בנין שלמה חלק א קלט

היכי קאמר דאלו בסוכה דעלמא בעי טפח שוחק הא מבואר בסוגיא שם דהא דבעי טפח שוחק אינו אלא כדי שיעמידנו בפחות מג' סמוך לדופן וכל פחות מג' קי"ל בכל התורה כולה דכלבוד דמי ונמצא דיש כאן שיעור רוב דופן ע"י לבוד וכל זה אינו אלא מדרבנן דאילו מעיקר הלמ"מ וודאי דסגי בטפח גרידא ותדע דהא איכא כמה אמוראי דס"ל דסגי דיעמידנו כנגד היוצא וזה לא מסתבר דפליגי בעיקר ההלכה כיצד נאמרה ועוד דהא לרבי דס"ל דשיעור סוכה הוא בד' אמות ולדידיה אף דיעמידנו בפחות מג' סמוך לדופן ליכא רוב דופן וע"כ דכל זה אינו אלא מדרבנן בעלמא וא"כ לענין מאי הזכיר כאן טפח שוחק. ונ"ל דהא דקאמר טפח שוחק אינו ר"ל טפח ומשהו אלא דרבא לשיטתו אזיל דס"ל בפ"ק דעירובין (דף ד') דכל אמות שאמרו חכמים הוא באמת בת ששה טפחים אלא דאמת כלאים דהוא לחומרא בשוחקות ואמת סוכה ואמת מבוי לענין למעלה מכ' ולענין דופן עקומה ולענין פירצת מבוי] הוא עצבות ופרש"י הללו שוחקות אמת כלאים מודדין בטפחים גדולים ושל סוכה ומבוי עצבות מצומצמות לחומרא עכ"ל וא"כ פשוט דה"ה לענין טפח דדופן השלישית בעינן טפח שוחק לחומרא ולכן קאמר הכא דאלו בסוכה דעלמא בעינן טפח שוחק ואזיל לשיטתו בזה [ואפילו לפי מה שכ' לעיל דצ"ל רבה מ"מ יש לומר דרבה ג"כ ס"ל כרבא בהא וגם אביי דאתיביה לא פליג עליה דרבא בהא רק דהוא ס"ל דאמת סוכה ואמת מבוי הוא באמת בת חמשה ואמת כלאים באמת בת ששה אבל בזה י"ל דמודה לרבא דאמת כלאים בעינן טפחיים שוחקות כיון דאזלינן לחומרא אזלינן לחומרא גם בהא וממילא בטפח דדופן השלישית בעי טפח שוחק כנ"ל ליישב לפרש"י והרא"ש ז"ל

שוב מצאתי בעז"ה להרז"ה ז"ל בספר המאור שכתב ג"כ דלמ"ד דמעמידו כנגד היוצא לא בעינן טפח שוחק דטפח שוחק לא הוזכר רק בדברי ר"י בן לוי והיינו כמש"כ בעז"ה דריב"ל לא מצריך טפח שוחק דהיינו טפח ומשהו אלא מדרבנן כדי שיעמידנו בפחות מג' סמוך לדופן ויהיה רוב דופן. וראיה גדולה לדברינו מהא דחשיב (בנדה דף כ"ו) טפח דדופן סוכה בהדי הנך דשיעורו טפח וכל הנך דחשיב התם שיעורן בטפח גרידא אלא וודאי דהכא נמי מדאורייתא סגי בטפח גרידא והא דאמר הכא טפח שוחק ר"ל טפח גדול אבל טפח ומשהו לא בעינן מה"ת כנ"ל ברור ועוד יש לדקדק לפי פרש"י והרא"ש דהמיגו הוא בדאורייתא דבסוכה דבעלמא בעי טפח והכא סגי בלחי משהו א"כ מאי מקשה מברייתא על רבה דלא תני נמי בברייתא דיתרה סוכה דעלמא אסוכה דשבת וכו' ומאי קושיא דילמא הך ברייתא אתיא כר' יוסי דס"ל בעירובין (דף י"ד) דלחיים שאמרו רחבן ג' טפחים וא"כ אינו יתירה כלל דבשבת נמי בעינן לחי של ג' טפחים ואדרבה שבת חמיר יותר מסוכה וזה כבר תני בברייתא התם דחמיר שבת מסוכה וקושיא עצומה היא לכאורה

