בנין שלמה חלק א קלא

קונה מידם לישב בה בחג אין לך היכר גדול מזה דהא קנה אותם לשם חג ומעולם לא ישב בה בחול ונהי בבית שהיא מסוכך בסכך כשר לא מהני אם יקנה הבית מחבירו לשם חג דשאני התם משום דסוכה אמר רחמנא והיינו דתהא עשוייה לצל אבל לא בית דהוא עשוי לדירה דלשון סוכה בלה"ק היינו דתהא עשוייה לצל להגין מפני החמה אבל אם עשוייה לדור בתוכה בקביעות לא נקראת סוכה רק בית והוי כסכך פסול והלכך אפי' אם רוצה לעשוה עתה לחג פסולה משום תעשה ולא מן העשוי וצריך לפקפק וליטול אחת מבינתים וכמו דתנן בסוכה דף י"ח ע"א) אבל בסוכת גנב"ך ורקב"ש דנעשו לצל ושם סוכה עליה ורק דבעינן היכרא דיושב לשם מצוה הלכך הקניה עצמה מה שקונה מהם לצורך החג אין לך היכר גדול מזה ושפיר אמרינן דסוכה הוי מצוה שכשרה בא"י דבסוכת גנב"ך ורקב"ש א"צ לחדש בה דבר באמת אבל לעולם אימא לך דבסוכה ישנה דצריך לחדש בה דבר החידוש הוי מן הדין אבל אחר העיון הא ליתא כלל דהדבר פשוט דזה מש"כ לחלק בין סוכה ישנה לסוכת גנב"ך ורקב"ש אינו אלא אם ס"ל דהחידוש אינו אלא למצוה מן המובחר משום היכרא אז יש לחלק בין זה לזה וכנ"ל אבל אם נימא דהחידוש הוא מן הדין וע"כ דס"ל להירוש' דמ"מ מקצת הסכך בעינן דיהא עשוי לשם חג וא"כ פשוט דגם בסוכת גנב"ך ורקב"ש צריך לחדש בה דבר בגוף הסוכה ולא מהני קנייה לשם חג כלל והלכך מ"מ שמעינן מהש"ס דמנחות הנ"ל דהך חידוש אינו אלא למצוה מן המובחר וכדעת הר"ן והמג"א ז"ל. ואין לתמוה על הסוגיא דמנחות הנ"ל דמשמע שם להדיא דעשיית הסוכה נקראת מצוה אלא דמ"מ אינו מברך על העשייה משום דכשרה בא"י או משום דעשייתה לאו גמר מצוותה דגמר המצוה היינו הישיבה ומשו"ה לא מברכינן עליה ולדעת הירושלמי בברכות בפרק הרואה (הלכה) מברכינן באמת לעשות סוכה ועל כל פנים נשמע מדברי הש"ס דמנחות הנ"ל והירושלמי דעשייה הוי מצוה ולכאורה תמוה דהא בש"ס דמכות (דף י"א) מקשה ההוא מרבנן לרבא דממאי דמיירי קרא דאשר יבוא את רעהו ביער לחטוב עצים בחטיבה דרשות דילמא מחטבת עצים דסוכה ומחטבת עצים דמערכה ואפ"ה אמר רחמנא ליגלי א"ל כוון דאם מצא חטוב לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה ע"כ. וא"כ הרי חזינן דעשיית סוכה לא מקרי מצוה כלל כיון דאם מצא חטוב אינו חוטב אבל הא אינו קושיא כלל דהא דאמרינן התם דלאו מצוה היינו לחטוב עצים מן היער כדי לסכך בהם דבזה מיירי קרא התם וזה בוודאי לאו מצוה דהא אם נעקרו העצים ע"י הרוח או ע"י קוף נמי כשר לסכך בהם אבל עשיית הסוכה בעצמה דבעינן באמת שתהא נעשית ע"י אדם וגם בעינן שתהא עשוייה לצל בוודאי נחשב למצוה ולכל זה רמז רש"י ז"ל שם במתק לשונו ליישב שכתב שם השתא נמי כי לא מצא חטובה אין החטיבה מצוה אלא עשיית הסוכה עכ"ל והיינו כמו שכתבתי בעז"ה דשם לא מיירי רק מחטיבת עצים לצורך הסוכה וזה בוודאי לאו מצוה וכל זה פשוט

