בנין שלמה חלק א כה

מאמין בכל הי"ג ושמעתי ממר אחי הגאון דזהו דתנן על ג' דברים העולם עומד על התורה ועבודה וג"ח דהם כנגד ג' עיקרים הללו דהאדם שעושה ג"ח הוא מאמין בשכר ועונש וכדאמרינן במונבז וזהו יסוד ג' אבות וזהו טעם דשלש רגלים כידוע. וחג הסוכות הוא כנגד עמוד גמילות חסדים דאז הוא זמן מתנות עניים. וכבר מבואר במדרש רות דבא וראה כמה גדול כחן של גומלי חסדים שאין חסין לא בצל של שחר ולא בצל כנפי ארץ וכו' אלא בצל מי שאמר והיה העולם שנאמר מה יקר חסדך אלהים וגו'. היוצא לנו מדברי המדרש אלו דגדול כחן של בעלי צדקה וג"ח דחסין תחת צלו של הקב"ה. ונ"ל דבזה ניחא מה שאמר בזוה"ק פ' אמור דת"ח בשעתא דבר נש יתיב במדורא דא צלא דמהימנותא שכינתא פרסה גדפהא עליה וכו' ולכאורה צריך להבין למה דווקא בחג הסוכות אדם זוכה למדרגה זו אבל לפי דברי המדרש הנ"ל ניחא. ונ"ל דמשו"ה ציוה הקב"ה דיוה"כ יהיה ג"כ בחודש זה וסמוך לחג הסוכות משום דכתיב כי עונותיכם מבדילים וגו' וא"כ היאך אפשר לאדם לחסות בצל כנפיו יתברך הלא כל אדם מלא עונות והם מסך המבדיל בינינו למקום ולכן ציוה שיהיה יוה"כ מקודם ויום ט"ו הוא ראשון לחשבון עונות ונמצא שבשעה שאדם נכנס בסוכה דהיינו בליל ט"ו הוא נקי מחטא ותו אין קפידא כיון דהתחיל בהיתר. ועוד דלחד מ"ד (בסוטה דף כ"א) דמצוה בעידנא דעסיק בה ג"כ מצלא מן החטא ונמצא שבעת שישב בסוכה ומקיים מצוות סוכה בוודאי אינו בא לידי חטא כל שבעת ימי החג דהמצוה מגינה עליו וזהו דאמר בסוכות תשבו שבעת ימים והוא הבטחה דוודאי תזכו לישב בצלו של הקב"ה כל שבעת הימים ולא יהיה ביניכם לבין אלהיכם מסך המבדיל. והשתא מתרצתא כולהו דמשום הכי הוצרך להתחיל בלולב דהכי קאמר דאם יתקיים באדם ולקחתם לכם ביום הראשון דיום ט"ו יהיה ראשון לחשבון עונות והיינו אם תשובו בתשובה ביוה"כ אז בסוכת תשבו כלומר דתשבו בסוכה אחת של דפנות דהוא דבר גלוי וכן תורה שבכתב דכתיב חסר הוא דבר גלוי וגם תזכו לישב עוד בסוכה ב' דהיינו בצלו של הקב"ה וזה נלמד מן המקרא דקרינן בסוכות מלא וא"ו לרמז על סוכה ב' דאנו יושבין בצלא דמהימנותא ולכן לא נכתבו הנקודות בתורה רק מקובל מהלמ"מ משום דבאה לרמז על סוכה השניה דהוא נעלם משו"ה הנקודות שבתורה הוא ג"כ נעלם דהא הכתיב הוא בסוכת. אבל אם האדם אינו עושה תשובה ביוה"כ [או אפילו בעושה תשובה ויוה"כ מכפר אך דלא היה עוסק במצות בין יוה"כ לסוכות ובפרט אם נכשל אז בעון חס ושלום ואז בוודאי אינו ראשון לחשבון עוונות] ונמצא דיום ט"ו אינו ראשון לחשבון עונות דיוה"כ אינו מכפר רק עם תשובה אז לא תזכו לסוכה הב' המרומז בתורה שבע"פ. והדר אמר דמי הוא הזוכה לב' סוכות אלו דווקא כל האזרח בישראל ישבו בסוכות אבל גרים [בימים הקדמונים] אף דהיו חייבים בסוכה כישראל מ"מ לסוכה הב' אינם זוכים דהא בדור המדבר נמי לא זכו לעננים רק ישראל אבל הערב רב לא זכו לזה דאין השכינה שורה רק על משפחות מיוחסות שבישראל אבל לא על הגרים וכן מבואר במדרש. אך דיש מקום לטעות דממעט גרים לגמרי דהם פטורים לגמרי מסוכה משו"ה כתיב בישראל לרבות את הגרים ומיעוט דהאזרח אינו אלא למעט גרים מסוכה הב' וטעמא דמילתא פשוט דהא הסוכה הוא זכר לענני כבוד וסוכות ממש והלכך גרים נהי דלא היה בכלל הנס דענני כבוד מ"מ היו בסוכות ממש. והדר מסיים למען ידעו וגו' כי בסוכות מלא משום דאז ישבו בב' סוכות והב' סוכות היה גלוים ונראים לכל סוכות ממש וסוכות ענני כבוד ומשו"ה כתיב בתורה גופא סוכות