בנין שלמה חלק א קנ

דמשתשקע החמה עד זמן שפני מזרח מאדימין הוא יום בלא"ה צריך להדליק נר חנוכה מקודם דנר חנוכה מתחיל מיד משתשקע החמה ונר שבת עדיין יש לו פנאי עד שהכסיף התחתון וא"כ אפשר דראוי לאחר ש"ש אחר נ"ח דהא תנינא ובלבד שלא יקדים אלא וודאי דס"ל כרבה דתיכף משתשקע החמה בהש"מ ונמצא דצריך להדליק שניהם קודם שקיעה ולכן הוצרך לפרש דאיזה מהן ידליק תחילה ודע דנ"ל דאם האשה מדלקת הנרות מודה הבה"ג דנ"ח הוא אח"כ דהא הוא לא קיבל עליו שבת ומיהו נ"ל דכיון דהאשה יוצא בנ"ח ע"י הדלקת האיש נמצא דהוא שלוחו של אשתו וכיון דהיא כבר קיבלה עליה שבת אסור לה לעשותו שליח למצות נ"ח דלא גרע מאמירה לנכרי דאסור ואפילו בבהש"מ אסור אמירה לנכרי וכמש"כ הרע"ב בסו"פ במה מדליק ן ומיהו י"ל דבהש"מ שאני דהוי ספק סקילה משא"כ בקבלת שבת דאינו מוטל עליו רק מצות עשה של תוס' שבת ובאיסור עשה אפשר דלא גזרו על השבות דהא בבהש"מ גופא איכא פלוגתא בגמ' אי גזרו על השבות או לא וא"כ הבו דלא לוסיף עלה ובפרט במקום מצוה וצ"ע בזה ובעיקר דברי הבה"ג דס"ל דאף דמצותה משתשקע החמה מ"מ יכול להדליקה מקודם רק שתדלק אחר השקיעה ויוצא בהדלקה זו נ"ל להביא ראיה לדבריו ממס' סופרים פ"כ דאיתא התם וז"ל מצות הדלקה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק וכו' ואם הדליקן ביום אין ניאותין הימנו והנה פי' הפשוט דאף אם הדליקו ביום קודם זמנה מ"מ אסור להשתמש לאורה אף קודם זמן הדלקה דלא דמי לאחר זמנה מ"מ תמוה דהאיך אמר ואם הדליקו ביום הא באמת אסור להדליק ביום ואם עבר והדליק אינו יוצא בהדלקה זו ואם דר"ל בע"ש הו"ל לומר ובע"ש דמדליק ביום מ"מ אין ניאותין ממנו ולכן מזה יצא לו לבה"ג ז"ל דבדיעבד אם הדליקו קודם זמנו יצא וא"צ לכבותה ולהדליקה שנית אף דהדלקה עושה מצוה מ"מ אינו מעכב שתהא תחילת הדלקה בזמנה רק שתהיה דולקת בזמנה משקיעת החמה עד שתכלה רגל מן השוק

ונראה דאף דעת הרב אלפס ז"ל כן מדכ' גבי דין דהדליקה בפנים והוציאה לחוץ לא עשה ולא כלום הטעם משום דהרואה אומר לצרכו הוא דנקט לה ולכאורה תמוה דהא זה הטעם הוצרך לומר בגמ' למ"ד דהנחה עושה מצוה אבל לדידן דקי"ל דהדלקה עושה מצוה בלא"ה אינו יוצא משום דהדלקה במקומו בעינן וכ"כ באמת הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' חנוכה הלכה ט' הטעם השום דהדלקה במקומו בעינן ואכן הדבר ברור דרבינו הרי"ף ז"ל נמשך בזה אחר דברי בה"ג דסבר דאף דזמנה משקיעת החמה מ"מ אם הדליקה ביום נמי יוצא דלא בעינן הדלקה בזמנו בדיעבד וא"צ לכבותה והוציא מזה הרי"ף דה"ה לענין הדלקה במקומו דג"כ אינו מעכב דהכלל בידינו דא"צ לכבותה רק אי לא הודלק לשם חנוכה כמו בעששית אבל בהודלק לשם חנוכה בין שהדליקו שלא בזמנו ובין שהדליקה שלא במקומו הכל יוצא בדיעבד כיון שאח"כ היא דולקת במקומה הראוי ובזמנה הראוי והלכך הוצרך לומר טעמא אחרינא משום דהרואה יאמר דלצרכו הוא דאדלקה ולפיכך אפילו הניחה אח"כ במקומה הראוי ודלקה כשיעור מ"מ ליכא היכרא