בנין שלמה חלק א קסא

כיון שבאמת בעת קבלת התורה כפה עליהם ההר כגיגית והיה קבלה באונס וא"כ הלאו דבל תוסיף ג"כ קבלו באונס והלכך בזמן הנס דפורים דהדר וקבלוה ברצון וכמו דאמרינן (בשבת דף פ"ח) היו להם רשות ופ"פ וטענה להתנות שיהו רשאים להוסיף עליהם מצות קריאת המגילה וזהו פי' הכתוב וקבל היהודים כל התורה כולה ברצון את אשר החלו לעשות באונס והלכך היו יכולים לקבל ג"כ גם אשר כתב מרדכי אליהם דהיינו קריאת המגילה ולא חשו ללאו דבל תוסיף משם דהתנו שיהו רשאים להוסיף יעו"ש ביערות הדבש שהאריך בזה ואכן לדרכינו י"ל הכוונה דקבל היהודים את אשר החלו לעשות קאי על קריאת המגילה דזה כבר החלו לעשות מימות משה רבינו לומר הלל על הנס וקריאת המגילה בכלל וקבלו ג"כ אשר כתב מרדכי דהיינו מצוות עשייה שמחה ומשתה ואינך. ובזה ניחא נמי מה שכ' הפר"ח בסי' תרצ"ה דאף בעיירות שהן ספק מוקפות חומה דצריכין לקרות המגילה בב' הימים מ"מ מצות משתה ושמחה אין צריכין לעשות רק יום אחד דהיינו בי"ד [וכן משמע באמת בגמ' (דף ה') דחזקיה קרא בטבריה בי"ד ובט"ו ולא קאמר דעשה משתה ושמחה בשני הימים] ותמה ע"ז הפמ"ג במשבצות זהב בסי' הנזכר ס"ק ה' דלמה יגרע מצות שמחה ומשלוח מנות מקריאת המגילה ונשאר בקושיא ומש"כ הפר"ח בעצמו שם הטעם דכיון דאף שקוראין בב' הימים מ"מ אין מברכין על קריאתה אלא בי"ד משום שהוא קריאה לרוב העולם ה"ה לענין סעודה שאינם עושים אלא ביום י"ד וסגי בהכי עכ"ל אינו מובן כלל דמה בכך דאין מברכין מ"מ כיון דצריך לקרות מספק בב' הימים למה לא יצטרכו לעשות סעודה בב' הימים והא דאין מברכין היינו משום דברכות הוא מדרבנן וספק ברכות להקל ואכן לפי מש"כ ניחא דלענין קריאה דנאמרה ברוה"ק ונלמד ק"ו מהלל הוי ספיקא דאורייתא [ומה שהוצרך המל"מ ז"ל בפ"א מהלכות מגילה ליתן טעם אחר ע"ז ע"פ דברי הר"ן בפסחים היינו לפי דעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דנחשב מד"ס ועוד דלו יהא דהוי הלמ"מ מ"מ הא דעת הרמב"ם ז"ל דאף ספק בהלמ"מ אזלינן לקולא לפעמים וכמו שמבואר בדבריו ז"ל בפ' ה' מהלכות שחיטה הלכה ג' אבל לפי דעת כל הפוסקים ז"ל א"ש בפשיטות] משא"כ משתה ושמחה ושאר דיני הפורים דאינה אלא תקנת מו"א דינו כשאר ד"ק דקי"ל דספיקו להקל ואולי דגם הפר"ח כיון לזה ור"ל דכמו בברכות קיי"ל דאינו מברך רק בי"ד וע"כ דהטעם משום דברכות הוי דרבנן ולכן די ביום אחד ה"נ משתה ושמחה דג"כ אינו אלא מדרבנן נמי סגי ביום אחד כן יש ליישב דברי הפר"ח ז"ל אך הלשון דחוק קצת דמ"מ הו"ל להזכיר הטעם משום דהוי ספיקא דרבנן ולענין משלוח מנות ומתנות לאביונים יש מקום לומר דבלא"ה סגי ביום אחד דהא הוי ספיקא דממונא והא קי"ל דספק ממון עניים לקולא אזלינן וגם לענין משלוח מנות הוי ספק גזל ביד חבירו דהא אם היה יודע דאינה מוקפת חומה לא היה רוצה ביום ט"ו לשלוח מנות לחבירו והלכך אין מוציאין ממון מספק. ומש"כ הפמ"ג שם דגבי מתנות לאביונים ודאי יוצא ביום י"ד דלא גרע מאם נותן קודם הפורים דמעיקר הדין היה יוצא רק משום דחיישינן שמא יאכל המעות קודם הפורים. תמהני דהא הך חששא איכא נמי הכא דשמא יאכל כל המעות ביום י"ד ולא יהיה לו לסעודת יום ט"ו ואדרבה בכה"ג יש חששא יותר כיון די"ד נמי יום הפורים הוא שכיח יותר דיאכל המעות בו ביום. ואולי דכוונתו משום דהוי ס"ס דשמא פרוז הוא ואת"ל דשמא מוקף מ"מ שמא לא יאכל כל המעות ודו"ק

