בנין שלמה חלק א קכה

בהדיא בחטאת מה שאין כן הכא דכל הקרבנות עולות היו רק שעיר חטאת אחד או שנים והול"ל לפרש דעיקר הקושיא מחטאת ועוד דהתם לא פריך דאיך יביא החטאת משום חלק הכהנים אלא עיקר הקושיא התם דכל כמה דכהנים לא אכלי בשר בעלים לא נתכפרו אלא דבאמת גם הכא תקשה שפיר וכמש"כ והשתא לפי גירסת מהרש"א ז"ל מש"כ לעיל הוא מבואר בתוס' ביצה שם. ובאמת לולא דמסתפינא הייתי אומר כיון שניתן רשות להגיה דכן צריך להגיה בתוס' שם ואין צורך להוסיף תיבות רק להחליף השורות הניתנין למעלה ליתן למטה וכן צ"ל בתוס' דביצה שם ותי' דאפי' לא באו עד לאחר התמיד מ"מ המוספין קרבין דאתי עשה דרבים וכו' עד דאינו ענוש כרת דהיכא דלא אפשר שאני מידי דהוי וכו' עד ויש מפרשים וכו' ומש"כ התוס' דהיכא דלא אפשר שאני ר"ל עפמש"כ במנחות מ"ט דאי הוי מיפסיל בשביל שהקריבו אחר התמיד לא שייך ביה דחיה אלא וודאי דכשר מדאורייתא ושוב העלו מתוספתא דפסחים דמדרבנן מיפסיל אפילו הקטיר אלא שלא העמידו דבריהם היכא דלא אפשר עד כאן וזה שכתבו נמי הכא דאע"ג דמפסיל מדרבנן ומכיון דמפסיל לא שייך ביה דחייה להכי כתבו דהיכא דלא אפשר שאני שלא העמידו דבריהם לפוסלו מידי דהוי אמחוסר כיפורים כו' כן הי' נ"ל לולי הגהת מהרש"א ז"ל: והנה בעיקר דבריהם מסוגיא דפסחים נ"ט יש סתירה לדבריהם מסוגיא דהתם ד' ע"ג גבי שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם וכו' דמקשינן שם ואי אמרת דלא בעי עקירה וכו' פסולו משום מאי משום דקא שחיט לי' אחר תמיד של בין הערבים וכו' ויש להוכיח משם דבשחיטה לחוד איכא איסורא והכא משמע דאין אסור אלא בהקטרה ועוד מוכח התם דמשום עשה דהשלמה נפסל הקרבן ועי' במשנה למלך וע"ע בתוס' דמנחות הנ"ל שכ' דהאי שנשרף לפי שלכתחילה אסור להקטיר האמורין וממילא נפסל ע"ש ולפי זה י"ל נמי דבשחיטה לחוד ליכא איסורא אף לכתחילה אלא שנפסל מפני שא"א להקטיר האימורין ובאמת בקושייתם לא הזכירו דמשמע מהתם דבשחיטה קעבר אעשה דהשלמה ובדף נ"ט מוכח דליכא איסורא כי אם בהקטרה ועי' מ"ל ולכאורה היה נ"ל דהא לא קשה מידי די"ל דהתם אתיא כת"ק דר"י בנו של ר"י ב"ב דע"כ לא כתבו התוס' התם דבשחיטה לחוד ליכא עשה דהשלמה אלא לר"י בנו של ריב"ב אבל לת"ק דידי' וודאי דסבירא לי' דגם בשחיטה לחוד קעבר אעשה דאל"כ לר"ח דמוקי לר"ש בחטאת העוף מ"ט דת"ק דפליג עלי' וכ"כ הטו"א ז"ל אלא מה שהוכיח גם מדר"פ יש לדחות ועי' בס' אור חדש ועכ"פ י"ל לכאורה דסוגיא דפסחים ע"ג אתיא כת"ק דרי"ש אלא דבדותא היא שהרי רב אשי שם מוקי לדרב כרי"ש בנו של ר"י ב"ב דאמר דתעובר צורתן ויצאו לבית השריפה והוי ס"ד דס"ל דלא בעי עקירה והוי פסולו (משום שנשחט אחר התמיד אלמא דרי"ש עצמו משמע דס"ל שנפסל מפני שנשחט באיסור אחר התמיד ותיקשה דידי' אדידי' דלכאורה משמע דרי"ש נמי אשחיטה לחוד קאי כתנא דמתניתין דתנא שחטו ונודע משמע דנודע מיד אחר השחיטה אף קודם ההקטרה ואפ"ה קאמר עלה דבחול כה"ג יצא לבית השריפה ועכ"פ בתירוץ התוס' יתורץ גם הא וכמש"כ לעיל

