בנין שלמה חלק א קמא

וכ"ה בשו"ע בסי' ש"ה סעיף י"ח] ופשוט שכוון לדעת הירושלמי הנ"ל ומפרש דשביתת בהמה דאמר בירושלמי היינו צער בע"ח דבשבת ויו"ט צער בע"ח אסור מה"ת לד"ה משום דכתיב למען ינוח כנ"ל. ולענין מה שכתבתי לעיל בשם הר"ן ז"ל שדעת הרי"ף ז"ל במסכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשרה אף בימות החול יש לתמוה דהא בהדיא אמרינן וליתני דיתרה סוכה דעלמא אסוכה דשבת דאלו סוכה דעלמא בעי טפח שוחק וכו' ומשמע דלימות החול לא מהני הלחי. ואין לומר דמפרש דסוכה דעלמא היינו בעושה סוכה בחצר רחוק מן המחיצות או בעושה בבקעה במקום שאין מחיצות. דאכתי לא א"ש מאי דמסיים ואלו סוכה דשבת סגי בלחי ולפי דעת הרי"ף הו"ל לומר ואלו במסכך ע"ג מבוי שיש לו לחי לא בעי טפח שוחק ולכן דברי הרי"ף צל"ע ובמקום אחר יתבאר אי"ה הנלע"ד כתבתי בעז"ה

סימן מז שאלה ראוי לברר בהא דמבואר בשו"ע בסי' תר"מ בסעיף ד' בדברי הרב בהגה"ה דבלילה הראשונה גם מצטער חייב לאכול כזית בסוכה והוא מד' הכלבו בהלכות סוכה. אם הוא דעה מוסכמת מד' כל הפוסקים ז"ל או דיש חולקים בזה. וגם היאך הדין לענין חולה ומשמשיו בזה אי דמי ג"כ למצטער ובלילה הראשונה חייב או דילמא דחולה שאני דדווקא מצטער דנפק"ל דפטור משום דכתיב תשבו כעין תדורו וכמו שכ' התוס' (דף כ"ו ד"ה הולכי) והלכך בלילה הראשונה דחובה לאכול כזית מצד הג"ש דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות הרי דבלילה הראשונה לא מדמינן לדירה דהתם רשות והכא חובה והלכך גם מצטער חייב אבל חולה י"ל דבלא"ה פטור משום דאינו מחוייב להצטער עצמו בשביל קיום מ"ע או אפשר דגם במצה ומרור אינו מחוייב להצטער עצמו ולאכול אם קשה לו לאכול ובפרט אם יש לחוש שמא תכבד עליו החולי בשביל זה ואף דכל חולה שאין בו סכנה אסור לו להתרפא בדבר שיש בו אסור דאורייתא מ"מ י"ל דלענין קיום מ"ע דהוא שב ואל תעשה קיל טפי ואפי' חולה שאין בו סכנה פטור

