בנין שלמה חלק א קמב

כבר מבואר (בזבחים מ"ח ע"א) דהיכא דאיכא היקשא נגד הג"ש אמרינן דהקישא עדיף מג"ש וטוב לנו לעשות הג"ש למחצה ממה שנבטל ההיקש לגמרי וכמו שכ' התוס' שם בד"ה דכ"ע. וא"כ הכא נמי היקשא איכא דהוקש כל הז' ימים והלילות בחד קרא והלכך אתי הקישא ואפקא מג"ש ועפ"ז א"ש דלענין דינא דקי"ל כחכמים יפה כתב הכלבו דבלילה הראשונה מצטער חייב אבל הגמ' מקשה דכיון דלקמן כ"ז מייתי במתני' פלוגתא דר"א וחכמים והכא הוי סתם מתני' ואתיא אפי' לר"א ולר"א שפיר מקשה דלתני מצטער דפטור אפילו מלילה הראשונה וכ"ש חולה [והן אמת דעל מש"כ הריטב"א ז"ל הנ"ל דר"א סבר דדון מינה ואוקי באתרא יש לתמוה דאדרבא הלא מצינו להדיא לר"א דס"ל דדון מינה ומינה (בחולין דף ק"כ ע"ב) לענין דבש תמרים ויין תפוחים דר"א מחייב קרן וחומש ואמרינן שם דטעמא דר"א דס"ל דדון מינה ומינה ע"ש וכבר הרגיש בתימה זו על הריטב"א ז"ל בנו של הגאון בעל נו"ב ז"ל בהגהותיו שעשה על ספר דורש לציון בדרוש ז' ד"ה דברי אאמ"ו הגאון המחבר זצ"ל ע"ש. ואמנם לענ"ד יש ליישב בפשיטות דהא הריטב"א לא כ"כ רק לפי מה דמשני דחזר בו ר"א אבל קודם החזרה לא היה מוכרח לומר דר"א ס"ל כן וא"כ י"ל דפלוגתא דהתם נישנית קודם חזרה ואז י"ל דר"א היה ס"ל באמת דדון מינה ומינה ופשוט הוא. וגם מש"כ שם דמענין חיוב שינה בלילה הראשונה בסוכה תליא נמי אי דון מינה ומינה או דקי"ל כחכמים דשבועות דס"ל דדון מינה ואוקי באתרא דאם נימא דדון מינה ומינה אינו חייב רק באכילה כמו מצה ואם נימא דדון מינה ואוקי באתרא חייב גם בשינה כמו שאר הימים ולפיכך הקשה דכיון דכתב בשו"ע דאם ירדו גשמים בלילה הראשון חייב לאכול כזית בסוכה ואלו שינה לא הזכיר משמע דס"ל דדון מינה ומינה ולפי זה קשיא הלכתא אהלכתא דבשבועות דף ל"א) לענין שבועת העדות קי"ל כחכמים שם דס"ל דדון מינה ואוקי באתרא ונשאר בתימה. והנה לא הבנתי קושייתו כלל דמ"נ אם מיירי לענין חיוב שינה אם ירדו גשמים הא גם בשאר הלילות פטור ומאי נ"מ אי ס"ל דדון מינה ואוקי באתרא. ולענין אם חייב בשינה בלילה הראשונה אם לא ירדו גשמים וגם אינו מצטער פשוט דאסור לישן חוץ לסוכה דלא גרע משאר הלילות ואם לענין אם מחוייב לכתחילה לילך ולישן בסוכה בלילה הראשונה אף אם אינו רוצה לישן זה לא שייך לחקור כלל בזה דא"א לאדם לישן בע"כ אם אינו רוצה. ועוד ס"ס מאי נ"מ בזה אי נימא דדון מינה ומינה או דדון מינה ואוקי באתרא דהא גם בשאר לילות אינו מחוייב לילך ולישן בסוכה רק דאם רוצה לישן אסור לישן חוץ לסוכה ולכן דברי הגאון ז"ל שם צלע"ג

