בנין שלמה חלק א קלה

שקצצן אחר שסככן בהן דפסולים כל זמן דלא נענע כן תי' התוס' ואמרי' (שם דף י"ב ע"ב) דסככה בחיצין בנקבות פסולה משום דבית קיבול העשוי למלאות שמי' קיבול ובהדיא מבואר בשו"ת נודע ביהודה מהד"ת סי' ק"ט וק"י ובמה"ק סי' צ"ו דבית קיבול העשוי למלאות לא מקבל טומאה רק רבנן יעו"ש ואם איתא דבפסול דרבנן לא חיישינן לתעשה ולא מן העשוי למה פסלינן לסכך בכלים דאין מקב לין טומאה רק מדרב והלא בעת שמסכך כבר נטהרו מטומאה דהא קי"ל (בב"ב דף ס"ו ע"א דצינור שחקקו ולבסוף קבעו דלגבי שאיבה דרבנן אינו פוסל המקוה לר"א דס"ל דכל המחובר לקרקע ואף שחקקו מקודם הוי כקרקע ואף לחכמים דחולקים התם מ"מ בוודאי מודים לנידון דידן דהתם אינו מבטל להצינור מתורת כלי דאדרבא רוצה עכשיו להשתמש בו שיצאו המים דרך עליו למקוה ור"א לא מטהר רק מצד דכל המחובר לקרקע ה"ה כקרקע וע"ז פליגי חכמים וס"ל דאינו כקרקע אבל הכא דבטוליה מתורת כלי ועשה אותו סכך לסכך בו בוודאי בטל מתורת כלי דמה לי כלי ומה לי אוכל דטהור משום דבטליה מתורת אוכל וה"נ בטלי מתורת כלי וזה פשוט בלי שום ספק וא"כ אין פסולו רק משום תעשה ולא מן העשוי דבתחלה נעשה בפסול ממילא מוכח דגם בפסול מדרבנן ג"כ נוהג בו פסול תעשה ולא מן העשוי וכן נראה להדיא עוד מד' התוס' ד"ה בחיצים דכ' שם דלא דמי לשאר פשוטי כלי עץ וכו' דמקבלין טומאה מדרבנן דהני אפי' מדרבנן טהורים וכו' ומשמע דאם היו מקבלין טומאה מדרבנן היו פסולין לסכך בהן ומשו"ה הוצרכו לתרץ דחיצים זכרים טהורין לגמרי

ואכן לכאורה יש להביא ראיה לאידך גיסא דבפסולי דרבנן אין בו משום תעשה ולא מן העשוי והוא מהא דתנן בסוכה (דף יד ע"א) מסככין בנסרים דברי ר"י ואף ר"מ דאוסר אמרינן בגמ' דאינו אוסר אלא משום גזירת תקרה ולדעת רב בגמ' שם פליגי ר"י ור"מ בנסרים שיש בהם ד' טפחים ולכאורה יש לתמוה דהיכי מכשיר ר"י לסכך בנסרים שיש בהם רוחב ד' דהא וודאי דנסר שרחב ד' מקבל טומאה מדרבנן דלא גרע מדף של נחתומים (בב"ב בדף ס"ו ע"א) דעיקר הטעם דדף של נחתומים דמקבל טומאה מדרבנן ולא דמי לשאר פשוטי כלי עץ כתבו התוס' בסוכה (דף ה' ד"ה מסגרתו) ובשאר דוכתי משום שהדף רחב וראוי להניח עליהן דבר גזרו עליהן דדמי לבית קיבול יעו"ש וא"כ פשוט דנסר שהוא רחב ד' טפחים בוודאי ראוי להניח עליו דבר דהא ד"ט הוא נחשב מקום חשוב בכל דוכתא ואיזה שיעור אחר אתה נותן לדף של נחתומין אם אתה אומר דבד' טפחים עדיין אינו ראוי להניח עליו

והיותר תימה לר' חייא בר אבא אמר ר"י (דף ט"ו ע"א) דס"ל דבנסרים משופין עסקינן ומשום גזירת כלים נגעו בה ופירש"י משופים וחלקים וראויים לתשמיש ואע"ג דפשוטי כלי עץ נינהו ולא מקבלי טומאה גזר בהו אטו כלים המקבלים טומאה עכ"ל. והדברים מתמיהין דכיון דמשופין וראוים לתשמיש למה צריך לומר משום גזירת כלים תיפוק ליה דהם עצמן כלים הם מדרבנן כמו דף של נחתומין ועוד מאי טעמא דר"י דמכשיר דנהי דלא סבר גזירת כלים מ"מ הא הן עצמן כלים הן והוא באמת