תשובה תנן התם (בסוכה דף כ"ה ע"א) חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה ובגמ' שם (דף כ"ו) ת"ר חולה שאמרו לא חולה שיש בו סכנה אלא אפילו אין בו סכנה אפילו חש בעינו ואפילו חש בראשו וכו' רבא שרא ליה לרב אחא ברדלא למגנא בר ממטללתא משום סירחא דגרגישתא רבא לטעמיה דאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה והא אנן תנן חולה ומשמשיהן פטורין מן הסוכה חולה אין מצטער לא אמרי חולה הוא ומשמשיו פטורין מצטער הוא פטור משמשיו לא ע"כ מסוגיית הגמ' והנה לכאורה מזה יש להביא ראיה ברורה דבלילה הראשונה גם חולה חייב דאם איתא דחולה לעולם פטור מאי הוצרך לתרץ דמשו"ה תני חולה בדווקא משום דנ"מ דגם משמשיו פטורין טפי הו"ל לומר דנ"מ בחולה גופא לענין לילה הראשונה דחולה גם בלילה הראשונה פטור לאפוקי מצטער דאינו פטור רק בשאר הימים אלא וודאי דסבירא ליה להגמ' בפשיטות דחולה ומצטער שוין בדין זה ובאמת שיש לתמוה על הכלבו והר"ב בהג"ה דלא כתבו דבלילה הראשונה חייב רק במצטער ומשמע דגבי חולה ס"ל דפטור גם בלילה הראשונה דחולה לא נפיק מתשבו כעין תדורו וא"כ תקשה מסוגיא הנ"ל כנ"ל. ושוב מצאתי בעז"ה בס' א"ר שם בס"ק ה' שהקשה קושיא זו על הכלבו בשם הגאון מו"ה הילמן זצ"ל ואמנם מה שתי' שם בתי' הראשון דעיקר קושיית הגמ' הוא דלתני נמי מצטער במתני' לענין שאר הלילות וכמו דתני דאוכלין עראי חוץ לסוכה וזה אינו בלילה הראשונה דחייב אפילו בכזית לא נראה לי תירוצו כלל דא"כ מאי מתרץ הגמ' דמשו"ה תני חולה דנ"מ לענין משמשיו דהא אכתי הקושיא במקומה עומדת דמ"מ לתני נמי מצטער לענין דלכה"פ הוא עצמו פטור דהשתא דתני חולה יש לטעות דמצטער חייב אפילו הוא עצמו וע"כ דזה אינו קושיא כלל דאטו תנא כי רוכלא לחשב וליזיל דהא לא תני נמי להולכי דרכים ושומרי פירות דפטורין ותנא חולה וה"ה לאינך ומאי דמשייר במתני' תני בברייתא אלא דעיקר קושיית הגמ' על רבא היה דאם איתא דמצטער ג"כ פטור לתני רבותא טפי דאפי' מצטער פטור וממילא הוי ידעינן נמי לחולה במכ"ש ומשני דאדרבה בחולה יש רבותא יותר דאפי' משמשיו פטורין והלכך חולה עדיפא ליה למתני וא"כ הדרא הקושיא לדוכתיה דלימא דחולה עדיפא ליה למתני דפטור אפילו בלילה הראשונה ומה שתי' שם בתי' השני ועוד נ"ל דאפשר דבאמת חולה פטור בלילה הראשונה וכו' אינו מובן תירוצו כלל ופשוט דט"ס נפל שם בדפוס וצ"ל דבאמת חולה חייב בלילה הראשונה ומצטער לאו בדווקא נקט דזיל בתר טעמא דיליף מחג המצות וכו' כצ"ל. וכוונתו לומר די"ל דהכלבו סובר באמת דגם חולה חייב בלילה הראשונה ואין חילוק בין חולה למצטער כלל וכתב במצטער וה"ה לחולה ולפי זה נראה דאיסתפוקי מסתפק ליה להגאון בעל אליהו רבא בדעת הכלבו והרב בהגה"ה אם דווקא במצטער כתבו כן או דה"ה בחולה. ומיהו קצת נ"ל ליישב קושיא הנ"ל דלא הוי מצי לתרץ דתנא חולה משום דבחולה איכא רבותא וחידוש דין דאפילו בלילה הראשונה פטור דא"כ הו"ל להתנא למתני זה בפירוש דאפי' בלילה הראשונה פטור כיון דזהו עיקר הרבותא אבל השתא יש לטעות דאינו פטור רק בשאר הימים והלילות ודומיא דסיפא דאוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה דאינו נוהג רק בשאר הימים והלילות ולכן ניחא ליה טפי לתרץ דתני חולה משום משמשיו דזהו מפורש בהדיא במתני' דאפי' משמשיו פטור

ועוד יש ליישב קושיא הנ"ל ע"פ דרך החידוד די"ל דעיקר דין הכלבו במצטער לענין לילה הראשונה תליא במחלוקת ר"מ וחכמים (בשבועות ל"א ע"ב) אי ס"ל דדון מינה ומינה או דדון מינה ואוקי באתרא דלר"מ דס"ל שם דאמרינן דון מינה ומינה ה"נ הכא בלילה הראשונה דכיון דילפינן מג"ש ט"ו ט"ו מחג המצות אמרינן דון מינה ומינה דמה התם גם מצטער חייב ה"נ הכא. אבל לחכמים דס"ל התם דדון מינה ואוקי באתרא שפיר י"ל דגם בלילה הראשונה נהי דילפינן מחג המצות דחובה מ"מ אוקי באתרא כמו דין דסוכה בשאר הימים דמצטער פטור ה"נ בלילה הראשונה. והנה באמת (בזבחים דף צ"א ע"ב) תניא שמן לא יפחות מלוג רבי אומר ג' לוגין ואמרינן שם דפליגי ת"ק ורבי אי דון מינה ומינה או דדון מינה ואוקי באתרא דת"ק סבר מה מנחה מתנדבין אף שמן מתנדבין ומינה דמה מנחה לוג שמן אף כאן לוג שמן ע"ש ופסק הרמב"ם ז"ל בפי"ז מה' מעשה הקרבנות הלכה ט"ו כת"ק הרי דקי"ל דדון מינה ומינה [איברא דהדבר תמוה דבפ"ט מה' שבועות הלכה י"ב פסק דבין מפי עצמו ובין מפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בהן בב"ד והיינו כחכמים דשבועות שם דס"ל דדון מינה ואוקי באתרא וכמו דמסקינן בגמ' שם וא"כ שני הפסקים סתרי אהדדי וצ"ע וכבר הרגיש התוס' יו"ט בפי"ג דמנחות משנה ה' בסתירה זו ע"ש] ועפ"ז י"ל דהכלבו כתב לפי מה דפסק הרמב"ם ז"ל בפי"ז מה' מעשה הקרבנות דקי"ל דדון מינה ומינה הלכך בלילה הראשונה חייב כמו במצה ושאר מ"ע דלא מצינו בהם דמצטער פטור משא"כ הסוגיא דסוכה דמקשה ארבא י"ל דאזלא אליבא דמ"ד דדון מינה ואוקי באתרא ולהך מ"ד אפי' בלילה הראשונ' פטור ושפיר מקשה דלתני מצטער והוי ידעינן דכ"ש חולה ומיהו הא ליתא דאכתי לא הוי מצי להקשות על רבא דהא י"ל דמתני' אתיא כר"מ דס"ל דדון מינה ומינה ובפרט דסתם משנה הוא ר"מ