וראיתי בשאילתות דרב אחאי גאון זצ"ל בפ' וזאת הברכה שאילתא קפ"ט שכתב וז"ל שאילתא דמחייבין בית ישראל למעבד מטללתא ומיתב בה שבעה יומי דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים עכ"ל. ונראה פשוט דאין כוונתו דמחוייב לעשות סוכה לשם חג דהרי לא קי"ל כבית שמאי אלא כב"ה. ועוד דהא לא הזכיר כלל בדבריו דצריך לעשות לשם חג וגם מקרא שהביא אינו ראיה כלל לזה דהרי מקרא תעשה לך דריש ב"ה למעוטי גזולה אלא כוונת רבינו בעל השאילתות דנהי דלא בעי לשם חג וסוכת גנב"ך ורקב"ש נמי כשרה מ"מ עשיית הסוכה נחשב למצוה דהא כתיב תעשה והוציא זה מלשון הגמ' דאמרינן דסוכה הוי מצוה שכשרה בא"י אלמא דנחשב למצוה ורק שהיא מצוה שכשרה בא"י ויפה כתב בזה שם כבוד הגאון אב"ד דוואלאזין נ"י בחיבורו הנחמד העמק לה דנ"מ דמצוה לעשות הסוכה בעצמו כמו בכל המצות דקי"ל דמצוה בו יותר מבשלוחו אך דצריך להוסיף על דבריו דאף דקי"ל דסוכת גנב"ך ורקב"ש כשרה וכן סוכה ישנה שעשאה לעצמו לימות החול ג"כ כשרה צ"ל דהיינו בדיעבד אם לא היה לו פנאי לעשות סוכה בעצמו ומצא סוכת גנב"ך נמי כשר אבל אם יש לו פנאי לעשות סוכה בעצמו בוודאי צריך לעשות בעצמו דכיון דנחשבת למצוה דינה כשאר מצות דקיי"ל דמצוה בו יותר מבשלוחו וכ"מ ממש"כ הרמ"א בהג"ה בסי' תרכ"ה דמצוה לתקן הסוכה מיד אחר יוה"כ משום מצוה הבא לידך אל תחמיצנה והוא מדברי מהרי"ל והביא ע"ז הגר"א ז"ל ראיה ממכילתא ושמרתם את המצות וכו' אלמא דס"ל ז"ל דנחשבת למצוה ומיהו מה דפשיט ליה להגאון הנ"ל נ"י דגם דעת השאילתות כן דמצוה לעשות בעצמו לכתחלה לענ"ד אינו מוכרח מדבריו ז"ל כ"כ די"ל דהא שכתב דמחייבין בית ישראל למעבד מטללתא עיקר כוונתו דאינו יוצא יד"ח אם לא שתהא נעשה הסוכה לשם צל לאפוקי בסוכה שנעשית מאליה או שנעשית ע"י קוף פסולה מה"ת דהא לא נעשה לשם צל דלכה"פ בעינן שתהא נעשית ע"י אדם ולשם צל וזה נלמד מקרא דתעשה לך והיינו דתהא נעשה לשם סוכה והיינו לשם צל. אבל לענין אם צריך לעשות בעצמו או ע"י שלוחו מזה לא מיירי מידי ותדע דהא כתב דמחייבין בית ישראל וכו' ופשוט דלענין לעשות בעצמו או ע"י שלוחו מיהת בוודאי אינו מוטל חיוב רק מצוה והדור בעלמא דהא פשוט דאפילו לכתחילה יכול לצאת בסוכה שעשה חבירו אפי' שעשה שלא מדעתו ושלא ע"פ שליחותו ג"כ כשרה לכתחלה דהא יכול לעשות לכתחילה ע"י א"י ואף דאין שליחות לא"י ועוד דהא אפילו עשאה הא"י לצורך עצמו כשר וכ"ש אם עשאה בשביל הישראל והיאך כתב דמחייבין בית ישראל אלא וודאי כנ"ל. ומיהו הדין דין אמת דכיון דנחשבת למצוה עיקר המצוה שיעשה בעצמו או ע"י שלוחו וגם מצוה בו יותר מבשלוחו

