בנין שלמה חלק א קלח

תרכ"ט ס"ק י"ט שהעיר ג"כ על הא דאין מסככין בנסרים משום גזירת תקרה מד' התוס' הנ"ל ותי' דצ"ל דדף של נחתומים רחבים טפי ונוחים יותר לתשמיש משאר נסרים וכו' ותי' דחוק דהא דבר שיש בו ד' על ד' הוא מקום חשוב בכל דוכתא וראוי לתשמיש ולהניח עליו חפצים ולכן נ"ל יותר כמו שכתבתי לעיל והנלע"ד כתבתי בעז"ה: בעז"ה יום ב' כ"א תמוז שנת ת"ר טו"ב לפ"ק

סימן מו שאלה ראוי לברר בדין סיכך ע"ג מבוי מפולש שיש לו לחי אחד או שני לחיים אי כשר לשבת שבתוך החג או לא וכן ראוי לחקור דהיאך הדין אם סיכך ע"ג מבוי מפולש שיש לו צורת הפתח מצד אחד ומצד האחר איכא לחי משהו ובין שסיכך לצד צורת הפתח ובין שסיכך לצד הלחי וכן יש להסתפק בסיכך ברה"ר גמור שהיה לו ב' בתים בשני צידי רה"ר ועשה לחי מכאן ולחי מכאן וסיכך עליהם אי כשר או לא ועוד יש כמה צדדים שראוי להסתפק בהם ויבואר הכל בתוך גוף התשובה אי"ה

