בנין שלמה חלק א קיח

ובזה יהיה עולה לנו על נכון גם דברי הגר"א ז"ל ואין שום סתירה בדבריו ז"ל והיינו משום דרבינו הגר"א ז"ל הביט בעינא פקיחה על דברי השו"ע דכאן בהל' ט"ב לא כתב דמברך ובה' יוה"כ הזכיר בהדיא דצריך לברך וע"כ צריך לפרש כנ"ל והלכך בה' ט"ב לא חלק עליו כלל משום דזה מודה הגר"א ז"ל ג"כ דרחיצה דשחרית מותר בט"ב וביוה"כ דלא גרע מהי' ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה דהא בהדיא מתיר זה הירושלמי בתענית פ"א הלכה ו' דאמר שם בהדיא דבט"ב רוחץ ידיו ומעביר על פניו וכן ביוה"כ רוחץ ידיו ומקנחן במפה וע"כ דארחיצה דשחרית קאי וכמו שהביא שם הגר"א ז"ל בסעיף י"א לדברי הירושלמי [ואפשר דגם הרמב"ם מודה בזה דרחיצה דשחרית מותר בט"ב וביוה"כ משום דלא גרע מהיו ידיו מלוכלכות דמתיר הגמ' בהדיא ביומא ד' ע"ז ע"ב ועוד דהא בירושלמי הנ"ל מתיר בהדיא רחיצה דשחרית בט"ב וביוה"כ והא דכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' תפלה הלכה ח' וז"ל ביוה"כ ובט"ב שאין שם רחיצה אינו מברך על נט"י ולא המעביר חבלי שינה ע"כ אפשר דדעתו כדעת הרא"ש דהברכה לא נתקן אלא משום רחיצה לתפילה ורחיצה דתפילה בוודאי אסור ביוה"כ אם כבר רחץ בשחרית ומיהו אין לשונו סובל כן דמדסתם ואמר שאין שם רחיצה משמע שאין שם רחיצה כלל ועוד דאם ס"ל דרחיצה דשחרית מותר למה לא יברך מיהת הברכה דהמעביר חבלי שינה דהלא ברכה זו עיקרה נתקנה בשביל רחיצה דשחרית אלא וודאי ס"ל דכלל כלל לא ולקמן נדבר בזה עוד ליישב ד' הרמב"ם ז"ל. ובאמת שכבר השיג עליו בזה הראב"ד ז"ל וכמו שהובא בכ"מ שם ד' הראב"ד ז"ל בהשגות אמנם בהשגות שלפנינו לא נמצא זה וע"ש בכ"מ מה שדחק ליישב ד' רבינו ולהצילו מהשגת הראב"ד ז"ל ולקמן יבואר באריכות אי"ה]. אבל בהלכות יוה"כ דפסק השו"ע שם דגם רחיצה לתפילה מותר ביוה"כ אף שכבר נטל ידיו בשחרית וגם אפילו ידיו נקיות וכמו שכ' שם בהדיא בסי' תרי"ג סעיף ג' וז"ל ואם רוצה להתפלל אפילו לא קנח נמי מותר ליטול עד סוף קשרי האצבעות הרי דמתיר בהדיא אפילו באין ידיו מלוכלכות רק כיון דרוחץ לצורך תפילה דהוי רחיצה של מצוה מותר [ובאמת שברא"ש וטור לא הוזכר רק בעשה צרכיו וקינח אז מותר לרחוץ או הטיל מים ושפשף משום דהוי כמו ידיו מלוכלכות דאין לך לכלוך גדול מזה ומפורש בהרא"ש דאפילו אם רוצה להתפלל מיד ג"כ אינו מתיר לרחוץ רק דווקא בקנח ושפשף בידיו רק שהב"י בעצמו כתב על דברי הטור ז"ל דמיהו אם רוצה להתפלל כיון דאפילו אם לא קנח צריך ליטול ידיו אם עשה צרכיו נוטל את ידיו ואינו חושש וכמו שכתבתי בשם הר"ן ז"ל עכ"ל ועפ"ז כתב בשו"ע כהנ"ל וכל מה שכתב בשו"ע הם דברי עצמו ובאמת שדברי הב"י תמוהין דחדא דהלא הרא"ש כתב בלשונו וכן כל היום אחר שעשה צרכיו או שהטיל מים ושפשף הוי כמו ידיו מלוכלכות וכו' דאי אפשר לו להתפלל בלא נטילה וכו' עכ"ל הרי דמיירי ברוצה להתפלל ואעפ"כ אינו מתיר רק בשפשף ואף דבעשה צרכיו לא הזכיר וקנח הרי כבר כתב הב"י בעצמו דעל כרחין לא איירי הרא"ש רק בקנח דווקא דאל"כ ידיו נקיות והאיך השווה אותן הרא"ש