בנין שלמה חלק א קנו

הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה כו' בדרך אחר דקאי על עניים ע"ש בפירושו ז"ל וכן לפי גירסת רב אלפס ז"ל דגרס הואיל ומסתכנין בה ועיין הפי' לפי גירסא זו ברב אלפס והרא"ש ז"ל דודאי דאין להוכיח בבירור מדברי הגמ' דהתענית הזה היה נוהג בזמן הבית מ"מ ודאי דהדין דין אמת דהיה נוהג אף בזמן הבית דמהיכי תיתי לחלק בתענית כזה בין לפני החורבן בין לאחר החורבן כיון דכל עצמו אינו נעשה אלא זכר לנס שהיה מתענין ביום המלחמה ומכ"ש לפי מה שכתב הרמב"ן והר"ן ז"ל דזהו כוונת הגמ' ג"כ במה שאמרו בסופ"ק דדברי הצומות וזעקתם ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה א"כ משמע שתיכף כשקיבלו וקיימו היהודים עליהם ועל זרעם את ימי הפורים האלה לעשות בכל דור ודור קבלו עליהם ג"כ אז את יום התענית אסתר להתענות בכל דור ודור וא"כ בוודאי שלא היו מקריבין באותו היום חטאות ואשמות וכל קדשים הנאכלין כמו תודה ושלמים דקא ממעט זמן אכילתן שמהקרבה עד הלילה וכמו שלא היו מקריבין תודה וכל קדשים הנאכלין בערב יום הכפורים ונמי משום האי טעמא הוא דהא ממעט זמן אכילה שלא יהיה יכול לאכול אלא עד הלילה ומטעם זה אין אומרים מזמור לתודה בעי"כ וכן בע"פ. וידעתי גם ידעתי דיש לחלק בין מיעוט זמן סוף אכילה בין מיעוט זמן תחילת אכילה דכל מקום שהוזכר בש"ס דאסור למעט זמן אכילת קדשים כדי שלא יבוא קדשים לבית הפסול מיירי בסוף זמן אכילה ויש מחלקין כן אבל אינו מוכרח. ועוד דמ"מ פשוט מהא חדא דאין לומר יהי רצון כאלו הקרבתי שלמים בי"ב לחודש אדר שהוא יום שלפני תענית אסתר דגבי שלמים ביום י"ב מיעוט סוף זמן אכילה הוא דאם יקריב שלמים ביום י"ב לא יהיה יכול לאכול עד רק עלות השחר של יום תענית אסתר ונמצא דקא ממעט באכילה כל היום ההוא שהוא סוף זמן אכילה של שלמים. ואין לומר דכיון דכל אחד כשהיה מקריב קרבנו היה עושה יו"ט יום ההוא כדמשמע בפ"ד דתענית ובסופ"ג דעירובין א"כ לא היה צריך להתענות דהא יו"ט שלו הוא הא ליתא דזו מניין לנו דלא מצינו אלא גבי ת"ב שחל להיות בשבת ונדחה דהתענו ולא השלימו ועוד דמ"מ התענו אלא דלא השלימו. ואין לומר נמי דבמקדש לא היה נוהג תענית זה דאין שבות במקדש דהתינח חטאת ואשם אבל תודה ושלמים דנאכלין בכל העיר מאי איכא למימר ולפיכך יש לתמוה על מנהגינו שאנו נוהגין לומר מזמור לתודה ביום תענית אסתר ואין פוצה פה ומצפצף ע"ז אך כיון דלא מצאתי לשום אחד מהאחרונים שדברו בזה ומנהג כל ישראל לומר מזמור לתודה חובה עלינו ליישב מנהג של ישראל דאף דוודאי דבבית שני לא היו מקריבין תודה וכל קדשים הנאכלין ביום תענית אסתר ושלמים אף ביום שלפניו לא היו מקריבין כמ"ש לעיל מ"מ כיון דבבית ראשון היו מקריבין אף ביום ההוא דמעשה דמרדכי ואסתר לא היה אלא אחר סוף גלות בבל כידוע לכל א"כ שפיר י"ל מזמור לתודה דלא דמי כלל לעיו"כ וע"פ דלא הקריבו כלל בשום פעם תודה בעיו"כ וע"פ אבל הכא אינו כן כנ"ל ברור ליישב מנהגינו הנלע"ד כתבתי. ואמנם לפי דעת התוס' בסוף פרק ב' דתענית שתי' על הא דאנו מתענין ביום תענית אסתר משום דאף דחנוכה ופורים לא בטלו מ"מ לפניהם ולאחריהם בטלו וכן לפי' תי' השני שכ"ש מוכח להדיא דעכ"פ בזמן הבית לא היו מתענין ביום תענית אסתר ועוד דיום נקנור הוא כמו שמבואר בסופ"ב דתענית וא"כ התמיה שלי מעיקרא לא קשה מידי אבל ע"כ ר"ת ז"ל לא ס"ל הכי כמו שמבואר להדיא ברמב"ן בספר המלחמות ובר"ן בסופ"ב דתענית וברא"ש שם ובפ"ק דמגילה דלדעת ר"ת ז"ל הוא תקנה קדומה מימי מרדכי ואסתר להתענות ביום י"ג אדר בכל דור ודור זכר לימי הנס שהיו מתענין וזועקין בימים ההם בזמן הזה ולזה כיוונו רבותינו ז"ל במה שאמרו בסופ"ק דמגילה דדברי הצומות וזעקתם ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה. וע' שם בגמ' דר' יוחנן הוא דקאמר הכי דדברי הצומות וזעקתם ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה ונראה דרבי יוחנן לשיטתו אזיל בזה דפסק בסופ"ב דתענית דהלכה כר"י דכל הכתוב במגילת תענית דאסור בהספד ותענית אסור לפניו מיהת ודלא כשמואל שפסק שם כרשב"ג דאין אסור להתענות כלל לפניו ולאחריו. ולפי זה היה קשה לו קושית הראשונים ז"ל דהאיך אנו מתענים ביום תעני אסתר לפי דעתו שפסק כר' יוסי ועל זה תירץ בסופ"ק דמגילה דדברי הצומות וזעקתם קיים דברי הפורים האלה כלומר בתענית אסתר שאני דתקנה קדומה מימי מרדכי ואסתר הוא להתענות ביום ההוא דקיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם להתענות ביום תענית אסתר כדברי ר"ת ז"ל ומה שיש להקשות על דברי ר"ת ז"ל מהסוגיא דסופ"ב דתענית כבר עמד על זה בספר קרבן נתנאל על הרא"ש בריש מגילה עיין עליו וע"ע מה שהקשה הגאון בעל פרי חדש על ר"ת ז"ל ויש לו אריכת דברים בדבריהם ז"ל ואין רצוני להאריך בהם כעת ועוד חזון למועד אי"ה הנלע"ד כתבתי: בעז"ה יום הפורים שנת תדי"ר לפ"ק

