בנין שלמה חלק א קסו

הנקבות מיד אר"ש ק"ו הדברים ומה במקום שאוסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד מקום שלא אסר את הזכרים איסור עולם אינו דין שנתיר את הנקבות מיד אמרו לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה ובגמ' שם מבואר התשובה משום דאיכא למימר דעריות יוכיחו דאינו אסור אלא עד ג' דורות ואעפ"כ עשו את הנקבות כזכרים ופרש"י כגון בת בתו ובת בנו דאינו אסור רק עד ג' דורות ואעפ"כ אסרה תורה בת הבת כבת הבן] ודחי הגמ' מה לעריות שכן כרת חלל מחייבי עשה יוכיח כגון חלל שנולד מבעולה לכה"ג שאין בו רק עשה גרידא כמו מצרי ואדומי ואעפ"כ עשו בו את הבת כבן ור"ש לא ס"ל דיש חלל מחייבי עשה דראב"י הוא דסבר כן ביבמות ד' ס' ור"ש ס"ל כרבנן דפליגי עליה ולפיכך ליכא תשובה על הק"ו

ולכאורה תימה דהתינח לרב אשי ביבמות שם דמוקים לפלוגתא דראב"י ורבנן דפליגי אי יש חלל מחייבי עשה דרבנן סברי דאין חלל מחייבי עשה וראב"י ס"ל באמת דיש חלל מחייבי עשה אבל לרב שם דכו"ע ס"ל דאין חלל מחייבי עשה וטעמא דראב"י דסבר שם דאנוסת חבירו לא ישא ואם נשאה הוולד חלל משום דס"ל כר"א דפנוי על הפנויה עשאה זונה וכבר נעשה אצלו חייבי לאוין ולפיכך ס"ל דהוולד חלל אבל מחייבי עשה לא מצינו כלל דס"ל דהוולד חלל כן סבר רב התם. וא"כ לדידיה לא מצינו פירכא על ק"ו ותקשה לרבנן דאמאי לא דרשי ק"ו דר"ש להתיר את הנקבות מיד

ואמנם באמת נראה דטעמא אחרינא יש בזה במאי דלא דרשי ק"ו דהנה באמת שם (דף ע"ו) מסקינן דהא דעמוני ולא עמונית לאו מקרא שמעינן ליה מדכתיב עמוני דא"כ נימא נמי מצרי ולא מצרית וגם ליכא למימר משום דאין דרכה של אשה לקדם דהא אינו תי' דמ"מ היה להם לקדם נשים לקראת נשים אך עיקר הטעם משמע דהוא הלמ"מ דעמוני ולא עמונית דיתרא הישמעאלי אמר דכך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי דעמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ומשמע דשמואל קיבל איש מפי איש הלכה למשה מסיני דעמוני ולא עמונית דהא מקרא גופא ליכא הוכחא כלל [וכ"כ להדיא הרמב"ם פי"ב מה' איסו"ב הל' י"ח דהוא הלמ"מ] וכ"מ בירושלמי ביבמות פ"ח ה"ה וכמש"כ הק"ע שם ועפ"ז נודע לנו הטעם דאמאי לא דרשי רבנן הק"ו משום דאין דנין ק"ו מהלכה וצריך לומר דהא דאמרינן שם (דף ע"ז ע"ב) דרבנן אמרי דיש פירכא על הק"ו לא אמרי זה רק לפי דבריו של ר"ש דלמד ק"ו מהלכה מ"מ על הק"ו בעצמו יש פירכא אבל לרבנן בעצמם ליכא למידרש ק"ו כלל משום דאין דנין מהלכה וכן כתב הקרבן עדה בשירי קרבן להדיא דהיינו טעמא דרבנן דלא דרשי ק"ו משום דאין דנין ק"ו מהלכה [אלא שהקשה שם דא"כ מ"ט דר"ש דלמד ק"ו. ואמנם לפי מה שכתבתי י"ל דס"ל כר' יהושע דידים הנ"ל דס"ל באמת דדנין ק"ו מהלכה)