פליאה גדולה וליישב זה ע"כ אתה צ"ל כסברת התוס' משום דאח"כ דמסכך בהם בטלי מתורת כלי וליכא רק תעשה ולא מן העשוי וס"ל להש"ס דבפסולי דרבנן ליכא תעשה ולא מן העשוי וא"כ ש"מ לכאורה לאידך גיסא. אבל באמת זו אינה ראיה ואי בעינא לשנויי לך שינויא דחיקא הוה משנינא לך דהא דהוצרך לסברא דגזירת תקרה היינו לאחר שנענע אותם דתו ליכא תעשה ולא מן העשוי [דוודאי לסברת התוס' כל הסככין הפסולין מחמת דהם דבר המקבלים טומאה אם סכך בהם ואח"כ חזר ונענע אותם כשרים וכמו שמבואר לקמן באריכות אי"ה] אך הא ליתא דחדא אם נענע גם גזירת תקרה ליכא וכמו שכתבתי לעיל ועוד מאי גזר ר"מ משום גזירת כלים דכלים גופא בחזר ונענע כשר לדעת התוס' ועוד דמנ"ל דמיירי ר"מ ור"י לאחר נענוע הא אפילו דבר המקבל טומאה דתנן במתני' דאסור לסכך בהן ג"כ קודם נענוע מיירי. אמנם באמת עיקר הקושיא ליתא דהדבר פשוט לכאורה דהא דפשוטי כלי עץ הראוי לתשמיש מקבל טומאה מדרבנן היינו בסתמא או דעשאו להדיא לשם תשמיש אבל בנסרים שנסרן לכתחילה לשם סיכוך ולא עשאן לכלי כלל רק לעשות מהן תקרה יש לומר דאין מקבלין שום טומאה כלל דהא אפילו מחצלת דהוא דבר המקבל טומאה מן התורה דראוי למדרס ואעפ"כ שנינו משנה ערוכה בסוכה (דף יט ע"ב) דאם עשאן לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה וכ"ש נסרים וזה פשוט והלכך שפיר הוצרך הש"ס לומר משום גזירת תקרה מדתני סתמא דר"מ אוסר לסכך בנסרים ולא מפליג כלל בין עשאן לסיכוך ובין דעשאן לתשמיש וכמו דמחלק במתני' גבי מחצלת וע"כ בכל גווני פוסל ר"מ ואף בעשאן לסיכוך וא"כ ליכא טעם אחר רק משום גזירת תקרה ור"י דמכשיר לית ליה גזירת תקרה אבל אה"נ בעשאן סתמא או בפירוש לתשמיש ואח"כ נמלך עליהן לסכך בהן גם ר"י מודה דפסול לסכך בהן משום דהוי כלים ולר' חייא בר אבא אמר ר"י דמשום גזירת כלים נמי פירושו דנהי דעשאן לסיכוך מ"מ כיון דשיפן כעין כלים איכא מיהת גזירת כלים דשמא יבוא לסכך בכלים ואפשר דאף בפחות מד' פסול אם עשאן לתשמיש כיון דאחשבינהו [וקצת יש לדקדק בזה בסוגית הגמ' ואכ"מ]. ואמנם אני נופל בספק בזה דאפשר דבכה"ג דעשאן להדיא לסיכוך ליכא גזירת תקרה כלל דכיון דאתה מצריכו לעשותו לשם סוכה בפירוש אף הוא זכור ויש לו היכר ולא יבוא לישב תחת קורות ביתו דהני לא נעשו לסיכוך והם נעשו לשם סיכוך וכן נ"ל דהא דאסור לסכך בחבילין היינו דהיו אגודים בתחילה שלא לשם סוכה ואח"כ מסכך בהם אבל אם רוצה לאוגדם לשם סוכה שע"י האגודה נוח לו לסכך לית לן בה דכאן לא שייך גזירת אוצר כן נראה לע"ד אמנם עדיין דין זה צ"ע להלכה ולעת הפנאי אראה לעיין בזה] ועוד דאם מיירי דעשאן לסיכוך א"כ לר' יוחנן דר"מ גזר משום גזירת כלים יש לתמוה הפלא ופלא דא"כ במחצלת נמי אמאי לא גזר ר"מ לסכך בעשאה לסיכוך דנהי דהיא עצמה אינה מקבלת טומאה מ"מ נגזור לסכך משום גזירה שמא יבוא לסכך במחצלת הנעשה לשכיבה והתם הגזירה יותר קרובה דהא הב' המחצלות הן שוין ואין חילוק ביניהם רק בכוונה