בנין שלמה חלק א קנב

פ"ב דיומא דהטבה לחוד ודישון המנורה לחוד ע"ש וכעת ראיתי להרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ט מה' ביאת מקדש הלכה ה' דזר שהטיב את הנרות אף שעבודתו פסולה והיה לוקה מ"מ אינו חייב עלה מיתה משום דהוי עבודה שיש אחריה עבודה ואינה עבודה תמה ובהלכה ח' כתב דאם דישן זר מזבח הפנימי והמנורה ג"כ אינו חייב מיתה משום דהוי עבודת סילוק [וע"ש בכ"מ דכ' שכן מצא מוגה בקצת ספרי רבינו ע"ש] וא"כ שמעינן מד' רבינו הגדול ז"ל בב' הלכות אלו תרתי חדא דס"ל ג"כ כדעת הרמב"ן ז"ל דדישון המנורה והטבה תרתי מילי נינהו דדישון היינו להסיר השמן והפתילה ישנה וס"ל לרבינו ז"ל דזה מקרי גמר עבודה ואף דצריך להטיב אח"כ הנרות והיינו ליתן שמן ופתילה חדשה מ"מ כיון שהיא ענין אחר שלא מעין הדישון דהדישון הוא עבודת סילוק והטבה הוא עבודת מתנה ולכן סבר דנחשב לגמר עבודה והטעם דפטור ממיתה משום דהוי עבודת סילוק] והטבה הוא ליתן שמן ופתילה חדשה ואף דהוי עבודת מתנה מ"מ פטור ממיתה משום דהוי עבודה שיש אחריה עבודה דהיינו ההדלקה ואזיל לשיטתו דס"ל דגם בבוקר היה צריך להדליק ונ"ל ראיה קצת לדברי רבינו ז"ל מהסוגיא דיומא (כ"ד ע"ב) דמקשה שם זר שנתן פתילה לחייב איכא נתינת שמן נתן שמן לחייב איכא הדלקה וכו' ע"ש הרי דהיה הדלקה גם בבוקר מדקרי ליה עבודה שיש אחריה עבודה דבשביל הדלקה דלילה אין סברא דמקרי הטבה דבוקר עבודה שיש אחריה עבודה כיון דבבוקר כבר נגמר העבודה אלא וודאי כדעת הרמב"ם ז"ל דגם בבוקר היה צריך להדליק ומיהו יש לדחות דמ"מ הוי צריך להדליק בבוקר לנר מערבי מיהת

ועכ"פ שמעינן מדברי רבינו ז"ל אלו דגם דישון המנורה פסולה בזר ובעי בגדי כהונה ודלא כמו שכ' המ"ל ז"ל בשם התוס' והדבר צ"ע. ואגב ראיתי לתמוה מש"כ הכ"מ שם בשם הריטב"א ז"ל להקשות על הרמב"ם ז"ל במה שכ' דהדלקה מותר בזר אפילו לכתחילה דהא כתיב בפ' בהעלותך דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות [ואין להקשות דטפי הו"ל להביא מקרא דפ' תצוה דכתיב שם בהדיא יערוך אותו אהרן מערב עד בוקר דהוא מוקדם בכתוב לקרא דפ' בהעלותך ועוד דעל זה לא יתכן תירוצו שם דלהכי לא אפקי קרא בלשון חיוב דבר אל אהרן ויעלה את הנרות וכו' דהרי אדרבה בפ' תצוה כתיב בהדיא בלשון חיוב יערוך אותו אהרן ונ"ל דמשום דהתם יש לפרש דיערוך לא קאי אהדלקה רק אסידור המנורה והיינו להניח הנרות במנורה וכמו שפרש"י ביומא שם משום דבבוקר היו מסלקין את הנרות של זהב מן המנורה לקנח אפרו יפה וחוזר ומניחן במנורה וזהו באמת עבודה הוא ובעי כהונה ומה שלא הביא הרמב"ם ז"ל זה דסידור המנורה הוי עבודה ופסולה בזר היינו משום דהוא ז"ל אזיל לשיטתו דפסק בפ"ג מהלכות בית הבחירה הלכה ז' דהנרות היו קבועים בקנים ולא זזין משם לעולם והיינו משום דפסק כחכמים במנחות (דף פ"ח ע"ב) דס"ל דגם הנרות באו מן הככר ע"ש. וא"כ ע"כ הא דאמרינן דזר שסידר את המנורה ליחייב היינו אליבא דר' נחמיה במנחות שם דס"ל דהנרות לא היו קבועין במנורה ולאו אליבא דהילכתא היא] ותי' דלהכי לא אפקי בלשון חיוב דבר אל אהרן וכו' ויעלה לומר דלאו עבודה היא לחייב עליה מיתה בזר ולכאורה תימה דהא משמע דבא לתרץ דברי הרמב"ם והרי רבינו סובר דמותר לכתחלה בזר ונראה דדברי הריטב"א סובבים והולכים להקשות על דברי הש"ס גופא דלמה לא נחשב הדלקה לעבודה שיהיה הזר חייב עלה מיתה וס"ל להריטב"א באמת כדעת הראב"ד ז"ל בהשגות שם דגם הדלקה אסור בזר ורק דליכא מיתה ולכן יש לתמוה על הכ"מ דלענין מאי הביא דעת הריטב"א כאן על דברי רבינו כיון דחולק עליו וצ"ע ומיהו פשטיות לשון הגמ' דאמרה דהדלקה לאו עבודה היא משמע דמותר בזר אפילו לכתחלה וכדעת הרמב"ם וכמו דאמרינן בשחיטה דלאו עבודה הוא וכשרה בזר. ונ"ל דכיון דלדעת רבינו כשר בזר ה"ה דכשר בכהן טמא דטומאה קיל טפי מזרות דהא הותרה אצל ציבור ובזה יתיישב מה שהקשו האחרונים ז"ל דמה תועלת היה בנס הא מ"מ כהן המדליק היה טמא ואכן לפי הנ"ל לק"מ וכמו שאכתוב בסמוך אי"ה