תשובה (בסוכה דף ז') גרסינן אמר רבא סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשר ופרש"י ע"ג מבוי מפולש שיש לו לחי כשרה בשבת ולא בחול דמיגו דהוי דופן לשבת למהוי רשות היחיד הוי דופן לענין סוכה עכ"ל. ונראה פשוט דרש"י ז"ל היה גורס אמר רבה דהא רש"י ז"ל כתב שם בתחילה בד"ה ואלו סוכה דשבת אם עשויה כמבוי שתי דפנות זו כנגד זו סגי לה בלחי זקוף אצל היוצא וכו' דהא מר משום דאית ליה מיגו אמר הכי לדידך דאמרת לחי משום מחיצה והזורק למבוי מפולש שיש לו לחי חייב וכו' עכ"ל רש"י שם והך סברא דלחי משום מחיצה רבה הוא דקאמר לה בפ"ק דעירובין (דף י"ב ע"ב) אבל רבא אדרבה פליג על רבה וס"ל דלחי נמי משום היכר ולרבא הזורק למבוי מפולש שיש לו לחי פטור והלכך ע"כ דגריס רבה כאן וכן הב"ח בהגהותיו הגיה דצ"ל רבה ואכן צ"ע דלא הגיה ג"כ ברש"י שם עמוד ב' וצריכה לרבא למימר וכו' ופשוט דטס"ה וצ"ל וצריכה לרבה למימר וקצת נראה דמה דאיתא בגמ' דאמר אביי והא את הוא דאמרת נראה להגיה הא מר הוא דאמר וכן נראה להדיא מרש"י ז"ל ד"ה ואילו דגרס כן דכיון דהקשה כן לרבה דהיה רבו בוודאי לא היה אומר לו והא את הוא דאמרת ועי' בב"ב (דף קנ"ח ע"ב) עדא אמרה בן עזאי תלמיד חבר דר"ע הוי דקאמר ליה שבאת ע"ש. והנה פשוט שרש"י ז"ל מפרש למימרא דרבה דהך מיגו הוא לענין דאורייתא דכיון דמהני האי לחי לעשותו רה"י דאורייתא ה"נ נחשב לדופן שלישי לענין סוכה ומיירי שסיכך לצד הלחי והלכך הגם שבחול בעי פס ד' מה"ת או טפח שוחק לכה"פ לפי מה שיבואר לקמן בע"ה דמה"ת סגי בטפח שוחק גם בסוכה העשוייה כמבוי] מ"מ בשבת שבתוך החג סגי בלחי משהו וכן פירש הרא"ש ז"ל ג"כ ומסיים שם דמהני המיגו גם לענין טלטול מדרבנן דאף דבשבת דעלמא אסור לטלטל במבוי מפולש שיש לו לחי מ"מ בשבת דסוכה משום מצות סוכה התירו לטלטל כמו שהתירו גבי פסי ביראות עכ"ל ולענין מה שהקשו התוס' עליו דאי במבוי מפולש לא משתרי בלחי וקורה אלא לר"י בפ"ק דעירובין (דף י"ב) וכולהו אמוראי ס"ל שם כרבנן הנה לרש"י לשיטתו לק"מ לפענ"ד דהא רש"י ז"ל שם כתב דאף רבנן לא פליגי עליה דר"י אלא ברה"ר כמו דאמרי דאין מערבין רה"ר בכך אבל במבוי המפולש מודו דמהני לחי לעשות רה"י דאורייתא ורש"י ז"ל היה מוכרח שם לומר כן דאל"כ מאי מקשינן שם על רבא דס"ל דלחי משום היכר מר"י לימא אנא דאמרי כרבנן אלא וודאי דגם רבנן לא פליגי עליה דר"י רק ברה"ר וזהו דדייק רבה כאן ואמר דסיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי ולא אמר רבותא יותר דאפילו סיכך ברה"ר שיש לו ב' בתים בשני צידיו ועשה מצד אחד כשר והיינו משום דבזה פליגי רבנן באמת וס"ל דלא נעשה רה"י בשביל הלחי משום דאתי רבים ומבטלי ליה ומיהו אין זה הוכחה די"ל דלא יכול למתני דין זה ברה"ר דהא בלא"ה אסור לסכך ברה"ר משום גזל הרבים ואף דקי"ל לקמן (דף ל"א) דהמסכך בר"ה כשר בדיעבד משום דקרקע אינו נגזלת מ"מ לכתחילה אסור משום גזל]: וזה אין להקשות על רש"י ז"ל דהא התם מצריך ר"י שני לחיים והכא אמר רבה דסגי בלחי אחד דהא אינו קושיא דהדבר פשוט דהא דמצריך ר"י שני לחיים היינו לענין היתר טלטול אבל לעשות רה"י דאורייתא סגי בלחי אחד וכמו דאמר רבה שם בהדיא דהזורק למבוי מפולש שיש לו לחי חייב ואף דרבה לא אמר כן רק במבוי המפולש היינו לפי דאנן קי"ל כרבנן דרה"ר גמור לא מהני לחי לעשותו רה"י דאורייתא ועוד דאפי' נימא דברה"ר גם לר"י בעינן ב' לחיים מ"מ במבוי המפולש בוודאי סגי בלחי אחד דהא בהדיא אמר רבה התם דאף בלחי אחד חייב. ונ"ל דרש"י והרא"ש ז"ל מפרשים דסיכך לצד הלחי דהשתא איכא ג' דפנות דעריבן אבל בסיכך לצד השני מה בכך דהלחי נחשב כמחיצה מ"מ הא אפילו אם היה כולו סתום מ"מ אם הסכך משוך מן הדופן ג' טפחים פסולה דהרי אין כאן לסוכה רק ב' דפנות. ונ"ל דלדעת רש"י והרא"ש ז"ל יצא הדין דבסיכך ע"ג מבוי מפולש קיל יותר מסוכך ע"ג מבוי שאינו מפולש דאם סיכך ע"ג מבוי מפולש לצד הלחי כשר משום דנחשב לדופן אבל אם סיכך ע"ג מבוי שאינו מפולש לצד הלחי פסול דשם אינו מתיר הלחי מתורת דופן דהא אפי' קורה מתיר התם ולא שייך לומר מיגו דהוי דופן דהא אינו מתיר מתורת דופן כנ"ל ודו"ק ואכן כ"ז לרש"י והרא"ש אבל לדעת התוס' הוא להיפך ממש דע"ג מפולש פסול מה"ת דאף מה"ת הוא רה"י דאורי' מ"מ מה"ת לא אמרי' מיגו ומיהו אם אמר דמה"ת סגי בטפח ולא בעי טפח שוחק וגם לא בעי דיעמידו פחות מג' סמוך לדופן אז אם סיכך לצד הלחי והלחי הוא רחב טפח אז אינה פסולה רק מדרבנן אבל אם סיכך ע"ג מבוי שאינו מפולש לצד הלחי אז כשרה אם הלחי הוא רוחב טפח דאמרינן מיגו בדרבנן אבל אם אינו רחב טפח גם במבוי שאינו מפולש פסול כיון דמה"ת בעינן שיהא רוחב טפח לא אמרינן מיגו בדאורייתא. ושיטה שלישית יש בזה להר"ן ז"ל דפי' ג"כ דמיירי במבוי שאינו מפולש אך דס"ל דוודאי מיירי בסתם לחי דהוא משהו ומ"מ כשר בשבת שבתוך החג משום דבכה"ג יש לומר מיגו בדאורייתא ומיגו בדרבנן מיגו בדאורייתא דמיגו דמהני האי לחי לעשות רה"י דאורייתא אם היה מפולש מהני נמי לענין סוכה דנעשה דופן ואף שאינו רחב טפח וגם ליכא שתי דפנות דעריבן מ"מ כשר מטעם מיגו והטעם דנייד הר"ן ז"ל מפי' התוס' ז"ל פשוט דהא אמר בסתמא ע"ג מבוי שיש לו לחי וסתם לחי הוא משהו ואכן כל זה אינו כשר אלא בשבת שבתוך החג אבל בימות החול פסול. ואכן שיטה רביעית יש בזה להרי"ף ז"ל שדעתו ז"ל דכשרה היא לכל ימות החג כמו שכתב הר"ן לדעתו ז"ל. ונראה דמה שכתב הר"ן דבחידושיו הוכיח דע"כ מיירי הסוגיא דמיירי במבוי שאינו מפולש הנה עצם הספר לא נמצא בינינו אך נראה דכוונתו להוכיח מהא דאמרינן בגמ' הלשון דאלו סוכה דעלמא בעי טפח שוחק ואלו סוכה דשבת לא בעי טפח שוחק הרי דמיירי במבוי שאינו מפולש דאלו במבוי מפולש הא בעי פס ד' ואף דהשתא דמיירי בשאינו מפולש הא צ"ל דסיכך לצד הלחי וא"כ אכתי הו"ל כמפולש כבר יישב זה הר"ן שם והעלה מתוך זה דבמסכך ע"ג מבוי סתום או בחצר רחוק מדופן האמצעית מ"מ אין דינה כסוכה העשויה כמבוי וסגי בטפח שוחק ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן כמו בסוכה העשוייה כמין גאם