דהיא נר חנוכה דהרואה יאמר דהניחה שם לתשמישו כיון שהדליקה בבית. וזה אינו שייך לומר דאם הדליקה קודם זמנה נמי יאמרו דלצרכו הוא דאדליקה דהא ליתא כיון דמדליקה בחול במקומה הראוי לא שייך כלל דיאמרו וכו' דאם איתא דלצורכו הדליקה בביתו הוה מדליק ומדהדליק' בחוץ הרי דלא הדליק' לצורכו ופשוט הוא ואף דמתחילה היה סובר הגמ' הטעם משום דהדלקה במקומו בעינן היינו כל זמן דלא ידע הך סברא דהרואה יאמר ע"כ הוצרך להך סברא דהדלקה במקומו בעינן אבל לבתר דסברי הך סברא דהרואה וכו' אזדא, לה סברא הראשונה לגמרי וכמו דלא בעינן הדלקה בזמנה ה"נ לא בעינן הדלקה במקומה. וברמב"ם שכ' להטעם דהדלקה במקומו בעינן לשיטתו אזיל כ' בפ"ד הלכה ה' דאין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין הרי דלא ס"ל כהבה"ג מדכ' לא מאחרין ולא מקדימין משמע דשניהן שוין בדינא דכמו לענין אין מאחרין אם איחר אף בדיעבד אינו יוצא כמו דמסיים שם עבר הזמן הזה אינו מדליק ה"נ בהקדים אינו יוצא בהדלקה זו אלא צריך לכבותה. ונראה שיצאה לו להרמב"ם ז"ל זה ממעשה דרב יוסף בשבת ודף כ"ג) דאמרינן שם דביתהו דרב יוסף הוה מאחרה ומדליקה וכו' סבר לאקדומה אמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר ומפרש לה רבינו דקאי אנר חנוכה דאי אנר שבת לא הו הומרך רב יוסף להביא ראיה מקרא דלא ימיש תיפוק ליה דאסור להדליק אחר השקיעה דהא ספק חשיכה אין מדליקין את הנרות אלא ע"כ אנר חנוכה קאי והא דלא הדליק בעצמו היינו משום דרב יוסף היה סומא ולכן הדליקה אשתו בשבילו וזה סייעתא גדולה לדעת המהרש"ל בתשובה בסימן ע"ז שכ' שם דסומא אינו חייב בנר חנוכה משום דמאחר דמצות נ"ח הוא לפרסם הנס ובסומא עצמו אינו שייך פירסום ממילא גם לאחרים אינו מחוייב לפרסם ומסיק אף אם נימא דחייב מ"מ אם יש לו אשה אשתו מדלקת בשבילו אבל לא הביא ראיה לדבריו אבל לפי מש"כ יש להביא ראיה ממעשה דרב יוסף הנ"ל לפי פירוש הרמב"ם ז"ל הנ"ל ודו"ק וכן שמעתי זה יותר מארבעים שנה ממר אחי הגאון מו"ה בצלאל הכהן זצ"ל שרצה לפרש כן בד' הגמ' אבל לע"ד דכן פי' הרמב"ם בלי ספק ולפי זה ג' שיטות בדבר שיטת הרי"ף והבה"ג דזמנה לכתחלה משתשקע החמה וכו' אבל מ"מ לענין דיעבד אינו מעכב רק שתהא דולקת באותו זמן אבל ההדלקה בעצמה אינו מעכב בדעבד אם הדליקה ביום ואין צריך לכבותה אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל צריך לכבותה ובע"ש דמדליק קודם הוא משום דא"א בע"א והיה תקנת חכמים כן דבע"ש ידליק מקודם ויוצא בזה ונ"מ בין ב' השיטות אם היה אנוס וצריך לצאת לדרך אם יכול להדליק ביום להרמב"ם אינו יכול להדליק ולהרי"ף מותר דהוי כדיעבד. ושיטה שלישית להר"ן הנ"ל דשקיעת החמה לאו דווקא דה"ה דיכול להדליק מקודם וא"כ א"צ כלל שידלק כשיעור אחר השקיעה. ודע דמש"כ הר"ן לדעת בה"ג דבע"ש ג"כ ידליק אחר השקיעה כרב יוסף תמוה לי דא"כ תקשה על רבה דהאיך יתרץ הברייתא זו דהא ס"ל דתיכף אחר השקיעה הוא בין השמשות והאיך מדליק אחר בין השמשות והדבר צע"ג אכן לפי מש"כ בפי' דברי בה"ג א"ש בעז"ה

