בנין שלמה חלק א קכא

אבל לענין ויחל כיון דאינו חובה רק אם איכא י' שמתענין שמחויבין בקריאה פשיטא דאם ליכא י' אסור לברך ואם יברך הוי ברכה לבטלה, ונ"ל להביא ראיה לסברא זו מהא דאמרינן בב"ק ודף פ"ב) דעזרא תיקן שיהיו קורין בשבת במנחה משום יושבי קרנות ופרש"י יושבי קרנות יושבי חנויות כל ימות החול עוסקין בסחורה ואין קורין בשני ובחמישי תיקן בגינייהו קריאה יתירה עכ"ל ולכאורה האי יושבי קרנות הכי דמי דמ"נ דאם יכולין לבוא לבהכ"נ ולשמוע קריאת התורה א"כ הוי פושעים ולא שייך לעשות תקנתא לפושעים ואם הם אנוסים ואין יכולין לבוא א"כ הו"ל לצאת בקריאה שקורין בבהכ"נ דהא אמרינן בהדיא בסוף ר"ה דלא פטר ר"ג אלא לעם שבשדות משום דאניסי ומבואר בירושלמי דאף שהם בשדה בעת התפילה ואין שומעין לש"ץ מ"מ הש"ץ מוציא אותן מתורת שליחות וא"כ למה אינו מועיל שליחות בקריאת התורה ואין לומר דבתורה שאני דמצוה שיהא כל אחד קורא בעצמו או דישמע מאחרים וכמו דמשמע בב"ק שם דכיון שהלכו ג"י וכו' דא"כ מה תועלת דקורין במנחה מ"מ הלכו ג' ימים בלא תורה אלא וודאי דבשביל אונס לא הוצרכו לתקן דהש"ץ מוציאן ורק עיקר התקנה הוא לאנשים שיושבין בחנות וקשה להם להתפלל בעשרה ומתפלל ביחידות ופטור מקריאת התורה באמת דאינו מוטל חיוב רק על ציבור ונהי דמקרי שכן רע דמי שיש בהכ"נ בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע מ"מ רשע ופושע לא מקרי מחמת שאינו מתפלל בציבור ולאותן אנשים תקנו קריאה בשבת במנחה וא"כ מוכח דאינו חובה על כל יחיד ויחיד דאם הוא חובה אין לך פושע ורשע יותר מזה דהא עבר על מצוה דאורייתא ועל תקנת עזרא ומאן דעבר אדרבנן שרי למקרי עבריינא ולכן ע"כ כנ"ל

איברא דלכאורה מצינו סתירה מפורשת על מה שכתבנו. ממשנה ערוכה דרפ"א דמגילה דתנן שם אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה ופירש הרע"ב והוא מהירושלמי דמתכנסים הכפרים לעירות בב' וה' לשמוע קריאת התורה וכן פירש הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות וע"כ דהטעם דאין קורין בביתם משום דלית להו עשרה בטלנין בבהכ"נ וכמו דאמרינן שם (דף ה') דעיר שאין בה עשרה בטלנים נידון ככפר ואם נימא דאם ליכא עשרה בבהכ"נ לא רמי חיובא כלל לקרות א"כ למה מחויבין לכנס לעיר לשמוע קריאת התורה אלא וודאי דמוטל חיוב על כל יחיד ויחיד. ובאמת שהראיה מב"ק יש לדחות דאיכא למימר דנהי דתקנה דדורשי רשומות א"א לתקן מ"מ כיון דאיכא חיובא ללמוד בתורה או לשמוע ב' פעמים בשבוע ולזה לא שייך שליחות דעיקר הלימוד הוא כדי שיביא לידי מעשה ובזה שיעשה שליח לקרות בעבורו לא יבוא לידי מעשה והלכך תקנה גדולה תיקן להם עזרא שיקראו בתורה בשבת במנחה תחת הקריאה שהיו צריכין לקרות בימות החול אבל לעולם יש לומר דחיוב מוטל על כל יחיד ויחיד. ובפרט לפרש"י בסוף ר"ה דהא דפטר ר"ג לעם שבשדות משום דאניסי היינו אם באים לבהכ"נ בר"ה וביוה"כ וסברא דאניסי לא מהני רק דמשום זה יוצאין בשמיעה ששומעין מש"ץ משום דהיו אנוסים ולא היה להם פנאי לסדר אבל במי שהיה לו פנאי לסדר לא מהני שמיעה דהא יכול לסדר עד שיהיה בקי ולפי זה י"ל דתקנת עזרא היה ליושבי קרנות דאניסי ואין יכולין לבוא לבהכ"נ כל ימות השבוע והלכך יוצאין בקריאה דשבת במנחה