שוב מצאתי בעז"ה בפסיקתא זוטרתי הנקרא לקח טוב על מגילת אסתר לרבינו טוביה ז"ל שנדפס ע"י הרה"ג מו"ה שלמה באבער נ"י] שכ' על פסוק ושאר היהודים וגו' וז"ל מקום שאין מכירין אם מוקפות חומה מימות אחשורוש אם לאו נוהגין שני ימים משתה ושמחה כמוקפים חומה וכפרזים עכ"ל והנה מה שתלה הדבר במימות אחשורוש וכ"כ בתחילה דהערים שהן מוקפים חומה מימות אחשורוש קורין המגילה בט"ו זה תמוה דנראה דשנה משנתו כר"י בן קרחה והוא דלא כהלכתא דהא אנן קי"ל כסתם מתניתין דמגילה דבעינן שיהו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון ואולי דט"ס נפל בדבריו אבל עכ"פ שמעינן מיניה דעיירות המסופקות אם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון צריכין לנהוג גם מצות משתה ושמחה בב' הימים ודלא כדעת הפר"ח הנ"ל ונ"ל דהמדרש לק"ט סמך על דברי הירושלמי הנ"ל דכל מצות הפורים יש להם סמך בתורה וכנ"ל: ם

ואמנם שוב ראיתי דגם לפי הש"ס דילן י"ל דאין חילוק בין קריאת המגילה לשאר מצות הפורים לענין ספק דאף דבגמ' לא למד בק"ו רק אקריאת המגילה מ"מ במגילת תענית פי"ב למד בק"ו על כל דיני הפורים וז"ל אר"י בן קרחה מיום שמת משה לא עמד נביא וחידש מצוה לישראל חוץ ממצות פורים וכו' ד"א ומה גאולת מצרים שלא נגזרה גזירה אלא על הזכרים וכו' גאולת מו"א שנגזרה גזירה על הזכרים ועל הנקיבות וכו' עכו"כ שאנו חייבים לעשות אותם יו"ט בכל שנה ושנה ע"כ הרי דס"ל להמג"ת דמק"ו דגאולת מצרים ילפינן גם לענין משתה ושמחה. וקצת י"ל דתליא בפלוגתא דר"א ור' יהושע בפסחים ס"ח דסוגיית הש"ס דמגילה הנ"ל אזלא אליבא דר"א דס"ל דשמחת יו"ט רשות ואם רצה יכול לעשות כולו לה' ולכן לא יליף הק"ו רק לענין מקרא מגילה דלענין משתה ושמחה י"ל דיו לבא מן הדין וכו'. והמג"ת הנ"ל י"ל דאזלא בשיטת ר"י דס"ל התם דשמחת יו"ט מצוה דחלקיהו חציו לה' וחציו לכם לכן יליף שפיר הק"ו גם לענין משתה ושמחה [וא"כ כיון דאנן קי"ל כר"י הרי דברי הפסיקתא הנ"ל אליבא דהילכתא ודברי הפר"ח צ"ע] ואפשר דמזה הטעם כתב הרמ"א בהג"ה בסי' תרצ"ה סעיף ב' דטוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה וסמך לדבר ליהודים היתה אורה ושמחה ודרשינן אורה זו תורה עכ"ל ולפי הנ"ל יש לומר בפשיטות דכיון דנלמד בק"ו מיו"ט א"כ צריך לקיים חציו לה' כמו ביו"ט

