בנין שלמה חלק א קלד

או לא וכל זה ראוי לברר להלכה וזה החלי בעז"ה. תנן התם סוכה דף י"ב ע"א] חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן וטעמא אמרינן בגמרא משום גזירת אוצר ופסולים מדרבנן שמא יבואו לסכך בחבילין שנותנים ע"ג הסוכה כדי לייבשן והתם פסולים מדאורייתא משום תעשה ולא מן העשוי דלא נעשו לצל] וכולן שהתירן כשרות וכולן כשרות לדפנות ע"כ מהמשנה והנה יש לדקדק על לשון וכולן שהתירן כשרות דמאי אתא לרבות בתיבת וכולן הא עלה קאי ואם התירן מיבעיא ליה וכה"ג ממש מדייק בריש חולין על וכולן ששחטו דע"כ דבא לרבות עוד דבר אחר שלא הוזכר במשנה כאן דאם אחרש שוטה וקטן בלחוד קאי ואם שחטו מבעיא ליה וכה"ג ממש יש להקשות הכא ועוד דבלא"ה מאי אשמעינן בזה דכולן בין חבילי עצים ובין חבילי קש וכו' מהני התרה פשיטא דמאי שייך לחלק דבחד יהיה מהני התרה ובאידך לא דאיצטריך לאשמועינן דבכולן מהני התרה הא כולן כהדדי נינהו וחד פסול הוה לכולהו ובשלמא בסיפא בכולן כשרות לדפנות קמ"ל לרבות אף פסולין דאורייתא דלא הוזכרו במשנה כאן כגון דבר המקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ דאעפ"כ כשירות לדפנות דלא תטעה דדווקא בפסול חבילין דלא פסילי רק מדרבנן כשרים לדפנות קמ"ל דהך וכולן דאפילו פסולי דאורייתא כשרים לדפנות וכן פרש"י והרע"ב ז"ל וכולן הפסולין ששנינו בסכך עכ"ל אבל ברישא דכולן שהתירן כשרות דלא שייך רק בחבילין דלפסול דבר המקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ לא שייך כלל הך תקנתא קשה דמאי וכולן ואם התירן מיבעיא ליה. ותבט עיני בנוסח המשנה שברי"ף ורא"ש ומצאתי וראיתי דשם ליתא באמת הך תיבת וכולן בנוסח המשנה רק ואם התירן כשרות ונהנתי מאוד שכוונתי מדעתי לגירסא זו וגירסתם עולה שפיר בלי שום פקפוק. אמנם אחר העיון ראיתי לתת מקום גם לגי' דידן וכולן ונוסחא זו נמי נוסחא דווקניות היא ותליא באשלי רברבי דהנה דעת כל הראשונים והאחרונים הובא בב"י סימן תרכ"ט דהך דאם התירן כשרות קאי אפילו לאחר שסכך הסוכה בהן ולא פסלי משום תעשה ולא מן העשוי משום דכל עצמו אינו פסול רק משום גזירה שמא יבוא לסכך באוצר והלכך כיון שאתה מצריכו להתיר אח"כ לשם סוכה יש לו היכר ולא יבוא לסכך באוצר. וכל זה בחבילין דאין פסולין רק מצד גזירה אבל בחבילין דפסולין מן התורה הניתנים על הסוכה כדי לייבש אם מהני התרה בהם בזה יש ב' דעות בטור בסי' תרכ"ט דיש מי שסובר דגם בהם מהני התרה אח"כ ולא אמרינן דפסולים משום תעשה ולא מן העשוי משום דהתרתן זו היא עשייתן וכמו דאמרינן בגמ' דקציצתן זו היא עשייתן ולא בעי עשייה אחרת ה"נ דכוותיה ואף דהתם לא קיי"ל הכי דס"ל התם דבעי נענוע לשם צל מחדש ולא סמכינן אהך סברא דקציצתן זו היא עשייתן [דקי"ל כרב התם ולא כשמואל] מ"מ ס"ל דהתרה הוי מעשה טפי. ויש מי שחולקין בזה וס"ל דלזה לא מהני התרה וצריך נענוע דווקא ועי' בר"ן וכן פסק בשו"ע שם סעיף י"ז כד' המחמירין ולכאורה צריך ביאור מהיכן יצא להם המחלוקת מן סוגית הש"ס אמנם לע"ד נראה פשוט