בנין שלמה חלק א קלו

הב' דעות הנ"ל במקור הדין בהלכות סוכה בסי' תרל"ג לענין תבן ובטלו ושם לא כתב כלום ולא הביא כלל הב' דעות שזכר הרא"ש כאן אי סגי בביטול לז' או דצריך ביטול לעולם והיותר תימה בסוכה כתב דנראה כפי' רש"י דביטול לז' ימים סגי דומיא דמיעוט כותל וחריץ שבין ב' חצרות דפ' חלון דלא בעי ביטול אלא באותו שבת דקאמר התם וכו' ע"כ וע"כ צ"ל דלדעת החולקים כאן גבי סוכה יתרצו דלענין שבת עירובי חצירות מדרבנן משא"כ סוכה דאורייתא וא"כ דברי הרמ"א תמוהים דהיפך עלינו את הדברים דגבי שבת הביא ב' דעות וגבי סוכה לא ובאמת שהרמ"א בסי' שנ"ח הוציא כן מדברי תרומות הדשן סימן ס"ה אבל דברי תה"ד בעצמו תמוה ובמק"א יבואר דבר זה אי"ה ועוד מצינו בכמה דוכתי דמהני ביטול לזמן דוק ותשכח]: וגם תי' הג' שתי' התוספות דלא הוי שינוי מעשה הדבר צ"ע דלמה אינו נחשב שינוי מעשה דמעיקרא אוכל והשתא תקרה ועשיית התקרה גופא הוה מעשה גדול ולא דמי למריש הגזול דתנן בגיטין (דף נ"ה) דמפני תקנת השבים א"ח להחזיר אבל משום שינוי מעשה לא שאני התם דלא נשתנה השם ע"י המעשה שלו וכל שלא נשתנה השם לא מקרי שינוי מעשה וכדאמרינן בב"ק (דף ס"ו) והרי מריש דמעיקרא וכו' ואמר רב יוסף מריש שמיה עליו דתניא וכו' אבל בנידון דידן דמעיקרא היה אוכל או כלי והשתא קורה אין לך שינוי השם ושינוי מעשה יותר מזה אבל באמת בעיקר קושיית התוס' לענ"ד לולא דמסתפינא הייתי אומר דאינו קושיא כלל דנראה פשוט דהא דדבר המקבל טומאה אין מסככין בו לאו משום דזה גורם הפסול משום דהוא מקבל טומאה דא"כ אוכל שלא הוכשר יהא מותר לסכך בו ואף דבחג הסוכות ירד מטר על הסכך מ"מ לא יוכשרו ע"י זה דוודאי לא ניחא ליה בזה דגשמים בחג סימן קללה הם וזה וודאי א"א לומר דאה"נ דמותר לסכך בפירות שלא הוכשרו דהא ליתא ובהדיא מבואר הדבר בש"ס דסוכה (י"ג ע"ב) קשין ובהן שיבולין דאין מסככין בהם עד שיהיה הפסולת מרובה על האוכלין ומשמע אף דלא הוכשרו כלל וכן קשה דיהיה מותר לסכך באוכל שנפסל מאכילת כלב באופן דלא מקבל טומאה וזה לא מצינו כלל אלא וודאי הדבר פשוט דגזה"כ הוא דכתיב מגרנך ולא גורן עצמו מיקבך ולא יקב עצמו והטעם בזה אנחנו לא נדע והא דתנן זה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה אין מסככין בו י"ל דאינו אלא סימן בעלמא דחכמים נתנו סימן דהדברים דהם ממין הדבר המקבל טומאה אין מסככין דהיינו אוכלין דהם מין דבר המקבל טומאה והטעם משום דכתיב מגרנך ולא גורן עצמו אבל אין נ"מ כלל אי מקבלי טומאה או לא כיון דמ"מ הוי מין דבר המקבל טומאה וכן כלים אף דמעיקרא לאו בר קבולי טומאה הוא מ"מ השתא לאחר שנעשו כלים נחשב למין דבר המקבל טומאה ומפקינן מאוכלין כיון דפסיל קרא אוכלין אלמא דקפיד קרא במין דבר המקבל טומאה דאין מסככין בו וא"כ ה"ה כלים ואין להשיב ע"ז מהא דאמר רבי אמי בר טביומי (בסוכה דף ט"ז ע"א) סככה בבלאי כלים פסולה ואמרינן דהיינו מטלניות שאין בהם ג' על ג' דלא חזיא לא לעניים ולא