והשתא דאתית להכי דהך פלוגתא דר"ש ורבנן לענין נקבות של מצרי ואדומי אם מותרין או לא תליא אי דנין ק"ו מהלכה או לא מעתה יש לנו תירוץ מרווח על קושיית מהרש"א ז"ל דאם קיים אברהם אבינו כל התורה כולה האיך נשא מצרית ראשונה אכן לפי שאמרנו לק"מ דהא כבר אמרנו בתחילה דמאן הוא המ"ד של המימרא זו ר' נהוראי דהא בריש המשנה מתחיל ר' נהוראי אומר ומסתמא הך סיומא נמי ר' נהוראי אמרה וא"כ הדבר פשוט דר' נהוראי לשיטתו אזיל דס"ל בנזיר דדנין מהלכה וכיון דדנין מהלכה שפיר ילפינן ק"ו מעמוני ומואבי דגבי מצרי ואדומי נמי הנקבות מותרות מיד ושפיר היה יכול לישא להגר דהנקבות מצרית נמי מותרות לבוא בקהל כמו בעמון ומואב

וכעת נחזור על הראשונות במה שהתחלנו להעיר על הרמב"ם ז"ל דהשמיט לכל הדרשות של הגמ' והמכילתא ונקט הדרשא של המדרש רבה וכן קשה על מה דהשמיט הדין דלא אסרה תורה אלא דרך בישול [ומה שתירץ שם בלחם משנה דסמך ג"כ על דרשה של ר"י אך מכיון שכבר כתבו התוס' בריש איזהו נשך דדבר שנלמד מאם אינו ענין ליכא מלקות ולהכי הוצרך גם לדרשא של המדרש רבה לא נהירא כלל דא"כ לכה"פ הו"ל להזכיר גם דרשת שת ר"י כיון שעיקר הדבר נלמד מג' לא תבשל רק דלענין מלקות ילפינן בק"ו מבישול א"כ הו"ל להזכירו ובפרט כיון דבאמת מק"ו מבישול ג"כ א"א למילף למלקות דהא אין עונשין מן הדין וכמו דמקשה הש"ס (בסנהדרין דף ע"ו) וכי עונשין מן הדין ואף דאביי משני התם דזה עדיף מק"ו דהוי גילוי מילתא בעלמא מ"ח הא רבא פליג שם ואמר דילפינן בג"ש דהנה הנה וא"כ הכא דליכא לימוד אחר מנ"ל דאיכא מלקות באכילה וע"כ דסמך נמי אדרשה דר"י וא"כ הו"ל להזכיר דרשות ר"י] והם באמת תמיהות עצומות על הרמב"ם ז"ל. ואמנם לפי דברינו הנ"ל דאיכא פלוגתא דתנאי אי דנין ק"ו מהלכה יהיה עולה לנו דברי הרמב"ם כמין חומר בעז"ה והנה מה שלא הביא דרשת ר' ישמעאל נ"ל פשוט דהמעיין במכילתא נראה דכל הני דרשות שדרש ר' ישמעאל מהג' פעמים לא תבשל היינו לפי שיטתו דחיה ועוף ג"כ מה"ת ולא היה צריך למכתב ג' פעמים גדי דהיה סגי באחד ומגדי דכתיב לגופיה נמי הוי ממעטינן בהמה טמאה הלכך כל הני תלתא קראי למה לי וע"כ אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה או לשאר דרשות שדריש במכילתא שם אבל לר"ע דקי"ל כוותיה דחיה ועוף מדרבנן וצריך ג' גדי למעט חיה ועוף וא"כ לית לן יתורא דקרא דכיון דצריך ג' גדי ע"כ צריך למיכתב ג' לא תבשל וא"כ י"ל דכולהו לא אתי לאזהורי רק אבישול לחוד ותרי קראי אחרינייתא דמייתרי לא אתי רק לדיוקא דחיה ועוף מותרין לבשל וא"כ כיון דהרמב"ם ז"ל פסק כר' עקיבא דחיה ועוף מד"ס אינו יכול להביא דרשת ר' ישמעאל דלר"ע לא מייתרי קראי כלל. וגם מה דלא מביא דרשת איסי בן יהודה דיליף ק"ו מערלה נראה פשוט ליישב דהא לכאורה כבר הערנו לעיל דלמה לא למד ר"י מהך ק"ו דאיסי וא"ר קרא השלישי מיותר ואף דאמרינן מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא מ"מ הא אמרינן בקדושין דכל היכי דאיכא למידרש דרשינן. אבל הדבר פשוט דלק"מ דהנה באמת לכאורה ראוי לעמוד על הק"ו דאיסי בן יהודה דיליף ק"ו מערלה דאסור בהנאה וקשה לכאורה דהא ערלה דכתיב בקרא לא מיירי רק בא"י דערלה בחו"ל הוא הלמ"מ וא"כ התינח דבשר וחלב אסור בהנאה בא"י אבל בחו"ל מנין דהא איכא למימר דיו לבא מן הדין להיות כנדון ואי דעל בשר וחלב בחו"ל יליף מערלה של חו"ל קשה טובא דהא ערלה בחו"ל הלכה ואין דנין ק"ו מהלכה וע"כ צ"ל דאיסי סבר באמת דדנין ק"ו מהלכה וכדעת ר' יהושע ור' נהוראי ור"ש שאמרנו לעיל ואין לתמוה במה שהקשו התוס' שם על ר"ש דס"ל דבשר וחלב מותר בהנאה דלמה לא למד איסור הנאה מק"ו דערלה כמו דדריש איסי. ולכאורה מאי קושיא דהא אין דנין ק"ו מהלכה דמכל מקום שפיר הקשו התוס' דהא ר"ש בעצמו ס"ל ג"כ דדנין ק"ו מהלכה ושפיר היה יכול ללמוד ק"ו זה ומיהו בלא"ה הקשו התוס' שפיר דהא מ"מ קשה דלמה לא למד ק"ו דבא"י מיהת אסור בהנאה ומד' ר"ש משמע דמתיר בהנאה אפילו בא"י פשוט הוא] ועל פי זה ניחא ג"כ במה דר"י לא דריש ק"ו זה ולא הוי צריך לג' לא תבשל משום דר"י ג"כ לשיטתו אזיל בר"ה (דף ט') דלמד מקרא דועניתם את נפשותיהם לתוס' שבת ויו"ט והקשו התוס' דלמה לא למד מהלכה של שביעית דהא ר"י בעצמו ס"ל במ"ק דעשר נטיעות הלמ"מ דמותר בתוספת שביעית ומדאצטריך הלכה למישרא ילדה מכלל דזקנה אסורה וא"כ יכול למילף לשבת ויו"ט משביעית ותירצו דר"י סבירא להו דאין דנין מהלכה [ומד' התוס' דלשם נמי מוכח דס"ל כרש"י דלאו דווקא ק"ו הוא דאין דנין אלא אפילו כל י"ג מידות לא ילפינן דהא התם ר"ע דיליף לתוס' שבת ויו"ט מתוס' דשביעית לאו מק"ו יליף לה אלא רק מבנין אב ודו"ק] וא"כ לא יכול למילף מערלה דהתינח בא"י אבל בחו"ל מנא ידעינן דהא אין למידין ק"ו מהלכה והלכך הוצרך למילף מג' לא תבשל והיינו דהוצרך רחמנא קרא השלישי כדי ללמוד דאפילו בחו"ל אסור בהנאה דאי מק"ו לא הוי ידעינן רק בארץ ישראל

