בנין שלמה חלק א קנג

נב ש (דף כ"ח) ר"ח אדר שחל בשבת קורין בפ' שקלים חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת וכו' ובגמ' שם מייתי ע"ז המתני' דריש שקלים הנזכר ומקשינן על השקלים מנ"ל ואמר ר' טבי א"ר יאשיה דאמר קרא דזאת עולת חודש בחדשו אמרה תורה חדש והביא קרבן מתרומה חדשה וכו' ומקדמינן וקרינן באחד באדר כי היכי דליתי שקלים למקדש ע"כ והנה לכאורה משמע להדיא דקריאה היינו השמעה והכל אחד דאלו נאמר דשני דברים הם לא מסיים במאי דפתח דהמקשה שואל דמנ"ל דצריך להשמיע על השקלים ומסיים בדין קריאה ועדיין תקשה דמנ"ל חיוב להשמיע ועוד דא"כ לאיזה ענין הוצרך כל להזכיר כאן המשנה דבאחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים ואכן ראיתי להרמב"ם ז"ל בפי' המשניות ורש"י ז"ל במגילה שם דפירשו דהך משמיעין היינו הכרזת ב"ד ולשון משמיעין משמע באמת כפירושם ז"ל ועוד דאם היינו קריאה דהוזכר במשנה דמגילה למה שנה בלישנא ולא תני להו נמי הכא דבאחד באדר קורין בפ' שקלים ודוחק לומר דאיידי דכלאים נקט ליה בלשון השמעה ועוד דהיכי סתם דבאחד באדר משמיעין והא אם חל באמצע שבת מקדימין לשעבר ודוחק לומר דסמך על משנה דמגילה והכא לא תני לה רק לאשמועינן עיקר חיוב השמיעה וסדר השמיעה סמך על מתניתין דמגילה בוודאי והלכך ביותר נראין הדברים דהך השמעה היינו הכרזה דומיא דהשמעה דכלאים וכמו שפי' רש"י והרמב"ם ז"ל וא"כ תקשה דתרווייהו למה דהא בשמיעה לבדו או בקריאה לבדה ג"כ ידעו הכל ועוד דתקשה לישנא דגמ' דמגילה הנ"ל וכמו שכתבנו לעיל דמתחיל בחיוב השמיעה ומסיים במצות הקריאה של פרשת שקלים

וליישב כל זה נקדים להמשנה דשקלים בפ"ק משנה ג' את מי ממשכנין את הלוים וישראלים וכו' ואין ממשכנין את הנשים ואת העבדים ואת הקטנים ואיתמר עלה בירושלמי אין ממשכנין את הקטנים הא לתבוע תובעין הא כן כשהביא ב' שערות [ובנוסח הירושלמי הדה דתימא כשהביא וכו' והיא היא] אבל אם לא הביא ב' שערות לא בדא ולממשכנן אין ממשכנין עד שיביא ב' שערות ע"כ וכ"ה הגירסא בכל הספרים בירושלמי ובבלי. והנה לכאורה דברי הירושלמי תמוהים וסותר דברי עצמו תוכ"ד דמתחילה אמר דאף אם הביא ב' שערות מ"מ אין ממשכנין והדר אמר דגם ממשכנין ופי' הפ"מ במראה הפנים דמתחילה מיירי קודם י"ג וסבר דתוך זמן כלאחר זמן ומ"מ אין ממשכנין ובסיפא מיירי דהביא ב' שערות לאחר י"ג וכן פירש בגליון הירושלמי שם להגאונים בעלי מפרשי הים. ואכן תמיהה לי דכיון דכתב שם דר"י שחיבר הירושלמי לשיטתו אזיל דס"ל בנדה (דף מ"ו) דתוך זמן כלאחר זמן א"כ למה אין ממשכנין הא גדול גמור הוא לפי ד"ר יוחנן וחייב בכל המצוות ואם לוה בוודאי היו יורדין לנכסיו ומה גרע מחצית השקל משאר חוב ועוד דא"כ העיקר חסר מן הספר הא מעיקרא נמי בהביא ב"ש מיירי רק בסיפא אמר דאם הביא ב' שערות לאחר שיגדיל וא"כ הו"ל לומר בהדיא ולמשכן אין ממשכנין עד שיביא ב' שערות לאחר שיגדיל דזהו עיקר החילוק בין רישא לסיפא דברישא מיירי קודם שהגדיל ובסיפא מיירי לאחר שהגדיל

