בנין שלמה חלק א קכד

לי' פייסא ומתרצינן דכולה עבודה דיממא היא וחשיבה כעבודת היום וגם אין צריך לעמוד משינתו ואותו הטעם שייך בתפלת ערבית דהא תפלת ערבית הוא נגד אברים ופדרים ועוד דבלא"ה בתפילת ערבית לא שייך פיצוי כלל דהא אינו צריך להוציא כלל דתפילת ערבית רשות וגם אינו מוציא כלל. ודע דנראה לי דכל זה שייך בזמניהם דהש"ץ היה מוציא לכל הציבור בסליחות או בתפילה דהוא הי' אומר וכל הציבור שומעין אבל האידנא דכולן אומרין והש"ץ האומר הסליחות אינו רק מסיים אח"כ כדי שיאמרו הכל בשווה לא שייך כלל דיתנו לי' פיצוי כדי שיבוא דהלא בלא"ה צריך לומר סליחות ומאי טירחה יש לו מה שמסיים איזה תיבות בקול רם וגם לא איכפת לן אם ימנע דימצאו הרבה שירצו וכל זה פשוט: ומיהו אכתי פש גבן לברורי דברי הירושלמי דאמר גבי קצירת העומר דהמתחיל במצוה אומרים לו גמור דלכאורה הוא נגד ד' הש"ס דיומא הנ"ל דגבי קרבנות אדרבה מצוה לעשות ע"י הרבה אנשים משום ברוב עם הדרת מלך דהא אנן קיי"ל כסתם מתני' שם ודלא כראב"י שם וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בהלכות תמידין [ובליקוטי מהרי"ל הקשה על הא דנהגינן לכבד הוצאה והכנסה לשני בני אדם מהא דראב"י דיומא הנ"ל דס"ל דבמקום שכינה לאו אורח ארעא דמשמע דטריחא לי מילתא וכמו שפרש"י שם] ומשמע דהלכתא כוותיה דהא משנת ראב"י קב ונקי ע"ש ותמהני דהאיך לא עיין בד' הרמב"ם ז"ל דאדרבה דפסק שם כסתם משנה ולא כראב"י וד' מהרי"ל צל"ע] ואמנם באמת המעיין שם בירושלמי דמגילה ובר"ה בפ"א ה"ח יראה דלא מיירי מענין זה כלל דהמתחיל צריך לגמור אלא מיירי שם מענין דחיית שבת דאף אם נימא דמכשירי קרבן לא דחי שבת מ"מ כיון שהתחיל בדחיית שבת דהא קצירה בוודאי דחי שבת מותר לו לגמור כל המכשירין בשבת כיון שכבר התחיל במצוה אומרים לו מרוק כלומר דאומרים לו דמותר לגמור כל המלאכות בשבת וכעין זה מתרצינן בש"ס דילן במנחות דף ע"א. דשאני התם דכבר דחתה שחיטה את השבת אבל ה"ה דיכול לגמור ע"י אחר אבל מה דפי' ז"ל דהמתחיל בעצמו צריך לגמור תמיהני דהלא הירושלמי לא מיירי מזה כלל והדבר צלע"ג לכאורה