לעשירים וכן במחצלת אף שנפחתה משיעורה אין מסככין בה ופירש"י משום כיון דמכלי אתו גזור בה רבנן וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' סוכה הלכה ב' דשמא יסכך בשברים דעדיין לא טהרו עכ"ל ולא כתבו הטעם משום דהן מין המקבל טומאה דהא אינו קושיא דכלים לא מקרי באמת מין המקבל טומאה דקודם האריגה אינו בר קבולי טומאה ורק דע"י האריגה שהאדם אורג להחוטין ועושה מהם בגד יורד להם תורת טומאה ונמצא דקבלת טומאה באה ע"י מעשה האדם דהוא תקנה לבגד או דלקח עצים ועשה מהן כלים אבל עצם הדבר אינו מין המקבל טומאה דפשוטי כלי עץ אינו מקבל טומאה וכן חוטין קודם האריגה עדיין אין עליהן שום טומאה [ואף דחוטי פשתן לאחר הטוויה מקבלין טומאת נגעים וכמו שכ' התוס' בסוכה (דף י"א ד"ה באניצי) ולדעת רש"י שם אף קודם הטוויה מקבלין טומאת נגעים יעו"ש היטיב מ"מ י"ל דהכא בסככה בבלאי כלים מיירי בבגדים של שאר מינים שאינם מצמר ופשתים דאין בהם טומאת נגעים ועל בגדים אלו הוצרך לומר הטעם משום גזירה דהם לא הוו מין המקבל הטומאה ובפרט לפי מה דמסקו התוס' התם דלרבנן דפליגי עליה דסומכוס סברי דסיככה בטווי כשרה באמת אע"ג דמטמא בנגעים דקסברי דלא שייך למילף מפסולת גורן ויקב לפסול בדבר המטמא בנגעים מאחר דאינו מטמא בשאר טומאות כ"כ התוס' שם דוודאי ניחא דמ"מ לא הוי מין המקבל טומאה דזה שמקבל טומאת נגעים אינו נחשב לגבי סוכה לדבר המקבל טומאה אבל אוכלין דהוא מין המקבל טומאה ובהדיא מיעט הכתוב אותם דכתיב באספך מגרנך ומיקבך ולא גורן עצמו ולא יקב עצמו שפיר י"ל דפסילי לעולם מה"ת ואף לאחר שבטל מהם תורת טומאה ובזה נתיישב קושיית התוס' הנ"ל ואכן מה אעשה הא חזינן דהתוס' לא ס"ל סברא זו ובטלו דברי נגד התוס': ובהא שכתבנו לעיל דבנסרים העשויים לסיכוך מודה ר"מ דלא שייך גזירת תקרה יש ליישב בזה מה דתמוה לכאורה בהא דמביא ר"י לר"מ ראיה (סוכה י"ד ב') מהא דמעשה בשעת הסכנה שהביאנו נסרים שהיה בהן ד' וסככנו על גבי מרפסת ולכאורה וכי לא ידע ר"י דאין שעת הסכנה ראיה והאיך עלה על דעתו של ר"י להביא ראיה מזה והנה בפשיטות יש ליישב דהוכחת ר"י היה מהא דלא הביאו נסרים שאין בהם ד' דליכא בהן גזירת תקרה וגם סכנה לא יהיה ולמה הביאו באמת נסרים שיש בהן ד' אלא וודאי דאין חילוק דגם בד' ליכא גזירת תקרה אמנם ר"מ מ"מ משיב אין שעת הסכנה ראיה דחששו דאם יקחו נסרים שאין בהם ד' יבינו דנעשו לשם סוכה ולא לבית לתקרה דהא אין דרך לעשות תקרה מנסרים שאין בהם ד' וזהו הטעם דמודה ר"מ בנסרים שאין בהם ד' דמסככין בהם משום דאין דרך לעשות תקרה מהם וכמו שפרש"י בדף י"ד ע"א וא"כ יחזור הסכנה לדוכתיה ואמרתי דמזה הוציא רש"י דטעמו של ר"מ דאין דרך לעשות תקרה בפחות מד' ולא כתב מטעמו של רב פפא כיון דליתנהו שיעור מקום והיינו משום דאל"כ היה קשה באמת דלמה לא לקחו נסרים שאין בהם ד' אלא וודאי דאין דרך לעשות תקרה מהם ויחזור הסכנה למקומו ושוב מצאתי שגם הפ"י תי' כן ות"ל שכוונתי לדעתו. אמנם כעת ראיתי ליישב בדרך אחר דהוכחת ר"י דלמה לא נסרו נסרים מתחילה לשם סוכה וליכא גזירת תקרה וגם סכנה ליכא דמהיכן יבינו מה בלבם אם לסוכה או לבית אלא וודאי דלא חיישינן לגזירת תקרה כלל וע"ז משיב אין שעת הסכנה ראיה כלומר דכיון דשעת הסכנה היה חששו שמא בתוך כך יתוודע הדבר וחשו למהר הדבר ולקחו הנסרים שנסרו מכבר ולא חששו לגזירת תקרה כנ"ל ברור