סימן נג ראוי לברר מה דנהגו עכשיו דמדליקין בבהכנ"ס ובבתי מדרשות נ"ח גם בבוקר בעת תפילת שחרית דמאין יצא מנהג זה דבשלמא מה שמדליקין נ"ח בבהכ"נ ובבהמ"ד בלילה כבר הובא מנהג זה בבעל העיטור בהלכות חנוכה ובכל בו ובהגהת הסמ"ק סי' רע"ט ובטור סי' תרע"א וכבר כתב הכל בו הטעם שהוא להוציא מי שאינו בקי גם כי הוא הידור המצוה ופרסום הנס וזכר למקדש עכ"ל והב"י שם בסי' תרע"א כתב טעם משמיה דנפשיה שתקנו כן מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו וכמו שתקנו קידוש בבהכ"נ משום אורחים דאכלו ושתו בבי כנישתתא וכתב ע"ז וכ"כ הכלבו ותמהני דהלא הכלבו לא הזכיר כלל טעם זה וגם עיקר הטעם שכ' הב"י יש לדקדק דממ"נ אם האורחין דרין באכסניא בבית אחד שיש שם בעה"ב שמדליק נ"ח הרי צריכין להשתתף בפריטי עם הבעה"ב כדאמרינן בשבת ודף כ"ג) והובא להלכה בטוש"ע בסימן תרע"ז ובוודאי אין יוצאין בזה ששומע בבהכ"נ ואם הן דרין בחדרים שהן סמוכין לבהכ"נ וכמו שמיירי בקידוש [וכמו שכ' התוס' בפסחים (דף ק' ד"ה דאכלו) ע"ש] א"כ נראה שמחוייבין להדליק בפני עצמם דהא מבואר שם בטוש"ע דאם יש לו פתח פתוח לעצמו אינו יוצא במה שישתתף עם בעה"ב אלא צריך להדליק בפתחו ואולי דמיירי דהחדרים שאצל הבהכ"נ אין להם פתח אחר לחוץ רק נכנסין ויוצאין שם דרך פתח הבהכ"נ ודוחק. גם מה שכ' הכל בו שהוא להוציא מי שאינו בקי יש לדקדק דע"כ ר"ל דאינו בקי לברך וא"כ היאך יוצא בהדלקה שמדליקין בבהכ"נ הא יכול להדליק בעצמו ולבקש מבקי שיברך בשבילו וכמו בכל הברכות דקיי"ל דסופר מברך ובור יוצא וצ"ע [וזה אין לומר דתקנו זה להוציא בזה לעני שאין לו שמן להדליק דהא ליתא דהא אפי' עני המתפרנס מן הצדקה מחוייב למכור כסותו וכן דחה בשו"ת הריב"ש בסי' קי"א והביא ראיה מהא דאין מקדשין בבה"נ בליל פסח ע"ש] ועוד כתב הב"י שם טעם שלישי בשם הריב"ש ז"ל בתשובה סי' קי"א שהוא מנהג וותיקין משום פרסומי ניסא כיון שאין אנו יכולין לקיים המצוה כתיקונה להדליק כל אחד בפתח ביתו מבחוץ וכו' ע"ש ופשוט דכל הנך תלתא טעמי לא שייך בהדלקה דבוקר ומצוה לבקש וליתן טעם לזה. ועלה בדעתי דאולי יצא המנהג כדי לצאת דעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דגם בבוקר היה צריך להדליק נרות המנורה אם מצאן כבויות וע"ז כ' קרא בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות וכמו שכ' בפ"ג מהלכות תמידין ומוספין הלכה י' וי"ב וז"ל שם דישון המנורה והטבת הנרות בבוקר ובין הערבים מ"ע וכו' מהו דישון המנורה כל נר שכבה מסיר הפתילה וכל השמן שבנר ומקנחו וכו' ומדליק נר שכבה והדלקת הנרות היא הטבתם ונר שמצאו שלא כבה מתקנו עכ"ל [וע"פ דבריו ז"ל א"ש מה שלא כתב קרא בלשון צווי דבבוקר בבוקר ייטיב את הנרות אלא בהטיבו דמשמע דעיקר הטבה אינו מצוה חיובית ורק דבא ליתן זמן הקטרה דהוא בעת הטבה ולדעת הרמב"ם ניחא דכיון דהך הטבה דקרא היינו הדלקה וזה באמת אינו מצוה חיובית בכל יום דהא אם