בנין שלמה חלק א קמג

אבל האידנא דבטלה נסכים ניטל טעם יין כמו דניטל טעם בשר אלא וודאי דלא תלי בזה אלא עיקר הטעם הוי משום דבשר שלמים הוי אכילה של מצוה וקדושה והיה בזה שמחה לגוף ולנפש אבל בבשר חולין דליכא מצוה ליכא שמחה אבל ביין איכא שמחה גם לנפש דנכנס יין יוצא סוד וע' בסנהד' סו"פ אד"מ ובעירובין (דף ס"ד) ודו"ק. ועוד ראיה מהא שכתב הרמב"ן בס' המצות בשורש א' דהלל ביו"ט דאורייתא מצד מצות שמחת יו"ט דהלל נמי ממיני השמחה הן דכתיב תחת אשר לא עבדת וגו' בשמחה ובטוב לבב ועי' בשאג"א שם שהאריך בזה ועכ"פ שמעינן שגם שמחת הנפש אדם יוצא ידי שמחת יו"ט וא"כ לא שייך לומר דמצטער פטור מן הסוכה משום שלא יבטל בשמחת יו"ט דאדרבה דע"י הקיום המצוה יגיע לו יותר שמחת הנפש מיושב בטל מן המצוה דמה שיש לו צער בגוף מ"מ הוא נהנה בנפש ולכן א"א לומר דהטעם משום זה ועוד דהא מתשבו כעין תדורו ילפינן אפילו הולכי דרכים ושומרי פירות פטורין מן הסוכה והתם לא שייך צער וע"כ דטעמא לאו משו"ה הוא. ולכן נראה דלאחר שאכל כזית בסוכה בלילה הראשונה נפטר מן הסוכה כמו בשאר הימים כנ"ל לענ"ד בעז"ה

ולענין אם ירדו גשמים בליל יו"ט ראשון אם מחוייב לאכול בסוכה ולברך דיש מחלוקת הפוסקים בזה נ"ל דתליא בזה אי אמרינן דירדו גשמים פטור מצד מצטער [והא דבירדו גשמים אסור להחמיר על עצמו ונראה כהדיוט היינו משום דמן השמים עושין אותו מצטער כדי לפטור אותו מן הסוכה הוא סימן קללה דמראין מן השמים דא"א בשימושך] וא"כ פשיטא דבלילה הראשונה חייב אף כשיורד גשמים דהא בלילה הראשונה גם מצטער חייב דלא נפיק מתשבו כעין תדורו וגם לא שייך לומר דא"א בשימושך דאימתי הוי סימן קללה כשיורד בזמן דמצטער פטור אבל בלילה הראשונה דמצטער חייב אינו ראי' דאין רוצין שישבו בסוכה ואדרבא די"ל דהקב"ה רוצה שיהיה לנו שכר יותר גדול ולכן יורד גשמים כדי שישבו בסוכה מתוך הצער ונקבל אגרא טפי דהא תנן דלפום צערא אגרא. אכן כל זה אם גשמים מצד מצטער אבל באמת דעת הגר"א ז"ל בסי' תרל"ט בשם הרשב"א ז"ל דלאו שם סוכה עלה בעת ירידת גשמים והלכך גם בלילה הראשונה פטור אבל צריך להבין דמנ"ל הא דלאו שם סוכה עלה דהא אדרבה עיקר מצות סוכה הוא דיהא הסכך עראי כדי שתהיה ראויה שיכנסו בה גשמים ואם קבוע כ"כ שאינה יורד בה גשמים פסולה וכמש"כ התוס' בריש סוכה. ואולי דבעת שיורד גשמים אף דירת עראי לא מקריא דהא אינו ראויה לדור אף לפי שעה ולכה"פ דירת עראי מיהו בעינן ובעת הגשמים אינה דירה כלל כן נראה כוונתם ז"ל: ולענין מש"כ לעיל בשם הגאון הגדול הנ"ל נ"י יש להעיר עוד מהסוגיא דע"ז (דף ג') דכל אחד מבעט בסוכתו ויוצא ומקשינן והאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה ולפי הנ"ל מאי קושיא דרבא לא קאמר רק בחג דמצווין על שמחה ביו"ט אבל התם לא מיירי ביו"ט וגם ישראל חייב כיון דאינו זמן שמחה ויש ליישב. **(דהא מ"מ לא מצינו דיהא מצטער חייב בסוכה בישראל וכיוצא בזה מצינו בכ"ד דאמרינן מי איכא מידי דלישראל שרי וכו' ודו"ק)** ומידי דברי בעניינא דמצטער פטור מן הסוכה ראיתי