מלא וזהו טעם על ב' דברים דמשו"ה האזרח יושב בב' סוכות משום דאז ג"כ ישבו בב' סוכות וגם נותן טעם דמשו"ה הגר אינו זוכה לסוכה הב' משום דבדור המדבר נמי לא השבתי בב' סוכות רק בני ישראל אבל הגרים לא ישבו רק בסוכה אחת. ונ"ל דמשו"ה בעינן סוכה דירת עראי משום דאני את דכא כתיב דאין הקב"ה משרה שכינתו על אדם רק אם משפיל עצמו ונ"ל עוד דהיינו טעמא דבלולב בעינן לכם ובסוכה יוצאין אף בשאולה משום דמצות לולב דהוא בשביל תועלתינו כדי לרצות על המים וכמו דכתיב לכם לטובתכם ומשו"ה בעינן שיהא לכם משלכם אבל גבי סוכה דהוא לזכרון חסדי הקב"ה שעשה לאבותינו בעת שיצאו ממצרים בענני כבוד והסוכות שחפה עליהם להגן לבל יכה אותם שרב ושמש ולכן לא הטריח עלינו הקב"ה שיהיה משלכם ויוצאין גם בסוכה שאולה: [שם כ"ג] בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארין מצרים אני ה' אלהיכם. וצריך להבין בהא דמסיים הכתוב אני ה' אלהיכם דלמאי אתי דהא ברוב מצות שבתורה אינו מסיים כן. ובאיזה מצות שבתורה דכתיב שם ג"כ אני ה' אלהיכם ופי' רש"י שם דאני ה' אלהיכם היינו דנאמן לשלם שכר והיכא דכתיב אצל אזהרת לאו פרש"י דנאמן ליפרע ואם הכא נמי פירושו כן למה לא פירש רש"י ז"ל באמת גם הכא כן. ועוד צריך להבין דלמה הוצרך הכתוב באמת לפרש בהני מצות דווקא דנאמן לשלם שכר ונאמן ליפרע. ועוד העיר רבינו הטור ז"ל באו"ח בסי' תרכ"ה דלמה תלה הכתוב ישיבת סוכה ביציאת מצרים דהו"ל כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ע"ש. ונ"ל ליישב ב' הקושיות אלו בחדא מחתא בעז"ה. והוא ע"פ הא דאמרינן (בב"מ דף ס"א) דמשו"ה כתב רחמנא יציאת מצרים גבי ריבית וציצית ובמשקלות ובשרצים אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטיפה שאינה של בכור אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא ומי שטומן משקלותיו במלח ע"ש. ועפ"ז י"ל בפשיטות דהכא גבי מצות סוכה ג"כ יש לפרש כן דמשו"ה הזכיר כאן יציאת מצרים ומסיים אני ה' אלהיכם לרמז דהקב"ה שהבחין במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור הוא יפרע ממי שיזלזל במצוות סוכה ויאכל חוץ לסוכה ויאמר לפני הבריות דהוא מצטער ומצטער פטור מן הסוכה אבל הקב"ה יודע באמת דאינו מצטער ועתיד ליפרע ממנו ובאופן שני י"ל ע"פ מאמרם ז"ל בפסיקתא דרב כהנא החדשה הנדפסת ע"י חברה מקיצי נרדמים בפרשתא דסוכה וז"ל בסוכות תשבו זה שאמר הכתוב וסוכה תהיה לצל יומם בחורב למחסה ולמסתור אמר רבי לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה אומר הקדוש ברוך הוא הוא קיים מצות סוכה בעולם הזה אני מסיך עליו מחמתו של עולם הבא רבי ינאי אומר אין גיהנם לעתיד לבא אלא יום הבא מלהטת את הרשעים שנאמר כי היום בא בוער כתנור וגו' באותה שעה הקב"ה עושה סוכה לצדיקים ומטמין אותם לתוכה שנאמר כי יצפנני בסוכה ביום רעה וגו' ע"ש. ועפ"ז י"ל דזה מרומז כאן בכתוב ואמר למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל מכבר בעת שיצאו ממצרים ולמען ידעו כי בסוכות אני עתיד להשיבם לעוה"ב ולהגן עליהם מלהט היום הבא הבוער כתנור וזהו דמסיים אני ה' אלהיכם והך רישא דקרא למען ידעו סובב והולך גם על מה דמסיים אני ה' אלהיכם. ואופן ג' י"ל ע"פ המבואר בזוה"ק ובספרי המקובלים דסוכה בגי' שם ידו"ד ושם אל"ף דלי"ת וכל היושב בסוכה דומה כמו שיושב בצלא דמהימנותא וז"ל הזוה"ק בפ' אמור דף ק"ג ע"ב ת"ח בשעתא דבר נש יתיב במדורא דא צלא