ולולי דמסתפינא הייתי אומר דהיינו נמי טעמא דהירושלמי דסוכה ישנה צריך לחדש בה דבר לשם חג והיינו שיקיים גם מצות עשיית הסוכה דכיון דבתחילה עשאה לצורך ימות החול וא"כ נהי דהסוכה כשרה דלא בעינן סוכה לשם חג מ"מ ביטל בזה מצות עשיית הסוכה ולכן כתב הר"ן דאינו אלא למצוה מן המובחר בעלמא והיינו כדי שיקיים המצוה בעצמו ולפי זה אפילו בסוכה שנעשית לשם חג אך דעשאה בשנה שעברה או דקנה סוכת החג מיד חבירו ג"כ צריך לחדש בו דבר כדי לקיים מצות עשייה בעצמו גם בחג הזה וכן דעת הב"ח באמת בסי' תנ"ח ובסי' תרל"ו דאפילו בסוכה שנעשית לשם חג אך דנעשה קודם שלשים יום צריך לחדש בו דבר בתוך ל' יום והוציא כן מדברי הראבי"ה שהביא הטור בסי' תנ"ח. ולכאורה אינו מובן דמאי שייך בה חידוש הא כולה עשוייה לשם חג ומה בכך דנעשית קודם ל' יום ומה שכ' הב"ח שם בטעמו משום דכל שנעשית קודם ל' יום אינו ניכר שיושב בה לשם מצות סוכה תמהני דאמאי ליכא היכרא הא עד האידנא לא ישב בה ובחג הסוכות נכנס לישב בה אין לך היכר גדול מזה ואם ר"ל דבעת עשייה ליכא היכרא דעושה לשם חג תמוה דהיכן מצינו דבעי היכרא בעת עשיה ואכן נ"ל דדינו אמת אך לא מטעמיה ורק דמיירי בעשאה לשם חג בשנה העברה והלכך צריך לחדש בה דבר לשם חג הזה כדי לקיים מצות עשיית סוכה בחג הזה ומיהו מה שהוציא כן מד' הראבי"ה תמיהני דהיאך נח דעתיה בזה ליישב דברי הראבי"ה דנהי דמדברי הראבי"ה משמע כן דמדברי הירושלמי משמע דמצה שנעשית קודם ל' יום אסורה אפי' נעשית לשם חג אבל באמת תמוה דמהיכן הוציא כן הראבי"ה מדברי הירושל' הלא הירושלמי מיירי בהדיא שם דלא נעשה לשם חג וכבר העירותי לעיל בספרי בסי' כ"ז על הראבי"ה ז"ל בזה ונשארתי בקושיא. וגם מש"כ הב"ח דמדברי התוס' בסוכה (דף ט') ד"ה ואם עשאה משמע דמסתפקים בדבר אם עשאה לשם חג רק דעשאה קודם ל' יום אם צריך לחדש בו דבר או לא לענ"ד איני רואה שום משמעות בתוס' שם לזה דהדבר פשוט דהא שכ' ואפילו לא נ"מ אלא לב"ש ר"ל דאפילו אם נימא דלא קי"ל כהירושלמי בזה ורק לפי מה דמשמע לפי פשטיות הש"ס דילן דא"צ לחדש בו דבר כלל דהא לא הוזכר בשום דוכתא בש"ס דילן כן ואדרבה מברייתא דסוכה (דף מ"ו) דתניא שם דאם היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בו דבר מברך שהחיינו משמע דליכא קפידא במילתא אם אינו מחדש רק אם יכול לחדש מחדש [ובאמת בירושלמי שם שהביא ג"כ ברייתא זו נשמט בבא זו מן הברייתא משום דהירושלמי אזיל לשיטתו בזה] וא"כ אין נ"מ רק לב"ש מ"מ יש לו לתנא לפרש במה נחלקו כ"ה כוונת התוס' לפענ"ד

ובזה שכתבתי דטעמו של הירושלמי דמצריך לחדש בו דבר אינו בשביל הכשר הסוכה רק כדי שיקיים מצות עשייה בעצמו יתיישב היטיב במה דיש לתמוה לכאורה על הר"ן והרא"ש וש"פ דהביאו לדברי הירושלמי להלכה דלכאורה הא מן הברייתא דסוכה (ד' מ"ו) הנ"ל משמע דא"צ לחדש בו דבר אפילו למצוה מן המובחר מדאמר אם יכול לחדש בו ולא קאמר בלשון ציווי דאם היתה עשוייה ועומדת צריך לחדש בו ומברך שהחיינו בשעת החידוש ואכן לפי הנ"ל ניחא דבאמת הסוכה כשרה בין כך וכך ורק דאם יש לו פנאי לחדש בה ולקיים מצות עשייה בעצמו מחדש. ואכן לפי דעת הב"י ולדעת הפוסקים ז"ל דהוא לעכובא תמהני דהיאך יפרנס להברייתא הלזו וצ"ע. ולענין עיקר החידוש אם צריך לחדש בגוף הסוכה או דסגי דיועיל בה בסתרקי הנה בירושלמי שם מפורש דצריך שיחדש בגופה של סוכה דווקא ונראה ששום פוסק לא