בנין שלמה חלק א קמד

לא שמעינן דהא י"ל דמה להצד השוה שבהן שכן שב ואל תעשה נינהו ואין לתמוה ע"ז מהא דתנן בסוכה שם דשלוחי מצוה פטורים מן הסוכה ואמרינן דמה"מ ומפקינן לה מהך קרא דשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה. ולכאורה מאי ראיה מהתם דילמא התם שאני דהוי שב ואל תעשה אבל באוכל חוץ בסוכה עובר על המ"ע בקום ועשה. דזה אינו קושיא די"ל דס"ל לחז"ל דמ"ע דסוכה אינו מוטל איסור עשה לאכול חוץ לסוכה אלא בשעה שאוכל או ישן מוטל עליו חיוב ליכנס בסוכה ולאכול או לישן ואם אינו נכנס לאכול ואוכל חוץ לסוכה הרי זה מבטל מצות סוכה בשב ואל תעשה. וכן משמע מהא דתנן בסוכה (דף כ"ב) שתים באילן ואחת בידי אדם כשרה ואין עולין לה ביו"ט ומשמע דאף אם אין לו סוכה אחרת אלא היא מ"מ אסור לעלות עליו ביו"ט ואף שמוכרח ע"י זה לאכול ולישן חוץ לסוכה ולא מצינו שהעמידו חכמים דבריהם לבטל מ"ע בקום ועשה משום איסור דרבנן ואדרבה הא אמרינן (בשבת דף ד') דהדביק פת בתנור בשבת התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי איסור סקילה ואף דהתם יעבור בשב ואל תעשה דהא ממילא יאפה הפת אם לא ירדה ורק משום דמ"מ יעבור למפרע בקום ועשה על מה שהדביק בשבת התירו לו לעבור על איסור דרבנן לא כ"ש גבי סוכה דיבוא לידי איסור בקו"ע אלא וודאי דאכילה חוץ לסוכה לא מקרי קום ועשה והגם דראיה זו יש לדחות דשאני רדיית הפת דאינו איסור גמור שהרי היא חכמה ואינה מלאכה ותדע דאם שכח פת בע"ש בתנור ג"כ התירו לו לרדות בשבת ע"י שינוי וכדאיתא (בשבת דף קט"ז) ועוד דהתירו לו איסור שבת דרבנן בשביל איסור שבת עצמו של תורה אבל הכא הוי איסור דרבנן גמור של יו"ט בשביל מצוה אחרת וכעין זה ממש ראיתי להגאון הצדיק המנוח מו"ה ישראל מסאלאנט זצ"ל ונדפס בס' התבונה בסי' ס"ג שנסתפק בשכח והניח קדרה שיש בה בשר וחלב בע"ש אם מותר לסלק את הקדירה קודם שיבוא לידי איסור בו"ח ורצה להביא ראיה מהך דהתירו לו לרדותה הנ"ל ושוב חזר ודחה כנ"ל ומיהו מה שהביא ראיה לדיחוי זה מהא דאמרינן (במנחות דף מ"ט) דעמוד וחטא בשבת בשביל שתזכה בחול לא אמרינן דמזה ראיה דלא אמרינן עמוד וחטא באיסור זה בשביל שתזכה במצוה אחרת צ"ע דהא אדרבא אמרינן דעמוד וחטא באיסור שבת כדי שתזכה באכילת קדשים אם הוא באותו היום רק משום דהתם מגיע הזכות ליומא אחרא ומיהו בלא"ה יש לדחות דהתם שאני דאין שבות במקדש והא דאמרינן דלא יזרוק משום דאינו לצורך עבודה דהא יכול להביא קרבן אחר למחר אך דמקשה דמ"מ הוי צורך עבודה כדי שיכול להקטיר האימורין ולאכול בשר וע"ז הוצרך לתרץ דבשביל זכות דלמחר לא התירו אבל בגבולין לא מצינו כלל דאמרינן עמוד וחטא ודברי הגאון זצ"ל שם צל"ע]. ומיהו בלא"ה הדבר פשוט מצד הסברא דלא העמידו במקום ביטול מצוה בקום ועשה ולכן הדברים נראים דהוי שב וא"ת ולפיכך היא נדחית משום שמחת חתן מצד העוסק במצוה אבל לענין אבילות דיהיה קום ועשה אמרינן להיפך דאתי רגל