בנין שלמה חלק א קלז

משש כלים רק דדעתו לחברו בקרקע ודעתו שיהיה כלי בקרקע כמו בתחילה דזהו הוי פלוגתא דרבי אליעזר וחכמים אי הוי כקרקע אי לא דר"א סבר דהוי כקרקע וחכמים פליגי וס"ל דלא הוי כקרקע ולענין הלכה איכא כמה דעות דיש דפוסקין כר"א ואפי' באיסור וטומאה דאורייתא ויש שפוסקין כר"א דווקא בשאיבה דרבנן ויש שפוסקין לגמרי כחכמים דאפילו לענין דרבנן לא נחשב כקרקע [ועי' בשבועות (דף מ"ה) פלוגתא דר"מ וחכמים ולכאורה תליא נמי בהך פלוגתא ומיהו הבה"ט מחלק בזה והובא בטחו"מ סי' צ"ה ע"ש היטיב]. ולענין מה שכתבתי לעיל דיש להביא ראיה מאוכל שלא הוכשרו ואף דעדיין אינו מקבל טומאה מ"מ אין מסככין בו וכתבתי דאף דיש לדחות דחיישינן דשמא ירד גשמים בחג ויוכשרו מ"מ אין זה דיחוי דהא גשמים בחג סימן קללה הוא ואינו לרצון ולענין הכשר בעינן רצון כ"כ לעיל ואין לומר נמי דהא בלא"ה על מחובר לא מהני הכשר כדאיתא בחולין (דף ט"ז) דהא יש לדחות מתרי טעמי דחדא דהא מבואר שם בחולין דתלוש ולבסוף חברו לענין הכשר נחשב כתלוש וכמו דמסיק ר"פ שם דדווקא בכותל מערה אינו בכי יותן אבל בכותל בנין ונתכוין להדיח הכותל ה"ז בכי יותן ע"ש. ועוד דאם סכך סוכה העשוייה בראש העגלה או בראש הספינה באוכלין שלא הוכשרו דהתם הוי וודאי בכי יותן דהא תלוש גמור הוא וע"כ אנו צריכים לטעם שכתבנו דהוי שלא לרצון דגשמים בחג סימן קללה הוא ועוד דוודאי ניחא ליה שלא יפלו על האוכלין כדי שלא יפסלו הסוכה על ידי זה ואעפ"כ לא אישתמיט שום אחד מהפוסקים ז"ל שיסתפק בזה וע"כ דהדבר פשוט דתליא במין המקבל טומאה וכמש"כ לעיל: שוב אחר החיפוש מצאתי להגאון מוהרש"ש זצ"ל בהגהותיו (דף י"ג ע"ב) על התוס' ד"ה ירקות דכתב ג"כ דמשמע מדברי התוס' שם דאף באוכל שלא הוכשר אסור לסכך ואף אוכל שלא מפרך ואין לפוסלו משום אויר מ"מ פסול משום דמקרי דבר המקבל טומאה ואף שלא הוכשר ומיהו מש"כ שם דלא פסילי רק מדרבנן משום דקרובים לטומאה והוי כאניצי פשתן ודלא כהקרבן נתנאל באות ז' דדעתו ז"ל דפסול מה"ת ע"ש הנה לענ"ד דברי הק"נ נראה עיקר בזה דוודאי לא תלי בדבר המקבל טומאה אלא בראוי לקבל טומאה ואוכל שלא הוכשר נמי ראוי לקבל טומאה מיהת אם יוכשר ולקמן בסמוך יבואר עוד מזה

ולענין מה שעמדתי לעיל על תי' הב' של התוס' דמשו"ה אסור לסכך באוכלין ואף דלאחר שמסכך פרחה טומאתן מיניה מ"מ פסול משום תעשה ולא מן העשוי ותמהתי לעיל דא"כ יהיה מועיל שינענע אותו לשם סיכוך רצה מופלג אחד ליישב דאם ינענע אותם יחזרו לטומאתם מחמת דנעשו תלושים אבל אין זה תי' כלל דאין החיבור גורם לו טהרה רק מה שעשה ותקנה לשם סכך בזה נתבטל מתורת אוכל וא"כ מה בכך דנענע אותה ותלשם מהסכך מ"מ עדיין שם סכך עליהם דהא בדעתו להניח שנית על הסוכה

