בנין שלמה חלק א קסה

למד מהסמוכין כמו דלמד ר' אליעזר ועוד דתקשה לדידיה דסמוכין אלו למאי אתי והנה באמת במכילתא פ' משפטים איתא דמפקינן מסמוכין דנבלה שנוהג בו"ח בין בארץ בין בחו"ל בין בפני הבית בין שלא בה"ב לפי שאומר שם הכתוב בתחילה ראשית ביכורי אדמתך לא שמענו אלא אלא בזמן שהביכורים נוהגים שם נוהג בשר בחלב לכך אצטריך הקישא דנבלה וידוע דסתם מכילתא ר"י היא ועוד דדריש שם איסור אכילה והנאה מג' פעמים לא תבשל והך דרשא ר"י הוא דסבר כן בגמ' הנ"ל וא"כ לפי זה ניחא דנצרך לר"י הסמוכין להך דרשא שנוהג בחו"ל והא דל דריש מסמוכין אלו גם לאיסור אכילה והנאה נראה משום דמשמע שם במכילתא דר"י דמפיק ליה לאיסור אכילה והנאה מג' פעמים לא תבשל ס"ל דגם בחיה ועוף נוהג בו"ח ופליג על ר"ע משום דר"ע דמפיק מהך ג' קראי למעט חיה ועוף היינו משום דמפיק שם לאיסור אכילה והנאה מקראי אחרינא ואייתר ליה ג' קראי דלא תבשל למעט בהמה טמאה וחיה ועוף אבל לר"י דמפיק מג' קראי אלו לאיסור אכילה והנאה תו לית ליה יתורא למעט בהמה טמאה וחיה ועוף. א"כ י"ל כיון דקי"ל קולא וחומרא לחומרא מקשינן ניחא ליה טפי ללמוד לאיסור אכילה והנאה מג' קראי הנ"ל כי היכי דתיקום הלכתא דחיה ועוף ג"כ נוהג איסור בו"ח מה"ת ודו"ק [ולא שייך בזה אין היקש למחצה דהא דרשת ר"א דדרש מסמוכין אלו דלא תבשלו ותמכרנו אינו מענין היקש כלל רק מתורת סמוכין ודו"ק]

ואמנם אכתי איכא למידק על תנא דבי ר' ישמעאל הנ"ל דלא מפיק איסור הנאה לבו"ח מק"ו דערלה כמו דמפיק איסי בן יהודה בחולין שם ונהי דמאי דמפיק איסי בן יהודה גם לאיסור אכילה לבשר וחלב מג"ש דטריפה י"ל דר"י לא קבלה הך ג"ש מרבו דהא אין אדם דן ג"ש מעצמו אלא א"כ קבלה מרבו אבל כיון דכתיב שני פעמים לא תבשל וידעינן איסור אכילה מקרא דלא תבשל גופא תו לא איצטריך לא תבשל השלישי לאיסור הנאה דהא יכולין ללמוד מק"ו דערלה וא"כ לא תבשל השלישי למה ותו איכא למידק על רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהלכות מאכלות אסורות הלכה ב' דשבק כל הלימודים דמפקינן בגמ' הנ"ל לאיסור אכילה והנאה לבשר וחלב וכתב הלימוד הנזכר במדרש ויקרא רבה וז"ל הרמב"ם שם לא שתק הכתוב מלאסור האכילה אלא מפני שאסר הבישול כלומר ואפילו בישולו אסור ואין צ"ל אכילתו כמו ששתק מלאסור הבת מאחר שאסר בת הבת עכ"ל נה כבר תמהו עליו כל נושאי כליו דהאיך שבק גמרא דידן ונקט הלימוד הנזכר במדרש רבה ועיין בלחם משנה מה שדחק ליישב