והשתא נחזור לעניינינו דמשו"ה הוצרכו לנס להדלקה של יום דלא דחי טומאה ואין לתמוה דהשתא נמי דנעשה להם נס מ"מ היאך הדליקו במנורה הא המנורה היתה טמאה ע"י טו"מ וממילא נטמא השמן ומה שתי' הגאון בעל העמק שאלה נ"י דמ"מ היה תיקון דלא נעשה השמן רק שני די"ל דהמנורה היתה אז של עץ דלא אמרינן ביה חרב הרי הוא כחלל ולא היתה רק ראשון מ"מ קשה לי הא שני נמי טמא גמור לענין קודש ועוד דהא משקין נעשין תחלה ומיהו לזה י"ל דאינו רק מדרבנן ואפשר דלא גזרו זה במקדש דהא טומאת ידים נמי לא גזרו במקדש כדתנן בעדיות וכן טומאת משקין לטמא אחרים למ"ד דהוי דרבנן נמי לא גזרו במקדש וכדאיתא בסוגיא דפסחים מיהו קושיא הראשונה בוודאי קשה. וגם במה שתירץ עוד דהדליקו בפך עצמו ולא הדליקו במנורה כלל ק"ל דהא משנה ערוכה דמנחות כ דשבעה קני מנורה מעכבין זה עם זה ואם נימא דמנורה לא מעכב האיך שייך דז' קנים מעכבין וכבר דחה דברי עצמו מדברי הרמב"ן בפ' בהעלותך אבל מאוד תמהני עליו דיותר הו"ל להביא מהמשנה דמנחות הנ"ל וצ"ע. אבל המחוור בזה הוא כמו שתי' המזרחי ז"ל בביאוריו על הסמ"ג ז"ל בה' חנוכה דעשו מנורה חדשה ומה שתמה ע"ז הפרי חדש ז"ל בסי' תר"ע דהא מ"מ נטמא בעת גמר מלאכה ע"י מעשה ידיהם דבעת גמר מלאכה כבר נעשה כלי והם היו כולם טמאי מתים נ"ל דלא קשיא מידי די"ל דעשו מנורה של מתכת [וכן מבואר בר"ה כ"ד לדעת הת"ק שם] וקי"ל דגולמי כלי מתכות טהורין ואינם מקבלין טומאה וגולמי מקרי כל שעתיד לשוף ולשבץ ולגרר וא"כ י"ל דזה הניחו עד לאחר זמן דוודאי השיפה אינו מעכב במנורה וא"כ לא היה מקבל טומאה עדיין ולק"מ קושיית הפר"ח ז"ל. מיהו אכתי איכא לעיין דהא כהן המדליק היה טמא דהא כולם היו טמאי מתים וא"כ האיך הדליקו וכבר בארנו דהדלקה דבוקר לא דחי טומאה ועוד מה תועלת היה בנס כיון כיון דס"ס הוצרכו להדליק בטומאת הגוף ונהי דהשמן י"ל דלא נטמא ע"י הדלקה דאפשר דהדליקו הנרות ע"י פשוטי כלי עץ וכדומה וכמה שתי' הרא"ם ז"ל והובא בב"ח ז"ל אמנם מטומאת הגוף בוודאי קשיא וראיתי להב"ח ז"ל שתירץ דהדליקו ע"י טהורים באמת דהיה נמצא ביניהם כמה כהנים טהורים שלא נטמאו במתים אך הוא ז"ל תירץ זה על קושיא דטומאת המנורה בעת גמר עשייתה וכנ"ל אמנם לפי שכתבנו לעיל א"צ לזה וגם באמת תירץ זה דחוק כמש"כ בעצמו דא"כ למה לא עשו הטהורים תיכף ומיד שמן טהור ומה שתירץ דאותן הטהורים לא היו בקיאים בעשיית השמן זה דחוק טובא. אבל באמת לפי מש"כ לעיל בשם הרמב"ם ז"ל דהדלקה כשר בזר וא"כ פשוט דה"ה דאינו נוהג בו פסול טומאת הגוף דכהן טמא לא גרע מזר ואדרבה טומאת הגוף קיל מזרות דהא הותרה אצל ציבור וא"כ בלא"ה לק"מ ומיהו עדין קשה מהטבה דבוקר ויבואר במק"א אי"ה