לידיו מלוכלכות ומשו"ה הטור שינה מלשון הרא"ש וכתב וכן בכל היום אחר שעשה צרכיו וקנח כ"כ שם הב"י בעצמו וא"כ הרי מפורש בהדיא בד' הרא"ש ההיפך מד' הב"י הא חדא. ועוד דמאי הביא ראיה מד' הר"ן הלא הר"ן לא הזכיר מדין זה כלל והר"ן לא כתב רק דהא דמותר ליטול ידיו משום שיבתא היינו אפילו בשכבר נטל ידיו שחרית ודלא כפירש"י שם אבל מהתם אינו ראיה לתפילה דהתם איכא סכנה לתינוק אם לא יטול ידיו משא"כ בתפילה דלא מבעיא דלא דמי לסכנה אלא אפילו דאיסורא נמי ליכא אם לא יטול ידיו דהא אם אין לו מים מותר לנקות ידיו בכל מידי דמנקי וכמו שמבואר להדיא בד' הטור בסי' צ"ב דאם אין לו שהות ויעבור זמן התפילה ינקה אותן בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי ומסיק שם הטור בשם הרא"ש דבין היו ידיו מלוכלכות ובין בהיסח הדעת מותר בכל מידי דמנקי אם אין שהות להמתין על מים וא"כ ביוה"כ דא"א לרחוץ מחמת איסור רחיצה לא גרע מליכא מים ואין פנאי להמתין והא דהיתר. הרא"ש בקינח לאו משום דאסור להתפלל בלא רחיצה והוי רחיצה דמצוה דבשביל זה לא היה מתיר דהא אפשר לנקות ידיו בשאר דבר אלא עיקר ההיתר הוא כיון דקינח הוי ידיו מלוכלכות ובידיו מלוכלכות בלא"ה מותר לרחוץ אף באינו צריך לרחוץ ידיו לתפילה דלא אסרה התורה רק רחיצה של תענוג אבל רחיצה שבאה להעביר הלכלוך לא מקרי רחיצה כלל ושרי אבל בלא קנח דהוי רחיצה מעליא אה"נ דאף ברוצה להתפלל ג"כ אסור לרחוץ ולכן דברי הב"י תמוהין אצלי לפע"ד]

וכמש"כ לעיל וגם מלשונו משמע דבא לדחות הראיות שהביא בס' מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ומניחה תחת מראשותיו ולמחר

וע"ז שפיר בא הגר"א ז"ל לחלוק דמהירושלמי דברכות משמע דכל רחיצה שאינו של סכנה אסור וממילא רחיצה שהיא של מצוה נמי אסור והא דמותר רחיצה בשחרית היינו דרחיצה זו לאו שמה רחיצה כלל דאינו אלא להעביר הלכלוך והירושלמי קאמר דרחיצה דשמה רחיצה אינה מותרת רק במקום סכנה אבל רחיצה דשחרית לאו שמה רחיצה דהוי כידיו מלוכלכות וכן מבואר בתוספתא דיומא פ"ד דהטעם דאם היו ידיו מלוכלכות מותר משום דאינו רוחץ אלא כדי שלא יטנפו כליו אבל רחיצה לתפילה דכוונתו לשם רחיצה ומקרי רחיצה בוודאי אסור וכמו דאמר בירושלמי דברכות הנ"ל ומעתה אין כאן סתירה ד' הירושלמי אהדדי דהירושלמי דתענית אינו מתיר רק ברחיצה של שחרית דהא קאמר בהדיא בט"ב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו ביוה"כ מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ע"ש ותראה להדיא דמיירי ברחיצה דשחרית וברחיצה דשחרית גם הירושלמי דברכות מודה דמותר. ומעתה עולין דברי הירושלמי דברכות ודתענית וד' השו"ע בסי' תקנ"ד ובסי' תרי"ג וד' הגר"א ז"ל בשני המקומות הנ"ל כהוגן בלי שום גמגום ופקפוק ונתיישב הכל בחדא מחתא בעז"ה [ומיהו המעין היטיב בלשון הגר"א ז"ל בה' יוה"כ הנ"ל יראה דהגר"א ז"ל לא כיון למש"כ בדבריו דחדא דציין על דין רחיצה דשחרית ועוד דהא הסכים לד' הרמב"ם והרי הרמב"ם אוסר כל רחיצה תקנ"ד ורוצה לחזור ממש"כ שם ולכן המחוור דלעיל לא העתיק