וליישב כל הנ"ל בטוב טעם ודעת נקדים המשנה דסוף קדושין ר' נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה וכו' ומסיים שם מצינו שקיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי ע"כ והנה תמה המהרש"א ז"ל ביבמות בסו"פ נושאין על האנוסה דא"כ היאך נשא אברהם להגר המצרית שהרי היא היתה מצרית ראשונה ועתידה התורה לאוסרה והוא באמת תמיהה עצומה לכאורה ומה שתירץ המהרש"א ז"ל דלא קיים כל התורה רק אחר שמל ויצא מכלל בני נח אבל קודם המילה עדיין לא יצא מכלל בני נח אפילו להחמיר ואז עדיין לא קיים וכשנשאה בהיתר נשאה לכך אף אחר שמל דאז קיבל עליו לקיים כל התורה כולה מ"מ לא גירשה כיון שנישאת לו בהיתר לא היה מחוייב לגרשה כן תי' המהרש"א ז"ל שם והנה אף שקצת יש להביא סמוכין לדבריו דכעין זה מצינו (ביבמות דף ס"א) דכהן הדיוט שאירס את האלמנה ונתמנה להיות כה"ג דקי"ל דיכנוס כיון שאירסה בהיתר וא"כ בנד"ד נמי דכוותיה אבל מ"מ תי' תמוה מאוד דהא שרה אמר לו גרש האמה הזאת ואת בנה וקיים לדבריה וגירשה וכמו דכתיב וישלחה [ובתרגום ירושלמי איתא דפטרה בגט]. וראיה לדבריו דהא כתיב ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ואם איתא דלא גירשה א"כ קיחה מנין דלשון קיחה בתורה היינו קדושין וא"כ היאך נשאה פעם שנית אחר שמל דכתיב ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ופרש"י דקטורה זו הגר וזה היה זמן רב אחר המילה וא"כ קושיית המהרש"א ז"ל עדיין כראי מוצק

ואמנם לדברינו יתיישב קושיית המהרש"א ז"ל בפשיטות דהנה ריש המאמר של המשנה דקדושין הנ"ל הוא ר' נהוראי ומשמע דסיומא של המשנה דאמר דקיים אברהם אבינו כל התורה כולה ג"כ מד' ר' נהוראי הוא וא"כ י"ל דר' נהוראי אזיל לשיטתיה בזה דהנה תנן בסוף נזיר דנזיר היה שמואל כדברי ר' נהוראי שנאמר ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלהים יהיה הנער וגו' מה מורה האמורה בשמשון נזיר אף מורה האמורה בשמואל נזיר והנה תמה הגאון בעל נו"ב ז"ל בספרו דורש לציון בדרוש ה' דא"כ היכי טמא עצמו לאגג דהא נזיר אסור להטמא למתים ואף למ"ד דקברי נכרים אינן מטמאין באוהל מ"מ במגע ובמשא כו"ע מודין דמטמאין וכמו דמבואר (ביבמות דף ס"א) והכא כתיב וישסף שמואל את אגג בגלגל וכתב רש"י דחתכו לד' חלקים ע"ש [והא אין לומר דשיסף אותו בפשוטי כלי עץ דכבר הביא שם הגאון מהור"ש ז"ל בהגהותיו דזה א"א לומר דבילקוט איתא דחתך אותו לזתים והאכילו לבנות יענה וזה א"א כי אם בחרב. ומיהו לדעת בעל ספר יראים שהובא במ"ל בפ"ה מה' טומאת מת דכהן ונזיר אינו מוזהר על מגע עבודת כוכבים א"ש ואכן דברי הספר יראים תמוה מהש"ס דריש נזיר בהא דמביא שם הש"ס ראיה דנזיר שמשון מותר לטמא למתים ע"ש ודו"ק] וע"ש בספר דורש לציון מה שדחק ליישב. ואכן שמעתי מפי מר אחי ז"ל דיש ליישב ע"פ דברי התוי"ט שם במשנה שעמד על לשון הרמב"ם ז"ל בהלכות נזירות שכתב דהאומר הריני נזיר כשמואל הרמתי הרי הוא נזיר עולם ואם הכביד שערו מיקל בתער ומביא שלש בהמות ומביא קרבן טומאה ותמה התוי"ט דכיון דנזירות שמואל ילפינן מג"ש מנזירות שמשון מנ"ל דהוי נזיר עולם דילמא הוי נמי נזיר שמשון דאינו מגלח לעולם וגם אינו מביא קרבנות ותי' התוי"ט שם דהא זה פלוגתא דתנאי ברפ"ד דשבועות בכל דבר הנלמד בג"ש ממקום אחר אי אמרינן דון מינה ומינה או דאמרינן דון מינה ואוקי באתרא דר"מ הוא דסבר התם דדון מינה ומינה ולפי דברי ר"מ שם באמת גם שמואל היה דינו כנזיר שמשון אבל לרבנן דקי"ל כוותייהו דדון מינה ואוקי באתרא הכא נמי אמרינן דדון מינה מה התם נזיר אף הכא נזיר ואמנם אוקי באתרא והיינו כמו דכתיב גבי שמואל גופא ונתתיו לה' כל ימי חייו והיינו דהיה נזיר עולם ולא נזיר שמשון כ"כ התוי"ט. וע"פ דבריו ז"ל י"ל דהמשנה עצמה בא לתרץ קושיית הדורש לציון ז"ל דהנה ראוי לעמוד על לשון המשנה דאמרה דנזיר היה שמואל כדברי ר' נהוראי ומה כדברי הו"ל דברי רבי נהוראי אבל להנ"ל י"ל דכוונת המשנה כך הוא דנזיר היה שמואל וא"ת אם היה נזיר היאך טימא עצמו לאגג וע"ז אמר כדברי רבי נהוראי דהיינו רבי מאיר וכדאמרינן (בעירובין דף י"ג) דלא רבי נהוראי שמו אלא ר' מאיר שמו] דס"ל בשבועות שם דדון מינה ומינה וא"כ ה"נ גבי שמואל אמרינן דדון מינה ומינה דמה התם היה מותר להטמא למתים אף הכא נמי היה מותר להטמא למתים ושפיר היה יכול להטמא עצמו לאגג משום דשמואל נמי נזיר היה דינו כנזיר שמשון כן שמעתי מפי מר אחי ז"ל וכבר הבאתי זה לעיל בשמו בסי' י"ג