ודחי לאבילות דרבנן ולא אמרינן דעוסק במצוה פטור מן המצוה ואף דאבילות קדים משום דיהיה עובר בקום ועשה. ומיהו בלא"ה לא קשיא מאבילות דע"כ צ"ל דעיקר תקנת חכמים היה כן דהא בשבת נמי אינו נוהג אבילות מ"מ אינו מפסיק ומבטל ורגל מבטל וע"ז אין טעם כלל וע"כ דהתם היה התקנה כן. ולענין מש"כ לעיל מענין סוכה אי מקרי שב וא"ת או לא לכאורה ראיה נמי מהא דכתובות ודף כ"ו) דאמרינן שם דאם אמרו לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו נוטל היו מכין אותו ומדחשיב ליה לסוכה בהדי אינך אלמא סוכה נמי הוי שב וא"ת דהיה מכין אותו כדי שיעשה המצוה [אך הלשון אינו מדוקדק דהא העשייה אינה מצוה רק הישיבה והו"ל לומר דשב בסוכה ואינו יושב ועוד דמאי שייך לענוש אם אינו עושה סוכה דהא איכא למימר דישב בסוכת חבירו דהא יוצאין בסוכה שאולה ואולי דמיירי דידוע דלא יהיה לו סוכה אחרת אם לא יעשה בעצמו וקמ"ל רבותא דאף דעדיין אינו עובר על העשה מ"מ כיון שידוע דאם לא יעשה עכשיו סוכה ע"כ יאכל בחג חוץ לסוכה ראוי לענשו מקודם אם אינו עושה היוצא לנו להלכה מכל מה שכתבנו דלענין מצטער בלילה הראשונה אף שלא מצינו להפוסקים הראשונים ז"ל שחילקו בזה ומשמע מסתימת דבריהם דכל מה דילפינן מתשבו כעין תדורו גם לילה הראשונה בכלל מ"מ כיון שהכל בו כתב בהדיא דבלילה הראשונה חייב וכן נפסק להלכה בפשיטות בשו"ע בד' הרב בהג"ה שוב אין לפקפק בזה. ומיהו לענין חולה ומשמשיו בלילה הראשונה תליא בב' התירוצים שתי' הא"ר ודעת הגאון בעל ישועות יעקב ז"ל ג"כ דגם חולה ומשמשיו חייב לאכול כזית בלילה הראשונה בסוכה ואמנם לענ"ד נראה בכגון זה צריך לשמוע לרופא הבקי או לחולה ותרווייהו לקולא וכמו ביום הכפורים. ולענין אם מותר לאדם לילך לדרך קודם יום טוב באופן שלא יהיה לו סוכה בלילה הראשונה הוא מחלוקת האליהו רבא בסוף סימן תר"מ עם הפרי מגדים ויעויין בביכורי יעקב על הלכות סוכה מה שכתב בזה ובמקום אחר יבואר אי"ה והנלע"ד כתבתי בעז"ה: הלכות לולב אור ליום א' ערב חג הסוכות תזכ"ר לפ"ק

סימן מח ראיתי לחקור חקירה חדשה דהא דקי"ל דכל המצות אין יוצאין בהן אלא דרך גדילתן כגון בלולב וד' מיניו שאם הפכו ונטלו לא יצא וכמו דאיתא בפ' לולב הגזול (דף מ"א) ובפרק לולב וערבה (דף מ"ה ע"ב) אי דווקא שהפכו מלמעלה למטה אבל אם זקוף דווקא וראשו למעלה אבל אם שני ראשין שווין לא יצא והנה מצאתי להדיא בהגהות מהרל"ח בסי' תר"ל שכ' להדיא כסברא הראשונה שכתבתי לענין סוכה דהנה הטור ז"ל שם כתב דיש מדקדקין כשעושין דופן מקנים להעמידן דרך גדילתן וכמו גבי לולב וכו' ומסיים ע"ז הטור וא"צ כיון שהדפנות כשרין מכל דבר ע"כ וכוונתו דאף דאינו מעמיד דרך גדילתו מ"מ לא גרע מאם עשה הדופן מדבר שאינו גידולו מן הארץ כלל וכתב ע"ז בהגהות מהרל"ח ואין להקשות לאותן המדקדקין הא הסכך לא הוי דרך גדילתו [וכוונתו דהא בסכך שפיר בעינן דבר שגידולו מן הארץ ולא שייך שם סברת הטור שכתב לענין דפנות