עוד הקשו שם התוס' דלמה יפסל התם והלא אפשר להעלותן למזבח כדאמר הכא ותירצו דההוא אמורא דאמר התם לא בעי עקירה דאליבי' צ"ל דפסילי משום עשה דהשלמה הוא דילמא סבר כמ"ד לינה מועלת בראשו של מזבח ע"ש בתוס' במנחות כתבו כן בפשיטות דקסבר וכו' וביומא כתבו ודילמא סבר ע"ש ותמהני ע"ז דמאי מספקא להו בהכי והרי וודאי הכי הוא שהרי רב חסדא הוא דקא"ל לרב הונא הכי ובהדיא מוכח בזבחים שם דתרווייהו ס"ל ע"כ דלינה מועלת בראשו של מזבח גבי פלוגתא דרבה ורב חסדא בפרשו קודם חצות והחזירן לאחר חצות דקאמר ר"ח עה"ש עושה עיכול ואמרי בי רב מ"ט דרב חסדא ומה חצות וכו' וכתבו בתוס' דרבה דלית ליה ק"ו דר"ח לטעמיה דס"ל אין לינה מועלת בראשו של מזבח ואיכא למיפרך מה לחצות שכן עושה עיכול בראשו של מזבח תאמר בעמוד השחר שאין לינה פוסלת בראשו של מזבח ע"כ והשתא ר"ח דאית ליה דעה"ש עושה עיכול. וע"כ דנפ"ל מק"ו מחצות וממילא מוכח דס"ל דלינה מועלת גם בראשו של מזבח וליכא פירכא ושם כתבו התוס' דאמרי בי רב היינו רב הונא וע"ש בתוס' וא"ש דרב הונא ור"ח לטעמיהו אזלי

ובהכי א"ש נמי מה שהביא הגאון בעל אור חדש ז"ל קושיא חמורה בשם קושיית העולם בפסחים נ"ט שם דפריך הש"ס לר"ח והאיכא עולה וכו' ומאי פריך ודילמא ר"ח נמי בעולה כר"פ ס"ל דמעלה ומלינה והא דלא ניחא לי' בחטאת הכי דבחטאת בהמה הא פריק רב אשי לקמן הא כמה דלא אתקטרי אימורין וכו' ומשו"ה מוק"ל בעוף אבל עולה דכליל כר"פ ס"ל וע"ש באור חדש שרצה לדחוק עפ"י דברי התוס' ביומא הנ"ל דמשמע מסוגיא דפסחים ע"ג דר"ח ס"ל דלינה מועלת בראשו של מזבח ושוב דחה זה די"ל דאליבא דמ"ד לא בעי עקירה קאמר התם דאף את"ל דלינה מועלת אכתי עיבור צורה בעי אבל לר"ח גופא דס"ל הכי אין הכרח משם והכי משמע מלשון התוס' דיומא ע"ש באור חדש ובמח"כ בחינם טרח בזה דבהדיא מוכח בסוגיא דזבחים הנ"ל דרב חסדא ס"ל לינה מועלת ע"ג המזבח וכמש"כ ומהתם פסיקא להו דר"ח ע"כ לא ס"ל מעלה ומלינה אפילו בעולה וא"ש נמי דרבא משני אדר"ח שאני עולת מצורע דרבא נמי לטעמי' אזיל דס"ל התם דלינה מועלת ע"ג המזבח ע"ש וע"כ מתרץ לדרי"ש כר"ח ס"ל וכל זה לדברי התוס' אבל לד' רש"י ז"ל דהא דמעלה ומלינה הוא אף למ"ד דלינה מועלת אכתי לא א"ש. ומסוגיא דפסחים ע"ג לכאורה מוכרח כד' התוס' דלמ"ד דלינה מועלת אינו יכול להעלות ואתיא ההיא כמ"ד מועלת אבל לרש"י ז"ל תקשה ולפנינו יתבאר זה

עוד הקשו אף דאינו רשאי להקטיר האימורין אפי' למ"ד דלינה מועלת מ"מ נשחוט בשר בזריקת דם לחוד ולהוו כאבדו האימורין כיון דלא אפשר ואמאי תשרוף וכלומר דאלו התם שפיר איצטרך לומר דמלינה ודווקא למ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח דאל"ה אף שבשר החטאת אשתרי מיד אחר הזריקה אפ"ה אסור לו להביא בתחילה החטאת ע"מ לפסל האמורין או לעבור עליהם בלא ילין ואף שהבשר יהי' נאכל מ"מ האימורין יבא לידי פסול בודאי ואין מביאין קדשים לבה"פ ומה לי חלק הכהנים