בנין שלמה חלק א קנז

כדאיתא בתוספתא מעשה בר"מ וכו' מכאן ואילך הנהיגו שיהא קטנים קורין אותן לרבים ע"כ וכ"כ הר"ן ז"ל בפ"ב דשבת בשם הבע"ט ומסיק ג"כ בשם הירושלמי דמכאן ואילך התקינו שיהו קטנים קורין אותן לרבים ולפנינו הגי' בירושלמי בפ"ב ה"ג מכאן ואילך נהגו הרבים לקרותה בבהכ"נ וע"ש בק"ע מה שדחק בפירושו ופי' בו שני פירושים ובפ"מ כתב בזה פי' רחוק מאוד ואכן במח"כ נראה דלא ראו בר"ן ז"ל ובבעה"ט דט"ס נפל בירושלמי וצ"ל כמו שהוא הגי' בבעה"ט ובר"ן ועכ"פ השו"ע דבהלכות מגילה לא הביא הבעה"ט כלל ולא חשש להביא דעתו כלל אף לי"א היאך הביא לדעתו בהלכות חנוכה דהא הבעה"ט בעצמו תלי שני הדינים אהדדי. ואולי משום דס"ל דמגילה שאני דהוי ד"ק והוי כד"ת וכמו שאביא לקמן בשם הטו"א ז"ל אי"ה. ומיהו על רבינו הטור ז"ל קשה איפכא דבה' מגילה הביא דברי בעל העיטור דפסק כר"י ואלו בהל' חנוכה לא חש להביא דעתו כלל ואולי י"ל סברא איפכא דגבי מגילה דא"צ שליחות דהא שומע כעונה ורק שצריך שישמע מבר חיובא וכיון שקטן הגיע לחינוך חייב מדרבנן אתי דרבנן ומפיק מדרבנן אבל בנר חנוכה נהי דקטן שהגיע לחינוך חייב מדרבנן מ"מ הא קי"ל דאין שליחות לקטן אפילו מדרבנן וכמש"כ הנ"י ביבמות בר"פ ב"ש בשם הרמב"ן ז"ל דקטנה שקדשוה אמה ואחיה אפילו לדעתה אינה מקודשת כלל וא"צ מיאון לפי שלא מצינו שתקנו חכמים שליחות לקטן עכ"ל שם וא"כ י"ל דגם הטור ס"ל כן] והקשו התוס' דבאיזה קטן מיירי אי בלא הגיע לחינוך מ"ט דר"י דמכשיר ואי הגיע לחינוך מ"ט דרבנן דפסלי וכו' ותי' דלעולם מיירי בהגיע לחינוך ואפילו הכי פסלי רבנן משום דבמגילה ליכא חיובא אפילו לגדולים אלא מדרבנן וכו' ולא אתי תרי דרבנן ומפיק חד מרבנן וכו'. ואמנם בטו"א ז"ל הקשה על סברא זו מהש"ס דפסחים (דף י"ד) ע"ש ודעתו ז"ל לומר דמשו"ה אינו מוציא לת"ק משום דמגילה נאמרה ברוה"ק לקרות לכו"ע והוי כמו של תורה וכו' ולא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא. ונ"ל דנ"מ טובא בין הטעמים לענין קטן שהגדיל ונעשה בן י"ג שנים ויום אחד ואך דלא ידעינן אם הביא ב' שערות דלדעת התוס' דמגילה מקריא מצוה דרבנן שפיר יכול להוציא לגדול דהא למילתא דרבנן סמכינן אחזקה דרבא דכל שהגיע לכלל שנים הגיע לכלל סימנים וכמו דמוציא בתפלה אבל לדעת הטו"א דמקריא דאורייתא אפשר דאינו מוציא דהא לענין חליצה לא סמכינן אחזקה דרבא. ואין להקשות לכאורה לפי דעת הטו"א ז"ל דהטעם דאינו מוציא לגדול משום דהויא ד"ק וד"ק כד"ת דמיא א"כ התינח במגילה של יום שחיובה מד"ק אבל במגילה דלילה דכ' הטו"א בעצמו (דף ד' ע"א) דחיובה אינה אלא מדרבנן דמד"ק לא מצינן חיוב רק ביום דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים וכן במשתה ושמחה אינו חייב רק ביום. וא"כ היכי סתמה המשנה כ"כ דקטן אינו מוציא ולא חילקה בין מגילה של יום למגילה שללילה. ועוד דלפי האוקימתא בתרייתא דכולה מתני' ר"י ותרי גוני קטן זכו' טפי הו"ל לאוקמי כולה מתני' בקטן שהגיע לחינוך אך דרישא מיירי בקריאת המגילה של יום ובסיפא דר"י מכשיר בקטן מיירי במגילה של לילה אבל כל זה אינו קושיא דחדא