בנין שלמה חלק א קלב

יחלוק ע"ז דהלא בהדיא איתא כן בירושלמי ולכן מאוד תמהני על בעל העיטור ז"ל והובא בדברי הרא"ש ז"ל בפ"ק דסוכה שכ' דש"מ דחידוש גופה בעינן ודלא כבעל הלכות שכתב מיכנשי למימך בסתרקי הוי חידוש דהא ליכא סוכה דלא יכיל לחידושא בה האי חידושא ע"כ ותמהני דמאי זו השגה על הבה"ג דהא הבה"ג לא הביא כלל לדברי הירושלמי הנ"ל ורק דעל הברייתא דהיתה עשוייה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר מברך שהחיינו בשעת החידוש ע"ז כתב הבה"ג כגון למכנשה ולמימך בה בסתרקי וא"כ איכא למימר דוודאי מודה דלדעת הירושלמי צריך שיחדש בו דבר בגופה של סוכה וכמו דאיתא בהדיא בירושלמי ואך דהוא ז"ל ס"ל דש"ס דילן לא ס"ל הכי דהא בברייתא קתני אם יכול לחדש בה דבר ומשמע דאינו חיובא והוא ז"ל מפרש דהירושלמי לעיכובא קאמר [וכ"ה דעת בעל העיטור באמת דכ' שם דאם אינו מחדש בו דבר פסולה וכ"כ בספר הפרדס הגדול לרש"י ז"ל והובא שם במפרש בפתח הדביר על הבעל העיטור בחלק ד' אות קס"ב ומביא מזה ראיה להב"י דהוא לעיכובא וכתב די"ל דהרא"ש והטור ג"כ ס"ל כבעל העיטור דהוא לעיכובא ע"ש] וא"כ ממילא נלמד דש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי ואך לענין החידוש שהוזכר בברייתא דאם יכול לחדש בו דבר מברך שהחיינו ע"ז כ' הבה"ג דסגי במעייל בה בסתרקי ובאמת שי"ל שזהו דעת הרי"ף והרמב"ם דלא הביאו לדברי הירושלמי משום דסמכו על דברי הבה"ג הנ"ל דלא בעינן חידושא בגופה של סוכה ואין נ"מ בחידושא רק לענין ברכת שהחיינו דאם יכול לחדש בו דבר קודם חג הסוכות יכול לברך שהחיינו בשעת החידוש ואם לאו מברך בעת הישיבה שתים והך דינא דברייתא הובא באמת ברי"ף בפ"ד ואמנם לפי מה דמסקינן שם דרב כהנא היה מסדר לכולהו אכסא דקידושא בטיל לדין החידוש כלל ומשו"ה לא הובא דין הברייתא הנ"ל ברמב"ם ז"ל וכן נראה גם מדברי בה"ג שם דהשתא דאמר רב אשי בטיל לדין הברייתא ע"ש ולפי מה שכתבתי לעיל שי"ל דגם השאלתות ס"ל כן מעתה הבה"ג והשאילתות והרי"ף והרמב"ם ז"ל עומדין בשיטה אחת דסוכה ישנה א"צ לחדש בה דבר כלל ושלש מחלוקת בדבר לדעת הבעל העיטור וס' הפרדס צריך לחדש בה דבר לעיכובא ואם לאו פסולה ולדעת הר"ן אינו אלא משום מצוה מן המובחר ולדעת הבה"ג והשאילתות והרי"ף והרמב"ם ז"ל אף מצוה מן המובחר ליכא. [ודע עוד דשיטה חדשה יש לבעל העיטור ז"ל ודעתו ז"ל שם בחלק ד' דמחלוקת ב"ש וב"ה הוא בעשאה סתמא בתוך ל' יום עד יום ל' אבל אם עשאה סתמא קודם ל' פסולה אף לב"ה ולא מהני בה חידוש ואכן לא מצאתי לו חבר בזה בשאר הפוסקים ז"ל] ואמנם עכ"פ צריך להבין השגת הבעל העיטור ז"ל על הבה"ג הנ"ל. ואולי דכוונתו להשיג דגם בדין הברייתא לעניין שהחיינו אינו יכול לברך בשעת החידוש אם לא מחדש בגופה של סוכה אבל בהכנסת בסתרקי לא מקרי עשייה דיהיה יכול לברך אז שהחיינו ודייק לה מדאמר בברייתא אם יכול לחדש בה דבר וזה שייך אם מחדש בגופה של סוכה דמשכחת לה לפעמים דאין יכול לחדש דהיינו