בנין שלמה חלק א קס

המגילה מדכתיב אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי תיפוק לי דהא ילפינן מהלל דליל פסח והתם אמרי' גם בלילה וכן הקשה בס' ישועות יעקב ועפ"ז י"ל דרבי יהושע בן לוי ע"י מאמר הקודם בא ליישב קושיא זו דהנה על הא דאמר ר"י בן לוי דנשים חייבות במקרא מגילה שאף היו באותו הנס יש להקשות דא"כ ל"ל קרא במצה ואין לתרץ כמו שתי' התוס' דאל"ה היו למדין מסוכה הא אין למידין מהלכה ומיהו י"ל דס"ל באמת דלמידין ג"כ מהלכה אך תמוה דלמה תנן דמי שהוא עבד או אשה מקרין אותו עונה אחריו במה שהיה אומר משום דהנשים פטורים מהלל ומדתני סתמא משמע דאף מהלל דפסח נמי פטירי ולכאורה תמוה דאמאי פטירי דלמה לא נחייב נשים בהלל נמי שאף הן היו באותו הנס וכמו דמחייב נשים במגילה ובד' כוסות מטעם דאף הן היו באותו הנס ה"נ יש לחייבן בהלל דפסח וע"כ צ"ל כמו שתי' התוס' בתי' השני דסברא שאף הן היו באותו הנס לא מהני רק במצוה דרבנן כמו מגילה וד' כוסות אבל במצוה דאורייתא לא מהני סברא זו והלכך צריך קרא במצה נמי משום דאורייתא הוא וא"כ י"ל בהלל נמי דהא כבר כתבנו בשם הבה"ג והרמב"ן דהלל דפסח הוי הלמ"מ והוי כדאורייתא והלכך לא מהני סברא דאף הן היו באותו הנס וא"ש אבל תמוה דא"כ אמאי חייבין במגילה הא מגילה נלמד בק"ו מהלל דליל פסח וקל וחומר דאורייתא הוא וע"כ צ"ל דס"ל דאין דנין ק"ו מהלכה ולא קשיא ממצה דהשתא כיון דסברינן כתי' בתרא לא קשיא ממצה משום דמצה דאורייתא ולא צריך לתי' קמא כלל וכלל והשתא דאתית להכי דאין דנין ק"ו מהלכה שפיר אמר ר"י בן לוי דחייב אדם לקרות מכח קרא דאלהי אקרא יומם וכו' דמשום ק"ו א"א ללמוד משום דאין דנין ק"ו מהלכה ובזה א"ש נמי מימרא דפורים שחל בשבת שואלין ודורשין ולכאורה כיון דילפינן ק"ו מהלל דפסח א"כ הוה צריך לקרות הלל בפורים אלא דקרייתא זו הלילה אבל בשבת דא"א לקרות את המגילה למה לא יאמרו הלל במקום המגילה וכבר העיר ע"ז בשו"ת חתם סופר חלק או"ח סימן קצ"ב וא"ת אה"נ דהא ליתא דלמה אמר ריב"ל שואלין ודורשין בפורים שחל בשבת ואם נימא דקורין את ההלל למה שואלין ודורשין הא יוצאין בהלל וע"כ צ"ל דס"ל דאין קורין את ההלל וקשיא דבאמת למה אין קורין אבל לפי שהוכחנו ממימרא קמא דס"ל דאין דנין מהלכה א"ש דא"א ללמוד מהלל משום דאינו דנין מהלכה וק"ו אינו אלא אסמכתא בעלמא ולפ"ז עיקר המצוה לקרות במגילה דווקא וליכא הלל בפורים

ואמנם לפי מה שכתבתי דאין דנין מהלכה והק"ו לאו ק"ו גמור הוא רק דאינו אלא סמך בעלמא מחמת דהתורה צוותה לומר הלל על נס של יציאת מצרים מצאו מקום גם הם לתקן מצות קריאת המגילה על נס של פורים אבל עיקרו אינו אלא מדרבנן ותקנת עצמן יש להקשות לכאורה דהא כתיב אלה המצות ודרשינן עלה בש"ס דמגילה (דף ג') דאלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה והיאך הוסיפו הם על מה שכתב בתורה דזהו בכלל הלאו דבל תוסיפו על הדבר

