בנין שלמה חלק א כ

הפסח נאכל אכילת שובע ואין מצה ומרור נאכלין אכילת שובע נ"ל הכוונה דהמכילתא נמי בא לפרש דיאכלוהו דסיפא דמיותר דבא לאשמועינן דהפסח היה נאכל ב' פעמים קודם האכילה כדי שיהא נאכל לתיאבון ואחר אכילת החגיגה כדי לאכול על השובע וזהו דכתיב פעם שני לרמז על אכילה השניה ואמנם מדכתיב יאכלוהו ומשמע דבא למעט דבר אחר וזהו דדרש המכילתא דבא לאשמועינן דמצה אין צריך לאכול פעם שני על השובע ורק דאסור לאכול אחר מצה כמו בפסח אבל אינו מחוייב לאכול על השובע. וכן איתא להדיא ברמב"ם פ"ח מה' חמץ ומצה דמתחילה היה נאכל הפסח עם מצה ומרור ואח"כ היה אוכל החגיגה בזמן שהוא במועט ואח"כ חוזר ואוכל מן הפסח כדי לאכול על השובע ע"ש: [שם י"ב ט"ו] שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כי כל אוכל חמין ונכרתה הנפש ההיא מישראל מיום הראשון עד יום השביעי וביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קודש וגו'. והנה לכאורה לשון הכתוב כאן מסורס דהא מיום הראשון עד יום השביעי סובב והולך על תיבות כי כל אוכל חמץ וא"כ הו"ל למכתב כי כל אוכל חמץ מיום הראשון עד יום השביעי ונכרתה הנפש ההיא מישראל ועוד מהו זה נתינת טעם על מ"ע דהשבתה משום דכל אוכל חמץ ונכרתה ועוד צריך להבין סמיכת הכתובים מה דסמיך ליה וביום הראשון מקרא קודש ושמעתי בזה פי' נחמד מאוד במקרא הזה ממר אחי הגאון זצ"ל בהקדם הסוגיא דערוכין דף י"ח) דמביא שם ברייתא מיום הראשון ועד יום השביעי יכול ראשון ולא ראשון בכלל שביעי ולא שביעי בכלל כענין שנאמר מראשו ועד רגליו ראשו ולא ראשו בכלל רגליו ולא רגליו בכלל ת"ל עד יום האחד ועשרים לחודש בערב תאכלו מצות רבי אומר אינו צריך ראשון וראשון בכלל שביעי ושביעי בכלל והנה לכאורה תמוה להת"ק דס"ל דעד ולא עד בכלל א"כ למה נאמר באמת הך קרא דמיום הראשון עד יום השביעי דמשמע דעד ולא עד בכלל ולכן היה נצרך לקרא השני וכעין זה מקשה הש"ס בכמה דוכתי דלא נכתוב לא ה"א ולא וא"ו ואכן באמת י"ל דהת"ק מפרש להך קרא דמיום הראשון עד יום השביעי דלא קאי על אכילת חמץ רק על מ"ע דתשביתו והכי פירושא דקרא דאך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם והיינו בי"ד אחר חצות דראשון דמעיקרא משמע וכדאיתא ובפסחים דף ה') ונתן טעם על זה דמשו"ה החמיר הכתוב בחמץ דצריך להשבית יותר משאר איסורין שבתורה דלא בדיל מינייהו כגון איסורי נזיר וכיוצא בו משום דכי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל וכיון דהוי בחמץ תרי חומרי כרת ולא בדיל מיניה משו"ה החמירה תורה בבל יראה ומ"ע דהשבתה וכ"כ הר"ן באמת בריש פסחים די"ל דמשו"ה החמירה התורה בחמץ בבל יראה משום דאיכא תרתי כרת ולא בדיל מיניה ולפי מש"כ כאן הוא מפורש בכתוב להדיא] ושוב אמר הכתוב דלא זו בלבד דנוהג המ"ע דתשביתו בעה"פ אחר חצות אלא אפילו ביו"ט עצמו נוהג המ"ע כל ימות החג מיום הראשון עד יום השביעי [ובספר נו"ב מהד"ק סימן כ' דחק עצמו דמנ"ל דנוהג העשה גם ביום טוב עצמו וכתב דאולי דילפינן זה מהקישא והאריך בזה ואכן לפי מה שכתבנו כ"ה מפורש להדיא בכתוב הזה] אבל דווקא מיום הראשון ולא ראשון בכלל ועד יום השביעי ולא שביעי בכלל דביום הראשון וביום השביעי עצמו אינו נוהג מ"ע דהשבתה ונתן טעם על זה בקרא שאחר זה משום דביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם וביום השביעי מקרא קודש כל מלאכה לא יעשה בהם