דלא היה פנאי לחדש בה קודם החג אבל לענין אי מעייל בה ביסתרקי לא שייך הלשון אם יכול והא לעולם יכול הוא דהא ליכא סוכה דלא יכיל לחדושא בה האי חידוש כ"ה כוונת הבעל העיטור ז"ל לפענ"ד אך הלשון דלא כבעל הלכות שכ' בבעה"ט אינו מדוקדק לפי זה וצ"ע [ומש"כ בבעה"ט דליכא סוכה דלא חייש טס"ה וצ"ל דלא יכול וכ"ה ברא"ש ז"ל וכבוד הגאון בעל המפרש פתח הדביר הגיה ג"כ שם לדברי בעה"ט אך תמהני דלא הרגיש דתיבות דלא חייש ג"כ טס"ה וצ"ל דלא יכול וכמו שהוא ברא"ש]. היוצא לנו להלכה מכל מה שכתבנו דבסוכה ישנה אי צריך לחדש בה דבר יש בזה ג' שיטות וכנ"ל ופשוט דה"ה בסוכת גנב"ך ורקב"ש וכמש"כ הט"ז ופשוט הוא ולפי מה שכתבתי לעיל די"ל דטעם החידוש הוא כדי לקיים מצות עשיה בעצמו א"כ גם בסוכה שעשאה לשם החג בשנה שעברה או שקנה סוכה מחבירו ואפי' עשאה חבירו לשם חג הזה מ"מ צריך לחדש בה דבר ומיהו אם עשאה בעצמו לשם חג הזה אך דעשאה קודם ל' יום לדעת הב"ח הנ"ל ג"כ צריך לחדש אבל לענ"ד אינו נראה כן וכמש"כ לעיל ודעת הבעה"ט אם עשאה סתמא קודם ל' יום פסולה ולא מהני בה החידוש ואכן מה שהביא בעה"ט שם ראיה לזה מהא דהוצרך לסיים במשנה ואם עשאה לשם חג אפילו מתחלת השנה כשרה תמיהני דהלא לפי מה דפסק שם כהירושלמי דצריך לחדש בה דבר והך חידושא הוא לעיכובא שפיר נ"מ גם לב"ה דאם עשאה לשם חג לא בעי חידוש וכ"כ הר"ן באמת ודברי רבינו בעל העיטור בזה צל"ע וד' יאיר עיני והנלע"ד כתבתי בעז"ה. ושוב ראיתי כי לענין מה שכתבתי לעיל לתמוה על הב"י דס"ל דהא דצריך לחדש בו דבר הוא לעיכובא [וכ"ה דעת בעל העיטור באמת וכמש"כ לעיל] דהיאך יפרנס להברייתא דהיתה עשוייה ועומדת דאם יכול לחדש וכו' דמשמע דהחידוש אינו מעכב וכעת ראיתי די"ל דהם מפרשים להא דעשוייה ועומדת היינו שנעשית לשם חג בשנה שעברה דא"צ חדוש כלל כיון שנעשית לשם חג ובזה אמרה הברייתא שפיר דאם יכול לחדש בה דבר בשנה זו מחדש ואם אינו יכול ג"כ כשרה דהא נעשת לשם חג וזה נ"ל נכון בעז"ה

סימן מד גרסינן בריש סוכה ורבא אמר מהכא בסוכות תשבו שבעת ימים אמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע וכו'. א"ל הכי קאמינא לך עד עשרים אמה דאדם עושה דירתו דירת עראי כי עביד ליה דירת קבע נמי נפיק למעלה מעשרים אמה דאדם עושה דירתו דירת קבע כי עביד ליה דירת עראי נמי לא נפיק ע"כ. ולכאורה הדבר תמוה דלמה אינו יכול לעשות דירת עראי אם הסכך למעלה מכ' דהא באמת לא בעינן שיהיה הדפנות מגיעות לסכך וא"כ יכול לעשות הדפנות עראי ולא יגביהם רק כשיעורן והסכך יתלה על יתידות וכיון שכן אפילו אם יעשה הדפנות גופא שיהיו גבוהות יותר מכ' אמה נמי אין קפידה דהא יכול לעשותם עראי וצ"ל דפשוט להו לחז"ל דאפילו היתידות שצריך לעמוד בהם הסכך א"א לעשות עראי אם יגביהם כ"כ וע"כ צריך לעשות אותם עבים מאוד וגם צריך שיעמיק אותם יפה יפה כדי שיהיה יסוד חזק לעמוד וא"כ בסכך שהיא גבוהה מכ' ע"כ צריך לעשות העמודין קבע וכיון שכ' שבעת ימים