וראיתי להקרבן עדה בשירי קרבן שלו דרצה להגיה בד' הירושלמי דצ"ל להיפך בדברי הירושלמי הדא דתימא בשלא הביא ב' שערות אבל אם הביא ב' שערות לא בדא ולמשכן אין ממשכנין עד שיביא ב' שערות ומיירי בשהגדיל וכל זמן דלא הביא תובעין אבל לא ממשכנין אבל אם הביא ממשכנין והא דמסיים ולמשכן צ"ל דהוא טעם למש"כ בתחילה דלעולם אין ממשכנין קודם הבאת ב' שערות ועוד דמשום דיש לטעות בדבריו דמה שאמר דבלא הביא אין ממשכנין יש לטעות דר"ל דבדקו אותו ולא מצאו בו ב' שערות אבל בסתם כיון דיש חזקה דרבא ממשכנין נמי ולכן מסיים דלעולם אין ממשכנין עד שיהיה ידוע בבירור שהביא ב' שערות. ולפי גרסתו ז"ל עולה שפיר הסברא דאם לא ידעינן בבירור דיש לו לתבוע תובעין דהא איכא חזקה דרבא וצריך ליתן מספק דשמא הביא וכמו שחייב בכל המצוות מספק ממילא יכולין לתובעו נמי אבל למשכן אותו א"א דהא אין מוציאין ממון מספק ועוד דהא קטן יש לו חזקת קטנות. אבל אחר העיון גם זה אינו דחדא דצריך להגיה הספרים ועוד דתקשה מ"ש שם בירושלמי ה"ד על מתני' דאע"פ שאמרו וכו' ואם שקלו מקבלין מידם הא לתבוע אין תובעין הכא את אמר תובעין וכו' ותי' כאן שלא הביא ב"ש וזה תמוה דהא לעיל אמר דגם בלא הביא ג"כ תובעין ואם לא שנאמר דלעיל מיירי לאחר שהגדיל וכאן מיירי קודם שהגדיל וא"כ העיקר חסר מן הספר והו"ל לומר דכאן לאחר שהגדיל וכאן קודם שהגדיל ובאמת שנראה מדברי הקרבן עדה שמגיה גם שם אבל קשה טובא להגיה