והשתא גם דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל עולה כהוגן דהוא נמי לשיטתו אזיל דפסק בפ"ז מה' נזירות הלכה ו' כר"א ור' עקיבא דאין הנזיר מגלח על רביעית דם והיינו משום דאין דנין ק"ו מהלכה והלכך לפי מה דס"ל להרמב"ם בעצמו כר"ע דחיה ועוף מד"ס וגם ס"ל דאין דנין ק"ו מהלכה ליתא לדידיה שום לימוד רק דרשת המדרש רבה דילפינן מכ"ש דבישול דכיון דאסרה תורה בישול כ"ש דאסרה תורה אכילה והנאה וכמו גבי בת דלא אסרה התורה בפירוש ואעפ"כ ידעינן דאסור מכח כ"ש (ומה שקשה לכאורה דא"כ מנ"ל דאיכא מלקות על אכילה דהא אין עונשין מן הדין וגבי בת הא אמר רבא דאתיא הנה הנה יבואר במק"א אי"ה]

ובזה יתיישב נמי במה שלא הזכיר רבינו דאינו אסור אלא דרך בישול כיון דבאמת כל ג' קראי מיירי בבישול גרידא ואכילה נלמד מיניה במכ"ש מנ"ל דאינו חייב על אכילה רק דרך בישול וא"כ י"ל דרבינו סובר באמת דכבוש ומליחה נמי הוא מה"ת דהא אם נבלע ע"י כבוש ומליחה נמי איכא ק"ו זה דמה לבשל כאחד אסרה התורה כ"ש לאכול אותם כאחד ומה לי אם נבלע בתוכו ע"י בישול או דנבלע ע"י מליחה הרי אוכל בשר וחלב ביחד [וגם לפי שכ' הלח"מ דהרמב"ם נמי סמיך אדרשא דר"י דיליף מג' קראי ג"כ ניחא במה דלא