סימן לח בליקוטי מהרי"ל בהל' ר"ה וז"ל בק"ק ווירמיישא נוהגין לומר מערבית בלילות ר"ה משא"כ בכמה קהילות ואמהרי"ל דתלי באשלי רברבי דווירמיישא נוהגין אחר הרוקח אשר שם מנוחתו כבוד ז"ל ואזיל לטעמיה דכתב דבער"ה מתענין ומשלימין וע"כ מאריכין במעריב עד חשיכה ובשאר מקומות נוהגין ע"פ שאר רבותינו דאין משלימין ואגב שמאריכין בליל ראשון ג"כ עושין בליל שני דיש מתענין נמי בר"ה אם אירע לו תענית חלום ועוד שלא יבשלו הנשים מבעוד יום ראשון על השני דלא אמרינן דקדושה אחת הן כי אם לחומרא לכן צריכין גם בר"ה להמתין עד הלילה דווקא כיו"ט דגליות עכ"ל ונראה להדיא מדבריו ז"ל אלו דעיקר הטעם שיסדו הפייטנים הראשונים ז"ל לומר מערבית בליל יו"ט משום דבזמניהם עדיין היה נוהג המנהג שנהגו בזמן התלמוד להתפלל מעריב תיכף אחר פלג המנחה וכמו שכ' רש"י בריש ברכות וכ"ש בליל שבת דוודאי צריך להקדימו משום דצריך להוסיף מחול על הקודש ואכן בכל מועדי קודש דע"פ הרוב צריך שיקדש בלילה ממש כגון בליל א' וליל ב' של פסח דכזית מצה צריך שיהא בלילה ממש משום דאיתקש לפסח ומבואר בד' הפוסקים ז"ל דה"ה כל ד' כוסות צריך שיהא בלילה ממש וכן בימים אחרונים של פסח משום ספירה תקנו להמשיך במעריבים עד צאת הכוכבים וכן בליל חג השבועות צריך לקדש בלילה משום תמימות וכן בליל א' של סוכות משום דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות וכן בשמיני עצרת דצריך ג"כ לקדש בלילה דמקודם צאת הכוכבים יש חשש לאכול בסוכה בלא ברכה וכמו שמבואר בט"ז בשם מהרש"ל בסי' תרס"ח וכ"ש בליל שני של יו"ט דוודאי צריך לאחר התפלה עד שיהיה וודאי לילה דהא צריך להוסיף מחול על הקודש דקדושת יו"ט ראשון הוא דאורייתא ולכן תקנו מעריבים כדי להמשיך התפילה עד שיהא וודאי לילה ואכן ביוה"כ ור"ה דלא שייך זה לכן לא תקנו מעריבים כן נ"ל הטעם אכן המהרי"ל כתב דיש מקומות דנוהגין לומר מעריבים גם בליל ר"ה והטעם דהם ס"ל דצריך להשלים התענית בער"ה ולאותן הנוהגין להשלים אסורים לקדש עד הלילה ולכן תקנו לומר מעריבים כדי להאריך התפילה באופן שישלים תפלת מעריב עם יציאת הכוכבים כדי שיקדש בלילה ואכן למנהגינו שאין אנו משלימין התענית אין אנו אומרים מעריבים בליל ר"ה ונ"ל ומיהו דהאידנא דאנו מתפללים מעריב בזמנו מ"מ צ"ל מעריבים דתקנה לא זזה ממקומה וכמו שהתקינו לומר בזמניהם ברכת יראו עינינו כידוע משום חשש סכנה ומ"מ אומרים גם האידנא וק"ל ומיהו דעת הגר"א ז"ל שלא לומר מעריבים וכמו שכתוב בספר מעשה רב

סימן לט הנה ראיתי להעתיק בכאן מש"כ כבוד מר אחי הגאון זצ"ל אלי תשובה ופלפול בד' התוס' דר"ה ד' ל' בד"ה ונתקלקלו הלוים בשיר בשנת ת"ר לפ"ק ואני הייתי אז ילד ורך בשנים מאד וזה לשונו הטהור אלי אות באות. בעז"ה יום ועש"ק כ"ט מנחם אב לסדר וזה דבר השמיטה לפ"ק ודו"ק [ועוד שמיטה לפרט הנ"ל וזהו ודו"ק

שלום לך אהובי אחי חמדת לבבי. ליש ולביא. פה המתגבר בתורה במשנה ובגמרא דמיא לפרצידא דתותי קלא מאוד נעלה מבני ינוקא דבי רב דאתו לבי מדרשא דייק וגריס באורייתא ולא מחזיק לנפשיה טיבותא מתמיד ומצא כדי מידתו שלמה שמו ושלמה משנתו שלום לגופו שלום לתורתו ד' יתן בלבך אהבתו ויראתו וכבוד שמך הנכבד שלמה הכהן נר"ו יאיר ויזרח עד ביאת דאין ומורה

