בנין שלמה חלק א יז

הוא לאברהם ועוד דאיזה שייכות יש לו למקרא הקודם ונ"ל לפרש הכתובים אלו ע"פ מאמרם ז"ל (בב"ב דף כ"ה ע"ב) דא"ר יצחק הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין וסימנך שולחן בצפון ומנורה בדרום ור' יהושע ב"ל אמר לעולם ידרים שמתוך שמתחכם מתעשר שנאמר אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד ע"כ. וע"פ זה י"ל דהכתוב מספר לנו שבחו של אברהם דכל נסיעתו הכל היה הנגבה דלא רצה לבקש אחר עשירות רק דרצה להתחכם יותר ולכן נסע הכל לדרומה של א"י לצד הר המוריה וכמו שפרש"י דשם הוא מקור החכמה ושמא תאמר דלא זכה רק לחכמה ולא לעשירות ולכן מסיים הכתוב ואברם כבד מאוד וגו' וכמאמרו של ר' יהושע בן לוי שמתוך שמתחכם

מתעשר

[בפ' וירא י"ט ט"ז] על ויתמהמה נקוד שלשלת וידוע כי בנגינות טעם שלשלת צריך לשלשל ולמשוך את התיבה ג' פעמים. ונראה דהוא כדי לרמז דויתמהמה יותר מדאי דהמלאך לא אמר לו רק דיקח את אשתו ואת שתי בנותיו הנמצאות והיינו דיתמהמה בשביל ב' דברים אלו בלבד והוא התמהמה יותר גם להציל את ממונו וכמו שפרש"י ולזה לא היה רשאי דגם צדיקים של אנשי עיר הנידחת יוצאין ערומין וממונם אבד ולכן נקוד עליו שלשלת לרמז דהתמהמה בשביל ג' דברים ולפיכך ויחזיקו בידו ויוציאוהו ויניחוהו מחוץ לעיר: [שם כ"ב ה'] שבו לכם פה עם החמור. וכתב במסורה תיבת שבו ד' במסורה חד הכא ואידך שבו וסחרוה והאחזו בה (בפ' וישלח ל"ד י'). ואידך שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו (שמות ט"ז כ"ט) ואידך ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם (שם כ"ד י"ד) והנה שמעתי מפה קדוש של הגאון מו"ה שלמה זלמן ואב מ"מ דפ"ק ווילנא זצ"ל שאמר על המסורה הלזו ביאור נכון על דרך הרמז והמוסר כדרכו ז"ל בקודש תמיד לדרוש על ע"ד המוסר להשיב לב בנים לאביהם שבשמים ולהלביש זה במקרא או במדרש ואגדה. דהנה ידוע דהנשמה של אדם היא אצולה מכסא הכבוד ונהנית מזיו השכינה ואומרין לה שבו לכם פה עם החמור והיינו עם הגוף שהוא חומר העכור עפר מן האדמה. ואמנם הנשמה מסרבת ואינה רוצה לזוז ממקומה וממדורה העליון אשר היא יושבת בגנזי מרומים תחת כנפי השכינה ולירד מאיגרא רמא לבירא עמיקתא אל עולם השפל הלזה ולהכניסה לטיפה סרוחה ולחומר עכור ושוב משיבים לה שנית שבו וסחרוה דכדאי הוא לה לירד לגוף דכאן הוא עולם המעשה והמסחור ואם תסגל בפה עם הגוף מצות ומעשים טובים אזי ישולם לה שכרה משלם בגן עדן העליון לאחר מאה שנה ותהא צרורה בצרור החיים תחת כנפי השכינה עבור פעולתה שעשתה בעוה"ז משא"כ קודם שירדה לגוף היתה צריכה ליהנות מנהמא דכיסופא. ואמנם עדיין לא נכנסו הדברים באזני הנשמה ועדיין היא מסרבת משום דזהו טוב אם לא יתגבר היצה"ר ותלך בדרך טובים אז תוכל לבוא לתכלית הטוב. אבל כבר אמרו חז"ל דנמנו וגמרו דנוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא משום שהאדם עלול לחטא ואין אדם צדיק בארץ וגו' ונמצא שיהא ההפסד מרובה משכרה ולכן טוענת ואומרת "שבו" איש תחתיו ואיני רוצה לזוז ממקומי. ואכן שוב אומרים לה דכל החשש הזה אינו רק בימי בחרותו דאז רתיחת הדם שולט באדם ויצה"ר מתגבר עליו אבל כשיגיע ימי הזקנה אז היצ"ה בטל וחוזר ושב אל ה' בכל לבו לעבדו באמת ולכן כדאי הוא לנשמה לירד לגוף בשביל ימי הזקנה דיפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל וכו' וזהו דרמז לנו