלה רק טבילה אבל כלי עץ צריך הגעלה. ולענין מה שהקשה הרמב"ן דלמה לא הוזכר לדין הדחה דצונן לענ"ד לא הבנתי קושייתו דהא כל עצמה של פרשה הוא בא ללמד חידושי דינים שנאמר למשה לאמר לישראל אך מתוך שבא לכלל כעס נעלמה ממנו ההלכה ונאמרה ע"י אלעזר הכהן לישראל וא"כ פשוט דלא שייך כלל להזהיר להם על הדחה דצונן דזה כבר ידעו ישראל כיון דכבר נאמר להם דאסור לאכול נבלות וטרפות פשיטא דצריך להעביר ע"י שפשוף והדחה וע"ז לא הוצרך להזהיר להם דכבר ידעו הם בעצמם זה דמה לי נבלה בעיניה ומה לי טיחת נבלה שהיא על הכל וע"כ צ"ל כן דאם נפרש כפי' הרמב"ן דתעבירו במים היינו שפשוף והדחה תקשה טובא דלענין מאי חילק הכתוב בין כלים שבאו באש ללא באו דבבאו באש בעי הגעלה ובלא באו באש סגי בהדחה ושפשוף דבבאו באש גופא ה"מ לחלק דהא לא אסרה התורה אלא קדרה בת יומא וא"כ לפלוג וליתני בדידה דאם הן בני יומן תעבירו באש ואם אינן בני יומן תעבירו במים דהיינו הדחה מחמת הבעין דהא הבעין אינו נפגם וזהו תמי' רבתי על הרמב"ן אם לא שנאמר דס"ל כדעת המהרש"ל דגם הבעין נפגם אבל לפי מה דס"ל לכל הפוסקים ז"ל דהבעין אינו נפגם תקשה טובא דלפלוג ולתני בדידה אלא וודאי דדין הדחה משום הבעין לא בא אלעזר הכהן להזהיר אותם כלל בפרשה זו דכבר ידעו זה ממשה רבינו דציוה להם בהר סיני ובאוהל מועד דלא תאכל כל נבלה וטרפה וכל זה ברור [שם ל"א א'] וממחצית בני ישראל תקח וגו' מכל הבהמה וגו'. כ"ב לכאורה תמוה הא כבר פרט הכל ומאי מוסיף עוד מכל הבהמה. ולכן נראה משום דהתרומה שהרימו לאלעזר הכהן אחד מחמש המאות היה כעין תרומה ממש דהא קרי ליה הכתוב תרומה והיה אסור לתרום ממין על שאינו מינו ומרע על היפה והיה צריך לתרום ממש מכל מין ומין במספר אחד מחמש המאות ולכן כתב כל המינים בדרך פרט אבל באחד מחמישים שנתנו ללווים לא היו כעין תרומה לכך כתיב מכל הבהמה לרמז דמותר ליקח מאיזה מין הבהמה שירצה אחד מחמשים על הכל ולכן כתיב מכל הבהמה ללמד דיכול ליקח ממין בהמה