בנין שלמה חלק א יג

ולא נגעו בהם כלל אלא שאוכלים ושותים ממש והיינו שנשרפו המאכלים בהבל שבפיהם ונמצא שד' הגמ' ותנא דב"א הכל עולים לדעת אחת: [שם כ"א ה'] ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו. לכאורה קשה דהך קרא הו"ל להקדים תיכף אחר קרא דותלד שרה לאברהם בן לזקוניו ולמה נטר הכתוב למכתב הך קרא אחר קרא דוימל אברהם ונראה שבא הכתוב להגדיל הניסיון של המילה שמל את יצחק בנו אף שהיה אברהם בן מאת שנה והיה רחוק מאוד שיוליד אח"כ בנים אחרים דלידת יצחק גופא היה ע"פ דרך הנס כמו דכתיב הלבן מאה שנה יולד ואעפ"כ לא חש לזה ומל את יצחק בנו יחידו כדי לקיים ציווי ה': [שם כ"ב ו'] ויאמר יצחק אל אברהם אביו הנה האש והעצים ואיה השה לעולה. הנה לכאורה תיבת הנה האש והעצים מיותר הוא דהוי סגי שיאמר איה השה לעולה. ונראה דהנה אמרינן (בב"מ דף פ"ז) דעד אברהם לא היה זקנה מאן דמשתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק ע"ש. הרי דיצחק היה גדול גם בקומה ובמידת גופו כאברהם ולפיכך כיון שהיה בדעתו באמת להקריב ליצחק לעולה הכין עצים מרובים שיהיו מספיקים להקריב עליהם את יצחק ולכן כשראה יצחק הכנה גדולה כזו שאל לאביו דהנה האש והעצים ואני מבין שבדעתך להקריב עליהם קרבן גדול וא"כ איה השה לעולה כלומר היכן ימצא בעולם שה גדול כזה שצריך לעצים מרובים כ"כ. והשיב לו אלהים יראה לו השה לעולה בני וכיון שהשה יראוהו לו מן השמים ולכן אני צריך הכנה גדולה שמא ימציאו לי מן השמים שה גדול: ועוד י"ל דבאמת מתחילה הבין יצחק דהוא בעצמו יהיה העולה ואכן אחר כך כששם העצים עליו עלה על דעתו שא"א שהוא יהיה עולה לה' דהא אסור לעבוד עבודה בקדשים ולכן אמר הנה האש והעצים ואיה וכו' והשיב לו אברהם אלהים יראה לו השה לעולה בני כלומר שעדיין לא נתברר הדבר אם יקריב שה לעולה או דיצחק יהיה עולה וא"כ עדיין אין בו קדושת עולה כלל. ובזה ניחא עוד דלמה לא שאל יצחק מיד דאיה השה לעולה ודו"ק

[בפ' חיי שרה כ"ג א') ויהיו שני חיי שרה וגו' שני חיי שרה. ופרש"י כולהו שווין לטובה ולכאורה צריך ביאור דמהיכן נשמע מהך קרא דשוין לטובה ומה היה קשה לו לרש"י ז"ל בכתוב דהוצרך לפרש דכולהו שוין לטובה. וי"ל ע"פ הא דאמרינן (ביומא ד' ע"א) כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך וכי יש שנים של חיים ויש שנים שאינן של חיים אר"א אלו שנותיו של אדם המתהפכות עליו מרעה לטובה ע"כ ועפ"ז י"ל דהיה קשה לרש"י ז"ל תרתי חדא דמהו לשון שני חיי שרה ואטו יש שנים שאינן של חיים ועוד דהא כבר אמר ויהיו חיי שרה. לזה פירש דאי מרישא לא ידענא דהיו שנים של טובה ולכן מסיים קרא שני חיי שרה כלומר דשני שכתב מתחילה היו שנים של חיים והיינו שהיו שוין לטובה [א"ה ונראה לי להמתיק דבריו דכן מצינו באמת בדברי חז"ל שנים של ער לא מקרי שנים של חיים וכמו דאמרינן בעלמא דארבעה חשובין כמתים מצורע ועני וסומא ומי שאין לו בנים וכן יעקב אמר לפרעה דימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי כלומר דבס"ה חי ק"ל שנה אבל שנים של חיים שהיה בתוכם היו מעט דרוב שנים היה בצער ובצרה ולא נקראו שנים של חיים וא"כ הו"א דשרה נמי כיון דמעיקרא היתה עקרה ולא היה לה בנים לא היו נחשבים לשנים של חיים קמ"ל דכולהו שוין לטובה וכמו דאיתא בספרים דזה היה טובה גדולה שלא נולד יצחק עד אחר שמל אברהם וכידוע וא"כ כולהו שוין לטובה]: [שם כ"ב