בנין שלמה חלק א קכג

ומשלים ע"ש ואם נימא דגם לענין איסור הבא מאליו אמרינן דשאני עילויא יומא מאפוקי יומא היכי חשש ר"ע שלא לכנס כשהוא מתענה בבהש"מ של ע"ש דהוא עיולא יומא ויש לו חזקת היתר ולא חשש טפי לבהש"מ של מוצאי ט"ב דיש לו חזקת איסור [ומיהו איכא למידחי די"ל דר"ע לא אכל הביצה מגולגלת רק בסוף בהש"מ של ע"ש כדי שלא יכנס כשהוא מעונה כשהוא וודאי לילה ופשוט הוא] ונראה דגם המרדכי והגהות מיימון לא כתבו זה רק לענין תענית יחיד שהאדם מקבל על עצמו ודמי לאומר ככר זו היום קודש ולמחר חול אבל בתעניתים הקבועים או גבי שבת ויו"ט לענין איסור מלאכה בבה"ש נראה דלא שיך לחלק כלל. ודע עוד דדעת הראב"ד ז"ל הובא בה"ה בפ"ה מהל' תענית ובב"י בסי' תקמ"ט דהא דקי"ל דבתענית בע"ש מתענה ומשלים היינו עד בהש"מ אבל בבהמ"ש אם ירצה אוכל שכבר חל עליו תוס' שבת. ולכאורה קשה דא"כ ר"ע דס"ל דאינו משלים ר"ל דצריך לאכול מבעוד יום תמוה דמאי איכפת לן דיתענה עד בין השמשות דדוחק גדול לומר דס"ל דאסור ליכנס גם לבהש"מ כשהוא מעונה ואולי דס"ל לר"ע דבין השמשות כהרף עין והלכך א"א לצמצם אולי יכנס כשהוא מעונה כשהוא לילה. [וכהאי גוונא כתבו התוס' בעירובין שם בהא דמקשה ר"י א"א מודים בת"ב שחל באחד בשבת דצריך להפסיק מבעוד יום והקשו התוס' לשמואל דס"ל דבהש"מ שלו מותר יכול לאכול עד צאת הכוכבים ואינו מתענה בשבת כלל ותי' דכיון דא"א לכוין התחלת צאת הכוכבים ממש וע"כ צריך להפסיק איזה רגעים קודם צאת הכוכבים בסוף בהש"מ ונמצא שמתענה בתוס' שבת ואעפ"כ לא איכפת לן וא"כ כ"ש דמותר ליכנס כשהוא בבהש"מ של ערב שבת דהוא קיל יותר מבהש"מ של מוצאי שבת] ומיהו מסתימת כל הפוסקים משמע דצריך להתענות גם בע"ש עד צאת הכוכבים ואפילו בתענית יחיד וכ"ש בעשרה בטבת שחל להיות בע"ש דצריך להתענות עד צאת הכוכבים ממש. ודע דלשון הגהות סמ"ק שהובא בב"י הנ"ל תמוה קצת דמתחילה כתב דגמר שקיעה היינו התחלת בהש"מ והא דהעולם נוהגין להמתין עד צה"כ היינו משום דאין לעמוד על בירור סוף השקיעה ושוב הקשה משמואל דס"ל דבהש"מ שלו מותר והוצרך לחלק בין עיולי יומא לאפוקי יומא דבאפוקי יומא מספיקא לא נפיק ולפי מש"כ בתחילה דמעיקר הדין בגמר שקיעה מותר אין מקום לקושיתו ואמנם כשנעמוד על מקור דברי הגהות מיימון אלו בדברי ר' פרץ ז"ל בעל הג"ה סמ"ק במצוה צ"ו יראה דהועתק דבריו בהגהות מיימון שלא על הסדר דשם הקשה הקושיא מפסחים מתחילה ואח"כ הקשה דמשבת (דף ל"ד) משמע דבגמר שקיעה מתחיל בהמ"ש וכו' ובזה עולה ד' הגהת סמ"ק על נכון הנלע"ד כתבתי בעז"ה: הלכות ראש השנה

סימן ל"ז כתוב השו"ע א"ח הלכות ר"ה סי' תקפ"א בדברי הרב בהג"ה וז"ל ויש מקומות שנוהגים שהמתפלל סליחות מתפלל כל היום והוא מדברי הכל בו וכתב ע"ז המג"א בס"ק ז' בשם מעגלי צדק אפילו ערבית שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור ע"כ. והנה מדברי המג"א אלה משמע דר"ל אפי' ערבית שלאחריו וכן פירש בפמ"ג ובספר מחצית השקל ואמנם כבר תמה על זה בספר אליהו רבא דבדרכי משה איתא להדיא דערבית שלפניו וכ"ה באמת בס' הכל בו עצמו שמשם מקור דין זה וז"ל וגם יש מקומות שנהגו שמי שמתפלל באשמורת מתפלל אמש ערבית וגם מתפלל בבוקר בשחרית ואמנם דברי רבינו המג"א מש"כ בשם מעגלי צדק דהטעם הוא דכל המתחיל במצוה אומרים לו גמור [וכן ציין הגר"א ז"ל דכן הוא בירושל' בסופ"ב דמגילה דהמתחיל במצוה אומרים לו גמור] הדבר תמוה לי הפלא ופלא דמהו ענין זה להמתחיל במצוה דהתם דעוסק במצוה אחת צריך לגמור אבל הכא המצוה שהתחיל כבר גמרה ומהו ענין סליחות לתפלה ועוד דאף בתפלה גופא אטו מי שמתפלל שחרית צריך להתפלל מוסף ואדרבא מלשון המשנה מוכח דמוסף היה מתפלל אחר כמו דתנן בר"ה השני מתקיע וכן תנן בתענית דהאחרון מזכיר וע"כ משום דהוא מצוה אחריתי ואדרבא מהש"ס דר"ה שם ל' מבואר דאדרבא דעיקר המצוה הוא שיתפלל אחר משום דברוב עם הדרת מלך וכן בכהנים בשעת עבודה הי' מחלקים לכמה כהנים כדי שיזכו רבים במצוה וכן אמרינן להדיא ביומא ד' כ"ו דהפייס הרביעי מי מעלה אברים מן הכבש למזבח ואמרינן עלה מתני' דלא כר"א בן יעקב דתנן ר"א בן יעקב אמר המעלה אברים להכבש הוא מעלה אותן למזבח ואמרינן במאי קמפלגי ואמרינן דרבנן סברי דברוב עם הדרת מלך ור"א בן יעקב סבר דבמקום שכינה לאו אורח ארעא וידוע דהלכה כרבנן אלמא דאפי' בחד מצוה נמי מצוה לזכות רבים במצוה זו וזהו כבוד שמים שיהא נעשה ע"י רבים ולא שייך זה להמתחיל במצוה אומרים לו גמור [ומה שקשה על זה מהירושלמי דמיירי נמי מענין הקרבה יבואר לקמן אי"ה] והלכך תפלה נמי שהוא במקום קרבן אדרבא מצוה שיהא מתחלק לכמה אנשים אפי' באותו תפלה דזהו כבוד שמים שיהא העבודה נעשית ע"י כמה אנשים דכתיב ברוב עם הדרת מלך וכמו בתמיד שהיו זוכין בו י"ג כהנים והלכך אף שבמצוה יחידית שאינה מענין עבודה אמרינן דבמי שהתחיל צריך לגמור ואדרבא משמע שאינו רשאי להניחה לאחר וכמו דאיתא בסופ"ק דסוטה גבי יהודא מ"מ במצוה שנעשית ברבים להוציא רבים ידי חובתן אדרבה הוא להיפוך ממש דצריך דווקא לחלקה ואינו יכול המתחיל לומר דשייך לו. משום דכבוד שמים עדיפא מכבוד הדיוט ואין אנו חוששין על כבודו כלל כיון שכבוד המקום שיהא נעשית ע"י רוב עם כן נ"ל הדבר ברור בלי ספק ומה שקשה ע"ז מאיזה מקומות אחרים דמבואר לכאורה ההיפך. ודברינו יבואר בסמוך אי"ה ואמנם מה שכ' הכל בו גבי המתפלל סליחות מתפלל כל היום הנה תמי' על המג"א ועל הגר"א ז"ל ועל כל האחרונים ז"ל שלכאורה בחנם דחקו בטעמו ובתחילה אני אמר שאם כדבריהם ז"ל שהטעם הוא משום המתחיל במצוה א"כ מאי אמר שמתפלל כל היום שמשמע שאם רוצה להתפלל אין מוחין בידו ואין אנו רשאים להוציא מידו אבל אם רוצה למחול וליתן לאחר שיתפלל מוחל והרי באמת מהראי' שהביא הגר"א ז"ל מירושלמי מבואר להדיא שאינו רשאי למחול שהמצוה הוא שאותו שמתחיל צריך לגמור ואינו רשאי ליתנה לאחר ולכן דברי הגר"א