שוב עיינתי בירושלמי בפרק קמא דמגילה הלכה א' ומצאתי שם דפ"ה זקנים ומהם כמה נביאים היו מצטערין על הדבר הזה ואמרו הא כתיב אלה המצות וכו' כך אמר לנו אין הנביא אחר עתיד לחדש להם דבר ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש לנו דבר לא זזו משם וכו' עד שהאיר הקב"ה את עיניהם ומצאו אותה כתובה בתורה וכו' ע"ש ונראה דכוונת הירושלמי דאף דהסמך שמצאו בתורה אינו אלא על כתיבת המגילה מ"מ ממילא ש"מ דכל המצוות שנאמרה בתוכה הכל כד"ת יחשב כיון שיש רמז בתורה דניתנה לכתב ממילא כל המצות שנכתב במגילה הוי כמצות הכתוב בתורה ממש ולהירושלמי הזה כוון הרמב"ן בליקוטיו בריש מגילה והובא בר"ן בריש המסכת שכ' ממש כלשון הירוש' הלז דלאחר זמן שהאיר הקב"ה את עיניהם ומצאו סמך מה"ת עמד מרדכי וב"ד וכו'. והר"ן שם תמה עליו וכ' שלא ידע מה הוא זה שלא הוזכר זה בגמ' אלא שתכתב מגילת אסתר אבל לענין יו"ט לא עכ"ל. והיינו שחשב דהרמב"ן כוון לדברי הש"ס דילן (דף ז') דאמרי' שם דשלחה אסתר לחכמים כתבוני לדורות וכו' עד שמצאו לה מקרא כתוב בתורה כתוב זאת זכרון בספר וכו' ומזה משמע באמת דלא מיירי רק מדין כתיבת המגילה אבל על קריאת המגילה אין ראיה כלל ותדע דהא בש"ס דילן הוצרך ללמוד מצות קריאת המגילה מק"ו ומשמע דאף למ"ד דאסתר ברוה"ק נאמרה לכתב מ"מ לענין קריאה אי לאו הק"ו לא היה רשאין לחדש דבר זה משום דכתיב אלה המצות ואף דנאמרה לכתב היינו ספור המעשה דהמן ואחשורוש כמו שאר כתבי הקודש אבל הדינים שכתוב בתוכה לא. ורק כיון דאיכא ק"ו תו אין זה דבר חדש דהא ק"ו ניתן להדרש ואדרבה דהשתא דאיכא ק"ו אף למ"ד דאסתר לאו ברוה"ק נאמרה לכתב מ"מ לקרות ברה"ק נאמרה וכן ס"ל לשמואל באמת (במגילה דף ז'). אבל באמת הרמב"ן כוון לדעת הירושלמי הנ"ל דס"ל דהכל דבר אחד דכוון דנאמרה לכתוב ה"ה דנאמרה לקרות ולפיכך לא הוזכר בירושלמי כלל להק"ו וכן הביא הרמב"ן ז"ל בס' המצות שלו בשורש א' ראיה לדעת הבה"ג שמנה מצות קריאת המגילה בחשבון המצות שנאמרו למשה מסיני והיא מחשבון תרי"ג מצות שבתורה] מדברי הירושלמי שם שאחר זה דאיתא שם רב ור"ח וכו' הוו יתבין ואמרין מגילה הזאת נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ובס' מרגניתא טבא שם תמה על זה דהלא התם מיירי לענין כתיבת המגילה שנאמרה למ"מ אבל לפי מש"כ לעיל אין מקום לתמיהתו הנ"ל דמד' הירושלמי הנ"ל מוכח דהכל אחד ובאמת שלענין קריאת המגילה דהוא הלמ"מ לא הוצרך להביא מדברי הירושלמי כיון דנלמד מק"ו דהלל וכבר הוכיח שם הרמב"ן דהלל דלילי פסחים והלל על נטילת לולב הוא מה"ת ויהיה הלמ"מ או שהוא מכלל השמחה ממילא גם קריאת המגילה נחשב כמו שהוא מסיני אלא דהרמב"ן רוצה לתת טעם לדברי בה"ג שמונה לקריאת המגילה בחשבון תרי"ג מצות של תורה וע"ז בא להביא ראיה מהא דאמרינן בש"ס דילן דכתוב זאת זכרון בספר בספר מש"כ במגילה וכן מדברי הירושלמי הנ"ל. ונ"ל דנ"מ טובא לדינא בין דברי הירושלמי להש"ס דילן דלהירושלמי כל דיני מצוות פורים משתה ושמחה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים נחשב כמצוות התורה וממילא נלמד דבעיירות המסופקות אם הם מוקפים חומה חייבים בשני הימים בכל מצות הפורים אבל לפי ש"ס דילן אין לנו ראיה מק"ו רק על קריאת המגילה אבל על מצות משתה ושמחה דליכא ק"ו בוודאי אינו אלא תקנת מרדכי ואסתר ולא עדיפא משאר תקנות הנביאים כגון ד' צומות וערבה. ובגליון הש"ס שלי כתבתי על הא דמ"ח נביאים וכו' ולא פחתו ולא הותירו וזה לשוני שם ואף שמצינו שתקנו לנו הנביאים ד' צומות וערבה בגבולין בחג הסוכות דלחד מ"ד הוא יסוד נביאים וכדאיתא (בסוכה דף מ"ד) מ"מ אלו התקנות לא תקנו כן ע"פ הנבואה מפי הקב"ה להתענות בארבע צומות אלו או ליטול ערבה בגבולין רק דהם התקינו מעצמם כן וזה יכולת ביד הנביאים לתקן תקנות לישראל או לגזור על הציבור משום סייג וגדר דלא גרעו הנביאים מהתנאים והאמוראים דעשו כמה תקנות והוסיפו כמה מצות כגון עירובין ונט"י ודמאי וחנוכה וכדומה וזה רשות להם לתקן דכבר כתוב בתורה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך שאל אביך ויגדך וגו' וכבר אמרו חז"ל (בברכות דף י"ט) דכל מילתא דרבנן סמכו אלאו דלא תסור והא דאמרינן שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה היינו אם אומר שנאמר לו עתה בנבואה לחדש מצוה זו על הציבור זה אינו רשאי דאלה המצות כתיב וע"ז אמרינן דלא פחתו ולא הותירו על מש"כ בתורה חוץ ממצוה אחת והיינו מקרא מגילה זה הוסיפו ע"פ הנבואה ורוח הקודש דהא קי"ל דאסתר ברוח הקודש נאמרה לקרות לד"ה [ואנן קי"ל דנאמרה אף לכתוב] והיינו דמו"א ואנשי כנה"ג שהיו באותו הדור אמרו דכן נאמרה להם ברוה"ק שיקראו המגילה בפורים. וזה באמת לא היו מחוייבין להאמין אי לאו כיון דאיכא ק"ו משירת הים או מהלל דפסח א"כ תו לא הוי מצוה חדשה לגמרי רק היא נכללת במצות של תורה דהא ק"ו ניתן להדרש

