בנין שלמה חלק א קנט

וקיבלו קימו למעלה מה שקיבלו למטה וכן בסוף מס' מכות אמרינן דא"ר יהושע בן לוי ג' דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו ב"ד של ל מעלה על ידם ואלו הם מקרא מגילה ושאילת שלום בשם והבאת מעשר. ש מקרא מגילה דכתיב קימו וקיבלו היהודים קימו למעלה מה שקיבלו למטה וכו' ולכאורה לפי מש"כ למעלה דק"ו גמור הוא למה היו צריכים להסכם של מעלה הלא ק"ו ניתן להדרש וכי בכל המצות של תורה שלמדו חז"ל מן השמועה ע"י ג"ש או ק"ו או בנין אב היו צריכים להסכם של מעלה והלא כמה גופי תורה כגון בתו מאנוסתו ופיגול לא למדו חכמים רק מג"ש ואעפ"כ היו מחוייבים ע"ז שריפה בב"ד בזמן הבית וכן בפיגול חייבין כרת וחטאת אף שלא היה הסכם ע"ז מן השמים וכן מצינו להתוס' (בשבת דף פ"ז) דהקשו שמה על הא דאמרינן דג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו הוסיף יום אחד מדעתו ופירש מן האשה ושיבר את הלוחות ואמרינן שם דפירש מן האשה מאי דרוש נשא ק"ו בעצמו וכו' ושיבר את הלוחות מאי דרוש אמר ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות אמרה תורה כל ערל לא יאכל בו וכו' והקשו התוס' מאי קאמר דהוסיף מדעתו דאורייתא הוא שהרי ק"ו ניתן להדרש והוצרכו התוס' לתרץ דלא הוי ק"ו גמור ע"ש וא"כ כאן דהוא ק"ו גמור לא היו צריכים להסכם. ועוד דהיכי קרי הגמ' למצות קריאת המגילה תקנת מרדכי ואסתר וכמו דאמרינן בריש מגילה מכדי כולהו אנשי כנה"ג תקנוהו והלא דאורייתא הוא וכמו שהקשו התוס' בשבת דאין זה מדעתו כיון דאיכא ק"ו ודוחק גדול לומר דר"ל דדרשו ק"ו והתקינו וכמו דמתרץ גבי ר"י בן זכאי (בסוכה דף ל') דמאי התקין דרש והתקין דא"כ הו"ל להגמ' להקשות ולתרץ כן

וליישב הכל בחדא מחתא נקדים בתחלה המשנה (דנזיר, דף נ"ו) דתנן התם אמר ר' עקיבא דנתי לפני ר"א מה אם עצם כשעורה שאינו מטמא אדם באוהל הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו רביעית דם שהוא מטמא אדם באוהל אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה אמר לי מה זה עקיבא אין דנין כאן מק"ו ומסקינן שם בגמ' דר"ל דעצם כשעורה הלכה ורביעית דם ק"ו ואין דנין ק"ו מהלכה ע"כ. והרי חזינן ממשנה זו דר"א ור"ע ס"ל [דהא משמע דר"ע קיבל בדברי ר"א שהרי לא השיבו ע"ז ומשמע דאודויי אודי ליה] דאין דנין ק"ו מהלכה משום דלא ניתן הלמ"מ לדרוש בי"ג מידות וכדפירש רש"י (בשבת דף קל"ב ע"א) ע"ש והשתא א"ש הכל בעז"ה ולק"מ דשפיר הוצרכו שיסכימו משמים על ידם משום דכל עיקר הק"ו שדרשו על קריאת המגילה הוא מהלל דלילי פסחים והלא כל עיקר הלל דלילי פסחים אינו אלא הלמ"מ כמו שכתב הרמב"ן בהדיא שם וז"ל והנראה מדבריהם שהוא מה"ת [וקאי שם על הלל] כמו שפירשתי ויהיה הלמ"מ עכ"ל וא"כ הא קי"ל דאין דנין מהלכה לדעת ר"א ור"ע ומשו"ה הוצרכו שיסכימו משמים על ידם דשפיר דרשו ק"ו דשפיר דנין מהלכה ודלא כר"א ור"ע [וכ"ה דעת ר' יהושע במס' טהרות פ"ח משנה ז' ובידים בפ"ג מ"ב וכמש"כ הגר"א ז"ל באליהו רבא ע"ש]. ובזה ניחא נמי מה דלא מקשה בגמ' דאלה המצות כתיב שאין נביא רשאי לחדש דבר מעצמו ואף דהסכימו משמים על ידם מ"מ לא בשמים היא וקי"ל דאין משגיחין בב"ק אבל לפי הנ"ל ניחא משום דבאמת דרשו ק"ו ולא היו צריכין להסכמה רק לגלוי מלתא דשפיר דרשו ק"ו מהלכה ואפשר דזה היה אחד מהלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה והם דרשו כן מעצמם והסכימו משמים על ידם שנתכוונו כהלכה ושפיר דנו ק"ו מהלכה]