הכתוב ואל הזקנים אמר כן שמעתי מפי הרב הרה"ג המנוח הצדיק הנ"ל ודפח"ח: ואכן מפי מר אחי זצ"ל שמעתי לפרש דברי המסורה הנ"ל ע"פ דרך ההלכה לדעת הסוברים דתחומין די"ב מילין הוא דאורייתא ונלמד מהך קרא דאל יצא איש ממקומו דמחנה ישראל מחזקת י"ב מילין והזהירה התורה דלא יצא איש בשבת יותר מי"ב מילין דהוא שיעור מחנה ישראל וכמו דאיתא בירושלמי. ואמנם לא ידעינן מהך קרא רק דהאיש בעצמו מוזהר אבל אכתי לא ידעינן דמוזהר על תחומי בהמתו וע"ז רמז לנו המסורה אידך קרא דפ' וירא שבו לכם פה עם החמור דאפילו חמורו צריך להיות בשבת במקומו ולא לצאת מי"ב מילין [ולדעת המהר"מ אלשקר בתשובה והובא במג"א בסי' ת"ד דתחומי בהמתו אינו אלא דרבנן ואפילו בי"ב מילין משום דכתיב אל יצא איש מ"מ י"ל דהכתוב בא לרמז על התקנה שתיקנו חז"ל לאחר מכאן דכל מילי דרבנן איכא רמז ואסמכתא בתורה וכן מצינו בש"ס בכמה דוכתי דסמכו דבריהם על הכתוב] ואכתי לא ידעינן רק על בהמה משום דמצינו דהתורה הזהיר גם על שביתת בהמה ממלאכה ובמחמר איכא נמי לאו וחיוב חטאת. אבל בכלים דליכא אזהרה על שביתת כלים דקי"ל דשביתת כלים לאו דאורייתא וגם איסור דרבנן ליכא אימא דאינו מוזהר גם על תחומי כלים ע"ז בא לרמז קרא דפ' וישלח שבו וסחרוה כלומר דאפילו סחורה שלו וכליו אסור להוציאן ממקום שביתת הבעלים וכמו דתנן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים וחפצי הפקר אסור להוציאן ממקום שביתתן. אבל אכתי לא ידעינן רק על תחומי י"ב מילין דהן מקומן של ישראל במדבר אבל חז"ל התקינו דאפילו חוץ לאלפים אמה אסור לילך בשבת והיכן מצינו אסמכתא לזה בתורה וע"ז רמז לנו קרא דפ' משפטים ואל הזקנים אמר שבו כלומר דאף מה שהתקינו לנו הזקנים היינו רבותינו התנאים ואנשי כנה"ג דהם נקראים זקנים בש"ס וכמו דאמרינן (בסוכה דף מ"ד) מכאן ואילך מצות זקנים] לישב במקומו בשבת ולא לצאת חוץ לאלפים ג"כ צריך לקיים דהוא ג"כ אמירתו של הקב"ה בעצמו וכמו דכתיב שאל אביך ויגדך ק וגו' וזהו ואל הזקנים אמר שבו כלומר דמשה רבינו אמר מפי הגבורה אל הזקנים דתעשו סייג לתורה ולתקן תחומין דאלפים אמה כדי שלא יבואו לידי איסור תורה. וזהו דאמר שבו עד אשר נשוב כלומר דהישיבה שלהם יהיה תיקון שנשוב עי"ז מיישובה של תורה וכמו דכתיב אם תשיב משבת רגליך. ועפ"ז פירש מר אחי ז"ל גם לשבו החמישי דכתיב בפ' בלק שבו נא בזה גם אתם הלילה משום דאכתי לא ידעינן אי מוזהר על תחומין בליל שבת דהא בקרא ביום השביעי כתיב וגבי מלאכה ילפינן אזהרה ועונשין ללילה במכילתא פרשת כי תשא ממחלליה מות יומת דהא כבר כתיב כל העושה בו מלאכה יומת אלא ללמד אפילו לעונש דלילה ובתוס' ישנים (ביומא דף פ"א) הקשו באמת דמנ"ל בשבת עונש ואזהרה ללילה ובמח"כ נעלם מעיניהם המכילתא הלז] וע"ז רמז לנו קרא החמישי שבו נא בזה גם אתם הלילה. כל זה שמעתי מפי מר אחי ז"ל רק שאני הוספתי בזה דברים לתוס' ביאור. ואכן כל זה לפי דעת הרי"ף והרמב"ם דקרא אתי לתחומין די"ב מילין אבל לדעת שאר הפוסקים דכל תחומין דרבנן וקרא להוצאה איצטריך דאל יצא עם הכלי ללקט המן (והא דהוצרך לומר שבו איש תחתיו אפשר דאתי לעשה דאם מוציא לרה"ר דאין רשאי לטלטל ברה"ר כי אם תוך ד' אמות וזהו שבו איש תחתיו ואל יצא איש ממקומו מרה"י לרה"ר אפילו בתוך ד"א ועפ"ז יש לנו רמז על מעביר ד"א ברה"ר] יש לנו לומר כוונת המסורה הכל על הוצאה לפי שלא שמענו רק מלאכה גמורה אבל