בנין שלמה חלק א קל

המשתלח בעצמו מכפר בלא הווידוי ולפיכך צריך ר' יהודה לפרש קרא דלכפר עליו קאי אדם של שעיר הפנימי דליכא לפרש אווידוי של שעיר המשתלח כאו דדריש ר"ש דהא אינו מכפר כלל אבל ר"ש לשיטתו דס"ל דלא היה סמיכה כלל דהא סמיכה אינו אלא בבעלים וצ"ל דגזה"כ הוא הכא דבעי סמיכה משום דהיה ווידוי ועיקר המצוה היה הווידוי וממילא היה צריך לסמוך והלכך שפיר מעכבא דבסמיכה איכא קרא דלא מעכבא אבל הכא ליכא מיעוטא ועוד כיון דהווידוי היה לכפר שפיר מעכבא כמו כפרה דדם דמעכבא ולפיכך דריש לקרא דלכפר עליו דקאי על שעיר המשתלח וזה כפתור ופרח

וע"פ מש"כ יתיישב לנו עוד דקדוק נכון דברייתא דשבועות י"ג דר"י אמר שמתכפרין בשעיר המשתלח ולא הזכיר הווידוי ור"ש הזכיר הווידוי ואמר כשם שווידוייו של שעיר המשתלח מכפר אבל לפי מש"כ ניחא דר"י ס"ל באמת דהווידוי אינו מכפר רק השעיר בעצמו והיוצא לנו מדברינו דנ"מ בין לר"י ובין ר"ש בה' דברים לר"י הווידוי של שעיר המשתלח אינו מכפר ולר"ש מכפר. ב' לר"י אינו מעכב ולר"ש מעכב. ג' לר"י גם הכהנים מכפרין בשעיר המשתלח ולר"ש הכהנים אין להם כפרה בשעיר המשתלח. ד' לר"י הווידוי של פר אינו מכפר ולר"ש מכפר על שאר עבירות על הכהנים. ה' לר"י אינו מעכב הווידוי של פר ולר"ש מעכב. ועפ"ז יתיישב הטיב דברי הרמב"ם כיון דפסק בפ"ג מה' מעשה הקרבנות הלכה י"ב דסמיכה לא מעכבא וגם פסק שם בהלכה ו' דהב' סמיכות של ציבור היינו פר העלם ושעיר המשתלח כר' יהודה ממילא שמעינן דהסמיכה של שעיר המשתלח וגם הווידוי לא מעכבא וכל זה נראה לי ברור בעז"ה. הנלע"ד כתבתי אחיו הצעיר שלמה הכהן מ"ץ דפ"ק ווילנא ביום א' י"ג תשרי תרל"ז לפ"ק: הלכות סוכה סימן מג

שאלה ראוי לברר הא דאיתא בירושלמי דסוכה פ"א ה"ב דסוכה ישנה צריך לחדש בה דבר חברייא אמרו טפח ר' ייסה אמר כל שהוא מ"ד כ"ש ובלבד ע"פ כולה ע"ש. אם הוא מה"ת או דאינו אלא משום מצוה מן המובחר וגם מהו החידוש הזה אם צריך לחדש בו דבר בגופו של סכך כמו דמשמע פשטיות דברי הירושלמי דמר אמר טפח ומר אמר כ"ש ורק דיהיה ע"פ כולה ומשמע להדיא דצריך לחדש בגופו של סכך או דילמא דסגי דיעייל בה בסתרקי לשם חג ועוד ראוי לברר אי גם בסוכת גנב"ך ורקב"ש צריך לחדש לשם חג או לא ועוד יש לברר אם דברי הירושלמי אלו מוסכם גם מש"ס דילן ואין חולק בדבר או דילמא דהש"ס דילן חולק על הירושלמי בהא. וכל זה ראוי לנו לברר להלכה בעז"ה

תשובה לענין הספק הראשון כבר כתב הר"ן ז"ל בהדיא בריש סוכה על דברי הירושלמי הנ"ל כלומר אע"ג דסוכה ישנה מכשרי ב"ה למצוה מן המובחר צריך לחדש בו דבר ע"כ ואמנם הב"י כתב בסי' תרל"ו דמדברי התוס' והרא"ש ושאר פוסקים והטור דהביאו סתמא לדברי הירושלמי הנ"ל דצריך לחדש בו דבר משמע דלעכובא אמרי כן ודלא כהר"ן ז"ל ואמנם המג"א כתב שם דבגמ' משמע כהר"ן שלא הזכיר חידוש ונ"ל שזהו דעת כל הפוסקים ודלא כהב"י עכ"ל המג"א