בנין שלמה חלק א קסג

עלייהו מיד וא"כ דברי הגאון הנ"ל תמוהים בזה ובר מן דין אני תמה דבמאי יישב בזה לתמיהת המזרחי ז"ל דכיון דלפי דעתו ג"כ צ"ל דלחכמים לא נראה להם הק"ו טפי עדיף לומר כתי' המזרחי דמו"א גופייהו לא חשבו זה לק"ו גמור ולפיכך לא רצו לקבל וגם שפיר מקרי הוספה על מש"כ בתורה ואדרבה לפי דעת הגאון מוהר"צ חיות ז"ל דחזרו והסכימו משמים דהוא ק"ו גמור א"כ הדרא הקושיא לדוכתא דהיכי נקרא הוספה. ועוד אין לשונו מדוקדק כלל שכתב דהרא"מ בתוספותיו התעורר כיון דק"ו דאורייתא וכו' ובאמת שלא כתב זה לקושיא ואדרבה דכ' זה לתי' על הסמ"ג ז"ל שחשב מגילה למצוה דרבנן ואף שנדרש בק"ו והיינו משום דס"ל להסמ"ג דלא היה ק"ו גמור והביא ראיה לזה דאל"כ אין זה הוספה וא"כ לפי דעת הגאון מוהר"ל זצ"ל דאח"כ נסכם דהוא ק"ו גמור תהדר הקושיא על רבינו בעל הסמ"ג והרמב"ם ז"ל דקרו ליה מצוה מדברי סופרים

ואכן לפי מה שביארנו לעיל דתליא בפלוגתת תנאים אי דנין ק"ו מהלכה או לא יתיישב כל הקושיות בזה בעז"ה די"ל בפשיטות דר' יהושע בן קרחה בש"ס דילן דאמר דדרשו ק"ו מיצ"מ ס"ל דדנין ק"ו מהלכה ומ"מ מקרי דהוסיפו על מש"כ בתורה משום דהם המציאו דבר חדש הזה דדנין ק"ו מהלכה ומשו"ה נקרא על שמם וכמו דאמרינן (בר"ה דף ל') דהא דהתקין ר"י בן זכאי דיום הנף כולו אסור סבר ליה באמת כר"י דמה"ת הוא אסור דס"ל דעד ועד בכלל ומאי התקין דדרש והתקין והיינו משום דהוא המציא דרש הלזה דאמרינן דעד ועד בכלל משו"ה נקרא על שמו וה"נ בנד"ד משום דמרדכי ואסתר הם המציאו דין זה דדנין ק"ו מהלכה לפיכך נקרא דהן המוסיפין. ובזה ניחא נמי מה דהיה נצרך להסכמה של ב"ד של מעלה והיינו דהסכימו דשפיר יש ללמוד ק"ו מהלכה ולפי זה שפיר נחשב קריאת המגילה כמצוה של תורה דלא גריעא ממצות קריאת הלל בלילי פסחים דלדעת הבה"ג והרמב"ן ז"ל הוא הלמ"מ [ולפי מה דאיתא במג"ת הנ"ל גם משתה ושמחה נלמד מק"ו הנ"ל]. ואכן הירושלמי הנ"ל דאמר דהזקנים והנביאים היו מצטערים על הדבר הזה משום דכתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש וגם לא הוזכר בירושלמי כלל דדרשו ק"ו י"ל דאזיל בשיטת ר"א ור"ע בנזיר הנ"ל דאין דנין ק"ו מהלכה והלכך לא רצו לקבל עד שמצאו סמך בכתוב כתוב זאת זכרון בספר וכו' ובזה נסתלק קושיית המזרחי על הרמב"ם והסמ"ג ז"ל דקרי ליה לקריאת המגילה מצוה מד"ס והיינו משום דבאמת קי"ל להלכה דאין דנין ק"ו מהלכה [ולפי מש"כ הגר"א ז"ל בס' אליה רבא על טהרות בפ"ח דטהרות משנה ז' דחכמים דמס' ידים פ"ג מ"ב היינו ר"א דס"ל דאין דנין ק"ו מהלכה ע"ש א"כ פשיטא דהלכה כר"א בזה דהא שנאו רבי בלשון חכמים אלמא דהלכתא כוותיה] וע"כ דהך ק"ו אינו אלא אסמכתא בעלמא והלכך אף דהסכימו שראוי לתקן זה אבל מ"מ אינו נחשב אלא למצוה דרבנן כשאר כל תקנות הנביאים כגון ד' צומות וערבה דאינו נחשב אלא