אבל באמת הראיה מכפרים אינו ראיה כלל דאם נאמר דלית להו עשרה בבהכ"נ א"כ גם קדיש וברכו אין יכולין לומר וא"כ היו מחויבין בכל יום לבוא לעיר לשמוע קדיש וברכו וקדושה דהא כבר כתבנו לעיל דקדיש וקדושה מוטל החוב על כל יחיד ויחיד וע"כ דוודאי יש להם עשרה בבהכ"נ אך דלית להו ש"ץ שיקרא בס"ת וכמו שכ' הר"ן בריש מגילה לענין המגילה והלכך חייבים לבוא בעיר כיון דאיכא עשרה הרי חייבין בקה"ת. ומיהו מהא דאמר עיר שאין בה י' בטלנין נידון ככפר משמע דלא כהר"ן וצ"ע בזה. ומ"מ יהיה איזה שיהיה מ"מ לענין נד"ד כיון דבלא"ה עיקר הקריאה אין הדבר ברור כ"כ והלכך אם ליכא עשרה מתענים בבהכ"נ הדבר עדיף טפי שלא לקרות כלל ואם יברכו על הקריאה הוי ברכה לבטלה ופשיטא דהש"ץ לא יאמר ענינו בין גואל לרופא. והנלע"ד כתבתי בעז"ה הצעיר מפרחי כהונה שלמה הכהן מ"ץ דפ"ק ווילנא

סימן לו בעז"ה במוש"ק י"ב טבת תרו"ם לפ"ק. רב שלומים ושלוה לכבוד ידיד עליון ויראיו ה"ה כבוד הרב הגאון המפורסם וכו' מו"ה יעקב נ"י מ"מ ומ"ץ דפ"ק ווילנא

הנה ראיתי לכתוב לכת"ר נ"י ע"ד אשר שמעתי ממנו ביום ה' העבר די"ל דאף לשמואל דס"ל בפסחים נ"ד דט"ב בהמ"ש שלו מותר היינו בהמ"ש של ערב ט"ב משום דלא איתחזק איסורא אבל בין השמשות של מוצאי ט"ב י"ל דמודה דאסור משום דאתחזק איסורא דכן משמע בתוספות דכריתות (דף י"ז ע"ב) ד"ה מדסיפא ע"ש ונ"מ גם לדידן דלא קי"ל כשמואל וגבי ט"ב צריך להפסיק מבעוד יום וכמו שמבואר ברמב"ם פ"ה מה' תענית הלכה ה' ובטוש"ע או"ח סי' תקנ"ג סעיף ד' מ"מ נ"מ לענין שאר תענתים דא"צ להפסיק מבעוד יום דמ"מ בבהשמ"ש דמוצאי יום התענית אסור באכילה ושתיה וצריך להתענות עד צאת הכוכבים ממש והנה האמת לא אכחיד מכת"ר נ"י דכן מצאתי כדבריו במרדכי סופ"ק דתענית ובהגהת מיימון פ"ד מהל' תענית דעל הא דאמרינן בתענית י"ב דכל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית ופי' הפוסקים ז"ל דהיינו צאת הכוכבים והקשו ע"ז מהא דמבואר בש"ס דפסחים הנ"ל דדוקא בת"ב פליגי אי בהשמ"ש שלו אסור אבל בשאר תעניתים משמע דלד"ה מותר בבהשמ"ש ותירצו דשאני עיולי יומא מאפוקי יומא דסוף התענית מספיקא לא נפיק עד צאת שלשה כוכבים דאז הוא וודאי לילה עכ"ל והובא בב"י בסי' תקס"ב ובמג"א שם ובביאורי הגר"א ז"ל והיינו כדברי כת"ר נ"י