והנה מש"כ דבגמ' משמע כהר"ן שלא הזכיר חידוש תמהני דאכתי מי ניחא דהא מ"מ הו"ל להזכיר בש"ס דילן דצריך לחדש בו דבר למצוה מן המובחר מיהת וע"כ צ"ל חד מהני תרתי או דהש"ס דילן סמך על הירושלמי ולא הוצרך להזכיר דהש"ס ירושלמי הוא קדם בזמן להש"ס בבלי וכמה דינים נמצא שלא הוזכר בבבלי כלל והפוסקים הביאו זה בשם הירושלמי הכי יעלה על הדעת לומר דאינו לעיכובא מדלא הוזכר בבבלי. ועוד אם נימא דכיון דלא הוזכר בש"ס דילן ש"מ דפליג על הירושלמי בהא א"כ גם למצוה מן המובחר לא בעי ולמה הביאו הפוסקים ז"ל דין זה כיון דהש"ס דילן לא ס"ל הכי. ואמנם לענ"ד יש להביא ראיה ברורה לדברי הר"ן דאינו אלא למצוה מן המובחר מהא דאמרינן במנחות (דף מ"ב) דקסבר רב חסדא דכל מצוה שכשרה בא"י בישראל א"צ לברך וכל מצוה שפסולה בא"י בישראל צריך לברך ואמרינן שם עוד דסוכה מסייע ליה דהרי סוכה דכשרה בא"י דתניא סוכת גנב"ך כשרה ובישראל אין צריך לברך ע"כ. ואם נימא דבסוכה ישנה צריך לחדש בו דבר מן הדין ואם לאו פסולה ופשוט דהך חידוש צריך לעשות ע"י ישראל דווקא וכמו לב"ש דס"ל דצריך סוכה לשם חג בוודאי בעינן ע"י ישראל דהא כתיב תעשה לך ואפשר דגם ע"י חש"ו נמי פסולה דכיון דעשייה נמי מן המצוה בעינן בה דין שליחות כמו בפסח ובתרומה וקדשים דפסול ע"י חש"ו וא"י וא"כ הדבר מתמיה דהיכא אמרינן דסוכה מסייע ליה אדרבה סוכה הוי תיובתא דהא בסוכת גנב"ך ורקב"ש בוודאי צריך לחדש בו דבר דהא גרעי מסוכה ישנה דהא התם נעשה סתמא אך דכיון דעשאה קודם ל' יום אמרינן דלא עשאו לשם חג אבל בסוכת גנב"ך ורקב"ש בהדיא נעשו לשם גנב"ך ולא לשם חג וכ"כ בהדיא הט"ז בסי' תרל"ו סק"ג דבסוכת גנב"ך פשיטא דצריך לחדש בו דבר וא"כ אדרבה הוי סוכה מצוה שפסולה בא"י ואעפ"כ בישראל א"צ לברך וא"כ אדרבה סוכה הוי תיובתא אלא וודאי דאינו אלא למצוה מן המובחר ולא לעיכובא. ועוד יש להביא ראיה מהא דאמרינן בסוכה (דף ט') דב"ש ילפי דבעינן סוכה לשם חג מדכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים סוכה לשם חג בעינן וב"ה ההוא מבעי ליה שעושין סוכה בחולו של מועד וב"ש ס"ל כר"א שאין עושין סוכה בחולו של מועד ע"כ ואם נימא דצריך לחדש בו דבר מה"ת מאי הוצרך להש"ס לומר דב"ה מבעי ליה קרא לעושין סוכה בחולו של מועד ולעשות פלוגתא בזה בין ב"ש וב"ה הא מצי לתרץ בפשיטות דהך קרא מבעי ליה דצריך לחדש בו דבר לשם חג אבל כל הסוכה לא ועוד דבאמת אם נימא דהך חידוש הוא מה"ת ע"כ דיש לזה איזה לימוד מן הכתוב וא"כ טפי מסתבר לומר דנפקא ליה באמת מקרא דחג הסוכות תעשה לך אלא וודאי דאינו מן התורה רק למצוה מן המובחר בעלמא. ושוב ראיתי במראה הפנים בירושלמי שהביא ראיה מזה באמת לדעת הרמב"ם ז"ל שלא הזכיר כלל לדברי הירושלמי כלל אפי' למצוה מן המובחר משום דס"ל דש"ס דילן פליג על הירושלמי בזה מדאמרינן דב"ה מבעי ליה קרא דב"ש לדרשא אחריתא ולא דריש ליה על