ולענין עיקר קושיית התוס' דלמה אין מסככין בדבר המקבל טומאה רצה מו"ר הנ"ל ליישב ולומר דאפשר דתליא בפלוגתא דתנאי בזבחים (דף צ"ב ע"ב) דתניא התם בגד אין לי אלא בגד וכו' יכול שאני מרבה עור עד שלא הופשט ת"ל בגד וכו' אף כל הראוי לקבל טומאה ד"ר יהודה ר"א אומר בגד וכו' יכול שאני מרבה עור משהוכשר וכו' אף כל דבר המקבל טומאה וכו' ואמרינן מאי בינייהו מטלית פחותה משלש איכא בינייהו מ"ד ראוי ה"נ ראוי דאי בעי חשיב עלה מ"ד דבר המקבל טומאה הא מיהא לאו בת קיבולי טומאה היא ע"כ מהסוגיא דלשם היוצא לנו מהסוגיא זו דלענין דם חטאת הוי פלוגתא אי בעינן דבר המקבל טומאה או אפילו ראוי לקבל טומאה א"כ אפשר דגם בסוכה תליא בפלוגתא זו דלמ"ד ראוי ה"נ ראוי וא"כ ל"ק מידי מהא דנתבטל מתורת אוכל ואינו מקבל טומאה עכשיו מ"מ ראוי לקב"ט דאי בעי ממלך עלה והדר משויא ליה אוכל וכמו בעוצבא דחשיב עלה לקצעא דאמרי' דמקרי ראוי דאי בעי יחזור ממחשבתו וה"נ דכוותיה וה"נ טעמא דאוכל שלא הוכשר דמ"מ ראוי לקבל טומאה ע"י הכשר ואף דיש לחלק דהתם אינו מחוסר מעשה משא"כ הכא דמחוסר מעשה דצריך ליטלו מן הסוכה וכן באוכל מחוסר מעשה דהכשר [וכ"כ להדיא התוס' שם בד"ה מניין וכן מוכח בהדיא בסוגיא דעור שלא הופשט לד"ה אינו טעון כיבוס ואף דראוי לקבל טומאה ע"י הפשט וע"כ משום דהוי מחוסר מעשה מ"מ הכא לא הוי מחוסר מעשה כ"כ דהא ס"ל לתוס' דעשיית התקרה לא נחשב למעשה כ"ש בביטולו לא נחשב למעשה מיהו בהכשר בוודאי נראה דמקרי מעשה לענין זה וצ"ע באמת בזה אי מקרי ראוי לקבל טומאה אוכל שלא הוכשר או לא] כן תירץ לי מורי זצ"ל ועוד אמר בזה טעם דמשו"ה אין מסככין בעורות אפילו שאינן עבודין ורש"י עמד ע"ז ותי' משום דלא הוי גידולו מן הארץ דגידולי הארץ מקרי אבל גידולו מן הארץ לא מקרי וזה דחוק ועוד דלר"י דיליף מחגיגה דמה חגיגה דגידולו מן הארץ ע"כ מסככין בעורות וכמו שפרש"י להדיא שם אליביה א"כ מנ"ל דלדידן אסור דהא ר"י קרי לבהמה גידולו מן הארץ הרי דס"ל דגידולו מן הארץ וגידולי הארץ הכל חדא וא"כ מנ"ל דאנן פליגי עליה דהא הש"ס ניידי מטעמי' מטעם אחר אבל מעיקר הסברא דבהמה בכלל גידולי הארץ מקרי מזה לא נייד הש"ס אמנם לפי הטעם הנ"ל שפיר אין מסככין בעורות מטעמא אחרינא והוא משום דראוי לקבל טומאה תיכף משהופשט וכמו לעניין כבוס משום דאי בעי חשיב עלה לשטיח ומקבל טומאה מיד בלא שום מעשה וכמו שכתב התוס' התם ע"כ מדברי מורי זצ"ל ודפח"ח. אמנם לענ"ד תמוה מהא דסככה בבלאי כלים פסולה דאמרי' דהיינו מטלניות שאין בהם שלש על שלש ופרש"י דפסולה מדרבנן משום גזירה כיון דמעיקרא היה כלי ומכלי אתו ומשו"ה גזרו בה רבנן ולדעת מורי הנ"ל לפסול מדאורייתא וגם מאי איריא בבלאי כלים דאתו מתורת כלי תיפק ליה דאף אם מתחילה עשאה בגד שאין בו שלש על שלש נמי פסול לסכך בו דהא אמרינן בהדיא בזבחים שם דמקרי ראוי לקבל טומאה דאי בעי חשיב עלה ועיין בתוס' בסוכה י"ז ד"ה לא חזיא שכתב דאף דהתם בזבחים משמע דמהני מחשבה מ"מ התם מיירי במחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כדפרישית בפכ"ח דכלים עכ"ל ולא ידענא היכי מבואר דבריהם במסכת כלים וחפשתי בר"ש ובפי' הרא"ש שם ומצאתי שכ' תירוץ אחר דההוא דזבחים מיירי נמי במטלניות שבא מטלית גדול ועפ"ז לק"מ על ד' מורי זצ"ל דהתם נמי באמת נמי לא מיקרי