דמחלוקותן יצא מן החילופי גירסאות שבמשנה דדעה המכשירין היה להם גי' דידן וכולן והיה קשה להם מאי וכולן וע"כ צ"ל דבא לרבות על איזה פסול אחר דלא נאמרה במשנה ושפיר הוציאו מזה דבא לרבות אף חבילין דפסולין מן התורה מהני התרה ושייך שפיר וכולן כלומר דכל החבילין דבין דאין פסולין רק מדרבנן דנאמרו במשנה ובין החבילין דפסולין מן התורה מ"מ אם התירן כשרות משא"כ דעת הפוסלין היה להם גירסת הרי"ף והרא"ש ואם התירן ולא קאי רק אפסולין דרבנן ואין לנו ראיה דחבילין דפסולין מן התורה דמהני בהו התרה ומצד הסברא יותר השכל מחייב כמו דלא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן וה"נ הכא לא אמרינן דהתירתן זו היא עשייתן באמת וא"כ מגי' הרא"ש והרי"ף מוכח לכאורה שהרי"ף והרא"ש נמי נוטים לדעה זו וכן נראה דהיה גירסת רש"י ז"ל והרע"ב ז"ל מדלא פרשו אוכולן קמא כלום כמו דהוצרכו לפרש על וכולן בתרא שבמשנה אלמא דלא גרסי וכולן כלל. אמנם לכאורה יש לתמוה על גי' זו מהא דמקשה רב אשי על ר' יוחנן שם בסוכה דפירש טעמא דמתני' דהכא משום גזירה הוא אטו בחבילין גזירת אוצר איכא תעשה ולא מן העשוי ליכא כלומר וא"כ יש לפרש במתני' שהניח על הסוכה לייבשן באופן שפסול מן התורה ולפי גי' הרי"ף והרא"ש דגרסי ואם התירן כשרות ולא מהני התרה רק בפסולין דרבנן ע"כ מיירי מתני' בחבילין שהניחן לשם סכך בגוונא דאין בהם אלא משום גזירת אוצר דהא בפסולי דאורייתא לדידהו לא מהני התרה ואיך מסיים המשנה ואם התירן כשירות וכבר עמדו רבותינו בעלי התוס' על קושיא זו דף י"ב ע"ב ד"ה אין מסככין] וז"ל ומהא דקתני במתני' ואם היו מותרות כשרות לא מצי למידק מידי דאפילו תחילתו הניחן לייבשן מהני התרתם כאלו הוא נענוע דלעיל עכ"ל והיינו משום דלהתוס' פשיטא להו כדעת המכשרת אבל לדעת הסוברים באמת דלא מהני התרה שפיר הוה מצי לדייק ר' יוחנן דע"כ מיירי מתני' בחבילין דרבנן ולכאורה רציתי ליישב משום דהא יש לפרש דהאי ואם התירן כשרות ע"י נענוע קאמר וכמו גבי פסול מחובר דתנן ואם קצצן כשרות דג"כ ע"י נענוע קאמר אליבא דרב וכן קי"ל אלמא דכן דרך המשנה לקצר ואין להקשות דא"כ מאי קמ"ל בזה די"ל דזה גופא קמ"ל דבנענוע סגי וכמו באידך מתני' דקציצה

אמנם שוב ראיתי דהא ליתא דא"כ למה צריך התרה דכמו דמתקן בהך נענוע פסול דתעשה ולא מן העשוי דזה הוי עשייה מחדש לשם מצות סוכה ה"נ מתקן גם לפסול דרבנן דגזירת אוצר דכיון דאתה מצריכו נענוע לשם מצוה לא יבוא לסכך באוצר דלא נעשו לשם צל דכבר יש לו היכר דהא אפילו התרה מהני לפסול זה וג"כ מהך טעמא וכ"ש נענוע וכה"ג אמרינן לקמן ט"ו בתקרה שאין עליה מעזיבה לד"ה אליבא דר' יהודה [וכן קי"ל להלכה] דאם מפקפק בלחוד יוצא בזה וכשרה דכמו דמהני הפקפוק לפסול דאורייתא לתעשה ולא מן העשוי ה"נ מהני בזה לפסול דרבנן לגזירת תקרה וכמו שפי' רש"י שם דכיון שבטלה מתורת תקרה והוכיח שהתקרה פסולה תו ליכא למיגזר וה"נ דכוותיה וא"כ ע"כ ר"ל מתני' ואם התירן כשרות בלא נענוע והדרא הקושיא לדוכתא. אמנם יש ליישב ולומר דבזה