ואגב דאיירינן בדין הדלקת נ"ח בביהכנ"ס ראיתי לכתוב כאן מה דקשה לי טובא במה שכ' רבינו פרץ ז"ל בהגהת הסמ"ק במצוה רע"ט דבביהכ"נ צריך להדליק נ"ח מימין הפתח דשם ליכא מזוזה ועוד דומיא דמנורה דמקדש שהיתה בימין עכ"ל ותמהני דהא אדרבה המנורה היתה משמאל הכניסה של פתח ההיכל דהא פתח ההיכל היה במזרח ההיכל והיו נכנסין ממזרח למערב וכיון שהמנורה היתה בדרום הרי היתה משמאל הכניסה. ועוד דהמנורה לא עמדה אצל הפתח רק וזה חזינן מד' הגהת סמ"ק אלו דגם בביהכ"נ מצוה להדליק בטפח הסמוך לפתח וא"כ אין ראיה ממנורה. ורציתי לומר דאולי טס"ה וצ"ל ועוד דומיא דמנורה דמקדש שהיתה בדרום כצ"ל וכוונתו להביא ראיה כיון שבמקדש היתה המנורה בדרום גם האידנא צריך להדליק בדרום בביהכ"נ וממילא הוא בימין ושוב ראיתי בטור בסי' תרע"א שהביא בשם ספר המצות קטן דבביהכ"נ מניחה לדרום זכר למנורה שהיתה בדרום עכ"ל והנה בסמ"ק עצמו ליתא לדין זה כלל וע"כ דכוונת רבינו הטור על הגהת סמ"ק דכן דרך הפוסקים לכנות להגהות סמ"ק בשם סמ"ק ועפי"ז נראה ברור דגירסא אחרת היה להטור ז"ל בד' הגהת סמ"ק דלפניו היה הגירסא באמת דבביהכ"נ מדליקין בדרום דומיא דמנורה דמקדש שהיתה בדרום ות"ל שכוונתי מעצמי להגיה כמו שהיה הגירסא לפני הטור ז"ל והנלע"ד כתבתי בעז"ה: הלכות שקלים סימן נד

תנן התם [בפ"ק דשקלים משנה א'] באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים והנה אנו צריכים לבאר דמהו ענין השמעה זו או דהוא הכרזת ב"ד דשולחין שלוחים בכל העיירות להודיעם [בזמן הבית] שיתנו מחצית השקל או דהכוונה דיקראו פרשת שקלים וגם כיון דליכא שום דבר דתקנו חז"ל דלא רמיזא באורייתא צריכים אנו לידע היכא מרומז בתורה דצריך להשמיע על השקלים וגם לפי מה דתנן במשנה דמגילה (דף כ"ח) דקריאת פרשת שקלים הוא בשבת דווקא ולא בחול היכא מרומז זה בתורה ויתבאר כל זה בעז"ה. בהקדם הא דתנן במגילה