ראוי רק בבא מבגד גדול [רק דתקשה דלמה צריך רש"י ז"ל לומר דאסור מגזירה דרבנן] אמנם מד' תוס' אלו שכ' דהתם במחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דס"ל דאף בתחילה מקבלת טומאה אם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו וצ"ע בזה. ודע דמה שכתבתי לעיל להקשות על תוס' דזה הוי שינוי מעשה דנשתנה השם כעת ראיתי דמצינו פלוגתא דתנאי בזה אי בעינן שינוי מעשה גמור דאינו חוזר לברייתו לבטול מיניה תורת כלי או תורת אוכל או לא והוא בפ' ב"מ (דף כ"ה ע"ב) דתנן התם פתילת הבגד שקפלה ולא הבהבה רא"א טמאה היא וכו' ואמרינן במאי קמפליגי ר"א סבר קיפול אינו מועיל לבטולי מתורת בגד ור"ע סבר קיפול מועיל ונראה דהיינו טעמייהו דר"א סבר דבעינן שינוי שאינו חוזר לברייתו והכא חוזר לברייתו דאי בעי סתר לה ור"ע סבר דשינוי החוזר שפיר הוי שינוי דמ"מ נשתנה השם ע"י מעשה שלו דמעיקרא בגד והשתא קרי ליה פתילה וא"כ בנד"ד נמי אם מסכך באוכלין לר"ע הוי שינוי מעשה גמור ובטל מתורת טומאה דהא נשתנה השם ואף דאי בעי סתר לה והדר משויא ליה אוכל מ"מ הא התם נמי הוי שינוי החוזר לברייתו ואעפ"כ ס"ל התם דקיפול מועיל והוי שינוי וכיון דקי"ל דר"א ור"ע הלכה כר"ע וכן נפסק להלכה ברמב"ם ובש"ע סי' רס"ד כר"ע דמדליקין בה] הדרא התימה על התוס' דאמאי לא נחשב לשינוי מעשה [ועי' בתוס' ריש פ' במה בהמה ד"ה בבאין מנוי אדם לנוי בהמה שכתבו דכופת שאור שיחדה לישיב' דאמר דטהור מיירי ביש שינוי מעשה משמע ג"כ דבשינוי מעשה שפיר מהני ואף דחוזר לברייתו ואגב אורחיה ראיתי לתמוה דהיכן מוזכר שם לעניין טהרה דבטל מטומאתו ואפשר דממילא ש"מ דכיון דאמרינן דבטלה מתורת אוכל ומקבל טומאת מדרס ממילא נמי בטלה מטומאת אוכלין ואינו מקבל טומאת אוכלין דכל זמן דלא ישב עליה הזב טהור לגמרי] וא"כ צל"ע: שוב ראיתי להריטב"א ז"ל למס' סוכה (דף י"ב ע"ב) הנדפס בתוך חידושי הרשב"א ז"ל על שבע שיטות שהקשה ג"כ מהא דלא אסרי' לסכך בנסרים וחבילי עצים אלא משום גזירת אוצר ותקרה ולא אסרינן מצד דהן מקבלין טומאה מדרבנן מיהת וכמו שהקשיתי לעיל והוכיח מזה דאין פשוטי כלי עץ מקבל טומאה אם לא שראויין למדרס וגם יחדם למדרס ואז מטמאים טומאת מדרס וכל הטומאות מה"ת ואם אינם ראוים למדרס או דלא יחדום למדרס אך אם הם כלים שמשמשין אדם או שמשמשין משמשי אדם כגון שולחן או דף של לישה וכיוצא בהם אז מקבלים טומאה מדרבנן אבל אם אינו משמשי אדם או משמשין משמשי אדם אין עליהם שום טומאה כלל ע"ש וכ"כ התוס' בסוכה (דף ה') בסוף ד"ה מסגרתו בדרך ספק וז"ל ואי הוה מצי למימר דדף של נחתומין הוי כטבלא המשמשת אדם וכו' כ"ש דניחא טפי וכו' ומילתא דמסתפקא להתוס' פשיטא ליה להריטב"א ז"ל ואכן לפי מש"כ התוס' מתחילה שם דדף של נחתומין שאני מחמת שהדפין רחבים וראוי להניח עליהם דבר גזרו עליהם דדמו לבית קיבול ע"ש ע"כ צ"ל כמו שתי' לעיל דהא דמסככין בנסרים מיירי שנעשו סתמא דוודאי נסרים שיש בהן ד' ראוי להניח עליהם דבר כמו בדף של נחתומין. וראיתי להט"ז בסי'