דמהימנותא שכינתא פרסא גדפהא מלעילא ואברהם וחמשה צדיקייא אחרנין שוויין מדוריהון עמיה עכ"ל הזוה"ק והענין הוא כמו דכתבנו לעיל דחג הסוכות הוא נגד עמוד גמ"ח דאז הוא זמן מתנת עניים וכבר מבואר במדרש רבה על רות על פסוק ישלם ה' פעלך בא וראה כמה גדול כחן של צדיקים וכמה גדול כחה של צדקה וכמה גדול כחן של גומלי חסדים שאין חסין לא בצל של שחר ולא בצל כנפי ארץ ולא בצל כנפי שמש ולא בצל כנפי החיות ולא בצל כנפי כרובים ולא בצל כנפי שרפים אלא בצל מי שאמר והיה העולם שנאמר מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון עכ"ל המדרש רבה שם. ונ"ל הכוונה דאם ישראל עושין צדקה וגמ"ח ועושין לפנים משורת הדין גם הקב"ה מתנהג עמהם במידת החסד ומשגיח עליהם בהשגחה ניסיות למעלה מן הטבע ואין נכנסין תחת המזל וכמו דאמר הקב"ה לאברהם (בנדרים דף ל"ב) צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל וכן (בשבת דף קנ"ו) מנין שאין מזל לישראל שנאמר ויוצא אותו החוצה אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע נסתכלתי באצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן אמר לו צא מאיצטגנינות שלך שאין מזל לישראל מאי דעתך דקאי צדק במערב מהדרנא ואוקמינא ליה במזרח והיינו דכתיב מי העיר ממזרח צדק וגו' ע"ש ונראה הטעם משום דאברהם היה עמוד של ג"ח דכתיב ויטע אשל בבאר שבע וע"י כן הגביהו למעלה מן המזלות והתנהג עמו בהשגחת ניסיות שהוא למעלה מן המזלות וכן מצינו שם בשבת גביה ברתיה דר"ע דע"י שעשתה צדקה עם העני נשתנה מזלה לטובה ולזה כיון המדרש הנ"ל דגדול כחן של גומלי חסדים ועושין צדקה שאין חסין בצל הכוכבים ובצל החיות וכו' אלא תחת צלו של הקב"ה. והיינו שאף שלפי מזלם עומדים במדרגה רעה מ"מ משנה מזלם לטובה וכן ישראל בכלל אם עושין צדקה וג"ח הקב"ה משנה מזלם ומגביה אותן למעלה מן המזלות ומשטרי השמים וחסין תחת צלו של הקב"ה כביכול. ונ"ל דזהו דאמרינן (בב"ב דף י') דצדקה תרומם גוי אלו ישראל שנאמר מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ והיינו דע"י הצדקה ירוממו ישראל למעלה מן המזלות וחסין תחת צלו של הקב"ה ממש. ועפ"ז י"ל דזהו כוונת הכתוב הכא דבחג הסוכות דהוא זמן מתנת עניים וכל ישראל עושין צדקה וחסד ולפיכך ציוה הקב"ה לישב בסוכה לרמז דהן חסין בצילא דמהימנותא והקב"ה משדד המערכות השמים ומתנהג עמהם בהשגחה ניסיות וזהו דמסיים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים דאז היה הקב"ה חופף עליהם בענני כבוד והיה מתנהג עמהם ג"כ בהשגחה ניסיות למעלה מן הטבע. במן. ובאר. וזהו דמסיים אני ה' אלהיכם ור"ל דגם עכשיו אם יעשו צדקה וג"ח אזי יתנהג עמהם במידת הרחמים והחסד דידוע דשם ידו"ד מורה על מידת הרחמים והשגחה ניסיות שהוא למעלה מן הטבע ושמעתי מפי מר אחי הגאון זצ"ל שביאר על דרך זה מה דאיתא בש"ס (בעירוכין דף ל"ב) דמאי דכתיב ויעשו בני ישראל כל הקהל השבים מן השבי סוכות וגו' כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא וגו' אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא אלא דבעי רחמי על יצה"ר דעבודת כוכבים ובטלין ואגין זכותיה עלייהו כי סוכה והיינו דקפיד קרא עילוי דיהושע דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא כתיב ישוע בשלמא משה לא בעא רחמי דלא הוה זכותא דארץ ישראל אלא יהושע דה"ל זכותא דארץ ישראל אמאי לא ליבעי רחמי ע"כ דברי הש"ס דלשם. והנה לכאורה תמוה