י"ל דקריאת המגילה של לילה ליכא חינוך כלל משום דבלילה הוא ישן ואינו מוטל על אביו לחנכו וכמו דתנן בברכות (דף כ') דנשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש ופרש"י אפילו קטן שהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בק"ש לפי שאינו מצוי תמיד אצלו כשמגיע זמן ק"ש עכ"ל. ולכאורה צריך להבין נהי דבקריאת שמע של שחרית י"ל שאינו מצוי משום ד זמנה אינה רק עד שלש שעות על היום ואז עדיין הוא ישן אבל בק"ש של ערבית מ"ט וע"כ צ"ל דדרכו של תינוק לילך ולישן בתחלת הלילה [ומה שהקשו התוספות עליו מסוף פרק לולב הגזול קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה וקריאת שמע י"ל דכיון דהקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה הלכך מ"מ מחוייבים לחנכו לכה"פ אחר ג' שעות דמ"מ לא גרע מד"ת] וא"כ בקריאת המגילה של לילה נמי דמי לק"ש של לילה וא"כ לא מצי כלל למתרץ כנ"ל דבמגילה של לילה לד"ה אינו יכול להוציא דאפי' מצוה דרבנן ליכא גביה ומזה לא מיירי מתניתין כלל

ועוד נ"ל והוא העיקר לפענ"ד דבזמן המשנה עדיין לא היה התקנה לקרות המגילה גם בלילה דהא במגילה לא הוזכר רק ימים ורק דבימי ריב"ל התקינו שיהו קורין גם בלילה וסמכו אקרא דאלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי ותדע דלא הוזכר בשום דוכתא במשנה קריאת המגילה של לילה דלגבי קריאת המגילה של יום תנן דכל היום כשר לקריאת המגילה ובעי ליה למתני נמי דכל הלילה כשר לקריאת המגילה של לילה ועוד דתנן דכל הלילה כשר לקצירת העומר ומקשינן דכל לאתויי מאי ומתרצינן דאתא לאתויי אכילת פסחים ודלא כר"א בן עזריה ולכאורה מאי דחקו לאוקמי דלא כר"א בן עזריה לוקמי דבא לאתויי קריאת המגילה של לילה אלא וודאי דלא נתקנה בזמן המשנה כלל. ובזה נתיישב במה שהעיר הר"ן בריש מגילה דהיאך עשו הכפרים במגילה של לילה ודחק ליישב בשני תירוצים עיין עליו ואכן לפי מש"כ לק"מ דבזמן המשנה לא תקנו כלל ובימי ריב"ל דתיקן כן י"ל דס"ל כחכמים דבזה"ז אין קורין אותה אלא בזמנה דהא מתני' אוקימנא כיחידאה וכדאמר ר"י שם דזו דברי ר"ע סתימתאה והלכך לא חקר הגמ' כלל בזה דהיאך עשו הכפרים במגילה של לילה. ואל תשיבני מהש"ס במגילה (דף כ') דמקשה על ר"י בן לוי ממתני' דאין קורין את המגילה עד שתנץ החמה ומשני כי קאי אדיום אלמא דגם בזמן המשנה היה שני קריאות ורק דהך מתני' מיירי במגילה דיום. ועוד דלפי מש"כ אין התחלה לקושיית הש"ס. ואמנם לאחר העיון היטיב בקושיית הגמ' שם נראה דיש להוכיח אדרבה הוכחה גדולה למה שכתבנו דבזמן המשנה לא היו קוראין בלילה דהנה לכאורה תמוה דמאי מקשה לימא תהוי תיובתא דר"י בן לוי דהא ע"כ מיירי מתני' בקריאה דיום דהא אמר דאין יוצאין עד שתנץ החמה א"כ דקארי לה מאי קארי לה ומה בכך דאיכא נמי קריאה דלילה מ"מ מתני' לא מיירי מזה דבקריאת המגילה של לילה לא היה לו לתנא מה לאשמעינן חידוש דין רק בקריאה של יום ועוד תמוה טובא סוגיית הגמ' דמגילה (דף ד') דעל הא דאמר ריב"ל דחייב אדם לקרות במגילה בלילה ולשנותה ביום אמרינן דסבור מינה למקריא בליליא ולמתני מתניתין