ועוד קשה דממ"נ אם נדמה חיוב מחצית השקל לחיוב צדקה ומתנות עניים דקי"ל דספיקו לקולא ואין מוציאין ממון מספק וא"כ למה תובעין הא מן הדין אינו מחוייב ליתן כלל דחזקה דרבא אינו עושה אותו רק ספק דאין לומר דחזקה דרבא עושה אותו כוודאי למה אינו חולצת ובהדיא אמרינן שם דחזקה דרבא אינו אלא לענין מיאון אבל לענין חליצה לא. ואם נסבור דמחצית השקל דהוא בא בשביל קרבנות וקרבנות הן באין לכפר הוי כספק תרומה וספק הקדש וחייב להביא מספק א"כ למה אין ממשכנין נמי דכיון דמחוייב ליתן מספק דשמא גדול הוא. ובאמת שיש להסתפק בגדול שהגיע לכלל שנים במקום דאיכא חזקה דרבא ואכל חלב בשוגג אם חייב להביא חטאת מספק או דצריך להביא אשם תלוי או דפטור לגמרי דאשם תלוי אינו אלא בספק שיכול להתברר אבל בספק זה לא יתברר לעולם ועוד יש להסתפק אם צריך לעשות סוכה או לולב ואינו נוטל אם היו כופין אותו [בזה"ב] כמו בגדול בוודאי או דבספק לא היו כופין וכל זה חובה עלינו לבאר ויתבאר במקום אחר אי"ה. אבל המחוור בזה דצ"ל בירושלמי כמו שהגיה הגר"א ז"ל בהגהותיו שם דצ"ל ולממשכן אין ממשכנין עד שיהא בן עשרים דס"ל להירושלמי דחיוב מחצית השקל אינו אלא בבן כ' דס"ל דקרא תניינא דכתיב ביה כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה' מיירי בתרומת שקלים והלכך פחות מבן כ' אין ממשכנין אבל לתבוע תובעין משיביא ב' שערות והוא בן י"ג שנים ויום אחד ואם עדיין לא הביא ב' שערות אף לתבוע אין תובעין כי עדיין קטן הוא וכן דעת הרע"ב בפי' הירושלמי דמפרש דהך קטן שהוזכר במשנה מיירי פחות מבן כ' וכן כתב הק"ע בפי' השני שכ"ש דכן צריך לגרוס בד' הירושלמי וכ"כ השער המלך בפ"א מה' שקלים דכן צריך לגרוס. אך צריך להבין דלמה תובעין בפחות מבן כ' כיון דלענין שקלים עדיין קטן הוא והנה הק"ע מפרש דמ"מ חייב מדרבנן אבל למשכן לא תקנו חכמים ואמנם צריך להבין דהא קי"ל דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ולמה לא תקנו למשכנו נמי ולכן נראה דהירושלמי ר"ל בפחות מבן כ' בר"ח אדר אבל בניסן שאז עיקר החיוב של מחצית השקל יהיה בן כ' ולפיכך לתבוע תובעין דהא לאח"כ יהיה מחוייב מן התורה אבל למשכן אין ממשכנין דהא אכתי לאו בר חיובא הוא. ולפי זה זכינו לדין דמי שיהיה פחות מבן כ' גם כשיגיע ניסן אז פטור מקריאת פרשת שקלים דכיון שאינו בהבאה אינו מחוייב בקריאה אבל אם יגיע בר"ח ניסן יהיה בן כ' אז גם מעכשיו חייב בקריאה וממילא מוציא את הרבים ידי חובתו. אבל בשלא הביא שתי שערות אף לתבוע אין תובעין ואף אם יגיע ר"ח ניסן יהיה בן כ' מ"מ הוי ספיקא דשמא גם אז לא יביא ב' שערות ואין מוציאין ממון מספק דאף דאיכא חזקה דרבא מ"מ הא קי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב וכ"ש דאין הולכין אחר החזקה ובזה מיירי המשנה ה' דתנן שם ואם שקלו מקבלין מידם ומיירי בלא הביא הלכך לתבוע נמי לא בעינן ומיהו כל זה לדעת הירושלמי והרע"ב דקרא תניינא בתרומת הקרבנות מיירי אבל לפי שיטת הרמב"ם והרמב"ן בחומש דקרא תניינא דמפורש שם מבן עשרים שנה ומעלה מיירי בתרומת אדנים וא"כ ממילא בתרומת שקלים לא מצינו דבעי בן כ' דהא בקרא קמא לא הוזכר מבן עשרים שנה וממילא דינו כמו בכל התורה כולה דלאחר י"ג והביא ב' שערות חייב בכל המצוות וע"פ זה א"ש סתירות המשניות דבמשנה ג' מיירי לאחר שהגדיל ולא הביא ב' שערות דתובעין אותו דהא מחויב להביא מספק אבל למשכנו א"א משום דכל ספק חיוב אין בדינו לכופו ובפרט לדעת הרמב"ם דכל ספק דאורייתא אינו אלא מדרבנן ואפשר דחכמים לא תקנו לכוף ומשנה ה' מיירי בקטן גמור משו"ה לתבוע נמי אין תובעין ולפי זה נ"ל דאף דבר"ח אדר הוא קטן גמור מ"מ אם כשיגיע ניסן יעשה בר מצוה ויהיה חייב להביא מספק ממילא צריך להשמיע אותו על השקלים דהא לתובעו תובעין והשתא מתרצא קושיא הנ"ל דלמה בעי תרתי אבל בזה ניחא דהשמיעה צריך בשביל קטנים שבר"ח ניסן יעשו גדולים דעכשיו פטור לשמוע קריאת התורה ולא ישמעו פרשת שקלים ולכן צריך הכרזה ובהכרזה לחוד נמי לא סגי דשמא איכא אינשי דלא שמעי בהכרזה ולכן צריך קריאה דבשבת הכל באין לבהכ"נ וכמו דאיתא בגיטין (דף ס') ושמעי כולהו

וזכינו לדין חדש דהאידנא דליכא הכרזת ב"ד וגם ליכא שקלים ורק דהא דאנו קוראין האידנא הוא בשביל ונשלמה פרים שפתינו דבאמירה נחשב כהבאה וא"כ כל קטן שיעשה בר מצוה בר"ח ניסן מחויב לשמוע פרשת שקלים דבזמן הבית היה מחויב בהבאה ואף דבזמן הבית לא היו מחויב בקריאה היינו משום דאז לא היה הקריאה