בנין שלמה חלק א קסב

נמי משלוח מנות דהא ליתא דהא אין בין קתני וכל היכא דקתני אין בין לא אמרינן תני ושייר כדאיתא להדיא (בתענית י"ג ע"ב ובב"ק דף ס"ב ע"ב) אלא וודאי עכצ"ל דעיקר משתה ושמחה אינו אלא איסור הספד ותענית וכברייתא דרב יוסף וכן משמע עוד שם בגמרא דמקשה דאי רשב"ג קשיא סדר פרשיות ולא קאמר נמי דקשיא משתה ושמחה שנוהגות בשני ואין נוהגות בראשון וא"כ תמוה דהרי מכל הראיות שהבאתי לעיל מוכח להיפך ונראין כסותרין זא"ז

ואכן לענ"ד נראה ליישב הכל כמין חומר בעז"ה והוא בהקדם מה ששמעתי מפי מר אחי הגאון זצ"ל שאמר ליישב קושיית הר"ן ז"ל בריש מגילה דלמה חלקו מרדכי ואסתר בין פרזים למוקפין לענין מצות פורים דהלא במצות של תורה לא מצינו חילוק בין מקום למקום דהא כתיב תורה אחת ומצוה אחת יהיה לכם וע"ש מה שתי' בשם הרמב"ן ז"ל ואכן מר אחי ז"ל אמר ליישב בפשיטות דכיון דבאמת אסור להוסיף על מצות של תורה דכתיב אלה המצות והלכך הגם דהיה להם על מה לסמוך דהא דרשו ק"ו מ"מ כל מה דהיה אפשר להם לעשות שלא יהא נראה כמוסיפין על ד"ת עשו והלכך בכוונה חלקו בזה בין מקום למקום כדי לעשות היכרא שאינו מן התורה שהרי במצות של תורה לא מצינו שיהא חילוק בין מקום למקום. וע"פ הקדמה זו יתיישב היטיב מה שהערנו לעיל מברייתא דרב יוסף והיינו דהברייתא דרב יוסף הא קאי על קרא קמא דכתיב על כן היהודים הפרזים וגו' עושים שמחה ומשתה ויו"ט דקבילו עלייהו גם איסור מלאכה כמו ביו"ט וא"כ אם היו מקבלים עליהם אז גם שמחה ומשתה ממש כמו ביו"ט היו עוברין אבל תוסיף לפיכך פירש רב יוסף דאז בוודאי לא קבלו עליהם רק איסור הספד ותענית כדי לעשות היכרא ליו"ט של פורים ליו"ט של תורה אבל אח"כ ראו מרדכי ואסתר וסייעתם דאדרבה טפי עדיף לקבל עליהם מצות שמחה ומשתה ממש כמו ביו"ט ולגרוע מהם איסור מלאכה ובזה יהיה היכרא דהוא מדבריהם משום דזה קשה ביותר לאסור על ישראל יום אחד במלאכה זולת מה שצוותה התורה וכן מצינו בגמ' בכ"מ דחשו לביטול מלאכה לעם וכמו (בר"ה דף כ"ב) משום ביטול מלאכה ב' ימים וכן (במגילה דף כ"א ע"ב) דכל שיש בו ביטול מלאכה לעם קורין ג' ופרש"י שלא להתאחר בבהכ"נ כ"כ וכן בהא דאסור להוסיף על ג' פירש"י במשנה שם (דף כ"א) דהוא משום ביטול מלאכה לעם ולכן לא ראו לאסור במלאכה בפורים וכמו דאמרינן שם בגמ' דמלאכה לא קבילו עלייהו [ושפיר היו יכולים לתקן לחייב במשתה ושמחה ממש כמו ביו"ט ובמדרש לקח טוב הנ"ל כתב ויו"ט קבלו עליהם שנאמר לעשות אותם וכו' שיו"ט הוא אסור בעשיית מלאכה אבל כל מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אסור ע"כ והנה אין שום הבנה ופירוש לדבריו אלו והדבר פשוט שט"ס נפל בדבריו וצ"ל ויו"ט לא קבילו עלייהו דכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה אבל יו"ט לא כתיב אבל כל מקום שנהגו וכו' כצ"ל]