כמצוה דרבנן ולפיכך כתבו דהוא מצוה מד"ס [ואף דבירושלמי אמר דמצאו להם סמך בתורה דכתוב זאת זכרון בספר מ"מ הם ז"ל סמכו עצמן על ש"ס דילן דלא הזכיר זה אלא לראיה על הכתיבה אבל על הקריאה ועל שאר מצות הפורים באמת אינו ראיה כלל דנהי דיש ראיה מה"ת דצריך לכתוב בספר פעם רביעי מענין עמלק מ"מ אינו ראיה על הקריאה ושאר המצות דהא לא עדיף מזכירת עמלק דהוזכר בנביאים ומ"מ לא מצינו חיוב בתורה דצריך לקרות הפרשה והא דאנו קורין בהפטרה לפ' זכור במעשה דשאול אינו אלא תקנות חכמים בעלמא. ולפלא בעיני על הגאון מוהר"צ חיות הנ"ל שכ' דהטו"א הקשה דלמה הוצרכו לק"ו הרי מצאו סמך לזה מקרא דכתיב זאת זכרון בספר ובאמת שזו אינו קושיא כלל דאף דבירושלמי למד מזה לענין קריאת המגילה מ"מ הדבר פשוט דהש"ס דילן ס"ל כנ"ל [וגם באמת לא מצאתי זה בטו"א שהתעורר בזה ואולי מצא כן בס' אחר] ואכן בעיקר קושיית המזרחי ז"ל על הסמ"ג דקרי לה מד"ס בלא"ה לק"מ דכבר ידוע דעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דכל דבר הנלמד מי"ג מדות קרי לי' ד"ס דהרי קידושי כסף קרו לי' ג"כ ד"ס והלכך שפיר קרי ליה הרמב"ם והסמ"ג ז"ל לקריאת המגילה מצוה מד"ס משום דלשיטתייהו אזלי בזה ועפ"ז י"ל דלעולם הם ז"ל סבירא להו דנחשב כדברי תורה וכדעת הטורי אבן ז"ל אך דקרו ליה מדברי סופרים וכנ"ל. הנלע"ד כתבתי בעז"ה

סימן נט כתב הרמ"א ז"ל בסוף הלכות מגילה י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון מה שנרשם שם טור בשם הרי"ף הוא ט"ס וצ"ל בשם הר"ף והוא בהגהות ר' פרץ על הסמ"ק בעשין קמ"ח] ואין נוהגין כן מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירין וטוב לב משתה תמיד עכ"ל. ובזה נשלם השו"ע או"ח ונראה פשוט שכוונת רבינו הרמ"א ז"ל לסיים מעין פתיחה סמוך לחתימה דבמאי דפתח בריש הל' ברכות השחר בזה סיים כאן דהעתיק שם לדברי הרמב"ם ז"ל במו"נ שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה וכו' ולכן מסיים גם כאן דטוב לב משתה תמיד וכוונתו בזה ליתן עצה לאדם ירא שמים וצדיק וחסיד שרוצה להחמיר על עצמו ולצאת ידי כל הדעות ולכן רוצה לעשות יום משתה ושמחה גם בי"ד שבאדר ראשון ולצאת דעת הסמ"ק ור' פרץ הנ"ל ואכן נגד זה חושש שמא הלכה כהחולקים עליהן וסוברים שא"צ לנהוג בו משתה ושמחה והוא מתנהג בחסידות ואינו נהנה לעולם מסעודת הרשות כמנהג שנהג רב כדאיתא (בחולין דף צ"ז) ולכן אין לו עצה איך לעשות בזה ולצאת ידי כולם ולכן נתן הרמ"א ז"ל עצה טובה וקלה דהיינו שיקיים שויתי ה' לנגדי תמיד וכל מה שיעשה יהיה הכל לשם שמים ואף באכילתו ושתיתו ושינתו יהיה הכל לעבודת השם ותורתו כדי שיהיה חזק ובריא לעבודת ה' וכמו דכתיב בכל דרכיך דעהו וכו' וכמ"ש בשו"ע סי' רל"א בשם רבינו יונה ז"ל ומסיים ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד