בנין שלמה חלק א קמ

לשבת וע"ז שייך מיגו דמהני הדופן לענין שבת דאיסור סקילה כ"ש דמהני לאיסור עשה אבל לפסול שאינו שייך רק גבי סוכה לא שייך מיגו והגע עצמך לר' יאשיה דס"ל דחמתה מרובה מצילתה פסול גם גבי דפנות הכי יעלה על הדעת דבשבת שבתוך החג תהיה כשרה זה בוודאי לא דלא שייך בזה מיגו ומה שתי' בס' באר אברהם עצמו לחלק בין אם הסכך אינה ראויה לז' לבין הדפנות דקרא דנפקא מיניה דבעינן סוכה הראויה לז' מיירי בסכך כמו לענין דירת עראי ולענין מחובר ודבר המקבל טומאה הנלמד מהאי קרא הכל בסכך מיירי זה לא נהירא לי כלל דאטו בעושה סוכתו ע"ג בהמה הסכך אינו ראוי לז' והא התם שניהם ראויין לז' ורק כיון שאינו יכול לעלות לה ביו"ט מקרי אינה ראויה לז' לא הסכך ולא הדפנות וא"כ בסיכך ע"ג מבוי שיש לה לחי כיון דפסולה בחול הרי אינו ראוי לז' אף הסכך. וגם מה שרצה לתרץ חכם אחד דהא דפסול סוכה שאינה ראויה לז' היינו אם לא תהא ראויה לישב בה מכאן ולהבא אבל אם נעשה בחוה"מ ערב יום הז' שחל בשבת שראויה הסוכה למחר לא איכפת לן מה שלא היתה ראויה לז' אם היה עושה אותה מקודם וא"כ י"ל דרבא מיירי ביום ז' של חג שחל בשבת ועשה אותה קודם בהש"מ ובכה"ג לא איכפת לן מה שאין הסוכה ראויה לז' כן רצה לתרץ חכם אחד אבל גם תירץ זה לא נהלם לי כלל דמלבד שדוחק גדול לומר דרבא אינו מכשיר רק בכה"ג דהא רבא סתמא אמר דכשר לשבת שבתוך החג ולא חילק וגם הא אמרינן בר"פ לולב וערבה דלא איקלע כלל יום שביעי של ערבה בשבת. ולענין מאי הוצרך רבא לאשמעינן דין כיון שאינו במציאות כלל

ואכן גם עיקר הסברא לא נהירא כלל דמה בכך שעשה אותה בסוף החג מ"מ הא בעינן שיהא הסוכה בעצמותה תהא ראויה לז' והרי אם היה עושה אותה מתחילת החג לא היתה ראויה לז' והיינו נמי טעמא בהא דקי"ל כחכמים (דף כ"ח) דעושין סוכה בחוה"מ ולא בעינן שיעשה סוכה לז' ימים ואלו במחלוקת ר"מ ור"י בעושה סוכתו ע"ג בהמה משמע להדיא דסוכה שאינה ראויה לז' מה"ת לד"ה פסול דהא אף ר"מ דמכשיר בעושה סוכתו ע"ג בהמה אמרינן שם דטעמו משום דמדאורייתא מחזי חזי ומשמע להדיא דאם לא היתה ראויה לז' מה"ת גם לר"מ פסול וכבר הרגיש בסתירה זו בשער המלך בפ"ח מהלכות לולב הלכה א' וביותר תמה על הרי"ץ גאות שפסק כר"י דבעושה ע"ג בהמה פסולה ולענין מחלוקת ר"א וחכמים הא קי"ל כחכמים ונמצא דמזכה שטרא לבי תרי ונשאר בתימה ואכן באמת לק"מ דלענין לעשות לז' ימים בזה לא קי"ל כר"א אלא כחכמים אבל מ"מ הסוכה צריכה שתהא ראויה לז' ימים אם היה עושה אותה בתחילת החג דאל"ה אף דירת עראי לא מקריא וכבר הוזכר סברא זו בפמ"ג בסי' תרל"ז ובס' באר אברהם שם ליישב קושיית השער המלך. וא"כ הדרא הקושיא לדוכתא דהיכי מכשיר רבא בסיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי לשבת שבתוך החג הא הוי סוכה שאינה ראויה לשבעה מה"ת דהא בימות החול פסולה מה"ת דהא חסר דופן ג' דשיעור הדופן הוא טפח והכא ק ליכא אלא לחי משהו