ג] ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. והנה נמסר במסורה דהכ"ף בתיבת ולבכותה קטנה ופי' בבעה"ט שבא לרמז שלא בכה אלא מעט לפי שזקנה היתה ע"ש וזה דחוק קצת. [ומה שתי' שם בבעל הטורים עוד שהיתה כמו גורמת מיתתה פשוט דג"כ הכוונה דמשום זה לא בכה רק מעט לפיכך כתיב בכ' קטנה להקטין הבכיה ובהג"ה שם במח"כ לא דק בכוונת הבעה"ט]. ואכן לפי ענ"ד י"ל ע"פ ששמעתי שיש באיזה מדרש חז"ל דבת היה לו לאברהם משרה [והיינו כדעת ר"מ שהיה לו בת] ומתה כשמתה שרה אמה ועפ"ז י"ל בפשיטות דמשו"ה כתיב כף קטנה לרמז דקרי ביה "לבתה" בלא כ"ף והיינו דבא אברהם לספוד לשרה ולבתה וזהו כוונה נפלאה. [א"ה ובזה יתיישב מה שהקשו התוס' (בב"ב דף קמ"ז) דלמ"ד דבן נח מותר באחותו למה לא השיאה ליצחק והוצרכו לדחוק דהיה לו הבת מהגר ואכן לפי המדרש הנ"ל אין מקום לקושייתם דכבר מתה הבת בעת מיתת שרה. ומיהו י"ל דבתוס' מקשים שפיר דהא המ"ד דהיתה לו בת מפיק ליה מקרא וה' ברך את אברהם בכל והך קרא נאמר לאחר מיתת שרה וע"כ דלא ס"ל להש"ס כדעת המדרש הנ"ל. ואמנם אם נמצא במדרש כן יתיישב בזה עוד מה שהעיר הגאון בעל נו"ב ז"ל בספרו אהבת ציון ודרוש ז'] דלכאורה דתיבת לשרה הוא מיותר דהו"ל לכתוב ויבוא אברהם לסופדה ולבכתה שהרי הפסוק התחיל ותמת שרה וגו' ותי' בזה לפי דרכו דבא לאשמועינן לפי שאנשי הדור ההוא ספדו אותה מתחילה לפי שהיתה אשת אברהם ואשת חבר ה"ה כחבר ובא אברהם לספוד לשרה כלומר בשביל כבוד עצמה ג"כ ראויה לסופדה ואפילו לא היתה אשת אברהם ע"ש. ואכן לפי דברי המדרש הנ"ל בלא"ה ניחא לפי שהוצרך לסיים דהספיד ג"כ לבתה של שרה הוצרך ע"כ לומר בתחילה לספוד לשרה ע"כ הג"ה]: [שם ברש"י] מאה שנה וגו' בת ק' כבת כ' לחטא ובת כ' כבת ז' ליופי ע"כ לכאורה אדרבה היופי ניכר יותר כשהיא גדולה בשנים. ואמנם בילקוט כאן ובפסיקתא זוטרתי הגירסא להיפך בת ק' כבת כ' ליופי ובת כ' כבת ז' לחטא וכן הוא בפי' רש"י שעל המדרש רבה וזה גי' נכונה: [שם] ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר ואמרינן בגמ' (בב"מ דף פ"ז) והובא ברש"י בחומש שנטל ממנו שקלים גדולים שהם קנטרין שמתקבלין בשקל בכל מקום וכן פירש באונקלוס סלעין דכסף דמתקבלין סחורה בכל מדינתא. ולכאורה קשה מה דכתיב עובר לשון יחיד ועוברים מבעיא ליה. ואולי י"ל דאי הוי כתיב עוברים הו"א דבכולל היו שקלים גדולים אבל מכל מקום היה נמצא ביניהם איזה שקלים קטנים וחסרים ואף על פי כן יש לומר עליהם דהם עוברים לסוחר דכן דרך התגרים דאין מקפידין אם נמצא איזה מטבעות רעים כיון דהרוב הם טובים ולכן כתיב עובר לאשמעינן דכל אחד ואחד בפני עצמו ג"כ עובר לסוחר דכולהו היו גדולים וטובים ולא היה נמצא בהם אף שקל אחד רע וכן יש לפרש מה דכתיב לסוחר לשון יחיד ולא כתיב לסוחרים והיינו משום דרוב סוחרים אין מקפידין כל כך אזוזי אם אינם טובים כל כך וכדאמרינן בב"מ דמאן דמוקים אזוזי מקרי נפש רעה ואי הוי כתיב לסוחרים הו"א דהיה עוברים לרוב סוחרים אבל למיעוט המקפידים ביותר לא היו עוברין קמ"ל עובר לסוחר כלומר לכל סוחר וסוחר שבעולם ואף לסוחרים שמקפידין ביותר [וכה"ג כתב הפרשת דרכים בדרך החיים דמשו"ה בפ' שמע כתיב נמי בכל מאודך ובפ' והיה אם שמוע לא כתיב והיינו דפ' שמע נאמרה בלשון יחיד ושפיר הוצרך להכתוב לפרש דיאהב לה' בכל מאודו ואף דכבר כתיב ובכל נפשך משום דנמצא אחד מאלף דממונו חביב עליו מגופו