דידה ביממא וכבר תמה על זה הטו"א ז"ל דהיאך היה ס"ד לומר כן דהא שני משניות מפורשות לפנינו דעיקר קריאת המגילה הוא ביום ומה שתי' שם דהיה ס"ד דהמשניות מיירי אם לא קראו בלילה כבר תמה על תירוצו זה מר אחי הגאון זצ"ל בגליון הטו"א שלו דאכתי היאך נפרנס להא דתנן דאין קורין עד שתנץ החמה. ולפי הס"ד דעיקר המגילה הוא בלילה בלבד למה אינו יכול לקרות מקודם הנץ דאדרבה דאם הוא לילה עדיף טפי דהא עיקר מצוותו בלילה ודברי הגאון טו"א ז"ל בזה תמוה מאוד וצע"ג

ואכן ליישב תמיהת הטו"א הנ"ל נראה לי פשוט דקושיא חדא מתורצת בחבירתה די"ל דהמקשן שהקשה בד' כ' לימא תהוי תיובתא דריב"ל המה תלמידי ריב"ל בעצמו דסבור מיניה דלמקרי בליליא ולמתני מתניתין דידה ביממא ובעת דסבור מיניה כך הקשו ליה באמת הך קושיא דהוזכר לפנינו בגמ' לקמן (דף כ') ורק דהגמ' קיצר בכאן וסמך אלקמן והשיב להם ריב"ל דמעולם לא כוונתי לזה דעיקר המגילה הוא בלילה דוודאי הקריאה הוא ביום דווקא וע"ז תנן דאין קורין עד שתנץ החמה ורק שאני בא להוסיף דצריך לקרות גם בלילה משום דיש סמך לזה בכתוב דאף דמשתה ושמחה אינו נוהג רק ביום בלבד מ"מ קריאת המגילה נוהג גם בלילה כדי לעשות זכר לצרתן דהיה זועקין יום ולילה וכמו שפרש"י שם ונמצא דקושיית הטו"א על הס"ד הוא קושיית הגמ' בעצמה (דף כ') והתלמידים בעצמם הקשו כן לריב"ל ועפ"ז עולין ב' הסוגיות כמין חומר וזה נ"ל כפתור ופרח ויתיישב כל הקושיות בזה בעז"ה

ואכן בעיקר דברי הט"א ז"ל דס"ל דקריאת המגילה נחשבת כד"ת ממש משום דנאמרה ברוה"ק ונ"מ טובא לדינא בספק אם קרא מגילה או לא צריך לחזור ולקרות מספק וכמו בק"ש ולכאורה מנ"ל הא דמהא דאמרינן (בר"ה דף י"ח) דדברי קבלה כד"ת דמיא אין ראיה דדילמא התם לענין חיזוק קאמר כן דכיון דהדבר מפורש בדברי הנביאים א"צ חיזוק אבל בוודאי דנחשב למצוה דרבנן והוא נכלל בלאו דלא תסור כמו שאר מצות דרבנן ואדרבה בש"ס דמגילה (דף י"ט ע"ב) קרי למגילה מצוה מד"ס דאמר שם מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים וכו' מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין לחדש ומאי ניהו מקרא מגילה. ואמנם אחר העיון היטיב בזה יש להביא ראיה גדולה לדברי הטו"א ז"ל [ותליא בפלוגתא דתנאי וכמו שיבואר לקמן בעז"ה]. ונקדים מה דאיתא (במגילה דף י"ד) מ"ח נביאים שנתנבאו לישראל לא פחתו ולא הותירו על מש"כ בתורה חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש אמר ר' חייא בר אבין אמר ר"י בן קרחה ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה ממות לחיים לא כ"ש אי הכי הלל נמי נימא לפי שאין אומרין הלל על נס שבחו"ל וכו' ר"נ אמר קריאתה זו הלילא היוצא לנו מדברי הגמרא הלזו דקריאת המגילה בפורים למדו הנביאים מק"ו דקריאת הלל דפסח [ואף שרש"י ז"ל פירש דלמדו משירה שאמרו משה וישראל על הים מ"מ כבר תמה ע"ז הטו"א ז"ל והוכיח בראיות דע"כ פשוט דא"א לפרש רק על הלל דפסח ושם איכא ציווי מפי הגבורה דהבה"ג סובר דהלל דפסח דאורייתא וכתב הרמב"ן די"ל דהיא הלמ"מ ובאמת שאני תמה על הגאון הנ"ל שבספרו שאגת אריה סי' ס"ה