בנין שלמה חלק א קיד

גם לאחריו בכל יו"ט ואפשר דבש"ס דסוכה (דף ל"ד) הנ"ל דכל העושה איסור לחג וכו' ג"כ מיירי בחו"ל אלו דברי מר אחי ז"ל ודבריו נכוחים למבין: אמנם קשה לי דא"כ אם חל יו"ט שני בשבת לא שייך לאסור ביום שלאחר החג אפילו בחו"ל דהא בלא"ה אסור ביו"ט שני משום שבת ושבת א"צ חיזוק והו"ל להרמ"א ז"ל לבאר זה

ושוב ראיתי דלא קשיא ולא מידי מתרי טעמי דחדא דדין זה לא משכחת לה לפי הקביעות דמ"נ ביום טוב האחרון של פסח דחל לפעמים בשבת אין נ"מ כלל אי נוהג בו א"ח או לא דהא בלא"ה מנהגינו שאין אנו מתענין בכל חודש ניסן ויו"ט האחרון של סוכות דהיינו יום שמחת תורה] הא אינו חל לעולם בשבת

ועוד דעיקר הקושיא לק"מ דהא בהדיא מבואר (בר"ה דף י"ט) ובתענית (דף י"ח) דביום שיש בו שתי קדושות חד קדושה מה"ת וחדא קדושה מדרבנן מ"מ צריך חיזוק משום קדושה דרבנן שבו וכמו שהאריך להוכיח בספר שאג"א בסימן ק"א ובספר עצי אלמוגים להגאון בעל מעין החכמה ז"ל בהל' שניות לעריות ס"ב ס"ק ג' יעו"ש בדבריהם ז"ל

ואמנם אי קשיא לי הא קשיא לי דהאיך אפשר לומר דהא שאסרו בא"ח הוא משום חיזוק דיו"ט שני הא אנן קי"ל דגם ביו"ט דאסור בהספד מ"מ אינו צריך חיזוק רק לפניו אבל לא לאחריו וכמו דאמרינן בתענית (דף י"ח) כי אמר ר' יוחנן הלכה כר"י אדלא להתענאה אבל בדלא למספד הלכה כת"ק ע"ש. ואמנם גם זה לא קשיא דשאני התם דאפשר לעשות חיזוק לפניו אבל הכא א"א לעשות חיזוק לפניו דהא הוא יום טוב דאורייתא וע"כ צריך לעשות חיזוק לאחריו וא"כ דברי מר אחי הגאון ז"ל ברורין

ואכן כשאני לעצמי הייתי אומר דלהמחבר לא הוה פסיקא ליה ש דהלכה כר' יהושע דחלקהו דחציו לה' וחציו לכם דהא איכא כמה רבוותא דפסקו הלכה כר"א דיוצאין ידי שמחת יו"ט בתורה וא"כ אין להחמיר בא"ח יותר מביו"ט עצמו אבל בשבועות הא אמרינן בפסחים (דף ס"ח) דהכל מודים דבעצרת בעינן לכם משום יום שנתנה בו תורה ולפיכך כתב דאסור להתענות גם במוצאי חג השבועות. ואגב דאיירי בדברי הש"ס דסוכה הנ"ל דהעושה איסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן ראיתי לבארו דלכאורה מאמר הזה משולל הבנה דמאי ענין ושייכות יש באכילה ושתיה לבנין מזבח והקרבת קרבן. ונ"ל ע"פ הא דאמרינן בסוף חגיגה והאריאל וגו' וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים בשולחן לומר לך דבזמן שבהמ"ק היה קיים היה מזבח מכפר עכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו ופרש"י בהכנסת אורחין עכ"ל. וי"ל דלזה כיון גם הש"ס דסוכה הנ"ל דכל העושה איסור לחג באכילה ושתיה ומן הסתם מזמין גם לעניים על שולחנו וכמו ביו"ט דצריך לשמח גם להלוי ולהגר והיתום והאלמנה נחשב אצל הקב"ה כמו דהיה בונה מזבח ומקריב קרבן דעכשיו שולחנו של אדם מכפר דבקרבן נמי היה אכילת הכהנים מכפר וכדאמרינן בפסחים נ"ט ואכלו איתם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלין ובעלים מתכפרין. ולפי' קמא דרש"י דמיירי ביו"ט עצמו ג"כ יש לפרש על דרך זה דאף דלר"א יוצא יד"ח בלימוד התורה מ"מ אין העניים נהנין מזה והלכך אף דהעוסק בתורה א"צ לא עולה ולא חטאת מ"מ חסר אכילת הכהנים אבל אם עושה איסור לחג באכילה ושתיה דמי לקרבן לגמרי דגם העניים נהנין ממנו ואפשר דזהו דכתיב גבי חג שבועות בפ' ראה ועשית חג שבועות לה' אלהיך מסת נדבת ידך אשר תתן והיינו דיתן נדבות לעניים על יו"ט משום דבעצרת הכל מודים דבעינן לכם ואינם יכולין לצאת בלימוד התורה