רק הראיות שהביאו הפוסקים כדרכו ז"ל בקודש וכאן בא לחלוק על הפוסקים ז"ל וכתב סברת עצמו ומיהו עדיין תקשה מד' הירושלמי דתענית דמתיר בהדיא לרחוץ ידיו בשחרית. ומיהו אפשר דאין ר"ל רחיצה ממש רק ר"ל דמותר ללחלח ידיו במים כדי להעבירן על פניו כדי להעביר חבלי שינה מעל פניו וכעין דאמרינן בש"ס דילן וביומא ד' ע"ח) דבערב ט"ב מקנח בה פניו ידיו ורגליו וכו' וקצת יש להביא ראיה מהך מימרא כדעת הגר"א ז"ל דאם איתא דרחיצה דשחרית מותר בט"ב וביוה"כ א"כ למאי הזכיר כאן ידיו ולמה צריך לקנח בה ידיו הא יכול לרוחצן כדרכן וע"כ צריך לרוחצן בשחרית וכיון דרחיצה דשחרית מותר ממילא מחויב לרוחצן כמו בכל יום ולמה צריך להקינוח אלא ודאי דרחיצה דשחרית אסור וזה נ"ל ראיה גדולה לדעת האוסרין ולדעת המתירין צל"ע דהאיך יפרנסו להמימרא הלזו. ואולי דלא גרסי בגמ' למחר מקנח בה ידיו ורגליו רק למחר מקנח בה פניו ורגליו או דסברי דידיו הוא שיגרת לישנא דהש"ס בכל דוכתא דבכל מקום מזכיר גם ידיו אצל פניו ורגליו אבל באמת הוא לאו דוקא שוב נשאתי את עיני ועיינתי ברי"ף וברא"ש וראיתי דהגי' שם בעט"ב שורה אותה במים ומקנח בה פניו ידיו ורגלו ולמחר מעבירה על גבי עיניו ולפי גי' זו פשוט דהך דמקנח בה פניו ידיו ורגליו בלילה כדי להצטנן וכן פירש להדיא הר"ן ז"ל וז"ל פי' שורה אותה במים ובלילה מקנח בה ידיו ורגליו כדי להצטנן ולמחר מעבירה ע"ג עיניו להעביר לפלוף וחבלי שינה מהם עכ"ל וא"כ לא קשיא מהתם מידי לפי גירסא זו דהך קינוח הידים הוא מצטרך כדי להצטנן ידיו בלילה אבל רחיצה דשחרית אה"נ דמותר וכ"כ הר"ן ז"ל להדיא שם והוי יודע וכו' וא"כ דעת המתירים ברחיצה של שחרית פשוט דהיו גורסין כגי' הרי"ף והרא"ש ז"ל: ואגב דאיירי בדין הך מימרא דיומא הנ"ל ראיתי לכתוב כאן מה שיש לתמוה בזה בד' הפוסקים ז"ל א' יש לתמוה על הרמב"ם ז"ל דפסק בה' שביתת עשור בפ"ג הלכה ה' לוקח אדם מטפחת מערב יוה"כ ושורה אותה במים ומנגבה מעט ומניחה תחת הבגדים ולמחר מעבירה על גבי פניו וכו' והנה פשוט דהיה גורס כגי' רש"י ז"ל משמיה דנפשיה דבעושה כמין כלים נגובין לא שייך סחיטה וכ"ה גי' הרא"ש ז"ל ג"כ וכ"ה ברי"ף מתחילה והא דאיתא בספרי הרי"ף לפנינו ואסיקנא וכו' כבר כתב הלח"מ שם דאינו מד' הרי"ף ז"ל אך איזה תלמיד כתב כן דרך הג"ה בצידו ונ"ל ראיה לדבריו מהא דהרא"ש לא הביא זה כלל ואם איתא דהרי"ף היה סובר להיפך היה מביא דבריו ועוד ראיה מד' הרמב"ם ז"ל דידוע דאינו זז מד' הרי"ף ז"ל ימין ושמאל אלא וודאי דאינו מד' הרי"ף ז"ל. אך זה תמוה לי דבגמ' מבואר דלא בעינן דיהי' מניחן תחת מראשותיו רק בט"ב דאינו עושה כמין כלים נגובין משו"ה בעי דיניחן תחת מראשותיו כדי שיתנגב מעט אבל ביוה"כ דאינו מותר רק ע"י כלים נגובין לא בעינן דיניחן תחת מראשותיו וא"כ איני יודע דמנ"ל להרמב"ם זה דבעינן תרתי דיעשה אותן כמין כלים גנובין וגם דיניח אותה תחת הבגדים והיכן מצא הרמב"ם ז"ל כן וצע"ג ועוד תמוה מה דלא חילק בין ט"ב ליוה"כ דבט"ב לא בעינן שיעשה אותן כמין כלים גנובין אמנם ע"ז כבר העיר הלח"מ ז"ל ונשאר