אמנם כל זה אם נאמר דדנין מהלכה אבל לר"א ור"ע דס"ל דאין דנין ק"ו מהלכה אין כאן ק"ו באמת וע"כ לדעתם דמעצמם תקנו כן בלא ק"ו וא"כ אינו אלא מצוה דרבנן בעלמא כשאר מצות דרבנן ובזה הרווחנו לבאר מה דתנן בריש מגילה מגילה נקראת בי"א ובי"ב וכו' ואמרי' עלה בגמ' אמר רבה בר בר חנה אר"י זו דברי ר"ע סתימתאה דדריש זמן זמנם זמניהם אבל חכמים אומרים אין קורין אותה אלא בזמנה ולכאורה במאי פליגי ר"ע וחכמים דר"ע דריש זמן זמנם זמניהם וחכמים לא דרשי ועוד דמ"ש דמתני' ר"ע היא דילמא ר"מ היא ועוד בכל דוכתא אמרינן דסתם משנה ר"מ ורש"י ז"ל פירש משום דכולהו סתמות הוא אליבא דר"ע אבל עדיין קשה דמנ"ל דר"ע ס"ל הכי

ואמנם לפי דברינו הנ"ל יבואר יפה בעז"ה דהנה בריש מגילה אמרינן דהא דהקילו חכמים על מקרא מגילה להקדים ליום הכניסה ע"כ מעיקר תקנות מו"א הוא דמרדכי ואסתר וסייעתם בעצמם ק הוא דתקנו כן להקדים ליום הכניסה לעת הצורך כגון לכפרים או היוצא בשיירא דאי ל"ה הא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין וא"כ פשוט דזה אין לומר רק אם מרדכי ואסתר וסיעתם תקנו מעצמם כן לעיקר קריאת המגילה בפורים אז היה ביכלתם לתקן ג"כ שיכולים להקדים אבל אם נאמר דק"ו גמור הוא וקריאת המגילה הוא הל' למ"מ כמו הלל דלילי פסחים האיך היה ביכולתם אפי' לאנשי כנה"ג בעצמם לתקן שיכולים להקדים וכי תעלה על דעתך שיכול להקדים ההלל דליל פסח לומר קודם הפסח בעת הצורך כגון דמפרש ויוצא בשיירא ואינו בקי בקריאת ההלל וצריך לבקי שיקרא אחריו ויודע ששם לא יהיה בקי לקרות כיון דנתקן לומר בזמן הנס עצמו א"א להקדים בשום אופן וא"כ ה"נ כיון דעיקר זמן הנס היה ביום המנוחה דהיינו י"ד וט"ו צריך לקרות בזמנו וא"א להקדימו והדרא הקושיא לדוכתא דהא אין ב"ד יכולין לבטל דברי ב"ד חבירו וכו' ובפרט בנד"ד דהוי הלמ"מ בוודאי אין ביכולתם לבטל דברי תורה ח"ו. וע"פ הצעה זו א"ש סוגית הגמ' דאחר דמסיק הגמ' דתקנת הקדמת הכפרים הוא מתקנת אנשי כנה"ג בעצמם משום דאל"ה אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו וכו' אמר ר"י על זה דזו דברי ר"ע סתימתאה דדריש זמן זמנם זמניהם והיינו דר"ע לשיטתו דס"ל דאין דנין ק"ו מהלכה והוי מגילה מתקנת אנשי כנה"ג בעצמו שפיר יכולים להקדים ליום הכניסה אבל חכ"א דמגילה הלמ"מ דדנין ק"ו מהלכה והלכך אין קורין אותה אלא בזמנה וא"א להקדים ליום הכניסה [ולא"ד שם צ"ל דגם חכמים ס"ל כר"ע]