סימן נז בימי הפורים ברכות אלו נאמרים לדובר מישרים דורש קלים וחמורים ה"ה אהובי אחי חביבי בר פחתי ובריבי ליש ולביא הרב החריף ובקי מעלה מרגניתא טבא דילידא אימיה דכוותיה תלד ואע"ג דאית ליה פירכא [כי שני הקונטרסים שלו לפ"ד סותרין זא"ז דאחר שהעלה שהכהנים לא הלכו אז למלחמה א"כ לפי' ר"ת ז"ל דעיקר התענית די"ג אדר היה כשנקהלו אז לעמוד על נפשם לנוח מאויביהם וגו' והיו צריכים רחמים ותענית א"כ הכהנים שלא היו אז באותו המלחמה לא היו צריכין להתענות כלל ואיך כתב בקונטרסו השני שלא היו יכולין להקריב גם חטאת ואשם בי"ג אדר והלא אין נאכלין אלא לזכרי כהונה והן אסורין להטמא למתים ולא היו במלחמת עמלק ולא היו צריכים להתענות בי"ג אדר כלל אלא דלפי זה יצא דין חדש לפי' ר"ת ז"ל שאין הכהנים צריכים להתענות בי"ג אדר כלל וגם אין הכהנים שבכפרים מקדימין ליום הכניסה כשחל בי"ג ומ"מ הוה א"ש לפ"ז דמשכח"ל יום נקנור בכהנים ויש להאריך בזה הרבה לפ"ד ועכ"פ דבריו סותרין זא"ז]. שכ"ת מוה' שלמה הכהן נ"י מ"ץ דפ"ק ווילנא