ולזה כוון הרמ"א ז"ל דאם מקיים שויתי ה' לנגדי תמיד והיינו שבכל מעשיו ואפילו מענייני הגוף יהיה הכל לשם שמים אז יכול לצאת ב' הדעות והיינו שיאכל וישמח לשם שמים ונמצא שאינו סעודת הרשות רק סעודת מצוה כי הכל הולך אחר הכוונה וזה דמסיים הרמ"א ז"ל וטוב לב משתה תמיד כלומר דבאופן זה שיהיה לו טוב לב לעבודת ה' דרחמנא לבא בעי יכול להיות שמח ולעשות משתה תמיד דהיינו בכה"ג שרוצה לצאת ידי שמים לכל הדעות

באופן אחר י"ל על דרך הלצה דכוון רבינו הרמ"א ז"ל למה שאמרו חז"ל (בב"ב דף קמ"ו) דכל ימי עני רעים זה בעל גמרא וטוב לב משתה תמיד זה בעל משנה וי"ל הכוונה בזה דבעל גמרא אף אם רוצה לעשות משתה על סיום צריך להמתין זמן רב ונמצא דכל ימי עני רעים שאינו יכול לעשות משתה כי אם לעתים רחוקות אבל וטוב לב משתה תמיד זה בעל משנה שיכול לעשות משתה בכל יום דיכול לסיים מסכת בכל יום ויום דללמוד משניות בלא גמרא יכולים לסיים בכל יום ויום מסכת אחת ונמצא דטוב לב משתה תמיד זה בעל משנה ולזה נתן לו הרמ"א ז"ל עצה דאדם שהוא ירא שמים ואינו רוצה להנות מסעודת הרשות ילמוד משניות ביום פורים קטן ויסיים מסכת אחת ויהיה יכול לעשות סעודה בלי ספק דבין כך ובין כך יהיה סעודת מצוה בשביל הסיום וזהו וטוב לב משתה תמיד זה בעל משנה. וזהו לר' זירא אמר רב שם אבל לרבא דאמר איפכא דכל ימי עני רעים זה בעל משנה וטוב לב משתה תמיד זה בעל גמרא נ"ל לפרש דהך כל "ימי" עני רעים אימי הפורים קאי דכתיב בהו לקיים את "ימי" הפורים האלה והנה כבר מבואר בתה"ד דאין אנו יוצאין בסעודה שאנו עושין ביום מחמת דאנו טרידין במשלוח מנות ולפיכך אנו עושין עוד סעודה בלילה והנה העני כיון שיודע דבלא"ה לא יוצא בסעודת היום אינו עושה סעודה כלל ביום דסומך אסעודה שעושה בלילה ונמצא דימי הפורים של העני רעים [ובזה מיושב קושיית ספר בן סירא דאמר ואני אומר אף לילות דלפי מה שכ' דקאי אימי הפורים נמצא דבלילה לא הוי רעים באמת וממה דאמר "כל" ימי היינו דאפילו בי"ד שבאדר ראשון אינו עושה סעודה וזהו בבעל משנה שאינו לומד גמרא ומפשטיות המשנה משמע כדעת מהר"ם מרוטנבורג דסיפא ארישא קאי דדוקא היכא דקראו המגילה ואח"כ נתעברה השנה אז חייב במשתה ושמחה וגם אינו יודע הדין דאמר רבא דסעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו כיון שאינו לומד גמרא כלל ונמצא דכל ימי עני רעים. אבל וטוב לב משתה תמיד זה בעל גמרא דיודע הדין דאינו יכול לעשות אותה בלילה ורבא לשיטתו אזיל דהוא בעל המימרא דסעודת פורים שאכלה בלילה ל"י וגם כיון דלומד גמר יודע בבירור דלעולם חייב באדר הראשון ואף אם לא קראו המגילה דכן מוכח מהברייתא שם. ונמצא דהבעל גמרא הוא טוב לב משתה תמיד בב' האדרים. וע"ז כיון ג"כ הרמ"א ז"ל במ"ש וטוב לב וכו' כלומר דמן הגמרא יש להוכיח דחייב במשתה ושמחה גם בי"ד באדר א':