דבזו כיוון לשכיבה ובזו כוון לסיכוך אבל במעשה אין חילוק ולמה לא נגזור ומשנה ערוכה שנינו עשאה לסיכוך מסככין בה ולא גזר ר"מ והוא תמיה גדולה לכאורה אלא וודאי צ"ל דכל שנעשה מתחילה לשם סיכוך לא שייך שום גזירה כלל שמא יבוא לסכך בכלים הא כלים לא נעשו לסיכוך והם נעשו לסיכוך וא"כ ע"כ מוכח דר"י ור"מ לאו בנעשו לסיכוך מיירי דבנעשו לסיכוך ליכא גזירת תקרה ולא גזירת כלים וא"כ הדרא קושיא לדוכתא. אמנם יש ליישב דמיירי בנעשו לשם תקרה בעלמא לבית כדרך סתם נסרים דבזה שפיר שייך בהו גזירת כלים אם הם משופין וגם שייך בהם גזירת תקרה דהא נעשו לתקרה ומ"מ טומאה לית בהו אפילו מדרבנן דכיון דנעשו לשם תקרה ולפי זה ד' מיני נסרים יש. א' נסרים שעשאן לסיכוך כשר לד"ה אפילו יש בהם ד'. ב' עשאן לתשמיש פסול לד"ה משום דמקבלי טומאה מדרבנן אפילו אין בהם ד' דהא אחשיבנהו. ג' עשאו סתמא יש בהן ד' פסולין משום כלים כמו דף של נחתומין פחות מכאן אפשר דלא מקרי ראוי לתשמיש וכשרים וגם גזירת תקרה ליכא בפחות מד' דקי"ל כרב דבד' הוא דפליגי. ד' עשוי לשם תקרה בזה פליגי ר"מ ור"י ביש בהן ד' דר"מ אית ליה גזירת תקרה ור"י לית ליה ועכ"פ הדרינן לכללן דגם בפסולי דרבנן אמרינן תעשה ולא מן העשוי ולקמן יבואר עוד מזה באריכות אי"ה

איברא דדברי התוס' תמוהים לי במאי דתי' דעיקר הפסול לסכך בדבר המקבל טומאה הוא משום תעשה ולא מן העשוי א"כ למה צריך קרא יתירה חג הסוכות תעשה להורות דלא מן העשוי הא ממילא ידעינן מדפסלה התורה אוכלין וכל דבר המקבל טומאה לסכך בהן ואף דאח"כ תו אין מקבלין וע"כ משום דעשוי בפסול ועוד תמוה דא"כ ע"י נענוע יהיה כשר וזה לא שמענו בשום מקום דיהיה מותר לסכך בדבר המקבל טומאה ע"י נענוע. ועוד מ"ש דהקשו התוס' דווקא אוכלין הא קושיא זו יסובב על כל דבר המקבל טומאה דכיון שבטלו לשם תקרה בטל מתורת טומאה וכמו שכתבתי לעיל וגם מה שתי' התוס' בתי' הא' דיש לחלק בין בית לסוכה דבסוכה לא בטילי משום דסתר לה אחר החג זה הדבר תמוה אצלי דחדא דעדיין אם יחדו לעולם לסכך בו בכל שנה ושנה מא"ל דמה בכך דסותר הסוכה מ"מ הוא יחדו לסכך בו לעולם וגם כבר עשה מעשה להוציאו מטומאתו דכבר סיכך בהן ובפרט אם מניח הסוכה לשנה האחרת ואינו סותר אותה כלל דוודאי יהיה כשר לסכך באוכלין לפי תי' הזה ולא מצינו חילוק בדין דבר המקבל טומאה בין אם לא יחדו רק לאותו החג ובין אם יחדו לכל שנה ושנה ועוד בעיקר הדבר מה דפשיטא להו להתוס' דבעינן ביטול לעולם וביטול לז' לא מהני לבטלו מתורת טומאה לא ידענא מאי פשיטותא דהא לכל דבר מהני ביטול לזמן לענין ביטול לעשותו כקרקע למעטו משיעור סוכה לעיל (דף ד') גבי תבן ובטלו ופרש"י התם תבן ובטלו בפיו לשבעה ומיהו ה"ה בפ"ד מה' סוכה הביא דעות החולקים בזה יעוי"ש] וכן לענין שבת לענין היקף לדירה הובא בשו"ע בסי' שנ"ח סעיף ב' בדברי הרמ"א בהגה ב' דעות בזה והם הם הב' דעות שהביא הרא"ש בפ"ק דסוכה והוא הדין לענין סוכה [וקצת יש לתמוה על הרמ"א דלא הביא