או חלק המזבח ומשו"ה איצטרך לאוקמא במלינה ולמ"ד אינה מועלת משא"כ הכא אף למ"ד מועלת וא"א להקטיר האימורין אכתי למה ישרף גם הבשר כיון שהקרבן כבר נשחט ואימורין דאין להם עוד תקנה ישרפם אבל הבשר למה ישרף והמהרש"א ז"ל במח"כ שגה בזה דדווקא הכא שכבר נשחט ובלא"ה אין להאימורין תקנה הקשו להו שפיר דהבשר תשתרי וכמש"כ ותירצו דשאני הכא דמעיקרא לא חזו האימורין להקרבה הלכך לא משתרי הבשר בזריקת. הדם לחוד משא"כ התם דהוה חזי מעיקרא להקריב האימורין אף דעתה שהמתין ולא שחט עד אחר התמיד והשתא לא מצו לקרוביה אמר שפיר דעשאום כנטמאו כו' ע"ש בתוס' ואני תמה על זה דאם כן למה הוצרכו לעיל לומר דסוגיא דהכא אתיא כמ"ד לינה מועלת דאף למ"ד אינה מועלת מ"מ הכא כיון דלא הוה חזי מעיקרא לא אשתרי הבשר עד דמקטיר להו לאימורין ואין לומר דאכתי למה יצא לבית השריפה ילין הבשר והאימורין עד למחר ולמחר יקטיר האימורין ויאכל הבשר דשלמים נאכלין לשני ימים שהרי גם למחר לא יוכל להקטיר האימורין דלמחר יו"ט הוא ואין עולת חול קרב ביו"ט ולא מבעיא למה שהעלו התוס' ביומא מ"ו בשם הר"י וריב"א ז"ל דהא דשרינן בסופ"ק דשבת מבכל מושבותיכם אברים ופדרים דחול דהיינו דווקא שמשלה בהם האור מע"ש דנעשו לחמו של מזבח אבל לא משלה בהם האור לא ואפילו כשרים ואף ללישנא קמא דהתם והתם באברי עולת התמיד משתעי כ"ש לשאר קרבנות שלא ניתנו שבת ויו"ט לדחות אצלם בשלא משלה בהם האור מע"ש כגון הכא אלא אף לאידך לישנא שכתבו התוס' בסוה"ד דהא דלא עולת חול בשבת וביו"ט היינו דווקא בליל שבת ויום טוב דלא ניתנה שבת ויום טוב לדחות בההיא שעתא אצל שום קרבן אבל כשמסדר המערכה בבוקר לצורך קרבנות דיום שרי להעלות גם אברי חול שנתותרו אף לא משלה בהם האור לל"ק דהתם והכא נמי י"ל דשרי להקטיר למחר האימורין שנתותרו מעיו"ט ואף דאליבא דר' הונא קיימינן הכא ור"ה פליג עליו דב"ק התם ואף סופו אינו דוחה ומשמע לכאורה דלר"ה גם אברי התמיד שניתותרו למחר אינו דוחה שבת כלל ואפילו ביום הרי הכא לר' חסדא קיימינן ור"ח מפרש מילתא דר"ה לענין טומאה אבל שבת דוחה וע' היטיב שם תוס' ד"ה תחילתו ובמשנה למלך פ"ד מה' מע"ה ובפ"א מה' תמידין ה"ז שהאריך הרבה לפרש פלוגתא דב"ק ור"ה אליבא דר"ח ורבה וע"ע תוס' שבת כ' ד"ה למישרי דמבואר שם דאפילו לר"ה אליבא דרבה דפליג היינו דוקא לעשות מערכה בפ"ע אבל ד"ה דסודרין על המערכה הגדולה ואע"ג דשם כתבו דהיינו דוקא כשמשלה בהם האור זהו לפי' קמא שכ' התוס' ביומא בשם הריב"א והר"י אבל לאידך פירושא שהעלו התוס' דביום יכול להעלות הכשרים אע"ג דלא משלה בהם האור לל"ק דב"ק ה"נ דגם ר"ה לא פליג עלי' בהכי כדמוכח מד' התוס' דשבת שם וכ"ש דהכא קיימינן לר' חסדא וכמ"ש ובזה הי' אפשר לומר דמ"ש התוס' בסוגיא דפסחים ע"ג אתיא כמ"ד לינה מועלת דלא פליג בזה אפירש"י ז"ל בפסחים נ"ט שכתב דמעלה ומלינה מהני לכו"ע אלא ודאי י"ל דבחול כה"ג מהני אף למ"ד לינה מועלת דכיון דאם עלו לא ירדו וכפרש"י ז"ל