ואכן לפי חומר הנושא נ"ל ליישב די"ל דס"ל להש"ס דהא דמצריך ר' יוסי לחי של ג"ט היינו מדרבנן להתיר לטלטל במבוי סתום דס"ל דבפחות מג' לא הוי היכרא כלל וכן בקורה נמי בעינן שיהא ברחבו טפח ומחצה אבל לענין לעשותו רה"י כגון במבוי מפולש לחייב להזורק לתוכו מודה ר"י דגם בלחי משהו נחשב למחיצה דלענין דאורייתא לא מצינו חילוק בין משהו לג"ט וגם זה נ"ל ברור. ואמנם מה שהקשה המהרש"א על התוס' מיושב בפשיטות ע"פ דברי הר"ן הנזכר. ומיהו קושיית המהרש"א ז"ל תסובב גם על הר"ן ז"ל דמנ"ל להוכיח באמת דאפי' אם סיכך לרוחב המבוי לצד הלחי דינו כסוכה העשוייה כמן גאם דילמא מיירי באמת שסיכך לאורך הסוכה עד דופן הסתום וכמו שפי' המהרש"א ואולי מדאמר סתמא סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי ומשמע באיזה אופן שסיכך כשר. ודע דהתוס' מחולק עם הר"ן בשני דברים א' דלדעת הר"ן אמרינן מיגו אפי' בלחי משהו ולדעת התוס' דווקא בלחי טפח והב' דלדעת הר"ן בסוכה העשוייה כמבוי מה"ת בעי פס ד' וכמו שמשמע מדבריו ז"ל להדיא בד"ה ת"ר שתים כהלכתן ומזה הוכיח דמימרא דרבה ע"כ מיירי במבוי שאינו מפולש דבמבוי המפולש לא מהני טפח שוחק אבל מדברי התוס' נראה דמה"ת לעולם סגי בטפח שוחק ולפיכך כשהשיגו אפירש"י דפי' דמיירי במפולש לא הקשו עליו מגופיה דמימרא דרבה דאמר דבעלמא בעינן טפח שוחק רק דבמבוי מפולש לא מהני לחי רק לר"י ולית הילכתא כוותיה ובאמת שזה אינו קושיא כ"כ על רש"י ז"ל וכמו שכ' לעיל דרש"י אזיל לשיטתו דבמבוי מפולש מודו רבנן דנעשה רה"י ע"י לחי וטפי הו"ל להקשות עליו מסוגיית הגמ' כאן וכמו שהקשה הר"ן אלא וודאי דהם ז"ל ס"ל דמה"ת אין חילוק ונ"מ טובא לדינא דאם אי אפשר לו לעשות פס ד' כ"א טפח שוחק לדעת התוס' מחוייב לעשות דהא מה"ת הוא כשרה אבל לדעת הר"ן אינו מחוייב דהא היא פסולה מה"ת ומיהו אפשר דמ"מ מחוייב לעשות דהא מ"מ תהיה כשרה לשבת שבתוך החג מה"ת דהא דעת הר"ן דאמרינן מיגו אף בפסול דאורייתא וצ"ע בזה. ודע דנסתפקתי בסיכך ע"ג מבוי סתום שיש עליה קורה וגם לחי אם מהני האי לחי לענין סוכה דאפשר דלא אמרינן מיגו רק אם הלחי מהני מידי לענין שבת אבל במקום דא"צ לחי י"א לא שייך מיגו וכן נ"ל עיקר לדינא דהא משמע בגמרא דמתורת מיגו הוא דאתינן עלה ובכה"ג הא ליכא מיגו. ודע עוד דלכאורה קשה לי לדעת התוס' דהאי מיגו לענין דרבנן הוא דאמרינן כן א"כ אמאי לא אמר נמי אם סיכך ע"ג חצר שפתוח לרה"ר וניתר ע"י ב' פסין של משהו דג"כ אמרינן מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה ולא בעי טפח שוחק וצורת הפתח ובשלמא לדעת רש"י דלא אמרינן מיגו רק במקום דמועיל הלחי לעשותו רה"י דאורייתא ניחא דגבי חצר שיש לו ג' דפנות בלא"ה הוי רה"י דאורייתא אבל לדעת התוס' והר"ן קשה ואולי דממילא שמעינן מיניה דרבה דה"ה בחצר ע"י ב' פסין דהיינו הך. היוצא לנו מדברינו להלכה דבסוכה העשויה כמבוי והיא עומדת במקום שאין שם מחיצות כלל או במבוי המפולש לדעת הר"ן צריך מה"ת פס ד' ואפשר דהא דבעינן שיהא פס ד' ומשהו ולהעמידה בפחות מג' סמוך לדופן הוא ג"כ מה"ת אבל לדעת התוס' וש"פ אינו אלא מדרבנן אבל מה"ת סגי בטפח והא דבעינן טפח שוחק ולהעמידה בפחות מג' סמוך לדופן בסוכה העשויה כמן גאם וגם צריכה