ולענין קושיא השניה שהערנו לעיל מהש"ס מהא דאמרינן דלענין הספד ותענית זה וזה שוין ולא הזכיר משתה ושמחה נ"ל די"ל הטעם משום דמשתה ושמחה לאו מילתא פסיקתא בכל אדם דהא איכא עניים דלא מצו לקיים מצות פורים בבשר ויין דהא לא חמיר משבת ויו"ט דאמרינן דעשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ואף דהכא איכא פרסומי ניסא וגבי ד' כוסות של ליל פסח תנן דאפי' עני שבישראל לא יפחות מד' כוסות של יין ואמרינן שם (בפסחים דף קי"ב) דלא נצרכה אלא לר"ע דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות מ"מ הכא משום פרסומי ניסא מודי. וכן מבואר בשו"ע בסי' תרע"א לענין נר חנוכה דאפילו עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק משום פרסומי ניסא אבל באמת הדבר פשוט דפרסומי ניסא לא שייך רק בקריאת המגילה דהיא נקראת בבהכ"נ ברבים אבל בסעודה דעושה בביתו בפני עצמו לא שייך פרסומי ניסא וכן משמע להדיא (בשבת דף כ"ד ע"א) וע"ש בתוס' דמהו להזכיר ואף דכבר כתבנו בעניותן בהגהות למס' שבת שם שנדפס בש"ס החדשים דפוס רא"ם דבפורים שאני דכיון דכתיב משפחה ומשפחה ופרש"י שיהו אוכלין ושותין יחד איכא נמי פרסומי ניסא גם בסעודה ומשו"ה לא איבעיא לן התם מהו להזכיר על הניסים בבהמ"ז בפורים משום דבפורים פשיטא ליה דצריך להזכיר דכל כך איתא פרסומי ניסא בבהמ"ז כמו בתפילה ע"ש מ"מ לא חייבו לעני במשתה ושמחה דהא כבר קיים פרסומי ניסא בקריאת המגילה ששמע בבהכ"נ. ואף שתקנו מרדכי ואסתר מתנות לאביונים והוא בשביל שיוכלו העניים לעשות סעודת פורים מ"מ אינו יכול למחשב מצות משתה ושמחה למילתא פסיקתא דהא איכא עניים שבושין לקבל מתנות או דזימנין דאינו מספיק לו המתנות לתקן סעודה כתיקונה ולכן נקטו חכמים איסור הספד ותענית דהוא דבר הנוהג בכל אדם דאף עני שבישראל אסור לו להתענות בפורים וע"ז מחוייב להשתדל שיהיה לו מה לאכול בפורים ואל יעבור עליו יום הפורים בתענית וגם גבי שבת נמי רינן שם בפסחים דאף דאמר ר"ע דעשה שבתך חול ואל יצטרך לבריות מ"מ עושה דבר מועט בתוך ביתו ומאי ניהו כסא דהרסנא ונראה דלכל זה רמז לנו רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל במתק לשונו הטהור שכ' בפ"ב מה' מגילה הלכה י"ג וז"ל שני הימים האלו שהן י"ד וט"ו אסורין בהספד ותענית לכל אדם ובכל מקום בין לבני כרכין שהן עושין ט"ו בלבד ובין בני עיירות שהן עושין י"ד בלבד עכ"ל ולכאורה תיבות לכל אדם שכ' רבינו מיותר דאי ר"ל בין בני עיירות ובין בני כרכין הא כבר כתב בהדיא אח"ז ובכ"מ בין לבני כרכין כו' וא"כ תיבות לכל אדם לאתויי מאי אלא וודאי דכיוון רבינו בתיבות אלו לאשמעינן דאפי' עניים דאין יכולים לקיים מצות שמחה כתיקונה מ"מ בהספד ותענית אסורין כנ"ל ברור כוונת הרמב"ם ז"ל ובזה נתיישב כל הקושיות בעז"ה