ודע דכל זה כתבנו לדעת הכלבו והרב בהג"ה דנראה דמחלקי בין חולה למצטער אבל מדברי הריטב"א לסוכה שם ומדברי הרע"ב במשנה שם מבואר להדיא דחולה ומצטער שוין וחולה לאו דווקא נקט והכל נלמד מתשבו כעין תדורו וגם משמע קצת מדבריהם דאין שום חילוק בין לילה הראשונה לשאר הלילות וכן הדעת נוטה דהא קרא דתשבו דדרשינן מיניה תשבו כעין תדורו הא קאי גם על הלילה הראשונה ונהי דגלי לן גזירה שוה דבלילה הראשונה הוא חובה מכל מקום למאי דגלי גלי ולמאי דלא גלי לא גלי ובאמת שלא נזכר הך חילוקא בשום פוסק רק בכלבו. מיהו כל זה בסוכה אבל לענין מצה ושאר מצות עשה דמצטער גם כן חייב בוודאי דה"ה חולה דחולה לא עדיף ממצטער לענין זה ובפרט לענין מצה בקל יוכל לקיים באופן דלא יגיע לו שום צער והפסד דהא יכול לטחון הכזית מצה דיהיה דק כקמח ואח"כ יערב הקמח במים צוננים או לערבו בטייא אפילו חמין אך דיהיה חום דכלי שני ויוצא בהם ידי חובת מצה דהא קיי"ל דיוצאין ברקיק השרוי שלא נימוח ומיהו אפשר דכיון דנטחן המצה לקמח ויערבו במים הוי כנימוח דאין יוצאין בו וצ"ע בזה. ומיהו קצת יש מקום להביא ראיה דאינו מחוייב להכניס עצמו בחולי וצער הגוף בשביל מ"ע ואף דלא יגיע סכנה מזה מהא דמבואר בשו"ע או"ח סי' תרנ"ו דאינו מחוייב ליתן כל ממונו בשביל מ"ע ואפשר שיש ללמוד מזה דה"ה דאינו מחוייב להכניס עצמו בצער וחולי בשביל מ"ע דהא צער הגוף וחולי עדיפא לאנשי מממונא דהא קי"ל (בב"ק צ"ג) דאם אומר שבור את כדי ע"מ לפטור פטור ואלו בצער הגוף תנן דאם אומר הכני פצעני אפי' באמר ע"מ לפטור חייב ודעת הרא"ש שם והטור בח"מ סי' תכ"א סי"ח דאפי' בצער הגוף בלבד ג"כ לא מחיל איניש וא"כ הדבר נלמד במכ"ש ומיהו לדעת הרמב"ם שהובא בב"י דדוקא על ראשי אברים אין אדם מוחל אינו ראיה וגם לדעת הרא"ש והטור ג"כ יש לדחות ראיה זו בכמה גווני ודו"ק

שוב מצאתי בבשמים ראש בסי' צ"ד שנשאל ע"ז אם חולה שאין בו סכנה חייב לאנוס את עצמו ולאכול מצה ומרור והביא ג"כ ראיה מהמשנה דחולה ומשמשיהן דלא תני מצטער דהוא רבותא יותר אלא וודאי דתני חולה למילף מיניה לעלמא דהתורה לחיים ניתנה ואין זה דרכי נועם עכ"ל שם. ואמנם לענ"ד אין משם שום ראיה כלל דהא כבר תי' הגמ' דמשו"ה תני חולה לאשמעינן דגם משמשיו פטורים וא"כ אינו ראיה דגם בעלמא חולה פטור ואדרבה מדלא אמרינן רק הך נ"מ בין חולה למצטער משמע דלענין שאר מצות חולה ומצטער שוין. וגם מש"כ עוד שם בספר הנ"ל דיש סברא לפטור כל חולה ממ"ע מצד דהעוסק במצוה פטור מן המצוה תמהני מה שייך בחולה עוסק במצוה דהא אינו טרוד בשום מצוה כלל וגבי משמשי החולה שפיר שייך דפטירי מצד העוסק במצוה דכיון דהחולה פטור מן הסוכה ואוכל וישן בביתו ממילא גם משמשיו פטירי מצד שהם עסוקים במצות ביקור חולים ולשמש את החולה ואינם רשאים להפרד מאתו ולילך לסוכה אבל בחולה עצמו לא שייך זה. ואכן לענ"ד נראה פשוט דכל כגון זה תליא בהרגשה שמרגיש החולה בעצמו שאפשר שיזיק לו אם יאכל הכזית מצה ומרור או אם ילך לסוכה אז אינו רשאי להחמיר על עצמו וכן אפילו אם החולה אומר דמרגיש בעצמו שלא יזיק לו אך דרופא בקי אומר דאפשר דיזיק לו ג"כ שומעין לרופא ואינו רשאי להחמיר על עצמו ולקיים המצוה דלא חמיר ממצות עינוי של יוה"כ דהוא מ"ע שיש בו כרת מ"מ קי"ל דמאכילין אותו ע"פ עצמו או ע"פ בקיאין ואף דהתם מיירי בחולה שיש בו סכנה מ"מ פשוט דיש ללמוד משם לענין מ"ע גרידא אף בחולה שאין בו סכנה כנ"ל פשוט