נמי צה"פ זה וודאי נראה דאינו אלא מדרבנן. אבל אם עומדת הסוכה בחצר או במבוי שאינה מפולש אז לדעת הר"ן דינה כמו סוכה העשויה כמן גאם וסגי בטפח שוחק אפי' מדרבנן ואכן מדברי התוס' וש"פ לא משמע כן אלא לעולם בעי פס ד' כיון דהסכך הוא רחוק מדופן האמצעי. עוד כתבנו דאף דמה"ת לא בעינן טפח ומשהו ולהעמידה בפחות מג' סמוך לדופן מ"מ בעי טפח שוחק דהא קי"ל כרבא בעירובין (דף ד') דלחומרא בעינן טפחיים שוחקות. ולענין אם סיכך ע"ג מבוי מפולש שיש לה לחי לדעת רש"י והרא"ש כשרה הסוכה בשבת שבתוך החג משום מיגו וגם מותר לטלטל בתוך הסוכה ואף שחוץ לסוכה אסור לטלטל מ"מ בתוך הסוכה מותר ולדעת הר"ן מה"ת מהני מיגו ומ"מ פסולה מדרבנן דהא לענין פסול מדרבנן ליכא מיגו וכ"ש שאסור לטלטל בה ולדעת התוס' אם הלחי הוא משהו פסולה מה"ת דלפסול דאורייתא לא אמרינן מיגו ואם הלחי הוא טפח היא פסולה מדרבנן ואם סיכך ע"ג מבוי שאינה מפולש וסיכך לצד הלחי לדעת הר"ן אפי' הלחי משהו כשרה לשבת שבתוך החג ולדעת התוס' בלחי משהו פסולה מה"ת ובלחי טפח אז היא כשרה לשבת שבתוך החג ואכן לדעת רש"י והרא"ש י"ל דגם בלחי טפח פסולה מדרבנן כיון דאינו מועיל הלחי לעשותו רה"י. וגם בימות החול יש נ"מ דלדעת הר"ן דינה כסוכה העשויה כמן גאם וסגי לה בטפח שוחק וצה"פ ואכן לדעת התוס' וש"פ דלא הזכירו סברא זו י"ל דס"ל דבעינן פס ד' ומשהו כמו בסוכה העשויה כמבוי. ולדעת המהרש"א ז"ל אף בשבת שבתוך החג אינה כשרה רק אם סיכך לאורך המבוי עד דופן הסתום באופן שיש ב' דפנות דעריבן ולא מהני המיגו רק דלא בעינן טפח שוחק ופשוט דה"ה אם סיכך ע"ג מבוי סתום שהוא רחב יותר מעשר אמות והכשירוה בצה"פ דג"כ תליא במחלוקת הנ"ל דלדעת הר"ן והתוס' כשרה אם סיכך אצל צה"פ אבל לדעת רש"י הרא"ש י"ל דפסולה מה"ת ודע עוד דמבואות שלנו שהן מפולשין כל אחד לחבירו שדינן כחצירות דבעי שני פסין או פס ד' אם אינן רחבין יותר מעשר אם סיכך עליהן אצל הפסין אז בוודאי כשרות לשבת בתוך החג לדעת הר"ן אבל לדעת התוס' בעינן שיהא לכה"פ פס אחד שיהיה רחב טפח ופשוט הוא. ודע עוד דלענין מה שכתבתי לעיל דלדעת הרי"ף כשרה אף בימות החול משום דלא הזכיר שאינה כשרה רק לשבת שבתוך החג נראה שטעמו ונימוקו דאם איתא שאינה כשרה רק לשבת שבתוך החג א"כ הרי היא סוכה שאינה ראויה לשבעה מה"ת דהא בימות החול חסר דופן ג' דהא בעינן טפח לכה"פ והכא ליכא רק לחי משהו ובהדיא מבואר בסוגיא (דף כ"ג) דסוכה שאינה ראויה לשבעה מה"ת לד"ה פסול דר"מ דמכשיר התם בעושה סוכתו ע"ג בהמה אמרינן התם בגמ' הטעם משום דמדאורייתא מחזא חזיא אבל הכא הא פסול מה"ת וכבר הרגיש בקושיא זו בס' באר אברהם להגאון בעל משכיל לאיתן זצ"ל ובס' קהלת יעקב ומה שתי' בהגהות הגאון האמיתי מוהר"ש שטראשון זצ"ל בהגהותיו דהכא שאני דמהני מטעם מיגו דאם מועיל המיגו לענין פסול המחיצה עצמה כ"ש דמועיל לענין פסול שאינה ראויה לשבעה ולענ"ד נראה לומר דלא שייך מיגו רק לפסול דופן דהוא דבר הנוהג גם