ואכן יש להקשות לכאורה דהא מסקינן (בנזיר דף ד') דהא דנזיר שמשון מותר להטמא למתים גמרא גמיר לה והנה אף שהתוס' פרשו שם דגמרא גמיר לה קאי על הא דכתיב ויך את הפלשתים ויקח את חליצותם דמתחילה קטל להו ואח"כ לקח את חליצותם וא"כ הוא דבר המפורש בכתוב אבל הרמב"ם כתב דדבר זה מן הקבלה ומשמע דעיקר הדין דנזירות שמשון מותר להטמא למתים הוא הלכה למ"מ וא"כ הדבר תמוה דהאיך למד ר' נהוראי משמשון על שמואל הא קי"ל בסוף פ"ז דנזיר (דף נ"ז ע"א) דאין דנין ק"ו מהלכה ודעת רש"י ז"ל (בשבת דף קל"ב) דלאו דוקא דק"ו אין דנין מהלכה אלא אפי' גזירה שוה ושאר י"ג מידות שהתורה נדרשת אין למידין מהלכה דלא ניתן תורה שבע"פ להדרש בי"ג מידות וא"כ האיך למד ר' נהוראי ג"ש מורה מורה משמשון דשמואל היה מותר להטמא למתים הא אין דנין ג"ש מהלכה וע"כ צ"ל דר' נהוראי חולק על האי כללא וס"ל באמת דדנין כל י"ג מידות מהלכה וכמו דס"ל לר' יהושע בידים פ"ג מ"ב שלמד שם דכל הפוסל את התרומה מטמא את הידים להיות שניות מכתבי הקודש שהם מטמאין את הידים וכמו שכתב הגר"א ז"ל שם באליהו רבא דטעמא דר' יהושע הוא דס"ל דדנין ד"ת מדברי סופרים [ומיהו מש"כ שם דכ"מ במשנה דנזיר הנ"ל דאמר לר"י יפה אמרת אלא דכן אמרו הלכה והיינו דאמר לו יפה אמרת דבעלמא דנין ק"ו מהלכה אלא שכן אמרו הלכה גבי רביעית דם גופא שאע"פ שמטמא באוהל אין הנזיר מגלח עליו צל"ע דבגמ' לא משמע כן ומצוה ליישב]

והשתא דאתית להכי דר' נהוראי ע"כ ס"ל דדנין ק"ו מהלכה מעתה יש לנו ישוב מרווח לקושיית המהרש"א ז"ל הנ"ל דהאיך נשא אברהם להגר דהרי עתידה תורה לאסור אכן להנ"ל לק"מ והוא בהקדם להא דתנן ביבמות בפרק הערל ודף ע"ו) דעמוני ומואבי אסורין ואיסורן איסור עולם והנקבות מותרין מיד מצרי ואדומי אינן אסורין אלא עד ג' דורות אחד זכרים ואחד נקבות ר"ש מתיר את