פליגי באמת רב אשי ור"י דר"י דסבר דמתני' מיירי בדרבנן א"כ לא מהני התרה רק בדרבנן וזה עיקר כוונת ר"י במאי דאמר דהך מתני' מיירי משום גזירה ומתני' דגדיש משום תעשה ולא מן העשוי דאל"כ מאי נ"מ אי מתניתין מיירי בדרבנן או בדאורייתא כיון דבאמת איכא תרי גווני ואין נ"מ לדינא ורש"י ז"ל פי' באמת דבמשנה דהחוטט בגדיש פליגא באמת בדינא דר"י ס"ל דהתם ליכא באמת פסול דרבנן כלל כגון בנענע אח"כ דלר"י כשר ולרב אשי פסול מדרבנן משום גזירת אוצר [וההכרח שהביאו לרש"י ז"ל בזה עיין במהרש"א] אבל במשנה דהכא מאי נ"מ ולכן נראה דגם בזה פליגי דר"י סבר דמשנה דהכא לא מיירי רק בפסול דרבנן וא"כ בפסול דאורייתא לא מהני התרה דלא מצינו היתר בזה במשנה אבל רב אשי מקשה באמת דמנ"ל הא כיון דמשכחת פסול דאורייתא גם בזה י"ל דמתני' בפסול דאורייתא מיירי וגם בזה מהני התרה וזהו עיקר מחלוקת רב אשי ור"י אי מהני התרה בפסול דאורייתא או לא וכיון דהגמ' מתרץ לקושיית רב אשי עליו והכריח דע"כ מיירי מתני' בפסול דרבנן משו"ה פסקו כר"י אכן לפי מש"כ יהיה הסברות הפוכין דרב אשי דסבר בהחוטט בגדיש איכא פסול דרבנן אם נענע אח"כ א"כ בחבילין נמי אף אם נענע אותו מ"מ אכתי איכא פסול דרבנן כל זמן דלא התירן משום דס"ל דנענוע לא מהני רק לתעשה ולא מן העשוי אבל לגזירה דחבילין עדיין אינו יוצא בזה וצריך התרה דווקא אבל בהיתר החבילין אף דלא נענע כשר ונמצא דלדידיה התרה עדיפי מנענוע גבי חבילין [ובאמת מלשון המשנה מדוייק כן דכתב היתרא דהתרה ולא כתב היתר דנענוע משמע דווקא התרה] ולר"י הוא ממש מהיפך להיפך דהתרה לא מהני לפסול דאורייתא דאינו מבטל בזה פסול דתעשה ולא מן העשוי אבל נענוע בלחוד מהני גם בלא התרה וכמו בהחוטט בגדיש דמהני נענוע בלחוד

ועכ"פ זכינו לדין דתליא בחילופי הגירסאות שבנוסח המשנה וגירסא דידן יש לה מקום לפי דעת המכשירין בהתרה בפסול דאוריית' ושייך שפיר וכולן אמנם לר"י דלא ס"ל כן וכמו שכתבנו צ"ל דלא גרס וכולן במשנה: ודע דמשמע מדברי הפוסקים דגם לסכך דאינו פסול רק מדרבנן אמרינן ביה תעשה ולא מן העשוי מדהוצרכו לטעם בחבילין משום דכל עצמו אינו פסול רק דאין לו היכר ויבוא לסכך בחבילה דהניחה לייבשה והלכך כיון דאתה מצריכו להתירה לשם סוכה כבר יש לו היכר משמע דאילו לשאר פסול דרבנן שאינו מצד גזירה לא מהני הכשר אח"כ משום דהוי תעשה ולא מן העשוי ונ"ל לכאורה להביא ראיה לזה. דהנה התוס' ז"ל (דף י"ג ע"ב ד"ה אם) הקשו קושיא חמורה דאמאי אסור לסכך באוכלין [וכן יש להקשות על כל דבר המקבל טומאה כעין כלים וכל דכוותייהו ולקמן יבואר מאי דהקשו התוס' אוכלים טפי מכלים] הא קי"ל בחולין דף קכ"ט דבית שסככו בזרעים טהרן משום דבטלינהו מתורת אוכל וא"כ כל סוכה נמי כיון דמסכך בהן כבר בטלינהו לקרקע ותו לא מקבל טומאה כלל ואמאי אסור לסכך בהן ותי' בתי' השני דאה"נ דאח"כ תו לא מקבלי טומאה כלל ומ"מ פסול משום תעשה ולא מן העשוי דהא מ"מ בעת התחלת הסיכוך עדיין פסולים לסיכוך הן ואח"כ אחר שסכך בהן הדרא ומתכשרא והוי כמו מחובר