החידוש ע"ש. ואמנם באמת ראיה זו יש לדחות בקל דזה דוחק להש"ס דקרא דחג הסוכות תעשה קאי על החידוש בלבד דהא מסיים הכתוב באספך מגרנך ומיקבך ומפקינן מזה דאין מסככין אלא בדבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ ואם נימא דרישא דקרא לא קאי רק על החידוש ולא על כל הסוכה א"כ מניין לנו להוציא מהך קרא דכל הסכך בעינן שיהא מפסולת גורן ויקב דילמא סגי דיהא החידוש בלבד מפסולת גורן ויקב אתמהה וע"כ דלא מסתבר כלל לומר דקאי על החידוש בלבד דוודאי פשטות הכתוב קאי על כל הסוכה וא"כ אם נימא דחג הסוכות אתי כב"ש דסוכה לשם חג בעינן ע"כ כל הסוכה בעינן לשם חג דומיא דפסולת גורן ויקב דמעכב בכל הכשר הסוכה וע"כ הוצרך לומר דב"ה דריש ליה לדרשא אחריתא. ובר מן דין מה שהביא במראה הפנים ראיה מזה לדעת הרמב"ם ז"ל בוודאי אינו ראיה כלל דהא י"ל דש"ס דילן ס"ל ג"כ כהירושלמי אך דאינו אלא למצוה מן המובחר בעלמא וכמו שכ' הר"ן ז"ל והלכך א"א לומר דקרא אתי להכי וא"כ אכתי הו"ל להרמב"ם להביא דברי הירושלמי לענין מצוה מן המובחר מדרבנן. ואמנם הדבר פשוט דהרמב"ם נמשך בזה אחר רבו הרי"ף ז"ל דהשמיט דברי הירושלמי מהלכותיו אלמא דס"ל דש"ס דילן לא ס"ל הכי ואולי דהיה סובר דהירושלמי סובר דצריך לחדש בו דבר מן הדין וע"ז יש הכרח מהש"ס דמנחות הנ"ל דש"ס דילן לא ס"ל הכי ומשו"ה השמיטו או דהיה להם איזה ראיה אחרת דש"ס דילן פליג ע"ז אבל מהש"ס דסוכה (דף ט') בוודאי אינו ראיה לשום צד וכמו שכתבתי ודברי המראה הפנים צל"ע. ומיהו לדעת התוס' והרא"ש וש"פ דתפסו דברי הירושלמי להלכה וס"ל דש"ס דילן לא פליג עליה דהירושלמי בהא ע"כ ראיה גדולה מהש"ס דמנחות הנ"ל דהך חידוש אינו אלא למצוה מן המובחר בעלמא וכמש"כ. ומיהו גם זה אינו ראיה רק לדעת הט"ז בסי' תרל"ו הנ"ל דגם בסוכת גנב"ך ורקב"ש צריך לחדש בו דבר וכ"ש הוא מסוכה ישנה דנעשה סתמא וזו נעשה בפירוש שלא לשם חג ואכן באמת לולא דברי הט"ז היה מקום לומר דהירושלמי לא אמר כן רק בסוכה ישנה דעשה לעצמו לישב בצילה מפני החמה ולא כיון בפירוש לשם חג ואפשר דמיירי דכבר ישב בה קודם החג והתם בוודאי בעי חידוש דאל"ה אין כאן היכר כלל דיושב בה בחג לשם מצות סוכה דהא כבר ישב בה קודם החג לשם צל בעלמא וכמו דאסור לישב תחת תקרת ביתו בחג ואפי' אם עשויה מסכך כשר והתקרה עשוייה עראי ואינה קבועה במסמרים באופן שאם היתה עשוייה לשם סוכה היתה כשרה מ"מ אם דר בו כל ימות השנה פסולה מן התורה משום דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל השנה כולה ה"נ בסוכה העשוייה לצל מ"מ אם עשה לימות החול בפירוש או דעשאה קודם ל' יום דאז אפי' עשאה בסתם אמרינן דוודאי לא עשאה לימות החג רק לישב בה בחול אז אין הכר כלל דיושב לשם מצוה והלכך בעי חידוש ובפרט אם כבר ישב בה בחול בוודאי ליכא היכרא אם לא יחדש בה דבר אבל בסוכת גנב"ך ורקב"ש דהם עשאו לעצמם והישראל