ולכן מחמת קושיא זו הנ"ל הכריח להרי"ף ז"ל לפרש דכשרה באמת גם לימות החול והיינו משום דכיון דלשבת וודאי כשרה משום המיגו ממילא מועיל המיגו גם לימות החול דאין הסוכה כשרה לחצאין דכיון דגזה"כ הוא דבעינן סוכה הראויה לז' וכיון דמיגו הוא דאורייתא ע"כ הדבר מוכרח דגם לימות החול כשרה כנ"ל טעמו של הרי"ף ז"ל ואכן ליישב דעת כל הפוסקים ז"ל שאין מכשירין רק לשבת שבתוך החג מקושיא הנ"ל נ"ל דבלא"ה אין מקום לקושיא זו דנ"ל דסוכה שאינה ראויה לז' מקרי שאין יכול ליכנס בה כל ימות החג כגון אם עשה הסוכה ע"ג בהמה או שעשה אותה עראי כ"כ שידוע שתפול בתוך החג וכה"ג פסולה משום דאפילו דירת עראי לא מקריא דלכל הפחות בעינן שיהא יכול לדור בה ז' ימים אבל בסיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי דהסוכה בעצמה ראויה לז' רק שאינה כשרה לז' וזה לא אמרו חכמים כלל דלא אמרו רק סוכה שאינה ראויה לז' פסולה אבל סוכה שאינה כשרה לז' לא אמרו כלל וזה נ"ל פשוט וא"צ לפנים ובחנם הרעישו העולם שלשת הרועים הנ"ל הפמ"ג והגאון בס' באר אברהם והגאון מקארלין בס' קהלת יעקב בקושיא זו

ודע שנסתפקתי אם אחד עשה סוכה רחוק ממנו י"ב מילין דאין ראוי לו לשבת שבתוך החג לקצת פוסקים דסברי דתחומין י"ב מילין הוא דאורייתא [אבל ביו"ט לד"ה הוא דרבנן וכמש"כ הטו"א ז"ל בחגיגה (דף י"ז) ע"ש] אם אינה ראויה לז' מקרי כיון דלדידיה אינו ראויה דהא אסור לו לילך שם בשבת שבתוך החג או דילמא כיון דעצם הסוכה היא ראויה לז' לאנשים הדרין בתוך תחומה וגם לאיש הזה אם היה בא בע"ש בתוך התחום של הסוכה לא שייך לקרותה סוכה שאינה ראויה לשבעה דבסוכה עצמה ליכא חסרון כלל וגם בידו לבוא שם בע"ש ולישב בה בשבת. ולכאורה יש להביא ראיה מעיקר מחלוקת של ר"מ ור"י בעושה סוכתו ע"ג בהמה וכ' התוס' שם דה"ה דפליגי בעושה סוכתו על אילן והרי סוכה זו ג"כ ראויה לאחרים שעלו מבעוד יום על האילן דאף דקי"ל בעירובין (דף ק') דאם עלה מבעוד יום מותר לירד משחשיכה מ"מ אם רוצה להיות שם כל יום השבת בוודאי יכול להיות שם דבישיבה על האילן אין בזה איסור משתמש באילן רק העליה והירידה ואעפ"כ קרינן לסוכה זו סוכה שאינה ראויה לז' כיון דלאנשים שלא עלו עליה מבעוד יום אינה ראויה ליו"ט