והיינו דאף מלאכת אוכל נפש אסור אם לא לצורך אוכל נפש עצמו וכמו דמסיים אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם [וס"ל להת"ק כר"ע (בפסחים דף ה') דס"ל דאין ביעור חמץ אלא שרפה וגם דלא אמרינן מתוך ומזה הוכיח ר"ע דהך ביום הראשון היינו מעיו"ט דאלו ביום טוב א"א] והלכך ביום הראשון וביום השביעי א"א לקיים המ"ע ולכן קאמר מיום הראשון עד יום השביעי אך משום דיש לטעות דקאי נמי על אכילה והוי אמינא דגם לגבי אכילה עד ולא עד בכלל ולכן הוצרך הכתוב השני דעד יום האחד ועשרים לחודש בערב תאכלו מצות ואכן כל זה לת"ק אבל רבי י"ל דס"ל דהשבתתו בכל דבר וחכמים או דס"ל דאמרינן מתוך וכב"ה וא"כ יכול לקיים מ"ע דהשבתה גם ביום הראשון וביום השביעי ולכן הוצרך לומר דעד ועד בכלל ובזה ניחא נמי במה דקשה לכאורה לפי דעת הרמב"ן בחומש בפ' אמור דמלאכת אוכל נפש דמותר בשאר יו"ט נפקא לן מדכתיב כל מלאכת עבודה ומלאכת אוכל נפש לא מקרי מלאכת עבודה ורק גבי יו"ט של פסח דכתיב בפ' בא כל מלאכה לא יעשה בהם הוצרך הכתוב לפרש דאך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ע"ש ברמב"ן. א"כ הדברים מתמיהים דלמה הוצרך הכתוב באמת גבי פסח למכתב וכל מלאכה לא יעשה בהם ולפרש אח"כ דאך אשר וכו' לא לכתוב לא ה"א ולא וא"ו ולמה לא כתב גם בפ' בא דכל מלאכת עבודה לא תעשון וממילא הוי ידעינן דמלאכת אוכל נפש מותר וכמו בשאר יו"ט. ואכן להנ"ל ניחא דע"כ הוצרך הכתוב לכתוב דכל מלאכה אסור כדי ליתן טעם דלמה אינו נוהג מ"ע דהשבתה ביו"ט משום דאפילו מלאכת אוכל נפש לא הותר רק לצורך אוכל נפש כל זה שמעתי מפי מר אחי הגאון זצ"ל ושפתים יושק משיב דברים נכוחים. ואכן לענ"ד עדיין דברי הרמב"ן תמוהים דהא לפי' הרמב"ן ז"ל דמלאכת אוכל נפש אינו בכלל מלאכת עבודה פשוט דגם שלא לצורך אוכל נפש מותר ולפי הך פירושא פשוט דגם ביעור חמץ מותר ביו"ט וא"כ עדיין תקשה דלמה לא כתיב גם בפ' בא כל מלאכת עבודה לא תעשו ועוד ק"ל לפי' הרמב"ן ז"ל דלמה הוצרך בית הלל לומר הסברא דמתוך שהותרה לצורך תיפוק ליה דאינו נכלל במלאכת עבודה. ועוד דהא ב"ש דלא ס"ל מתוך ע"כ דס"ל דמלאכת אוכל נפש ג"כ נכלל במלאכת עבודה וא"כ מדב"ש נשמע לבית הלל דהא לא שמענו דפליגי בפירושא דקראי. ובאמת בספר יראים בסי' קט"ו הביא בשם המכילתא [ואינו במכילתא לפנינו] דבפסח דורות גופא לא ידעינן דמלאכת אוכל נפש מותר רק דילפינן מפסח מצרים דכתיב שם בהדיא דאך אשר יאכל לכל נפש ושוב ילפינן כל המועדים מפסח ע"ש. והרי דס"ל להמכילתא דבמלאכת עבודה נכלל כל המלאכות ולא ידעינן דמלאכת אוכל נפש מותר ביו"ט רק משום דילפינן מפסח מצרים ולכן דברי הרמב"ן ז"ל צלע"ג: [שם י"ב ל"ד] וישא העם את בצקו טרם יחמץ ומשארותם צרורות בשמלותם על שכמם ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי והב וגו' לכאורה תמוה דזה ששאלו ממצרים הו"ל לכתוב מקודם קרא דוישא העם דהא השאלה היה קודם שיצאו ממצרים והך קרא דוישא העם מספר הכתוב מה שהיה לאחר היציאה. ושמעתי מפי מר אבא זצ"ל שי"ל שהכתוב בא ליתן טעם על מה דנשאו משארותם על שכמם ולא הניחו על החמורים ועל הגמלים שהיה עמהם וע"ז אמר משום דבני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ואמרינן בגמ' דתשעים חמורים לובים היו טעונים מכספה וזהבה של מצרים והלכך לא רצו להניח עליהם משארותם דטפי ניחא להו להניח שם כסף וזהב. ומפי מר אחי הגאון