ובמקום אחר כתבנו לבאר במה דאמר רבא שם בפסחים הכל מודים דבשבת בעינן נמי לכם מ"ט וקראת לשבת עונג ורב יוסף אמר שם הכל מודים בפורים דבעינן נמי לכם מ"ט ימי משתה ושמחה כתיב ביה ואמרנו לפרש דכולהו תלתא זימני דאמרינן דבעינן בהו לכם לד"ה הכל מחד טעמא הוא. ע"פ מש"כ בשאילתות דרב אחאי גאון זצ"ל בריש פרשת בראשית דהטעם דמחייבין בית ישראל למינח ביומא דשבתא ולהתענג בו משום דכד ברייא קב"ה לעלמא ברייא בשיתא יומי ונח ביומי דשבתא וברכיה וקדשיה כאינש דבני ביתיה וכד מצבית ליה וגמר ליה לעבידתיה עביד הלולא חד יומא כדאמרי אינשי הילול בתי דכתיב ויכל אלהים ביום השביעי ואמר לן רחמנא נוחו ביומא דשבתא כי היכי דנחי ביה אנא דכתיב זכור את יום השבת לקדשו ואסור לאיענויי ביה אלא מתבעי ליה לבר ישראל לאיענוגיה ביה במיכלא ובמשתא וכו' והוא מדברי המדרש תנחומא שם ועיין בהעמק שאלה שם אות ב'] ועפ"ז נראה לי פשוט די"ל דהיינו טעמא דאמרינן דהכל מודים דבשבת בעינן לכם דכתיב וקראת לשבת עונג והיינו משום דהוא יום חינוך הבית דנגמר בו בנין העולם וביום חינוך הבית דרך העולם לעשות הילולא ויומא טבא לכן צווה נמי הקב"ה לעשות ביום השבת הילולא ויומא טבא וממילא בעינן לכם דאין שמחה אלא באכילה ושתיה. ובזה אתי שפיר נמי הא דאמרינן הכל מודים בעצרת דבעינן לכם משום דהוא יו שנתנה בו תורה. ולכאורה אין הדבר מובן דמה נתינת טעם הוא דמשום דניתנה בו תורה משום זה בעינן לכם אתמהה. אכן לפי מה שכתבנו א"ש דמשום דאף דחנוכת העולם נגמר בשבת מ"מ עדיין היה הדבר תלוי ועומד עד יום מתן תורה דהא תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית דאם ישראל מקבלים את התורה מוטב ואם לאו יחזור העולם לתוהו ובוהו ואם כן עיקר חינוך הבית נגמר בשבועות שבו קבלו ישראל את התורה ומשום הכי אמרינן דבשבועות בעינן לכם משום דהוא יום שנתנה בו התורה. ונראה לי עוד דמשום הכי כתיב גבי שבת ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם והיינו משום דכל מעלת יום השבת משום דבו נגמר כל מעשה בראשית אמנם באמת לא נשלם בשלימות עד שקבלו ישראל את התורה נמצא דמעשה בראשית נעשה ע"י הקב"ה ונגמר ע"י ישראל ולכן אמרה התורה ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם דשבת היא אות על חידוש העולם שנעשה ע"י הקב"ה וע"י ישראל דישראל יש להם חלק בחידוש העולם ונ"ל עוד דמשו"ה כתיב תיכף אחר פ' ושמרו ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו ולכאורה מאי ענין זה לזה אכן להנ"ל ניחא דשיעור הכתוב כך הוא כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש ומ"מ לא נגמר עדיין בשלימות עד ויתן אל משה והיינו כשישראל קבלו את התורה אז נגמר העולם בשלימות ונ"ל עוד דמשו"ה מזכירין