ואכן עדיין פש גבן לברורי עיקר מ"ע דמשתה ושמחה בפורים אי דמחוייב לעשות סעודה ולשמוח כמו ביו"ט של תורה או דעיקר המכוון אינו אלא שאסור בהספד ותענית בלבד ומה שהביאני לידי ספק זה הוא משום דמצאתי סוגיות שנראין כסותרין זא"ז לכאורה דהנה מלשון התוספתא דמגילה פ"א דאיתא שם דמגבת פורים לפורים וכו' אבל לוקחין את העגלים ושוחטין ואוכלים אותם ע"כ הרי דמשמע להדיא דצריך לעשות סעודה ולאכול בשר וכן משמע ג"כ מלישנא דגמ' (דף ה') דאמר אבל שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה ומשמע דהיינו לעשות סעודה כמו ביו"ט וכן מהא דאמר רבא שם (דף ז') סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא יד"ח ומשמע דאף אם לא התענה ביום והיה נוהג בו איסור הספד ותענית מ"מ לא יצא יד"ח שמחה עד שיעשה סעודה וכן מבואר להדיא בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' מגילה דבהלכה י"ג כתב שני הימים האלו שהן י"ד וט"ו אסורין בהספד ותענית לכל אדם בכל מקום בין לבני כרכים שעושין ט"ו לבד בין לבני עיירות שהן עושין י"ד בלבד. ובהל' י"ד כתב מצות יום י"ד לבני כפרים ועיירות ויום ט"ו לבני כרכים להיותן יום משתה ושמחה וכו' ובהל' ט"ו מבאר כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו עכ"ל הרי להדיא דמלבד איסור הספד ותענית שנוהג בשני הימים מוטל חיוב כל א' ביומו דהיינו הפרזים בי"ד ומוקפים בט"ו לעשות סעודה ולאכול בשר ולשתות יין ובאמת שכן נלמד מלשון הכתוב עצמו במגילת אסתר דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה ופירש"י שם מתאספין יחד ואוכלין ושותין יחד ע"כ ופשוט דהוצרך לפרש כן דאף דבגמרא דרשו מזה דמשפחות כהונה ולויה מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה מ"מ כיון דבקרא הוזכר זכירה ועשייה ומשפחה ומשפחה קאי גם על עשייה ולענין עשייה ע"כ צריך לפרש שמתאספין יחד ואוכלין ושותין כנ"ל וא"כ ממילא מוכח דבעינן סעודה דווקא: ואמנם מלשון הברייתא דמייתי (במגילה דף ה' ע"ב) תני רב יוסף שמחה ומשתה ויו"ט שמחה מלמד שאסור בהספד ומשתה מלמד שאסור בתענית ע"כ ומשמע להדיא דכל עיקר חיוב שמחה ומשתה של פורים אינו אלא שאסור בהספד ותענית כשאר ימי מג"ת וכן משמע עוד מלשון המשנה שם (דף ה') דתנן שם ואע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ותענית ומשמע מזה דכל מצות שמחת פורים אינו אלא דאסור בהספד ותענית. אך מזה יש לדחות די"ל דרבותא קתני דבני כפרים המקדימין לי"א ולי"ב גם בהספד ותענית מותרין. אבל יש להוכיח מהא דמסקינן שם (בדף ו' ע"ב) דמתניתין חסורי מחסרא והכי קתני אין בין י"ד שבאדר הראשון לאדר השני וכו' הא לענין הספד ותענית זה וזה שווין ע"כ ואם נימא דמצות שמחת פורים לעשות סעודה דווקא תקשי ממ"נ דאם ס"ל להש"ס די"ד שבאדר הראשון נוהג בו מצות שמחה ממש כמו י"ד שבאדר השני [וכ"ה דעת הסמ"ק באמת בעשין קמ"ח וכ"ה דעת רבינו פרץ שם בהגהותיו שם על הסמ"ק ובהגהות שעשה על ספר תשב"ץ קטן בהל' מגילה והביא שם שכ"ה ג"כ דעת רבינו יחיאל מפארי"ש זצ"ל] א"כ הול"ל רבותא יותר דושווין במשתה ושמחה שנוהג בזה ובזה ואם סבירא להש"ס באמת די"ד שבאדר א' אין בו אלא אסור הספד ותענית א"כ תקשה טובא דהו"ל למחשב ברישא באין בין גם חיוב משתה ושמחה דנוהג בשני ואינו נוהג בראשון ואין לומר דתני ושייר ושייר