זצ"ל שמעתי ליישב ע"פ הא דאמרינן דבפסח מצרים חימוצו נוהג יום אחד וגם היה אסור להם מלאכה ביום ט"ו (וכן כתבתי באריכות לקמן בהשמטות בסי' מ"ט בשם הספר יראים דלא כדמשמע בר"ן בסוף פסחים דבמלאכה היה מותרין] וידוע דאף לב"ה דמותר הוצאה אף שלא לצורך אוכל נפש מ"מ שלא לצורך יו"ט כלל אסור והלכך לא היו רשאים לישא על כתפם כסף וזהב דהוי הוצאה שלא לצורך יו"ט ולכן הניחו הכסף וזהב על החמורים דקי"ל דאין שביתת בהמה נוהג ביו"ט אבל הבצק והמשארות שפיר היה נשאו על כתפם דזה הוי הוצאה לצורך אוכל נפש ודפח"ח

[בפ' יחרו י"ח כ"א] ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע וגו' ולהלן בפסוק כ"ה כתיב ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל. והנה ראוי לעמוד על הכוונה במאי דיתרו אמר למשה דצריך לבחור באנשים שיש להם ד' מידות אלו אנשי חיל יראי אלהים. אנשי אמת. שונאי בצע. ואך משה רבינו לא ביקש אח"ז כלל רק ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל. ונראה דהנה זה ידוע דקי"ל דגר בימים הקדמונים פסול לדון לישראל בימים הקדמונים דכתיב מקרב אחיך תשים ודרשינן כל משימות שאתה משים לא יהיה רק מקרב אחיך וכדאיתא (ביבמות דף מ"ה ע"ב) והלכך כל הדיינים שמינה משה רבינו הכל היה מישראל מיוחסים ולא מערב רב שעלו אתם מארץ מצרים וישראלים שבדור המדבר כולם היו יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע ולכן לא היה צריך לבקש אחריהם דכולם היו כן ולא הוצרך לבקש רק אנשי חיל דהיינו עשירים וכמו שפרש"י מהמכילתא אבל יתרו לא ידע הדין וכסבור דגם ערב רב היו כשרים לדון ולכן כתיב ואתה תחזה מכל העם דלשון עם בתורה הונח על ערב רב וכמו דאיתא בזוהר בפ' כי תשא ובאלשיך שס] ובהם היה נמצא באמת אנשים שאין בהם ג' מידות הללו ולכן הוצרך לפרוט אותם אבל משה לא הוצרך לבקש אחריהם כלל דבכולם היה נמצא כל המידות הללו וק"ל וראיתי להגאון מלבי"ם זצ"ל בביאורו על החומש בפ' יתרו על פסוק הנ"ל שכתב דאין מכאן סתירה על מש"כ במשנה תורה הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים דצווה להם שהם יבחרו וכאן אמר ויבחר משה והיינו שמהם בקש משה שיבחרו חכמים ונבונים שזה יכלו גם הם להכיר איזה חכם ואיזה סכל ומהם חזה משה ברוה"ק אם הם יראי אלהים וכו' והא דכתיב אנשי חיל היינו שיש בו ג' מעלות הנ"ל הנצרכות דהם נכלל בלשון אנשי חיל ועיקר הבחירה בחר משה כמ"ש לו יתרו שהוא יבחר ע"כ דבריו. והנה אין פירושו נהלם לי כלל דהא כתיב שם ואתן אותם ומשמע דכולם נתן לראשים ולפי פירושו הו"ל למכתב ואתן "מהם" וגם מש"כ לעיל דאנשי חיל היא כלל והדר, מפרש לא נהירא כלל דאין זה דרך התורה לכתוב כן דבתורה לא נמצא אפילו אות אחת מיותר ואפילו קוצו של יו"ד וכולהו אתי לדרשה ועוד דמאיזה טעם הכריחו לפרש דלא כמו דפי' במכילתא והעתיקו רש"י ז"ל דאנשי חיל היינו עשירים וכן האמת כדבריהם ז"ל דלשון חיל בכתוב מונח על אסיפת ממון רב וכמו דכתיב בפ' עקב כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וגו' הנותן לך כח לעשות חיל ועוד נמצא כן בשאר מקומות ולכן המחוור דזה לא הוצרך יתרו להגיד למשה דיבחר אנשים חכמים ונבונים דזה פשיטא וגם זה יוכלו ישראל בעצמם לבחור וכמו דכתיב באמת הבו לכם ולכן לא צוה לו רק דיבחר אנשי חיל ויראי אלהים וכו' דזה לא יוכלו להכיר רק ברוה"ק דיש מתעשר ואין כל וכן יראי אלהים א"א