בתפלת שחרית ושני לוחות אבנים הוריד בידו ודו"ק ואפשר דמשו"ה נתנה התורה בשבת לרמז דהא בהא תליא דעיקר מצוה של שבת היא ע"י קבלת התורה]. ואמנם דאף שקבלו ישראל את התורה בששה בסיון מ"מ עדיין לא היה קבלה שלימה דהא אמרי' בשבת (דף פ"ח) מכאן מודעה רבא לאורייתא ופרש"י משום שקבלוה באונס ע"י שכפה הקב"ה עליהם הר כגיגית וע"כ היה העולם ג"כ מתרופף ועומד עד שקבלו ישראל התורה בימי אחשורוש ברצון דכתיב קימו וקבלו היהודים קימו מה שקיבלו כבר ואז נגמר מעשה בראשית על מכונם וחזקם הלכך אמרינן דהכל מודים דבפורים בעינן נמי לכם והכל מטעם הנ"ל. ומ"מ נראה מלשון הגמרא שם דמדייק ואמר בהנך תלתא זמני דהכל מודים דבעינן "נמי" לכם משמע דתרווייהו בעינן לה' ולכם ולא בא אלא לאפוקי משאר יו"ט לר"א דיכול לעשות כולו לה' אבל בהנך זימני בעינן נמי לכם אבל בלכם בלבד נמי אינו יוצא ואדרבה חמירי משאר יו"ט לר"א דיכול לעשות כולו לכם אם ירצה אבל בהני יומי בעינן וודאי לה' דהא גבי שבת איתא במדרש והובא בטור או"ח סי' ר"צ דאמרה תורה לפני הקב"ה רבש"ע כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וכו' אמר לה יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמה שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך ומסיים הטור ע"כ צריך שיקבעו מדרש להודיע לעם את חוקי האלהים ואת תורותיו עכ"ל וכן איתא במדרש תנחומא בפ' ויקהל דאמר לו הקב"ה למשה רד ועשה לי קהילות גדולות בשבת כדי שילמדו כל הדורות הבאים אחריך להקהיל קהילות בכל שבת קודש להכניסם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמד בהן תורה לרבים ע"כ. וכן בשבועות מבואר בכמה פרים קדושים וביחוד בזה"ק ובכתבי האר"י זצ"ל שצריך לעסוק בתורה כל הלילה וגם ביום וכן בפורים איתא בשו"ע בסי' תרצ"ה דצריך ללמוד קודם הסעודה משום דכתיב ליהודים היתה אורה ואמרינן דאורה זו תורה ונראה הטעם דמשום דכבר כתבו התוס' בריש ע"ז לחד תירוצא דמקבלה לחוד אין העולם מתקיים רק בעינן נמי קיום ולימוד ולכן בהנך יומי דבו קבלו ישראל את התורה צריכין ישראל לעסוק בתורה וללמוד בה דע"י הקבלה ולימוד התורה מתקיים הבריאה ושניהם כאחד טובים

ואגב דאיירי בעניינא דעצרת ראיתי להביא כאן מה שכתבתי על הגליון על החומש שלי בפ' ראה דכתיב שם ועשית חג שבועות לה' אלהיך וגו' ושמחת לפני ה' אלהיך וגו' וכתבתי שם בצידו וזה לשוני ולקמן גבי חג הסוכות נאמר ושמחת בחגיך ונראה דלהלן גבי חג הסוכות כתוב כן להורות דכל הזמן שנוהג מצות חגיגה נוהג שמחה כדי לכלול גם שמיני עצרת דהא שמיני עצרת נוהג חגיגה אם לא הביא בז' ימי החג דהא שמיני עצרת לענין חגיגה הוא תשלומין דראשון אבל כאן דשמחה אינו נוהג אלא ביו"ט עצמו וחגיגה נוהג כל שבעה דעצרת יש