הסוכה] די"ל דהא שמונח לרוחב שפיר הוי דרך גדילתו דגם לפעמים הוא גדל כך רק כשמעמידים צד התחתון למעלה לא הוי דרך גדילתן עכ"ל הגהות מהרל"ח ז"ל הרי דכ' להדיא בפשיטות דמה שמונח לרוחב שפיר מקרי דרך גדילתו וא"כ ה"ה לענין לולב אמנם לא הביא ראיה לסברא זו [ועוד דלדבריו זכינו לדין דאם מעמיד הקנים מלמעלה למטה באמת ומסכך בהן פסול באמת וזו לא שמענו ובאמת יש לתמוה על האחרונים ז"ל שלא הזכירו מזה דבר אי בעינן דרך גדילתו בקנים שמסכך בהן הסוכה או לא ולקמן נדבר בזה אי"ה ונברר דגבי סוכה לא שייך זה כלל ודלא כהגהות מהרל"ח ז"ל] ולע"ד יש להביא ראיה ברורה לזה מהא דתניא (בר"ה דף כ"ז ע"ב) דהפכו לשופר ותקע בו לא יצא ואמר רב פפא עלה לא תימא דהפכיה ככיתונא אלא שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב מ"ט כדרב מתנה דכתיב והעברת דרך העברתו בעינן ומשמע דרב פפא לא בא אלא להוסיף דאפילו קיצר את הרחב והרחיב את הקצר נמי פסול דגם בכה"ג לא מקרי דרך העברתו אבל מ"מ משמע דגם בהפכיה ככיתונא ג"כ אין פסולו רק משום דרב מתנא דבעינן דרך העברתו ולכאורה הא בהפכיה ככיתונא בלא"ה פסול משום דלא הוי דרך גדילתו ולמה צריך לקרא דוהעברת דכתיב גבי שופר תיפוק לי דהא בכל המצות בעינן דרך גדילתו ואף דיש לדחות דר"פ נמי הכי קאמר דלא תימא דהפכיה ככיתונא הוא דפסיל משום דאינו דרך גדילתו אלא אפילו אם קיצר את הרחב דתופסו דרך גדילתו רק דשינה אותו מדרך גדילתו ג"כ פסול משום דכתיב והעברת גבי שופר ומשמע דבעינן שיהיה השופר עומד בצורתו הראשונה כמו שהאיל מעבירו בראשו בחיים וכמו שפרש"י אבל מ"מ פשטא דלישנא דר"פ לא משמע הכי דא"כ הו"ל להש"ס להזכיר מהא דסוכה דבכל המצות כולן אינו יוצא אלא אם תופס כדרך גדילתו אלא וודאי דשלא כדרך גדילתו לא מקרי רק אם מהפך ראשו למטה ועיקרו למעלה אבל זולת זה לא מקרי שנא כדרך גדילתו ועוד ראיה מהא דכ' בשו"ע סי' תקפ"ה סעיף ב' דצריך שיהפוך השופר למעלה שנאמר עלה אלהים בתרועה והוא מד' הרוקח והמהרי"ל ולכאורה למאי צריך לרמז דעלה אלהים בתרועה ומשמע דאינו אלא סמך ורמז לכתחילה ולכאורה כיון דבעינן דרך גדילתו אף בדיעבד לא יצא אם לא יהפוך ראש השופר למעלה דהא אינו תופסו דרך גדילתו וא"ל דבשופר הנטילה בעצמה אינה מצוה רק התקיעה ולא שיך בזה דרך גדילתו דזה לא שייך רק במצוה דהנטילה בעצמה היא המצוה בעינן שיטול כדרך גדילתו משא"כ בשופר דהא ליתא דגבי שופר נמי מצוותו בנטילה דהא מפקינן מקרא דר"ה (דף ל"ד) דצריך להעבירו ביד ואם הניחו ע"ג שום דבר ותקע לא יצא כמו שפי' שם התוס' ד"ה לעברו ביד וא"כ הרי דחזינן דגבי שופר גם כן מצותו בנטילה וא"כ פשוט דבעינן נמי ביה דרך גדילתו ולמה צריך לקרא דוהעברת וביותר קשה מה שאמרו שם (בר"ה דף ל"ד) דקרא והעברת מיותר לגמרי והוא לא בא רק לדרשא דרב מתנה דבעינן דרך העברתו ולפי הנ"ל קשה דגם לזה לא אצטריך דלא גרע משאר מצוות דבעינן דרך גדילתו אלא וודאי דמה