ודע עוד דנ"ל דהא דקי"ל דהולכי דרכים ושומרי פירות פטורים מן הסוכה היינו דאינן מחוייבין לחזור אחר סוכה ויכולים לאכול בדרך תחת כיפת הרקיע וכמו שדרכן בכל ימות השנה שאוכל בעת שהוא הולך בדרך ואינו נכנס לבית אבל אם א"א לו לאכול בדרך וע"כ צריך לכנס לבית ולאכול אז נראה דמחוייב לחזור אחר סוכה דבכה"ג לא שייך למפטריה מצד תשבו כעין תדורו

ודע דלכאורה פשוט דהא שכתב הכלבו והרב בהג"ה דבלילה הראשונה מצטער חייב בסוכה היינו כזית ראשון שחייב מצד דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות אבל אם כבר אכל כזית בסוכה ורוצה לאכול עוד או דצריך לישן פשוט דדמי לשאר הלילות בזה ופטור מצד מצטער דהא מצות לילה הראשונה כבר יצא בכזית אחד. ואמנם אני מסתפק בזה לפי מה ששמעתי מכבוד הגאון האמיתי המפורסם מו"ה יוסף נ"י מפ"ק ווילנא. שעלה בדעתו ליתן טעם על התורה דפטרה מצטער מן הסוכה משום דעומד כנגדו מ"ע דשמחת יו"ט דכתיב ושמחת בחגך דמצוה לשמוח ביו"ט ואם יצטער עצמו ויאכל בסוכה או דיישן בסוכה יבטל למ"ע דשמחה ומ"ע דשמחה חמיר שכן מרובה מצוותו דנוהג בכל המועדים ועוד דנוהג גם בנשים ואף למ"ד דנשים פטורות משמחת יו"ט מ"מ מוטל על הבעל לשמחה או באלמנה במי ששרויה אצלו וכדאיתא בקדושין (דף ל"ד) ואתי עשה דשמחה דנוהג בכל ודחי לסוכה שאינו נוהג בנשים ולפיכך פטרה התורה למצטער כן עלה בדעתו של הגאון הנ"ל לומר לפום ריהטא. ואם יש מקום לדברי הגאון הנ"ל אלו היה יוצא מזה דין חדש מאד דבלילה הראשונה מצטער חייב גם בשינה או באכילה ואפילו כבר אכל כזית בסוכה ודלא כמש"כ לעיל דהא בלילה הראשונה אינו נוהג שמחה מה"ת וכמו דאמרינן (בפסחים דף ע"א) משום דאין שמחה לפניו וליכא למימר דעשה דשמחה דחי למצוה דסוכה ואף דהשאג"א העלה בסי' ס"ח דמ"מ חייב בשמחה מדרבנן מ"מ הדבר פשוט דלא אתי דרבנן ודחי לדאורייתא. אבל קשה לי על זה דאף דמצינו במשנה דמועד קטן (דף ח' ע"ב) דר"י אוסר לסוד אשה במועד מפני שמצטערת הרי דאסור לצער עצמו במועד וכסברת הגאון הנ"ל נ"י מ"מ הא אמרינן בסיד דיכולה לקפלה במועד מותר מתוך דשמחה לאחר זמן בתוך המועד משום דכולהו הלכות מועד מיצר עכשיו ושמח לאחר זמן וא"כ ק"ו במצטער מצד המצוה דאף דמצטער לפי שעה מן המצוה מ"מ שמח הוא שמקיים מצות קונו ואין לך שמחה גדולה כשמחה שאדם שמח בקיום המצוה. ואין לומר דהוא שמחת הנפש ושמחת יו"ט בעינן שיהא הגוף נהנה דהא ליתא דהא אמרינן דבזמן שבהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר שלמים והאידנא אין שמחה אלא ביין ואם נימא דעיקר שמחה הוא בהנאת הגוף א"כ למה אינו יוצא גם האידנא בשמחת בשר חולין דלענין הנאת הגוף אין לחלק בין בשר שלמים לחולין. ודוחק לומר דהכוונה משום דלאחר החורבן ניטל טעם בשר וליכא הנאת הגוף וכמו שאומרים העולם אבל באמת זה לא מצינו בגמ' כלל דבסוטה (מ"ח ע"א לא אמר רק דניטל שומן הפירות אבל בבשר לא אמר. ועוד דאם איתא דמשו"ה הוא א"כ מנ"ל דאיכא שמחה ביין האידנא דאף דמצינו בקרא דכתיב ויין ישמח מ"מ שמא אינו אלא בזמן הבית דהיו מקריבין נסכים