כאשר כתבת אלי תמול לשלוח לך תירוץ על קושיית התוס' בר"ה ל' ד"ה ונתקלקלו הלוים בשיר שהקשו דאמאי לא חשיב קילקול מוספין דר"ח שאחר תמיד של בין הערבים לא היו יכולין להקריב דכתיב עליה השלם כדאיתא בפסחים נ"ט וכן הקשו בביצה ה' ומה שתירצו התוס' ז"ל כבר השיג עליהם הגאון בעל טורי אבן ז"ל בחידושיו ושאלת ממני אם יש אתי תירוץ אחר על קושייתם ז"ל או תירוץ על קושיית הטו"א ז"ל אהובי אחי אשר שאלת ממנו אודיעך מה שנ"ל בביאור דבריהם ז"ל הנה בתחילה כתבו וז"ל וכי תימא דמעלה ומלין בראשו של מזבח דעליה השלם לא שייך אלא בהקטרה ואין מקטיר עד למחר הניחא למ"ד בפ' המזבח מקדש אין לינה מועלת בראשו של מזבח אבל למ"ד מועלת מאי איכא למימר עכ"ל הנה אהובי אחי דע שדיבור התוס' הזה הוא מסתעף להרבה סוגיות עמוקות ולכן תמחול לעיין מקודם בסוגיא דפסחים נ"ט שציינו התוס' כאן ושם בסוגיא דסו"פ אלו דברים ובתוס' מנחות מ"ט ובתוס' יומא כ"ט ובמהרש"א שם ובתוס' דזבחים פ"ז שציינו התוס' כאן ובמשנה למלך ז"ל פ"א מתמידין ומוספין שהאריך הרבה בזה ובספר אור חדש לפסחים נ"ט מה שחדשו בזה ואחרי הודיעך את כל אלה אז תוכל לעיין בדברי אלה האמור למטה בעז"ה כי לא אטריח להביא דבריהם ז"ל רק בקוצר במקום שיש לנו לתרץ או להשיג עליהם ז"ל וזה החלי בעזר צורי וגואלי

הנה בראשונה יש להבין מש"כ התוס' הכא דלמ"ד דאין לינה מועלת ניחא בפשיטות דיכול להביא המוספין לאחר התמיד ולשוחטן דבשחיטה אין איסור ויעלה האברים למזבח ויקטיר האברים למחר דלא נפסלו בלינה בראשו של מזבח

ולכאורה קשה לי דהתינח לעולות המוספין שהם כליל למזבח אבל שעיר החטאת של מוסף שנאכל לכהנים אחר שיקטיר את האימורין מה תקנה יש לו שהרי כל כמה דלא מקטרי אימורין כהנים לא מצי אכלו בשר ואימתי מקטרי אימורין למחר והרי החטאת אינו נאכל אלא ליום ולילה ולמחר הו"ל נותר ואין מביאין קדשים לבית הפסול וכמש"כ התוס' למ"ד דלינה מועלת בראשו של מזבח א"א להביא מפני האברים שא"א להקטירן אי משום דאסור להעלותן לכתחילה דהו"ל כמעלה דבר פסול ע"ג המזבח וכמש"כ הטורי אבן ז"ל או משום דאין להביא עצמו לעבור אלאו דלא ילין וכמש"כ המשנה למלך ז"ל בסברת התוס' וה"נ אף למ"ד דאין לינה מועלת אכתי א"א להביא מפני חלק הכהנים שאין לו תקנה וכמש"כ. וגם אין להביא לכתחילה קרבן שיעבור עליו בבל תותירו ומה לי הקטרה למזבח או חלק הכהנים תרווייהו לא מעכבי כפרה אלא דלמש"כ התוס' בקושייתם ממוספי ר"ח הי' אפשר לומר דלהכי לא תקשה להו משעיר החטאת דבר"ח זה לא הי' מקריבין בו שעיר דר"ח כלל וכמש"כ התוס' לעיל ד' ח' בשם רבינו משולם ז"ל שאין חטאת ר"ח קרב בר"ה וא"ש דמעיקרא לא הוה קשה להו אלא ממוספי ר"ח זה דכולן עולות ושפיר תירצו אבל הא ליתא דאכתי תקשה שפיר משעיר חטאת דר"ה ובאמת מש"כ התוס' בקושייתם מוספי ר"ח צ"ע ובביצה כתבו סתמא דאיכא קלקול גבי מוספין ור"ל דמוספי ר"ח ור"ה ובטו"א העתיק מוספי ר"ה. עוד שאין כוונת רבינו משולם שלא זכר חטאת דר"ח בקרא ולעולם הוי קרב גם בר"ח זה כמו שהשיב לר"ת: אלא דבאמת לא קשה מידי דבהדיא מסיק שם בפסחים דכל כה"ג הוי כמו שנטמאו האימורין ושרי מיד הבשר לכהנים אף קודם הקטרה כיון דא"א להקטירן היום והנה בביצה כתבו בתחילה דמ"מ מוספין קרבין אחר התמיד דהיכא דלא אפשר שאני מידי דהוי אמחוסר כיפורים וכתב המהרש"א ז"ל להגיה בדבריהם דמוספין קרבין דמעלה בראשו של מזבח דהיכא דלא אפשר שאני וכוונתם לתרץ מה שכתבתי לעיל דאכתי אין לעשות כן משום הכהנים דלא אכלי בשר ע"ש במהרש"א ולא הי' לו לכתוב כן בפשיטות דבאמת לא דמי כ"כ לדהתם דהתם מיירי