ז"ל תמוה אצלי וצ"ע. אבל באמת נראה שדברי הכל בו הוא משנה ערוכה בפ' הקורא עומד (דף כ"ד) דהמפטיר בנביא הוא פורס על שמע והוא עובר לפני התיבה והוא נושא את כפיו ופירושו דמי שרגיל להפטיר ומקבל על עצמו מצוה קטנה שאינו לפי כבודו משום דמפטיר בנביא אין בו חשיבות מצוה כמו אדם הקורא בתורה ולא היה נמצא עליו קופצים שירצו להפטיר בנביא תמיד לפני הצבור ולפיכך נתנו חז"ל פיצוי לזה דצריך ליתנו לו כבוד בשביל זה שירד לפני התיבה להתפלל ולישא את כפיו בראש ולפרוס את שמע וממשנה זו מבואר דהפורס על שמע והיורד לפני התיבה הי' שנים וזה ראי' לדברינו שכתבנו למעלה דאם איתא שהי' אחד מאי הוצרך לומר שהוא יורד לפני התיבה דזה פשיטא כיון שהוא פורס על שמע ממילא הוא יורד לפני התיבה נמי אלא וודאי כדאמרינן דהי' שנים משום דזה הוא כבוד שמים] ואותו הטעם בעצמו תקנו הגאונים להמתפלל סליחות והיינו למי שמקבל עצמו להתפלל סליחות בכל יום לפני הציבור בכל ימי הסליחות נתנו לו פיצוי ששייך לו כל התפילות שבאותו היום שאם ירצה לירד לפני התיבה אין רשאין לעכב עליו ועיקר הטעם כדי שלא לנעול דלת בפני האנשים המקבלין על עצמן לשרת לפני התיבה בציבור בדבר שאינו לפי כבודם דאמירת הסליחות הוא קל טובא כנגד התפלה שתקנו אנשי כנה"ג ולדעת הרמב"ם תפלה הוא דאורייתא ואין השכר גדול כ"כ כמו שכר היורד לפני התיבה ולפיכך נתנו לו פיצוי כדי שירצו בני אנשים להזדקק למצוה זו ומיהו פשוט דאם ירצה למחול מוחל ולפי זה לא שייך רק אם האיש שקיבל על עצמו להתפלל בכל ימי הסליחות ולפיכך האידנא שבכל יום אומר אחר לא שייך זה כלל דעיקר הטעם כדי שירצה למחר ג"כ לומר אבל האידנא שאין אומר באמת למחר מה נעילת דלת יש בזה. ועוד מצינו מקור מקומו טהור למנהג זה מברייתא ערוכה דיומא ד' כ"ב דתניא שם מי שזכה בתרומת הדשן זכה בסידור מערכה ובסידור שני גזירי עצים והטעם מבואר שם דאף דבכל העבודה היו מחלקין כל עבודות ועבודה לכהנים אחרים משום ברוב עם הדרת מלך מ"מ תרומת הדשן כיון דעבודת לילה היא ולא היתה חשובה בעיניהם וגם שהי' קשה עליהם לעמוד בבוקר קודם עמוד השחר וכדאמרינן התם דשאני מיגני ממיקם ולכן תקנו שיהא להם זכות גם בסידור מערכה וכו' בלא פייס כדי שירצו לבוא והדבר פשוט דאמירת הסליחות דמי ממש לתרומת הדשן דהיא נמי עבודת לילה ואינה חשובה כ"כ על האנשים כמצוות תפילה דכל העבודות מצוותן ביום דווקא דכתיב ביום צוותו והתפלה שהיא במקום קרבן נמי מצוותו ביום והלכך תפלה שהיא בלילה לא חשיבה כ"כ וגם משום שקשה לעמוד בבוקר קודם אור היום כמו בתרומת הדשן ולפיכך תקנו הגאונים לתת להם פיצוי שיזכה ג"כ לירד לפני התיבה באותו היום כן נ"ל ברור בטעמו של הכל בו ודברי המג"א והגר"א צל"ע ואל תשיבני מתפילת ערבית שהוא ג"כ בלילה וא"כ הי' צריך ליתן פיצוי להמקבל עליו להתפלל תפילת ערבית לפני הציבור וגם אינה חשובה כ"כ דהא ליתא דחדא כבר הקשה הגמ' גבי אברים ופדרים דתקינו