ובזה י"ל פרפרת אחת לחבר מאמרי ר' יהושע בן לוי להדדי דאמר (במגילה דף ג') ג' מימרות זה אחר זה. א' דנשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס. ב' פורים שחל בשבת שואלין ודורשין בעניינו של יום. ג' חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום ולכאורה מאי שייך הנך מימרות להדדי. אמנם לפי' הנ"ל יבואר דהנה מתחילה אמר ר' יהושע בן לוי דנשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס ולכאורה תמוה ע"ז קושית התוס' שהקשו דא"כ ל"ל קרא בפסחים מ"ג לחייב נשים במצה משום דאיתקש לאכילת חמץ תיפוק ליה דבלאו הכי חייבים משום שאף הן היו באותו הנס דיציאת מצרים ותי' התוס' משום דשאני התם דאי לאו קרא ה"א דפטירי משום דילפינן ט"ו ט"ו מחהס"כ מה להלן נשים פטורות אף כאן נשים פטורות והלכך איצטריך קרא דהוקש לחמץ. אמנם יש לדקדק על תי' זה דהא בהדיא אמרי' דהא דנשים פטורות מסוכה הוא הלמ"מ דאי לאו הלמ"מ הו"א דחייבים משום תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו ומשו"ה איצטריך הלמ"מ וכיון דהוי הלמ"מ היאך הוי ילפינן מסוכה בג"ש הא אין דנין ג"ש מהלכה דכל הי"ג מידות אין למדין מהלכה והדרא הקושיא לדוכתא דלמה לן קרא במצה תיפוק ליה דאף הן היו באותו הנס. ושוב אריב"ל עוד מימרא אחרת דפורים שחל בשבת שואלין ודורשין בעניינו של יום ומסקינן דפורים קמ"ל דמהו דתימא דנגזור משום דרבה קמ"ל ולכאורה היכי שייך למגזר במגילה דשמא יעבירנו דהא כל עצמו אינו אלא מדרבנן ולא מצינו במצוה דרבנן שהוא בהול כ"כ דניחוש שמא יעבירנו ד"א ברה"ר וכמו שכ' הטורי אבן ז"ל במגילה דף ד') דהיינו טעמא דרב יוסף דהוצרך לומר הטעם משום שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה ולא סגי ליה בטעמא דרבה ואף דרב יוסף גופא ע"כ דס"ל טעמא דרבה גבי לולב ושופר וע"כ משום דרב יוסף ס"ל דבמצוה דרבנן אינו בהול כ"כ והוי כדבר הרשות ולא שייך גזירה דשמא יעבירנו ורב יוסף לשיטתו אזיל דס"ל דגבי טבילת כלים בשבת דאסור גזירה שמא ישהא ולא משום דשמא יעבירנו משום דלדבר הרשות ס"ל דלא שייך הגזירה דשמא יעבירנו דאינו בהול והלכך מצוה דרבנן נמי ס"ל דהוי כדבר הרשות לענין גזירה זו והלכך הוצרך לטעם דעיניהם של עניים נשואות וכו' ורבה דאמר הטעם דשמא יעבירנו גבי מגילה ג"כ לשיטתו אזיל דס"ל גבי טבילת כלים נמי גזרינן דשמא יעבירנו ואף דהוי דבר הרשות כ"כ הטו"א שם. וא"כ לכאורה דאם נימא כסברת רב יוסף לא שייך לאשמועינן דמותר לדרוש בשבת וע"כ צ"ל דס"ל דדנין מהלכה והוי דאורייתא והלכך א"ש גם מימרא קמייתא דנשים חייבות במקרא מגילה ולא קשה ממצה דהתם צריך קרא משום דהוי ילפינן מסוכה דהא ס"ל דדנין מהלכה ועפ"ז ניחא נמי עוד מימרא השלישית דאמר דחייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום ולכאורה הא כתיב והימים האלה נזכרים ונעשים וכן משתה ושמחה אינו נוהג אלא ביום אכן לפי מה שמוכח דס"ל לריב"ל דדנין מהלכה א"ש דהא בליל פסח ויומו החיוב לקרות את הלל. אמנם כל זה לרב יוסף דס"ל דבדרבנן ליכא גזירה דשמא יעבירנו אבל לרבה י"ל החיבור לאידך גיסא דהנה המהרש"א ז"ל הקשה כיון דיליף ק"ו מהלל דליל פסח והתם הא אומרים שירה בלילה וביום דהא החיוב לומר הלל בעת אכילת הפסח א"כ למה הוצרך לומר דחייב אדם לקרות