בנין שלמה חלק א קנד

רק בשביל להשמיע וקטנים היו יוצאין בהכרזה אבל האידנא דהקריאה הוא בשביל ונשלמה פרים שפתינו פשוט דאפילו קטן חייב באופן שיעשה גדול בר"ח ניסן. ועוד איכא נ"מ בין זמן הבית להאידנא לענין קטן שגם בר"ח ניסן יהיה קטן דבזמן הבית נראה פשוט שגם הקטן היה יכול לעלות לתורה ולקרות פרשת שקלים דהא לא היה רק להשמיע ומה בכך ששומעין מאינו בר חיובא אבל האידנא דהוא חיוב לקרות בשביל שהקריאה נחשב כהבאה והקריאה עצמה היא המצוה צריך לשמוע מבר חיובא דכל מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן והא דקטן עולה למנין שבעה והגם שהציבור שומעין מאינו בר חיובא שאני התם דאינו מוטל חיוב לשמוע מפי ז' אנשים מחוייבים דהא אפילו אשה מצטרפת לעשרה רק שאסורה לקרות בשביל כבוד ציבור דהא דתיקון עזרא שיהיו קורין ז' אינו אלא בשביל כבוד שבת שזה כבוד שקוראין הרבה קרואים אבל לא בעינן בני חיובא אבל פרשת שקלים שהוא חיוב בשביל ונשלמה פרים שפתינו בוודאי צריך שיהא הקורא בר חיובא ר"ל לדעת היש חולקין שהובא ברמ"א בהג"ה בסי' רפ"ב ס"ד וכ"כ הגרע"א ז"ל בגליון שם דקטן לא יקרא בד' פרשיות

ומיהו נ"ל דהאידנא שאחר מקרא יכול לעלות אפילו קטן לפרשת שקלים אך דהמקרא הוא גדול וא"כ האידנא שהמנהג הוא דאין קטן עולה למנין שבעה כלל הוא חמור יותר מפרשת שקלים דהתם אפילו המקרא הוא גדול אסור דהקטן אינו מצטרף למנין שבעה ואפי' לאחר ז' מקפידין שלא לקרות לקטן אבל בפ' שקלים שהוא למפטיר וקטן עולה למפטיר ורק שהחסרון הוא מחמת שצריך שישמע מבר חיובא אבל אם המקרא הוא גדול מותר ומיהו אני מפקפק בזה דהא לכאורה צריך להבין דלמה למפטיר הוא עולה ולמנין ז' לא וע"כ דהטעם דקריאה דמפטיר אינו חיוב ואינו אלא בשביל כבוד תורה וא"כ בארבע פרשיות דהוא חיובא מדרבנן בעי שיהא גדול כמו בז' הקרואים והלכך אפילו המקרא גדול אסור. ודע דנ"ל עוד דהקריאה בפ' זכור לא דמי כלל לפרשת שקלים ופרה וחודש דבהנך לא נתקן רק אי איכא ציבור מחוייבין לקרות בתורה ולשמוע אבל אינו מונח חיוב על כל אחד ואחד לקרוא אם אין לו ציבור להתפלל אבל פ' זכור חובה על כל יחיד ויחיד ואם אין לו ס"ת מחויב לקרות מתוך החומש וזהו דאמרו עליו על רבינו הגדול הגר"א ז"ל דפ' זכור וכן המגילה היה קורא בעצמו והטעם פשוט דכיון דמוטל חיוב על כל יחיד מצוה בו יותר מבשלוחו ורצה לקיים המצוה בעצמו משא"כ שאר קריאה עיקר החיוב אינו אלא לשמוע והרי שמע ולא שייך בזה מצוה בו יותר מבשלוחו