ואמנם בפשיטות יש ליישב קושיא הנ"ל דהנה לכאורה הדבר פשוט דדין זה תליא בפלוגתא דר"א וחכמים בסוכה כ"ז דחכמים דילפי מתשבו כעין תדורו דמה דירה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל ע"כ דתשבו כעין תדורו לא קאי אלילה הראשונה דהא בלילה הראשונה ילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות דחובה לאכול וא"כ מהיכי תיתי לומר דמצטער יהא פטור דהא לא מצינו כלל בשום מ"ע של תורה דמצטער פטור אבל לר"א דלמד מדירה להיפך דחובה לאכול כל הז' ימים בסוכה ב' סעודות בכל יום וא"כ לדידיה לא מצינו דלילה הראשונה יצא מן הכלל דתשבו כעין תדורו וא"כ בוודאי פשוט כיון דילפינן מתשבו כעין תדורו דמצטער פטור אין שום חילוק בין לילה הראשונה לשאר הלילות דמהיכי תיתי לחלק בינייהו ואין לומר דכיון דר"א נמי ס"ל הך ג"ש דט"ו ט"ו מחג המצות וכמו דמבואר (בשבת דף קל"א ע"ב) ומבעיא ליה הך ג"ש ללמוד להיפך מצה מסוכה לענין דמצה וכל מכשיריה דוחין את השבת כמו בסוכה וסוכה ילפינן מלולב ע"ש [וראיתי בס' צל"ח על סוכה שנדפס זה מקרוב בווארשא שתמה דלר"א מאי איצטריך ליה ג"ש דט"ו ט"ו ודחק בזה ותמהני דלא ראה הסוגיא (דשבת דף קל"א) דאיצטריך ליה הך ג"ש להיפך] א"כ י"ל דאין ג"ש למחצה וילפינן נמי להיפך סוכה ממצה דמה מצה מצטער חייב ה"נ סוכה בלילה הראשונה דהא ליתא דמידי איירינן לר"א ור"א בעצמו הא שמעינן דס"ל דדון מינה ואוקי באתרא בהך מתני' גופא דאמר ועוד אמר ר"א דמי שלא אכל בליל יו"ט הראשון ישלים בליל יו"ט האחרון ואמרי' בגמ' דחזר בו ר"א ופרש"י דחזר בו וס"ל ג"כ כחכמים דאין לדבר קצבה והקשה בחידושי הריטב"א ז"ל דמ"מ כיון דבלילה הראשונה מודה דחובה וע"כ דיליף מחג המצות וא"כ מנ"ל דאיכא תשלומין דהא במצה לא מצינו דיש לה תשלומין ותי' הריטב"א דר"א סבר דדון מינה ואוקי באתרא ויליף מחגיגה דאית לה תשלומין גם בשמיני ע"ש בריטב"א וא"כ י"ל דגם קודם חזרה דהיה ס"ל דכל הי"ד סעודות הוא חובה ג"כ למד טפי לילה הראשון משאר הימים לענין מצטער ובפרט דהכא לא יליף כלל סוכה ממצה דעיקר הג"ש נאמר ללמוד מצה מסוכה ורק מחמת דאין ג"ש למחצה יש ללמוד בהיפך אבל