ואכן באמת לא דמי לנד"ד כלל דהתם הסוכה בעצמותה היא נעשית במקום שאין יכולין לעלות לה בשבת ויו"ט אבל הכא הסוכה נעשית ככל הסוכות ומה שבעל הסוכה היה דר רחוק ממנה ואינו יכול לבוא בשבת משום זה לא איכפת לן ועוד דהא כל ז' ימי החג אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי וא"כ עיקר מקום דירתו כל ימות החג הוא בסוכה ואינו שייך כלל דהיא רחוקה ממקום דירתו דהלא אדרבה עיקר דירתו ומקום שביתתו הוא בסוכה והלכך לא שייך לחקור כלל בזה. ונראה דאם עשאה סוכתו רחוק מביתו אלף אמה לצד מזרח אסור לו לילך בשבת שבתוך החג או ביו"ט] לצד מערב ביתו כי אם אלף אמה כי מן הסתם עיקר שביתתו של אדם בשבת שבתוך החג הוא בתוך סוכתו ומודד משם אלפים לכל רוח ונראה דאפילו אם פירש בה בהדיא דרוצה לשבות בביתו ונתן שם פיתו אפשר דלא מהני כיון דאסור לאכול ולישן שם מאי מהני אמירתו ואף דאכילת עראי מותר חוץ לסוכה מ"מ שיעור עירוב הוא ב' סעודות אלמא דבעינן שיהא יכול לאכול כשיעור ב' סעודות וזה בוודאי אסור ומיהו כיון דקיימא לן דמערבין לגדול ביום הכפורים משום דראוי לקטן ומערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה ולא בעינן דיהיה חזי ליה וא"כ הכא נמי הא ראוי לקטן דפטור מן הסוכה ועוד דהא יכול לערב בפירות דלא בעי סוכה. ומיהו יש לחלק דלא דמי להתם דהתם מתכוין לשבות במקום דיכול לאכול כל צרכו וגם יכול לאכול בעצמו ורק דהפת שהניח אינו ראוי לו וכן במערב ביוה"כ מ"מ יכול לישן שם אבל בחג לא הוי מקום שביתה כלל בבית כי אם בסוכה והלכך אף דאמר דרוצה לשבות בבית הוו כפטומי מילי בעלמא ולאו כלום קאמר והדבר צ"ע בזה ומיהו בסתמא בוודאי עיקר מקום שביתה הוא בסוכה ומודד משם ולהלן אלפים אמה לכל רוח כנ"ל] ובעיקר מחלוקת ר"י ור"מ בעושה סוכה ע"ג בהמה דר"י פוסל ור"מ מכשיר דהוציא מזה השער המלך בפ"ח מה' סוכה דדבר דלא חזיא מדרבנן מקרי אינו ראוי מה"ת ואינו יוצא בה מה"ת אלא שהקשה דהא אנן קי"ל כר"מ דסבר דכיון דמדאורייתא מחזי חזי כשרה נראה דאין ראייתו רק לפי מש"כ התוס' דה"ה דפליגי בעושה סוכתו ע"ג אילן אבל באמת לולא דברי התוס' היה מקום לומר מדשבק הברייתא לדין העושה סוכה ע"ג האילן דתנא במשנה ולא נקט אלא בבהמה בלבד אלמא דגם ר"י לא פליג אר"מ רק בעשה ע"ג בהמה ועיקר טעמא דר"י י"ל משום דאינו יכול לישב בה ולישן שם כל ימות החג על הבהמה דאין לך צער בע"ח גדול מזה ואפשר דס"ל לר"י דצער בע"ח דאורייתא ור"מ דאמר דמדאורייתא מחזי חזי אפשר דסובר דצער בע"ח דרבנן [ומיהו לשון מדאורייתא מחזי חזי דחוק לפי זה דמשמע דזה פשוט לד"ה ואם נימא דמשום צער בע"ח נגעו בה אין זה פשוט דהא בב"מ (דף ל"ב) מוכיח רבא דמדברי רבנן ור"ש דלשם נלמד דצער בע"ח דאורייתא] וקצת היה מקום לומר דהא דאמר בירושלמי דביצה פ"ה הלכה ב' דאם היה רוכב ע"ג בהמה בשבת אומר לו רד ומסיק הטעם משום שהוא מצווה על שביתת בהמה כמוהו ותמה הב"י בסי' ש"ה הא קי"ל דחי נושא את עצמו ומאי איסור שביתת בהמתו איכא בזה וע"ש במראה הפנים מה שדחק ליישב ולי קשה עוד דהא איסור שביתת בהמה לא שייך רק אם רוכב ברה"ר אבל בירושלמי משמע דאפילו ברוכב במבוי או בחצר אומרים לו רד דהא מיירי שם מאיסור משתמש בע"ח בשבת וברוכב בחצר מאי שייך שביתת בהמה. ואכן לולא דבריהם ז"ל הייתי אומר דהכוונה דאם נאמר דאסור לירד מן הבהמה כל יום השבת משום דמשתמש בבע"ח בעת הירידה א"כ אין לך צער בע"ח גדול מזה וממילא יש בזה איסור שביתת בהמה ג"כ דהא כתיב למען ינוח שורך וחמורך וזה עושה לה צער והלכך כל מה שעושה לה צער ה"ה עובר בעשה דלמען ינוח ואפי' אם אינו עושה בה מלאכה כלל וכן נראה להדיא מד' הרמב"ם בפכ"ב מהל' שבת הלכה ט' שמפרש כן שכ' שם עלה באילן בשבת וכו' במזיד אסור לירד ובבהמה אפילו במזיד ירד משום צער בע"ח עכ"ל