ולענין הקושיא הנ"ל שהקשתי על התי' הב' של התוס' דפסול משום תעשה ולא מן העשוי דא"כ למ"ל קרא דתעשה לך לפסול מן העשוי תיפוק לי מהא דאסור לסכך בדבר המקבל טומאה תי' לי ע"ז מו"ר הגאון מוהר"ר יעקב באריט זצ"ל דהו"א דהא דאסרה התורה היינו דווקא בסוכה העשויה בראש העגלה ובראש הספינה דהוי כמטלטלין ואינו בטל מטומאתה וכעין זה תי' רש"י בסוכה ל"א דהיכי משכחת לה סוכה גזולה לרבנן דס"ל דקרקע אינה נגזלת ותי' רש"י ג"כ דמשכחת לה בסוכה העשוי בראש העגלה ובראש הספינה ודפח"ח

אמנם לענ"ד אין זה מספיק דנראה דטעמא דבית שסככו בזרעים טהרו לאו משום דמחבר אותן בקרקע ובטל לקרקע רק משום דנעשה בית וגג ולאו שם אוכל עליו וא"כ אין נ"מ אי מחבר לקרקע או לא ותדע דהא אמרינן נמי דכופת שאור שיחדה לישיבה בטלה ואע"ג דלא חברה לקרקע וטעמא משום דנעשה עץ בעלמא ובש"ס חולין שם מביא נמי בסמוך לזה מהך דכופת שאור שיחדה לישיבה משמע דדמיין להדדי וראיה לזה עוד דהא במחובר לקרקע אי בטל תורת כלי מינה הוי פלוגתא דר"א וחכמים בב"ב ס"ה גבי צינור שחקקו ולבסוף קבעו וא"כ הו"ל להש"ס לתלות דין זה בפלוגתא דר"א וחכמים ועוד דהא התם קי"ל כחכמים דלאו כקרקע הוי אא"כ קבעו ולבסוף חקקו ועי' בחו"מ בסי' צ"ה ובה' שומרין סי' ל"א ועי' בב"י ביו"ד סי' ר"א שהביא כמה דעות דסוברים דאף לר"א דווקא בשאיבה דרבנן בטלי לגבי קרקע ולא מקרי שאוב אבל לענין דאורייתא לענין לטבול בתוך הכלי גופא שחקקה בקרקע ולבסוף קבעה אף ר"א מודה דלא בטלה וא"כ הכא גבי בית שסככו בזרעים דטומאת אוכלין דאורייתא היכי אמרינן דבטל לגבי קרקע אלא ע"כ דהוא הדבר אשר דברנו דעיקר הטעם הוא לאו משום חיבור להקרקע רק משום דבטלי מתורת אוכל דעשאו סכך וגג לבית והלכך אפילו סיכך לסוכה העשויה בראש העגלה נמי דינא הכי הוא ולא שייך כלל לפלוגתא דר"א וחכמים דבזה גם חכמים מודו ואין להקשות דגבי צינור נמי נימא הכי ונהי דמחובר לקרקע לא חשיב כקרקע לרבנן מ"מ בטלי מתורת כלי דהא ליתא דהתם לא ביטלה מתורת כלי כלל דעכשיו ג"כ עשוי לקבל בו המים כמו בעת שהיה תלוש והלכך אין טהרתו רק משום דחברו לקרקע והלכך בזה פליגי אי חיבור לקרקע מבטל מתורת טומאת כלי או לא וכל זה ברור והלכך שני אופנים איכא לבטל מתורת אוכל וכלי דאם תקנו לצורך דבר אחר כמו בבית שסככו בזרעים אז אפילו חברו לדבר התלוש מ"מ כיון דבטלו מתורת אוכל וכלי ואין דעתו להיות אוכל וכלי עוד עולין מטומאתן בזה וטהורים דכל הכלים עולים מטומאתן על ידי שינוי מעשה וזה הווי וודאי שיטי מעשה. ואופן הב' אפילו אם לא אל מתורת