ואכן לכאורה ראיתי לתמוה מאי קשיא להו מהתם על הסוגיא דתענית דהא כולי סוגיא מיירי התם בתענית יחיד דמקבל על עצמו להתענות למחר והתם הוי דאורייתא דהא נדרי תענית נדר גמור הוא והוי ספק דאורייתא ולפיכך אסור בבהשמ"ש ואינו ראיה לשאר תעניתים דאינו אלא מדרבנן ודוחק לומר דמקשה מלישנא דרב חסדא דאמר דכל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית ומשמע דלא הוי תענית בשום דוכתא. ועוד ק"ל דהא חזינן הא דבבהש"מ הראשון הותר בט"ב לשמואל אינו מטעם דהוי ספיקא דרבנן דהא בתענית ציבור על הגשמים בשלש אמצעיות או בשבע אחרונות דג"כ אינו אלא מדרבנן וכמו שמבואר ברמב"ם בריש הלכות תעניות דעיקר מ"ע של תורה אינו אלא להריע בחצוצרות אבל התענית אינו אלא מד"ס ומ"מ בהשמ"ש שלו אסור וכן להיפך הנודר להתענות לילה ויום מבואר במג"א שם דא"צ להפסיק בבהשמ"ש ואף דהוי דאורייתא וא"כ תקשה אליבא דאמת דלמה בבה"מ הראשון של תענית יחיד מותר באכילה הא הוי ספיקא דאורייתא ובלא"ה לא שייך להתיר בבהשמ"ש מטעם ספק דרבנן דהא הוי חסרון חכמה ותדע דהא קי"ל דגזרו על השבות בבהמ"ש ואף דהספק נוגע לשבות דרבנן ומיהו התם י"ל כיון דעיקר ספק בהשמ"ש חל גם לענין מלאכה של תורה והוי כספק טריפה והוא וודאי חתיכה הראויה להתכבד דקי"ל דאינה בטילה בס' או ברוב ואינו נחשב לספק דרבנן משום דהספק נולד בשל תורה והכא נמי דכוותיה. וכן אין להביא ראיה מהא דנולד בין השמשות ויום תשיעי חל ביו"ט שני של גליות דדעת הרא"ש ז"ל דנדחה המילה לאחר יו"ט ואף דאינו אלא ספק דרבנן והובא דעתו להלכה בשו"ע יו"ד סי' רס"ו סעיף ח' [והא דנחלקו בו האחרונים ודעת הנו"ב באו"ח מהד"ק סימן ל' ובדג"מ שם ובגליון הגרע"א ז"ל ליו"ד שם להקל בזה מטעם ס"ס ודימו זה לספק מוכן דדעת המחבר דמותר ביו"ט שני הנה באמת לא הבנתי קושייתם דמאן לימא דספק בהש"מ נחשב לספק דהא הוי ספק חסרון חכמה ותדע דהא קי"ל דגזרו על שבות בהש"מ וגם מש"כ בחתם סופר ביו"ד סי' ר"נ להקל מטעם אחר דאתי ספק מילה בזמנו ודחי לספק יו"ט ומשמע דפשיטא ליה דספק מ"ע דוחה לספק ל"ת לענ"ד הרבה יש להסתפק בזה ומבואר לעיל בסי' ל"א] מכל מקום אינו ראיה דאיכא למידחי דיו"ט שני חמור משאר אסורים דרבנן דחז"ל עשאו כעין של תורה ממש כי היכא דלא לזלזולי ביה ולא הקילו בו שום קולא יותר מיו"ט דאורייתא חוץ מלגבי מת משום כבוד הבריות אבל לולא זה עשאוהו כשל תורה ממש. ועוד בלא"ה אין נראה כלל להקל בבהש"מ מצד שהוא ספק דרבנן דהא הוי ספק דסתרי אהדדי דבבהש"מ של ע"ש נחשוב אותו ליום ובמוצ"ש נחשוב אותו ללילה והלכך לא שייך בו להקל מחמת ספק כלל. ואך גבי תענית ענין אחר הוא דבאמת דבכל תענית שמטילין על הציבור על כל צרה שלא תבוא אינו רק לצעורי ומצינו שגם תענית שעות נחשב לתענית ותדע דהא בג' ראשונות גם בלילה מותר לאכול ואינו מתחיל התענית רק ביום ולא שייך כלל לאוסרו בבהש"מ של ערב התענית דהא גם בלילה מותר אבל באמת לא מצינו חילוק בין בהש"מ של ערב התענית לבהש"מ של מוצאי התענית ותדע דהא בג' אחרונות דהחמירו להתחיל מבעוד יום גם בבהש"מ אסור ואף דהוי דרבנן. וכן להיפך בנודר להתענות לילה ויום ואף דמחוייב להתענות מה"ת מטעם הנדר מ"מ אין שייך לאוסרו בבהש"מ מספק לילה כיון דלא מצינו שום תענית שיהא אסור בבהש"מ רק ת"ב ותענית ציבור ויוה"כ והוא לא קיבל עליו להתענות כחומר תענית ציבור וא"כ מעיקרא לא קיבל שיתענה בבהש"מ ואף אם נימא