שמעינן מזה שהתורה הקפידה שיהא יכול להתקיים הסכך ע"י מעמידי עראי ושוב ראיתי די"ל דרש"י ז"ל כיון לזה במתק לשונו דמתחילה פרש"י שבעת ימים ותו לא ודייה במחיצות קלות ושוב כ' בד"ה עד כ' אמה אלא לשם שיעור נתנו לך שתהא יכולה לעמוד ע"י יתידות עראי ע"כ וצריך להבין דמתחלה כתב מחיצות והשתא יתידות ופשוט דמתחלה דהיה סובר הש"ס דבעינן דווקא עראי והקרא הא קאי גם על הדפנות דהא ילפינן מבסוכת בסוכת בסוכות שיהא שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח והלכך פרש"י לפי ההו"א דבעינן שיהא המחיצות בעצמן עראי אבל לפי המסקנא דלא בעינן רק שיהא ראוי לעשותה עראי לא מצי קאי אדפנות דהא הדפנות לעולם יכול לעשות עראי וע"כ דקאי על המעמידין דיהא יכול להעמיד הסכך על ידי מעמידין של עראי ומ"ש בד"ה למעלה מעשרים יהא צריך לעשות יתידותיה ומחיצותיה קבועין או או קתני דאם מניח על הדפנות יהא צריך לעשות הדפנות קבועין ואם יניח על יתידות יהא צריך לעשות היתידות קבע אבל בד"ה עד כ' דמיירי בסכך שיהא יכול לעמוד ע"י עראי לא שייך להזכיר דופן דהא מטעם שהוא מעמיד פסול ולא מצד דופן דהא כשרים אפי' קבע ולפיכך לא הזכיר כאן דפנות כלל אבל מתחילה בהו"א היה סובר דהדפנות בעצמן פסולין אם הוא קבע ומיהו בסכך עצמו כתבו התוס' דהתם בעינן עראי ממש ואם חיבר הנסרים במסמרים פסול מן התורה והביאו ראיה לזה מהא דגשמים בחג סימן קללה אבל לא כתבו מהיכן למדו חז"ל זה לחלק בין הסכך לבין המעמידין ונראה דשפיר נלמד מקרא דיש חילוק דהנה לכאורה קשה על מה דבפ' אמור בקרא דבסוכות תשבו לא הוזכר כלל דבעינן שיהא הסכך מדבר שאינו מקבל טומאה וגדולו מן הארץ ורק בפ' ראה כתיב חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך וילפינן מיניה דבעינן דווקא דומיא דפסולת גורן ויקב ולמה נטר קרא עד התם ונראה דהכא דנלמד גם לדפנות מבסוכת בסוכות ולכן לא הזכירה התורה דצריך לעשות מפסולת גורן ויקב דהא הדפנות כשרין באמת מכל דבר ולכן כתוב סתם ונראה דזהו דאמרינן בסוכה (דף ל"ו ע"ב) בסוכות תשבו סוכה של כל דבר והיינו משום דקמיירי גם בדפנות והלכך אפילו בסכך א"א ללמוד מק"ו דבעינן מד' מינים דווקא דהא בפ' ראה דמיירי בסכך לא הקפידה התורה רק שיהא מפסולת גורן ויקב אבל מ"מ ד' מינים לא בעינן ודו"ק]. אבל בפ' ראה כתבה התורה פעם שנית חג הסוכות תעשה לך לאשמועינן דהסכך בעינן דווקא מפסולת גורן ויקב והיינו דהכא בפ' אמור כתיב רק בסוכות תשבו ולא הוזכר שצריך עשייה ובפ' ראה כתיב חג הסוכות תעשה והיינו משום דהתם מיירי בסכך כתיב תעשה לאשמועינן דבעי עשייה לשמה לב"ש ואפילו לב"ה דס"ל דסוכה ישינה כשרה מ"מ צריך לעשותה ע"י אדם לשם צל ובפרט להירושלמי דצריך לחדש בו דבר. וכתב הב"י ומשמע מהפוסקים דהוא לעיכובא והיינו משום דילפינן מדכתיב תעשה אבל הכא דמיירי בדפנות לא בעינן עשייה כלל לכן לא הוזכר רק דצריך לישב בסוכה ועפ"ז ניחא גם מה שהערנו לעיל דמנ"ל לחלק לענין עראי בין סכך