ולפי זה ד' חילוקים יש בקריאת התורה למנין שלשה בעינן שיהא העולה בר חיובא וגם הקורא מג' ועד ז' מדינא דגמ' קטן עולה למנין ז' [וע' במג"א אם גדול מקרא] ומצד המנהג אינו עולה לתורה כלל אפילו אם גדול יהיה המקרא. ובמפטיר איכא ג' חילוקים במפטיר דעלמא פשוט דגם קטן עולה וקורא ופשוט דה"ה קטן אחר יכול להקרות לו. ובפ' שקלים אין הקטן עולה אם קורא בעצמו ואם המקרא הוא גדול יש להסתפק דאפשר דמ"מ אסור דכיון שהקריאה הוא חיוב אסור לקרות לקטן. ומיהו אם בר"ח ניסן יעשה בר מצוה אפשר דמותר לקרותו דבכה"ג הוא מחוייב בקריאה כמו גדול ממש ויש להסתפק בזה ובפ' פרה וחודש נראה דג"כ דדמי לפ' שקלים דהא איכא חיובא ומיהו בכולהו אין מצוה כלל לקרות בעצמו יותר מלשמוע דעיקר החיוב הוא לשמוע. אבל פ' זכור מצוה לקרות בעצמו אם אפשר דמצוה בו יותר מבשלוחו ומיהו בעיקר הדבר שכתבתי לעיל דמשו"ה קורין פרשת שקלים האידנא דהוא במקום הבאה אינו מוכרח דאפשר דאינו אלא זכר למקדש דכיון דבזמן הבית היו מחוייבין לקרות כדי להשמיע תקנו גם האידנא ואם נאמר כן ישתנה הרבה דינים ממה שכתבנו למעלה

ושוב ראיתי דאפילו הקריאה בא בשביל הבאה מ"מ אם עכשיו הוא קטן אפילו דבר"ח ניסן יעשה גדול לא שייך לחייבו בפ' שקלים כיון דהאידנא הוא פטור מהבאה וממילא פטור גם בקריאה ואף כשיגיע ר"ח ניסן ואז יהיה חייב ולא יוכל לקרות אז י"ל דאין קפידא בזה דהא אנוס הוא ולא יכול לקרות אז ואם הוא גברא שיכול לקרות מתוך החומש יוכל לקרות אז הפרשה ביחידות והלכך לא שייך להטיל עליו חיוב לקרות בעודו קטן ומיהו זה נ"ל דמי שנעשה בר מצוה בר"ח ניסן מחוייב לקרות אז פרשת שקלים ואף אם שמע אז דאז הוא תרתי מדרבנן ועכשיו היא חד מדרבנן ולא אתי תרתי מדרבנן ומוציא חד מדרבנן ובפרט אם באמת לא שמע אז בוודאי מחוייב לקרות בעת שנעשה גדול כל הד' פרשיות ומיהו אפשר דאינך פרשיות פטור דכבר עבר זמנם אבל פ' שקלים דהוא בא בשביל הבאה וזמן הבאה הוא עד ניסן וא"כ לא עבר זמנו כלל. ומה שתקנו לקרות דווקא בשבת ע"פ פשוטו י"ל דבחול חשו בשביל ביטול מלאכה לעם או משום דבחול לא שכיחי רבים בבהכ"נ אבל באמת י"ל דיש לזה רמז בתורה דצריך לקרות דווקא בשבת דהנה בילקוט בפ' ויקהל כתב [והוא ממדרש אבכיר ובב"י או"ח סי' רפ"ח הביא זה מהמדרש תנחומא ואכן בתנחומא אשר לפנינו לא נמצא זה] וז"ל רבותינו בעלי אגדה אומרים מתחילת התורה ועד סופה אין בו פרשה שנאמר בראשה ויקהל אלא זאת בלבד אמר הקב"ה עשה לך קהילות גדולות ודורש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת וליכנס בבתי מדרשות ללמוד להורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהיה שמי הגדול מתקלס בין בני ומכאן אמרו משה תיקן להם לישראל שיהא דורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת וכו' [ומה שמשמע בסוף מגילה דנלמד זה שיהא דורשין מקרא דוידבר משה את מועדי ה' וגו' יש לומר דוודאי דהא דמשה תיקן להם לישראל נלמד מקרא דוידבר משה וגו' דהכוונה דמשה דרש להם לישראל הלכות מועד במועד דהא קרא דויקהל אינו אלא ראיה רק על שבת אבל מנ"ל למשה לתקן זה אמר הכא בילקוט דלמד זה מתוך שהקב"ה צווה לו לדרוש כל שבת בהלכות שבת ממילא יש חיוב לדרוש גם במועד וכ"ש הוא דזה לא שכיח כ"כ ויכול לבוא לידי שכחה בוודאי מחוייב להזכיר בציבור בכל מועד כדי שידעו מה לעשות ופשוט הוא] והיוצא לנו מדברי המדרש והילקוט הנ"ל דמהך קרא דויקהל נלמד דהקב"ה צוה למשה לדרוש בכל שבת הלכות שבת וכן לדורות ולכאורה היכא סמך לזה תיכף הציווי על מלאכת המשכן הא לא שייך זה לענין שהתחיל דבא ללמוד דידרוש להם בשבת הלכות שבת וכל סמוכין הוי כהקישא וקי"ל דאין היקש למחצה ובמלאכת המשכן לא שייך שציווה לדרוש להם בכל שבת דהא אינו מצוה רק לשעה וע"כ דהיקשא קאי לענין תרומת שקלים דהוזכרו נמי בהך פרשה דהא אמרינן דשלש תרומות נאמר בפ' כי תשא וכן בפ' תרומה וכמו דאיתא בירושלמי דשקלים פ"א וא"כ כשחזר וצוה משה לישראל נדבת מלאכת המשכן הזהיר להם גם על תרומת שקלים וע"ז שייך היקש וסמוכין דגם ציווי דתרומת שקלים יהיה ג"כ בשבת בכל שנה ושנה קודם ר"ח ניסן ומזה יש סמך גדול לדברי חז"ל דצריך לקרות בשבת שלפני אדר בפרשת שקלים והיינו דילפינן מסמוכין