ונראה דהיינו טעמא דבעת ששלחו ספרים לבני הגולה שיעשו פורים לא הזכירו רק להיות עושים את שני הימים האלה דהינו משתה ושמחה ומשלוח מנות אבל קריאת המגילה לא הוזכר כלל רק דאח"כ כתיב והימים האלה נזכרים ונעשים אבל ציוו על הזכרה לא כתיב כלל והיינו דקריאת המגילה נאמר ברוה"ק וגם דרשו ק"ו וא"כ הוא ממש כמצוה דאורייתא דהא ק"ו הוא דאורייתא ולא הוצרכו לבקש שיקבלו עליהם דממילא היו מחוייבין לקבל עליהם מצד הנבואה ורוה"ק אבל מצוה עשייה דפורים דע"ז ליכא ק"ו והלכך בוודאי לא נאמר להם ברוה"ק דזה דבר שא"א רק דהם מעצמם תיקנו כן כמו ד' צומות וערבה והלכך הוצרכו לבקש שיקבלו עליהם תקנתם

ונראה דזהו דכתיב במגילה וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם ולכאורה צריך להבין פירוש הכתוב אשר החלו לעשות והנה הרמב"ן בליקוטיו פירש דאת אשר החלו לעשות קאי על עשיית הפרזים ביום י"ד דזה עשו מעצמן כמו דכתיב בתחילה על כן היהודים הפרזים עושים וגו' ואת אשר כתב מרדכי קאי על יום ט"ו שזה הוסיף מרדכי שגם המוקפין צריכין לעשות זכר לנס [והובא באריכות קצת בהגהות מר אחי הגאון זצ"ל על מגילה שנדפס בש"ס החדשים דפוס ראם] ובספר יערות דבש פירש משום דבאמת לא היה רשאים לקבל עליהם מצוה חדשה משום בל תוסיף אך