אבל בפ' והיה אם שמוע דנאמרה בלשון רבים לא שייך למכתב ובכל מאודכם דרוב בני אדם נפשם חביב עליהם יותר מממונם ע"ש]. ושוב מצאתי בס' תורת חיים שם בב"מ שהעיר ג"כ על מאי דכתיב עובר לשון יחיד ותי' ג"כ כמו שכ' ות"ל שכוונתי לדעתו [שם כ"ד ל"ט] ואמר אל אדוני אלי לא תלך האשה לילך אחרי. ופרש"י אלי כתיב בת היתה לו לאליעזר וכו' א"ל בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך ע"כ. ולכאורה איפכא הו"ל למימר דאין ברוך מדבק בארור דהא ברצונו של ארור לדבק בברוך רק דהברוך אסור להתחתן עמו. וי"ל בדרך צחות דדרכו של ארור דחושב עצמו למיוחס טפי מהברוך עד שהוא אינו רוצה להתחתן עם הברוך: [שם כ"ד נ'] אם מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב ופרש"י לא נוכל דבר אליך למאן בדבר הזה לא ע"י תשובת דבר רע ולא ע"י תשובת דבר הגון ע"כ ולכאורה צריך להבין מאי בעי רש"י בזה במש"כ ולא ע"י תשובת דבר הגון ועוד דתשובת דבר הגון אינו מיאון רק רצון ונראה דהיה קשה לרש"י דנהי דרע לא יוכלו לומר כיון דמה' יצא הדבר אבל למה לא יוכלו לומר דהוא טוב ולכן פרש"י דרע או טוב הכל על המיאון נאמר דלא יוכלו למאן בב' אופנים דלא מבעי דלומר דהענין רע בעצמותו דוודאי אינם יכולים לומר אלא אפילו לומר דהענין הוא טוב רק שאינו הגון לפנינו על דרך שאמרו חז"ל (בקדושין דף מ"ט) דמצי אמרה דמסנא דרב מכרעאי לא בעינא גם זה לא נוכל לומר כיון דמה' יצא הדבר

[בפ' תולדות כ"ה ל'] ויאמר יעקב מכרה כיום וגו' ופרש"י כתרגומו כיום דילהן שהוא ברור כך מכור לי מכירה ברורה עכ"ל ואולי י"ל עוד משום דמכירת הבכורה היה דבר שלא בא לעולם ואינו חל עליו מכירה וקנין כלל דהא אמרינן (בב"מ דף ט"ז) דהאומר מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום וכן איתא בתוספתא דנדרים סוף פ"ו ואמנם מסיק בברייתא שם דאם אמר מה שאירש מאבא היום מכור לך מה שתעלה מצודתי היום מכור לך דבריו קיימין ומפרשינן דסיפא דדבריו קיימין הוא משום כדי חייו ופרש"י דהוא תקנת חכמים דאם צריך למזונות דבר מועט לצורך אותו היום אז חל המכירה משום כדי חייו ובזה יש לפרש גם הכא דכיון דעשו היה עיף ורעב והיה נצרך למכור משום כדי חייו של אותו היום ולכן היה חל המכירה וזהו דאמר לו מכרה כיום דבשביל שמוכר בשביל אותו היום א"כ שפיר יכול למכור ויהיה מכירה גמורה וקיימת. [זה משלי]: [שם כ"ז ט"ו] ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות וגו' ותלבש את יעקב בנה הקטן ולכאורה קשה דמאי הוצרך הכתוב לפרש כאן דעשו היה בנה הגדול ולמאי נ"מ בזה לענין הלבישה. וי"ל דבא לאשמעינן דבר חדוש בזה דוודאי דעשו מלבד דהיה בכור עוד היה גדול בקומה וברוחב יותר מיעקב ואעפ"כ נעשה נס דבגדי עשו שהיה גדול היו מכוונין למידתו של יעקב ואף שהיה בוודאי קטן ממנו בקומה דמן השמים סייעוהו שיהא בגדי עשו הולמתו כדי שיטול הברכות [שם כ"ז ל"ט] ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ וגו'. לכאורה תמוה והלא מתחלה אמר לו הן גביר שמתיו לך ולך אפוא מה אעשה בני הרי דאמר לו שאין לו במה לברכו דכבר נתן הכל ליעקב ואיך אמר לו אח"כ הנה משמני הארץ יהיה מושביך ומטל השמים מעל הלא ברכה זו כבר ברך ליעקב. ושמעתי דבר נחמד מאד מפי הרב הגאון האמיתי מו"ה יחזקאל סג"ל לנדא זצ"ל שהיה ראב"ד בפ"ק ווילנא ע"פ מה שכתב רש"י דמשמני הארץ יהיה מושביך זו איטליא של יון ומבואר