ובזה ניחא נמי במה דצריך קריאה בשבת והכרזה בחול היינו דבקרא הוזכר דמשה ציווה לישראל ליתן על המשכן ומשמע דלזה א"צ קיבוץ דהא כתב זה לפ' בפני עצמה ולא כתבו בחד פרשה אלמא דלזה א"צ קיבוץ ולכן שמעינן מזה דבעי תרתי קריאה בשבת והכרזה בחול וכמו שמצינו גבי משה והשתא ניחא דבעי תרתי דקטן הא פטור לשמוע קריאת התורה וא"כ כל הקטנים שיעשו בר מצוה מר"ח אדר עד ניסן דיהו חייבין במחצית השקל מן הדין דהא בר"ח ניסן יעשו גדולים ולדידהו אין תועלת בקריאה דהא פטורין מקריאת התורה דהא עכשיו הם קטנים ובשבילם תקנו חז"ל להכריז ובהכרזה לחודא בחול ג"כ א"א לצאת דאז אין הכל מצוין בעיר דכל מלאכתם היה בשדה וכדאמרי' בשבת (דף ל"ה) דהיו תוקעין בכל ע"ש להבטיל העם ממלאכה שבשדות ועיין עוד ביבמות (דף קי"ט) דחששו חז"ל שם דלמא איכא אינשי דלא הוי בהכרזה ע"ש ועיין עוד במנחות (דף מ') דאמרינן שם אדיסקי ליקום וליסמך בתמיה ועיין שם ברש"י] והלכך תקנו רבנן קריאה והכרזה ודו"ק. ועוד יש לומר בפשיטות ליישב קושיא הראשונה דלמה הוצרכו לתרתי לקריאה והכרזה ע"פ מה ששמעתי ממר אחי הגאון זצ"ל שהעיר בדברי הכתוב בפ' כי תשא דכתיב שם תרי זמני לכפר על נפשותיכם דמתחלה כתב העשיר לא ירבה וגו' לתת תרומת ה' לכפר על נפשותיכם ושוב כתב רחמנא והיו לבני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם ופי' מר אחי ז"ל די"ל דבקרא הראשון מיירי בעת שהיו המשכן והבהמ"ק קיים והיו מביאין שקלים ממש למקדש להקריב בהם קרבנות והקרבנות היו מכפרים על בני ישראל לפיכך כתיב לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם ושוב רמז לנו הכתוב דאף לאחר שיחרב המקדש בעוה"ר ולא יהיה לא קרבנות ולא שקלים שיכפרו עלינו מ"מ והיו לבני ישראל לזכרון לפני ה' והיינו שיקראו הפ' שקלים בר"ח אדר והקריאה יהא נחשב לזכרון לפני ה' כאילו הביאו שקלים ממש וגם זה יהיה נחשב לכפרה על נפשותינו וכן אמרינן בסוף תענית דאמר הקב"ה לאברהם אבינו דכבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקורין בהם לפני מעלה אני עליהם כאלו הקריבו לפני ואני מוחל להם על כל עוונותיהם ואפשר דלזה כיוון ר"א הקליר זצ"ל בפיוט דמוסף של פ' שקלים במה שיסד לומר ובצדק הגה ערך כי תשא גוננינו במגן אל רם ונשא ולפי הנ"ל