הוצאה לא שמענו דהוצאה אינו נכלל בסתם מלאכה דמלאכה גרועה היא קמ"ל. ושבו וסחרוה אתי ללמד דאפילו אם כבר מכר החפצים לעובד כוכבים מבעוד יום מ"מ אסור להניח לו להוציאן לרה"ר בשבת דע"כ לא מתירין ב"ה לטעון עליו אלא עם השמש אבל לאחר השקיעה אסור ואפילו דהעובד כוכבים הוא מוציא בשביל עצמו מ"מ אסור משום דמחזי כשלוחו וזהו שבו וסחרוה דאפילו אם כבר קנה העובד כוכבים הסחורה וההוצאה הוא בשביל טובת הסוחר ואעפ"כ אסור. ואל הזקנים קאי לרמז על תקנת שלמה שתיקן עירובי חצרות ושיתופי מבואות וגם נכלל בו מה שתקנו חז"ל לחי וקורה למבוי וכרמלית ואף דמה"ת כל המבואות רה"י גמור ומותר לטלטל וכן בקעה והמדבר הוא מקום פטור מה"ת מ"מ מצוה לשמוע אל הזקנים שאסרו. ושבו נא בזה גם אתם הלילה אתי לרמז דאפילו בליל שבת אסור הוצאה וכנ"ל: וע"ד מה שכתבתי לעיל בשם הרב המ"מ שאמר לפרש ד' שבו הנ"ל ע"ד הוויכוח הנשמה בירידתה לעולם השפל נ"ל ע"פ דבריו ז"ל לפרש גם שבו החמישי. שבו נא בזה גם אתם הלילה. והיינו דהנשמה אף דנתרצית לירד לגוף בשביל ימי הזקנה דאז תוכל לקיים ולסגל מצות ומעשים טובים דאז הוא קרוב לשכר ורחוק להפסד מ"מ עדיין יש לה טענה דמ"מ לא היה כדאי לה לירד לגוף רק בזמן שהיו ישראל במעלה העליונה והיו שרויין על אדמתן והיו יכולין לקיים כל התרי"ג מצות אבל האידנא בגלות בעו"ה חסר הרבה מצות התלויות בארץ ודיני טומאה וטהרה וחסר שמ"ג מצות וסימנך הג'ש'ם' חלף הלך לו והיינו כמנין גשם חלף והלך בעו"ה ולא נשאר רק ע"ר מצות וזהו דכתיב אני ישנה ולבי ער ודרשו במדרש אני ישנה בגלות אבל לבי "ער" דעדיין נשאר לנו מצוות כמנין ע"ר וא"כ טוענת הנשמה דעתה שאנו שרויין בגלות הדומה ללילה אין כדאי לעשות מסחר קטן כזה ולהכניס עצמה בספק ולכן משיבין לה דשבו נא בזה גם אתם הלילה דאפילו בגלות הדומה ללילה מ"מ צריכה לירד לגוף וטענתה אינה טענה כלל משום דכל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה והלכך גם בזמן הזה נוכל לקיים כל תרי"ג מצות

[בפ' חיי שרה כ"ד י"ב] ויאמר ויאמר ה' אלהי אברהם וגו'. ונקוד על תיבת ויאמר שלשלת. ונ"ל הטעם משום דאמרינן (בתענית דף ד') דשלשה שאלו שלא כהוגן ולשנים השיבו כהוגן ולאחד השיבוהו שלא כהוגן ואלו הן אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי ע"ש ונ"ל דשאול בן קיש ויפתח דשאלו שלא כהוגן היינו משום דסמכו עצמן על אליעזר דשאל ג"כ שלא כהוגן ומ"מ הצליח ה' בידו ונזדמנה לו רבקה וחשבו דגם להם יעשה השם נס וישיב אותם כהוגן [וי"ל דבאמת מה שלא השיבו כהוגן גם ליפתח היינו משום דאליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש דעשו סימן וניחוש בענין זיווג וכבר ידוע מה שאמרו חז"ל (במו"ק י"ח) וגריש סוטה) דארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני וכו' ולכן לא חששו שמא תזדמן חגרית או סומא אם לא תהא בת זוגו של יצחק ואם תזדמן לו חגרית או סומא ע"כ בת זוגו היא ולא קלקל בדיבורו כלום דרק נגזר מן השמים דתהיה אשתו של יצחק חגרית או סומא וזה דאמר אותה הוכחת ר"ל דהוכחת מכבר ארבעים יום קודם יצירה וכן גבי שאול נמי דכוותיה הוא אבל גבי יפתח דהדבר תלוי ברצונו לנדור מה שחפץ לא הוי ליה לתלות נדרו בדבר שיש בו לחוש שיזדמן לו שלא כהוגן ולכן בכיון אפשר דנזדמן לו בתו] ועפ"ז י"ל דמשו"ה נקוד שלשלת על תיבת ויאמר וטעם של שלשלת ידוע דצריך להמשיך את התיבה ולשלשל