באהבה רבה קבלתי את הקונטרס שלו הראשון גם השני ובמאי דמסיים אפתח מ"ש בסוף מכתבו השני כי ר' יוחנן בסופ"ק דמגילה אזיל לטעמיה דפסק בסופ"ב דתענית י"ח כר' יוסי ודלא כרשב"ג. במחכ"ת נעלם ממנו גירסת הילקוט שם דגרסי' שם אמר רבי יצחק דברי הצומות וזעקתם ומאמר אסתר קיים וגו' כצ"ל בגמ' שם וכמ"ש בעז"ה בגליון הגמ' ובזה בטלו דבריו ובלא"ה גם לגי' דילן הלא (בתענית י"ח) מקשה על רבי יוחנן מהא דתנן מותרין בהספד ותענית ודחק שם בזה טובא ולפי דבריו לר"י הלא משכח"ל בפשיטות דקרו ליה בתליסר לר' יוחנן עצמו אלא דבאמת מיד בראותי מכתבו השני תמהתי עליו מיום נקנור ושוב ראיתי כי בסוף מכתבו הזכיר מיום נקנור ובאמת שיש לתמוה הרבה ע"ד ר"ת ז"ל מיום נקנור אמנם אם נאמר שלא כד' מעכ"ת נ"י נ"ל דבזמן הבית לא היו מתענין בי"ג אדר גם לד' ר"ת ז"ל ולכן אז וודאי שייך היו"ט דיום נקנור בזמן הבית עכ"פ אלא דבד' הראב"ד ז"ל שהביא הר"ן ז"ל בסופ"ב דתענית מבואר כמ"ש אחי נ"י שהקשה בעצמו מיום נקנור אהא שכ' די"ג יש לו סמך מקרא דדברי הצומות [ובאמת מש"ס דמגילה הנ"ל צ"ע על מ"ש הר"ן שם דהך קרא פירשוהו על ד' צומות של החורבן כו' דא"כ מאי קאמר דברי הצומות כו' קיים דברי הפורים כו' וצ"ע] דא"כ איך מנו יום נקנור ליו"ט ולמ"ש לק"מ דאז היה בזמן הבית וע"כ כמ"ש אחי נ"י וכן מבואר להדיא ברא"ש במגילה סימן ה'] ולמ"ש הר"ן שם דלענין הספד קאמר אבל בתענית וודאי אינו אסור אלא אדרבה מחוייב להתענות הנה בזה א"ש דברי אחי נ"י ע"ש בר"ן והוכרחתי להפסיק באמצע הענין יען כי אין הפנאי מסכים אתי כעת ולא רציתי לעבור על ולא יעבור הדור"ש: בצלאל הכהן מ"ץ דפ"ק ווילנא

סימן נח שאלה ראוי לבאר בדין קריאת המגילה בפורים דהוא ק תקנת מרדכי ואסתר ונאמר ברוח הקודש לקרות ולכתוב אי דינו כד"ת או דאינה נחשבת אלא כמצוה דרבנן ונ"מ טובא לענין ספק ולש"ד. וגם ראוי לברר אם דינו כד"ת מ"מ היאך הדין לענין חיוב משתה ושמחה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים אי ג"כ הוי כד"ת או דכל הנך וודאי דאינו אלא מדרבנן וגם אם יש חילוק בין קריאת המגילה דלילה לשל יום או לא

תשובה תנן התם (במגילה דף י"ח ע"ב) הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחש"ו ר' יהודה מכשיר בקטן ופסקו כל הפוסקים ז"ל כת"ק דקטן אינו מוציא לגדול בקריאת המגילה ואפילו אם הגיע לחינוך וכן נפסק להלכה בטור ובש"ע סי' תרפ"ט סעיף ב' ובדברי השו"ע יש לתמוה דכאן בהלכות מגילה לא הביא שום דעה החולק על זה ואלו בסי' תרע"ה סעיף ג' כתב דיש מי שאומר דקטן שהגיע לחינוך מותר להדליק והוא דעת בעל העיטור ז"ל בהלכות חנוכה וכתב שם וז"ל ומסתבר בשלא הגיע לחינוך אבל הגיע לחינוך איכא מנהגא ואזלינן בתר מנהגא וכדכתבינן במגילה עכ"ל וכוונתו בזה פשוט דאזיל לשיטתו דבהלכות מגילה פסק באמת הלכה כר"י דבקטן שהגיע לחינוך כשר לקרות דאתא דרבנן ומפיק דרבנן ואשכחן דמנהגא כר"י