היוצא לנו להלכה מכל מה שכתבנו דלענין קריאת המגילה של יום בוודאי יש סמך גדול לדברי הטו"א ז"ל דהוי כד"ת או מטעם הק"ו או מטעם הירושלמי דכיון דהמגילה נאמרה לכתוב מה"ת ממילא כל המצות הכתובין בה נחשב כד"ת ולענין קריאת המגילה דלילה אם קטן שהגיע לחינוך חייב מדרבנן נראה דתליא בפלוגתא דרש"י ותוס' בברכות (דף כ') לענין ק"ש ולענין עיירות שהן ספק אם הם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון אם חייבין במשתה ושמחה בב' הימים לדעת הפר"ח סגי ביום לחוד. ואכן לדעת הפמ"ג חייבין בב' הימים וכן מבואר להדיא במדרש לק"ט ולפמ"ש יש ראיה גדולה לזה מדברי הירושלמי והמג"ת. [ומיהו לענין מתנות לאביונים מלבד הטעם שכ' הפמ"ג להקל דסגי ביום אחד עוד י"ל דהוי כספק ממון עניים דכ' הר"ן דאזלינן לקולא וצ"ע בזה]. ולענין עיקר מצות שמחה ומשתה לכל אחד ביומו הוא לעשות סעודה ממש אבל עני שאין ביכולתו לקיים המצוה כתקונה מ"מ אסור בתענית ואיסור הספד ותענית נוהג בב' הימים בין לפרזים ובין למוקפים ולענין י"ד שבאדר הראשון איכא ג' דעות דעת הסמ"ק ור"פ ור"י מפארי"ש שנוהג בו משתה ושמחה ממש כמו פורים ממש. ודעת הרמב"ם וסייעתו שאינו אסור רק בהספד ותענית בי"ד וט"ו ולדעת מהר"מ מרוטנבורג ז"ל והובא ברא"ש ובמרדכי גם בהספד ותענית מותרין וכמו שהבאתי בהגהותי למגילה שם ומדברי רבינו פרץ בהגהות הסמ"ק משמע שמפרש בדברי הסמ"ק דגם יום ט"ו באדר ראשון חייב במשתה ושמחה ותמה עליו ואמנם לענ"ד נראה דר"ל כל אחד ביומו ודו"ק

שוב ראיתי להגאון בעל המזרחי ז"ל בביאורו על הסמ"ג בהלכות מגילה שנתן טעם לדברי רבינו בעל הסמ"ג ז"ל שחשב לקריאת המגילה למצות עשה מדברי סופרים ואף דלמדו זה בק"ו היינו משום דע"כ צ"ל דהך ק"ו אינו ק"ו גמור אלא אסמכתא בעלמא דאל"כ היכי קאמר דבמקרא מגילה הותירו על מה שכתוב בתורה הא ק"ו דאורייתא וניתן לדרוש אלא ע"כ דאינו אלא אסמכתא ע"כ מד' הגאון בעל המזרחי זצ"ל ובאמת שעדיפא הו"ל להקשות דאם איתא דק"ו גמור הוא למה היה צריכים שיסכימו ב"ד של מעלה על ידם וכי בכל ק"ו שדרשו חכמים והוציאו מזה כמה חידושי דינים היו צריכים הסכם לזה מלמעלה ובהגהות הגאון מוהר"צ חיות זצ"ל במגילה י"ד הביא לדברי הרא"ם הנזכר וכתב די"ל דלחכמים שבאותו הדור לא נראה להם הק"ו זה וטענו שזה מקרי הוספה עד שמצאו סמך לזה מקרא דכתיב זאת זכרון בספר ואח"כ אחר שהסכימו החכמים שוב באה הסכמה מב"ד של מעלה אלו תוכן דבריו ז"ל ובזה יישב ג"כ מה שתמה הט"וא ז"ל דלמה הוצרכו לק"ו דתיפוק לי דהא מצאו מקרא בתורה כתוב זאת זכרון בספר ע"ש ודו"ק ואמנם כל תי' בזה אינו נוח לי כלל דחדא דמהיכא תיתי נימא דלחכמים שבאותו הדור לא נראה להם הק"ו כיון דלא מצאנו פירכא על הק"ו וגם דמשמע מדבריו דאח"כ הסכימו לק"ו הזה וא"כ מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר והו"ל להגאון הנ"ל לבאר דמאיזה צד יש לדחות הק"ו. ועוד דהא לא הוזכר כלל בגמ' דלא קבלו הק"ו ורק על הכתיבה אמרינן (במגילה דף ז') דלא רצו להסכים עד שמצאו מקרא בתורה אבל על הקריאה לא הוזכר כלל ואדרבה משמע שם דקבלו הק"ו רק דחששו שמא שנאה וכו' עד שהשיבו להם כבר אני כתובה על ספר דברי הימים וכו'. ובירושלמי הנ"ל שהבאתי לעיל דמשמע שם להדיא דלא רצו לקבל גם עיקר קריאת המגילה ומצות הפורים עד שמצאו מקרא בתורה היינו שבירושלמי לא הוזכר כלל שדרשו בק"ו ונראה באמת שהירושלמי מחולק עם הבבלי בזה ולכן אמר דלא רצו לקבל אבל לדעת הש"ס דילן דדרשו באמת הק"ו שפיר י"ל דקבלו