וראיתי להמהרש"א ז"ל שהקשה דלפי' התוס' דמיירי שסיכך לצד הלחי א"כ הוי כמו סוכה העשוייה כמבוי וצריכה בחול פס ד' והיכי קאמר בגמ' דאלו סוכה דעלמא בעי טפח שוחק ולכן כתב דלולא דברי התוס' יש לפרש דסיכך חצי רוחב המבוי מצד אחד בכל האורך מראשה מצד הלחי עד סופה צדה הסתום דהשתא הוי שפיר הכשרה בטפח שוחק שהרי יש לו ג' דפנות דעריבן עכ"ל והנה פשוט מה דלא הקשה כן לפירש"י והרא"ש דמיירי להדיא במבוי מפולש משני צדדין ובוודאי קשה דהיכי קאמר דמהני טפח שוחק היינו משום דלדידהו המיגו הוא בדאורייתא ומה"ת פשיטא ליה להמהרש"א ז"ל דגם בסוכה העשויה כמבוי סגי בטפח דכיון דאמרינן דאתאי הילכתא וגרעתה לשלישית ואוקמה אטפח אין נ"מ באיזה סוכה שיהא ונ"ל ראיה לזה דאלת"ה מנ"ל דהלכתא לגרועי אתא נימא דהילכתא אתי לסוכה כמן גאם וקראי דמצרכי ג' דפנות מיירי בסוכה העשוייה כמבוי דבעי פס ד' ומוקים לה בפחות מג' סמוך לדופן דאמרינן לבוד והיינו ג' דפנות אלא וודאי דמה"ת אין חילוק בין סוכה לסוכה וכן ראיה מרב יהודה דפליג לקמן בסוגיא דף ז' עליה דר' יהושע בן לוי וס"ל דגם בסוכה העשויה כמבוי סגי בטפח שוחק ואם הוא מה"ת דכן נאמרה הלכה לא הוי פליגי בהלכה וא"כ פשוט דלרש"י ניחא דהש"ס לא הזכיר רק מה שיש נ"מ מה"ת בין סוכה דעלמא לסוכה דשבת ותדע דלא הזכיר דבסוכה דעלמא בעינן נמי צורת הפתח לבד הטפח שוחק דכן ס"ל לרבא בעצמו שם (דף ז') אלא וודאי משום דזה אינו אלא מדרבנן ומדרבנן לא קמיירי. ואכן גם מה שהקשה על פי' התוס' תמהני דהיאך לא ראה דברי הר"ן בזה דהרי הר"ן נרגש מקושיית המהרש"א ז"ל והוציא מזה דין חדש באמת דבסוכה שהוא בתוך החצר או במסכך ע"ג מבוי סתום סגי בטפח שוחק אפילו מדרבנן והא דאמרינן דסוכה העשויה כמבוי בעי פס ד' היינו במסכך ע"ג מבוי מפולש או דמסכך ברה"ר וכדומה וא"כ גם דברי התוספות יש לתרץ כן

ואכן קצת יש לדקדק לפי' רש"י והרא"ש ז"ל דמיירי לענין דאורייתא