לכתוב פה מה שהשבתי לחכם אחד [והוא ניהו הרב הגאון הגביר החכם הכולל מוה' מתתיהו שטראשון ז"ל] ע"ד מה שהעיר על דברי המג"א באו"ח סימן תקמ"ו סק"ד שהעלה שם להלכה שהנושא אשה ערב הרגל אסור לו לעשות סעודה בלילה הראשונה משום דלילה הראשונה נגררת אחר היום שעבר והוי עיקר שמחה ואסור משום דאין מערבין שמחה בשמחה וכן למ"ד משום טרחא בסעודה ראשונה איכא טרחה יתירה ע"כ והנה תמה החכם עליו מהא דאמרינן (בסוכה דף כ"ה) דהחתן והשושבינין פטורין מן הסוכה כל שבעה [והיינו כל שבעת ימי המשתה] ואמרינן שם הטעם משום דאין שמחה אלא בחופה ואין שמחה אלא במקום סעודה ע"ש ולפי דברי המג"א דבלילה הראשונה אסור לעשות סעודה האיך כייל ואמר דבכל ז' ימים פטור הא איכא לילה הראשונה דחייב בסוכה. ואכן באמת לפי מה דאיתא בשאג"א בסי' ס"ח דבלילה הראשונה של יו"ט אינה נוהג שמחה מה"ת בוודאי מותר לעשות סעודה אז וא"ש דברי הגמרא אבל דברי המג"א תמוהים אלו תוכן דבריו ז"ל לפי המדומה לי. והנה קושייתו על המג"א ז"ל הוא תמיהה עצומה באמת דאף דיש מקום לדחות דהמימרא דרב שם מיירי דנשא ב' או ג' ימים קודם הרגל ומיהו מדאמר סתמא משמע דבכל גווני פטור ומיהו מה שהקשה עליו משאג"א לא הבנתי דהא גמ' ערוכה היא בפסחים (דף ע"א) דמוציא אני ליל יו"ט ראשון שאין שמחה לפניו ובפרט לפי מה דמסקינן דלא בעינן זביחה בשעת שמחה ע"כ הטעם דבליל ראשון פטור משום דאין שמחה לפניו וביותר הוה. ליה לתמוה על המג"א מהברייתא דפסחים הנזכר ואדרבה לפי מה שהעלה שם בשאג"א דמ"מ מדרבנן חייב גם בלילה הראשונה וכן משמע (בפסחים דף ק"ח) דאמרינן שם דידי יין יצא ע"ש א"ש דברי המג"א כיון דמדרבנן חייב בשמחה איכא איסור דמערב שמחה בשמחה ואסור לעשות סעודות נישואין אך עדיין קשה על המג"א מהסוגיא דסוכה [והא אין להקשות דלטעמא מפני הטורח בוודאי אסור בלילה הראשונה והיכי אמרינן בסוכה דפטור מכל שבעה ומשמע אף דבלילה הראשונה דזה אינו קשיא דהא התם בסוכה ר' אבא בר זבדא אמר זה משמיה דרב ורב לשיטתו אזיל (במו"ק דף ח') דס"ל הטעם משום דאין מערבין ולית ליה טעמא דמפני הטורח ע"ש אבל זה בוודאי קשיא דכיון דנוהג שמחה מדרבנן ממילא אסור לעשות סעודה וא"כ בלילה הראשונה למה פטור. ואכן נ"ל ליישב הקושיא בדרך אחר דמן הסוגיא גופא דלשם מוכח דהך כל שבעה דאמר לאו דווקא ובלילה הראשונה חייב באמת דהא מקשינן שם וליעבד חופה בסוכה ואמר רבא משום צער חתן ולכאורה תמוה דאטו משום צער חתן ליבטל ממצות סוכה ליצטער וליצטער דאטו בכל מצות שבתורה משום צער לפטור ממצוה וע"כ צ"ל דסוכה שאני דמצטער פטור מן הסוכה היכא דהצער מגיע לו מן הסוכה משום דכתיב תשבו כעין תדורו וכמו שכ' התוס' (בסוכה דף כ"ו ד"ה הולכי דרכים) וא"כ זה אינו אלא בכל ימות החג אבל בלילה הראשונה דמצטער ג"כ חייב א"א לפוטרו מצד מצטער והלכך נראה פשוט דבלילה הראשונה גם החתן והשושבינין חייבין בסוכה וצריך לעשות חופה בסוכה באמת [וקצ"ע על הרמ"א ז"ל שהגיה בס"ד דבלילה הראשונה גם מצטער חייב והו"ל לבאר ג"כ גבי חתן דבלילה הראשונה חייב] ועפ"ז לק"מ על המג"א דבלא"ה לא מיירי מלילה הראשונה. ומיהו לדעת המג"א דבלילה הראשונה אסור לעשות סעודת נישואין יכול לעשות החופה במקום אחר ולאכול בסוכה דלא איכפת לן מה דאין שמחה אלא במקום סעודה כיון דאינו מחוייב אז בסעודת נישואין כן נ"ל ליישב דברי המג"א. וטעמו של המג"א נ"ל דאף די"ל דלהיפך דכיון דכבר נשא בהיתר ונתחייב בשמחת נישואין אתי עשה דסעודת נישואין ומבטל לשמחת הרגל דהא קי"ל דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ובפרט הכא דאינו ביטול גמור רק דמערב שמחה בשמחה ואינו יוצא בה שמחת הרגל אבל כיון דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ומצות נישואין כבר קדמה אתי נישואין ומבטל לשמחת הרגל ובפרט דשמחה דלילה אינה אלא דרבנן ושמחת נישואין יש לו סמך מן התורה וכדאיתא בפרקי דר"א פט"ז דיליף שם מיעקב דכתיב מלא שבוע זאת ועכ"פ תקנה קדומה היא וקדמה טובא למצות שמחה דליל ראשון של יו"ט וגם היא עדיפא. ונ"ל דטעמו משום דשמחה דיו"ט הוא עשה דרבים ושמחת חתן הוי עשה דיחיד והלכך אתי עשה דרבים ודחי לעשה דיחיד וכמו דאמרינן (במו"ק דף י"ד ע"ב). ואף דעשה דחתן יש לו סמך מה"ת מ"מ הא כתבו התוס' (בברכות דף מ"ז ד"ה מצוה דרבים) דאפי' עשה דרבים דרבנן דחי לעשה דיחיד דאורייתא ע"ש. ואף למש"כ ביו"ד סי' שצ"ט סי"ג להיפך מזה דעשה של תורה דחי לעשה של דבריהם ואף דהעשה של תורה הוא עשה דיחיד ועשה דרבנן הוא עשה של רבים מ"מ הכא שמחת נישואין גופא אינו עשה של תורה ממש

ומיהו יש להקשות דהא ובסוכה דף כ"ה) אמרינן דחתן פטור מסוכה משום דאין שמחה אלא במקום סעודה וא"כ אדרבה איפכא שמעינן דאתי שמחת נישואין דאינו אלא עשה דיחיד וגם אינו אלא תקנת משה רבינו ומבטל למ"ע דסוכה שהיא מה"ת וגם הוי עשה דרבים וע"כ משום דכיון דקי"ל דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ס"ל להגמ' דאפי' עוסק במצוה דרבנן פטור ממצוה דאורייתא וכן משמע באמת מרש"י שם ריש ודף כ"ו) דכ' שם דהא דס"ל דבק"ש חייבין משום דלית להו הא דעוסק במצוה פטור מן המצוה משמע דלמ"ד דס"ל דפטור גם ממצוה דאורייתא פטור והלכך אפילו ממצוה דרבים וגם הוי של תורה מ"מ פטור ואין סתירה ע"ז ממו"ק הנ"ל דאמרינן דאתי עשה דרבים ומבטל לעשה דיחיד ואף דעשה דיחיד קדים דשאני התם דאם ינהוג אבילות היה מבטל לשמחת יו"ט בקום ועשה וזה לא מצינו דהא דעוסק במצוה פטור מן המצוה היינו דפטור מלעשות המצוה השניה דהא בין למ"ד דילפינן זה משבתך בביתך ובלכתך בדרך דבשבת דידך ובלכת דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת ובין למ"ד דילפינן מקרא ויהיו אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם דס"ל דעוסקין במת מצוה היו שחל שביעי שלהם בערב הפסח וכדאיתא (בסוכה דף כ"ה) ועבדינן שם צריכותא דאיצטריך למכתב תרווייהו גבי ק"ש אף דמטי זמן חיובא וגבי פסח אף דאיכא כרת ע"ש מ"מ י"ל דלא מפקינן מהני קראי רק דפטור מן המצוה ויהיה בשב ואל תעשה ודומיא דהתם בק"ש ופסח אבל אם ע"י המצוה שעסק בה יצטרך לעבור על המצוה השניה בקום ועשה זה